אחד האלבומים המרהיבים בהיסטוריה של הפופ חוגג 40. הגיע הזמן לתיקון

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחד האלבומים המרהיבים בהיסטוריה של הפופ חוגג 40. הגיע הזמן לתיקון

לכתבה
להקת XTC ב-1980. מוזיקה בשיאה Paul Natkin / Getty Images IL

שלל אלבומים מעולים חוגגים השנה יובל כלשהו. רובם ככולם כבר מוכרים כקלאסיקות. דווקא אחד משיאי הפופ בכל הזמנים, English Settlement של להקת XTC, בן 40, נעלם מהרדאר

67תגובות

לאורך 2022 יצוינו וייחגגו יובלותיהם של הרבה אלבומים גדולים: 50 שנה ל"זיגי סטארדאסט" של דייוויד בואי, Exile on Main Street של הרולינג סטונס ו-Talking Book של סטיבי וונדר. 40 שנה ל-Thriller של מייקל ג'קסון, "1999" של פרינס ו-Night and Day של ג'ו ג'קסון. 30 שנה ל-The Chronic של ד"ר דרה, Automatic for the People של R.E.M ו-Check Your Head של "הביסטי בויז".

מה ששמעתי באותה האזנה ראשונה ל-XTC די הדהים אותי: שיר מעולה אחרי שיר מעולה. זה לא נגמר

אבל עם כל הכבוד לאלבומים האדירים האלה, היובל המוצדק ביותר של 2022 הוא יובל ה-40 של English Settlement, אלבום המופת של להקת XTC, שראה אור בפברואר 1982. וזאת בגלל הפער העצום והמצער בין המוזיקה העילאית לבין האלמוניות התמוהה. לחגוג יום הולדת עגול לאלבומי מופת שגם כך נמצאים בחזית תשומת הלב זה נחמד ומתבקש, אבל לחגוג יובל לאלבום מופת שרק מעטים מכירים ונוצרים זה חשוב והכרחי. אז הנה: 40 ל-English Settlement, אחד האלבומים הטובים ביותר של שנות השמונים ואחד האלבומים הכפולים הטובים ביותר בהיסטוריה של הפופ. 72 דקות של מוזיקה מרהיבה, לפעמים ממש שומטת לסתות, שרף האיכות שלה כמעט לא יורד אל מתחת ל"מצוין" (טוב, יש שיר אחד כזה, מתוך 15 שירים! לא ייאמן).

כשמדברים על XTC עולה במחשבה אחד הביטויים הכי מעצבנים בשיח על מוזיקה: "הלהקה הכי טובה שאתם לא מכירים". יש סיטואציה אחת בלבד שבה מותר להשתמש בביטוי המתנשא הזה: כשהכותב עצמו התוודע רק לאחרונה ללהקה, ועל כן נמצא במובן מסוים משני צדי המשוואה, הצד שמכיר והצד שלא מכיר. עד לפני כמעט שנתיים XTC היתה בשבילי רק שם. באפריל 2020, עם פרוץ הקורונה, יצאה מהדורה מחודשת של Skylarking, אלבומה של הלהקה מ-1986. זאת נראתה כמו הזדמנות טובה להתוודע.

כמעט כל השירים, אחרי שהם עושים מסלול מקורי, מורכב ורב השראה של בית-פזמון, שולפים בשלב כלשהו גם סי-פארט שמרחיב את היריעה ומעניק לשירים צביון של מסעות קטנים בצליל ודמיון

מה ששמעתי באותה האזנה ראשונה די הדהים אותי: שיר מעולה אחרי שיר מעולה. זה לא נגמר. הדממה הביתית של תחילת הקורונה איפשרה לחרוש בנחת גם אלבומים אחרים של XTC, וגם בהם קרה אותו דבר: מצעד בלתי פוסק של שירים נהדרים. זה היה כמו לצפות בשחקן כדורסל עם 85% בקליעות לשלוש, ולא רק בעונה אחת אלא בעשר עונות ברציפות. יש מעט מאוד מוזיקאים גדולים עם רצפים מרהיבים כאלה, אבל אלה בדרך כלל אמנים שהאנושות מעריצה, הביטלסים והדייוויד-בואים. והנה זה קורה עם להקה שלא הכרתי עד לפני שנתיים.

XTC, שבה היו חברים הגיטריסט וכותב השירים העיקרי אנדי פרטרידג', הבסיסט וכותב השירים המשני קולין מולדינג, הגיטריסט דייב גרגורי והמתופף טרי צ'יימברס (שעזב אחרי English Settlement), פעלה בגלגולים שונים מאז 1972 אבל השתלבה במפץ האדיר של הרוק האנגלי אחרי 1977, שנבנה על האנרגיה והבהילות של הפאנק אבל ניתב אותן למחוזות של עושר ועומק שעמדו לכאורה בסתירה לפרימיטיביזם הפאנקיסטי. אלביס קוסטלו וג'ו ג'קסון, "פוליס" ו"הסטרנגלרס" (שקמו ב־1974), "הספשלס" ו"קרדיאקס". XTC היתה חלק מהאילן מרובה הענפים הזה, ואם בשני האלבומים הראשונים שלה, שיצאו בתחילת וסוף 1978, היא נשמעה כמו עוד דוברת רהוטה וסוחפת של השפה החדשה, שני האלבומים הבאים והנפלאים שלה – Drums and Wires מ־1979 ו־Black Sea מ־1980 – הבהירו שמדובר בלהקה משכמה ומעלה, בעלת ניב מוזיקלי ייחודי משלה, שכרך בצורה מסעירה וכמעט לא מתקבלת על הדעת מורכבות מתפתלת, ניחוח אקסצנטרי ואינסטינקט פופי מזהיר. מוזיקה למכנה המשותף הרחב הצר ביותר, או להיפך.

ב-1981, עם להיט משמעותי אחד, Making Plans for Nigel, הלהקה חיממה את "פוליס" בסיבוב האיצטדיונים העולמי שלה. בשביל פרטרידג', שסבל ממתח נפשי גם בהופעות מועדונים, זאת היתה חוויה מזעזעת. 

Making Plans For Nigel. הביא את XTC לחמם את פוליס

English Settlement צבוע בגוני הפנטזיה המדממת של פרטרידג' לכתוב שירים מורכבים ברמה שתשחרר אותו מהעול של סיבובי ההופעות. השאפתנות של XTC עלתה לא רק בנפח הכולל של אלבום ארוך מאוד, אלא גם ברזולוציה הפרטנית של השירים, שהיו מפותלים ודחוסים באינפורמציה גם באלבומים הקודמים. עכשיו הנטייה הקצינה. השירים התארכו, הועשרו וצברו נפח יוצא דופן. כמעט כל השירים, אחרי שהם עושים מסלול מקורי, מורכב ורב השראה של בית-פזמון, שולפים בשלב כלשהו גם סי-פארט שמרחיב את היריעה ומעניק לשירים צביון של מסעות קטנים בצליל ודמיון. ואחרי כל מסע כזה מגיע עוד מסע, ועוד אחד, ועוד. יש כל כך הרבה שירים נפלאים באלבום הזה, שכמעט אין טעם לנקוב בשמות. ובכל זאת: Senses Working Overtime, No Thugs in Our House, All of a Sudden, Leisure, Jason and the Argonauts.

עטיפות האלבום English Settlement
Virgin Records

שפע המידע המוזיקלי ודחיסותו ואורכו המופלג של האלבום היו עלולים להפוך את English Settlement לחוויית האזנה מתגמלת אך מפרכת. אבל אין שום דבר מעייף באלבום הזה. הרעננות נשמרת לכל האורך, גם בזכות הגאונות הפופית של פרטרידג' וגם בזכות הפיכתו של הסאונד של הלהקה ליותר מאוורר ובהיר. התופים נעשו פחות רוקיסטיים, הבס של קולין מולדינג שאב השראה מהדאב והרגאיי בלי לחטוא בחקיינות, ואת הגיטרות החשמליות הצפופות של שני האלבומים הקודמים החליף מארג יותר נינוח, חצי מצטלצל-חצי דוקר, של גיטרות אקוסטיות וחשמליות. זה לא שאין ב-English Settlement נוכחות של יסודות מסוכסכים כמו בלבול, זרות, אקסצנטריות וכעס, אבל מתחתם פרושה כמו טרמפולינה רשת נושמת וקפיצית של צליל רחב, נגישות פופית, הומור. של מוזיקה בשיאה.

להקה שהוציאה זה עתה אלבום אדיר, ועוד כזה שהניב כנגד כל הסיכויים להיט רדיו (Senses Working Overtime), היתה אמורה להתבשם בהצלחתה וליהנות מאינספור טפיחות על השכם. מה שקרה היה כמובן ההיפך הגמור. הפנטזיה של פרטרידג' על הפסקת ההופעות התבררה כצפוי כמופרכת. מנהלי וירג'ין, חברת התקליטים, התגלגלו מצחוק. הלהקה נאלצה לקדם את האלבום החדש בסיבובים באירופה ואמריקה. פרטרידג' התמוטט באמצע הופעה בפריז, חזר לאנגליה ועבר טיפולים להרגעת החרדה. כעבור כמה שבועות, חרף מצבו השביר, הלהקה חויבה לקיים את סיבוב ההופעות בארצות הברית. אחרי הופעה אחת בחוף המערבי פרטרידג' קרס והסיבוב בוטל. הביטול קלע את XTC לחוב כספי, שאילץ אותה לחתום על הסכם עבדותי עם וירג'ין. המצב החמיר כשהתברר שמנהל הלהקה התרשל בתפקידו ולא דאג כראוי להכנסות מחמשת האלבומים הראשונים של הלהקה.

Senses Working Overtime, XTC

בנסיבות המכאיבות האלה, כמעט לא ייאמן להיווכח שחברי XTC (שחלקם נאלצו בסוף שנות השמונים להשלים הכנסה בעבודה בסוכנות להשכרת רכב) המשיכו להקליט בעקביות אלבומים נהדרים. Skylarking, שהופק על ידי טוד ראנדגרן, החזיר את הלהקה לזמן קצר לתודעה ולמצעדים, כמו גם Oranges & Lemons שאחריו. האלבום Nonesuch מ-1992 השלים 15 שנה של רצף יצירתי מעורר התפעלות, שאחריו XTC דוממה מנועים, הפעילה אותם שוב לזמן קצר בסוף שנות התשעים והתפרקה סופית. English Settlement היה ונותר היהלום בכתרה. תנו לחושים שלכם לעבוד שעות נוספות. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות