זלנסקי משתלט שוב ושוב על המסך כדי להזכיר כמה טוב לחיות בחברה חופשית

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זלנסקי משתלט שוב ושוב על המסך כדי להזכיר כמה טוב לחיות בחברה חופשית

לכתבה
זלנסקי בביאנלה לאמנות בוונציה, השבוע. "אמנות מסוגלת לומר לעולם דברים שלא יכולים להיאמר אחרת" צילום מסוך, מתוך עמוד היוטיוב euronews

זלנסקי יודע שמלחמות לא מנצחים רק בטנקים וארטילריה. בהפצעותיו באירוויזיון, בפסטיבל קאן ובגראמי הצליח לשדר לרוב אזרחי העולם החופשי — ממש כמו מצביעי האירוויזיון — כבר החליטו לאיזה צד של ההיסטוריה הם רוצים להשתייך

7תגובות

מיד לאחר שאוקראינה זכתה באירוויזיון פרסם הנשיא וולודימיר זלנסקי הודעה בטלגרם, שבה הצהיר ש"המוזיקה שלנו כבשה את אירופה" והבטיח לארח בשנה הבאה את התחרות במריופול, העיר שנהרסה כמעט כליל בהפגזות הרוסיות ושילמה את המחיר הכבד ביותר במלחמה שלא עושה שום סימנים לכך שהיא עומדת להסתיים. אבל זלנסקי לא נתן לעצמו להתבשם יותר מדי בניצחון של ארצו בטורינו. יומיים אחר כך הוא התייצב — באמצעות הווידיאו — בטקס הפתיחה של פסטיבל קאן ובנאום מושחז וכתוב היטב הזכיר את "הדיקטטור הגדול" של צ'רלי צ'פלין, ש"הפך את הקולנוע המדבר לקולה של החירות", והתריע כי "גם היום אסור לקולנוע לשתוק מול הדיקטטור שירש את הנאצים".

זו לא היתה הפעם הראשונה שזלנסקי — לבוש בטי שירט הירוקה, החצי צבאית, שמזוהה איתו ומדגמן את אותו זקן שמוסיף לו אוטוריטה גברית — מצטלם בבונקר שלו בקייב ומשדר לעולם החיצון קריאות שמעמידות במרכז מאבק לחירות, התנגדות לתוקפן ודרישה לסולידריות עם אומה שנלחמת על עצמאותה. מאז תחילת הקרבות הוא נאם מול חברי פרלמנטים ושידר שיחות מצולמות עם מנהיגי מדינות, אבל שם דגש מיוחד על אירועים בולטים על מפת התרבות הבינלאומית — תוך שהוא מציג הבנה עמוקה של דינמיקת הכוחות הפועלים בעולם המערבי שהוא כל כך רוצה להשתייך אליו. יותר מכל סכסוך לאומי אחר בעשורים האחרונים, זלנסקי הצליח להפוך את המלחמה בארצו למאבק ברור של אנחנו והם שסוחף את האליטות.

מסר הווידאו של זלנסקי בקאן השבוע, שהתקבל במחיאות כפיים סוערות

בתחילת אפריל הפתיע זלנסקי את צופי הגראמי כשבנאום מצולם הפציר בהם לתמוך בארצו, שנאנקת תחת "הדממה הנוראה שבאה עם הפצצות הרוסיות", וביקש במקום זאת "למלא את הדממה במוזיקה". המוזיקה שלו בהחלט נעמה לאוזני הצופים והמשתתפים באירוע. מיד בתום נאומו ג'ון לג'נד ביצע שיר חדש בשם Free, בליווי מוזיקאים אוקראינים (בהם, אגב, מיקה ניוטון המצוינת, שייצגה את ארצה באירוויזון של 2011).

זלנסקי שוב הוכיח את הכישרון הרטורי שלו — ושל כותבי הנאומים שלו — כששבועיים אחר כך הפציע בביאנלה בוונציה, אירוע האמנות החשוב מסוגו בעולם, והזכיר לקהל ש"אין רודנות שלא תנסה להגביל אמנות" וש"אמנות מסוגלת לומר לעולם דברים שלא יכולים להיאמר אחרת". הנאום המצולם ליווה תערוכה מיוחדת שמוצגת בוונציה ואורגנה במהירות לאחר פרוץ הקרבות תחת הכותרת "זו אוקראינה: מגינים על החירות". זלנסקי עצמו תרם לה "עבודה" — הדגל הכחול־צהוב ועליו הכיתוב: “אנחנו מגינים על חרותנו".

כמובן שאפשר להתייחס בספקנות צינית לפנייה העקבית של זלנסקי לקהל שוחרי התרבות במערב המדושן והשבע, תוך דברור מסרים על חופש ושוויון שנועדו להחמיא לשומעים. או להזכיר שכשחקן בעצמו הוא צבר מאות שעות מול קהל. תשוו אותו להופעות הקפואות של פוטין, שמצבו הנפשי והפיזי ממשיך לעורר ניחושים ונראה תמיד כאילו הוא עומד להתפרק באיזה טנטרום אלים.

להקת "קאלוש אורקסטרה" באירוויזיון. עם זכייתה הכריז זלנסקי: התחרות תיערך בשנה הבאה בעיר המ
AP

אבל מעבר ליכולותיו המוכחות מול המצלמה, זלנסקי מבין שמלחמות לא מנצחים רק בטנקים וארטילריה. שנגישות כמעט לא מוגבלת לציבור של מיליונים באמצעות הרשתות החברתיות ופנייה לאיזה מכנה תרבותי משותף יעשו הרבה יותר מאשר הצהרות תמיכה לא מתחייבות. הופעותיו המצולמות משפיעות בתורן על החלטות המנהיגים ומתבטאות גם במשלוח ציוד וחימוש שיכולים להשפיע (וכנראה משפיעים) על שדה הקרב.

אפשר להתייחס בציניות לפנייה העקבית לקהל שוחרי התרבות במערב המדושן, או להזכיר שכשחקן בעצמו צבר מאות שעות מול קהל. תשוו אותו להופעות הקפואות של פוטין, שמצבו הנפשי והפיזי ממשיך לעורר ניחושים

מאז פרוץ המלחמה דובר לא מעט על כך שהתוקפנות של פוטין הזכירה לרבים למה בכלל צריך את נאט"ו ונתנה לפרוגרסיביות המערבית — שעסוקה בעשורים האחרונים בפוליטיקת זהויות מתישה ומשסה אלה באלה קורבנות אמיתיים ומדומים — שיח מוסרי מאחד. לא סתם זלנסקי הפקיע מפוטין — שהודיע בתחילה שאחת ממטרות ה"מבצע" היא "דה־נאציפיקציה" של אוקראינה — את טרמינולוגיית היטלר והפשיזם. מהצד האחר, פוטין מסביר לאזרחי ארצו, ובצדק, שרוסיה למעשה מנהלת מלחמה נגד "המערב".

נאום הגראמי של זלנסקי. ניסיונו ככוכב טלוויזיה עזר

פסטיבלי קולנוע, תערוכות אמנות בינלאומיות וערבי פרסים הם גם ריטואלים קולקטיביים שמזכירים לכולנו למה טוב לחיות בחברה חופשית, יצרנית של תרבות מגוונת ו(כמעט) נטולת צנזורה, וזלנסקי לא מפסיק להצהיר שהוא וארצו הם שותפים מלאים לעולם הערכים הזה ולפעילות הערנית שמתקיימת בו. המסר שלו נקלט. חוץ מכמה טראמפיסטים מעריצי־כוח ותואמיהם החקיינים אצלנו, נראה שרוב אזרחי העולם החופשי — ממש כמו מצביעי האירוויזיון — כבר החליטו לאיזה צד של ההיסטוריה הם רוצים להשתייך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות