כל מה שמדהים ומגוחך ברוקנרול: אין עוד תופעה כמו "סולו צוקים"

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כל מה שמדהים ומגוחך ברוקנרול: אין עוד תופעה כמו "סולו צוקים"

לכתבה
סלאש נותן סולו בקליפ של November Rain. המאסטר של הז'אנר עמוד היוטיוב Guns N' Roses

סינגל וקליפ חדשים של משה פרץ דורשים דיון ב"סולו הצוקים" – יבבת גיטרה מתמשכת, רצוי בשילוב נגן במחלפות מתבדרות מצולם על קצה סלע הררי. המוטיב החוזר הזה מסמל בד בבד את הממד הגדול-מהחיים ברוקנרול ואת היסוד המגוחך שבו

72תגובות

סקס, סמים ורוקנרול. השילוש הזה הוא הקלישאה הגדולה ביותר של עולם המוזיקה, נכון? כן ולא. יש שילוש אחר, קלישאה גדולה באותה מידה: גיטרה, צוק ומצלמת רחף.

תחשבו על סלאש, הגיטריסט של "גאנז אנד רוזס", עומד על צוק בקליפ של Don’t Cry, מרים את הגיטרה שלו בזווית זקפה ואף למעלה מכך, סוחט מהמיתרים יללה רוגשת, ואז מסיר את הגיטרה ומשליך אותה אל התהום. תחשבו על ריצ'י סמבורה, הגיטריסט של "בון ג'ובי", בקליפ של Bed of Roses, עומד על צוק פוטוגני עוד יותר ומבצע אותה פעולה של הרמה-סחיטה-יללה. "סימפל מיינדס" עלו כולם יחד לראש ההר, ולהקת הבלאק מטאל "אימורטל" שלחה את גיטריסטיה למשימה, אם כי סביר שהם עמדו שם מלכתחילה.

זאת תמונה מאוד ספציפית. זה גם צליל מאוד ספציפי. קוראים לזה "סולו צוקים". זה מטבע לשון עברי מקורי.

Don't Cry. זווית זקפה ואף למעלה מכך

סולו הצוקים מסמל את הממד הגדול-מהחיים ברוקנרול וגם את היסוד המגוחך שבו. זאת תופעה שהיא גם הפרודיה של עצמה. כל המוזיקאים שאליהם התקשרתי השבוע לצורך העניין פרצו בצחוק ברגע ששמעו מה עומד להיות נושא השיחה. הצחוק של דן תורן, ששירו "לבן על לבן" כולל את אחד מסולואי הצוקים הישראליים המהדהדים ביותר (עם הגיטרה של אורי בינשטוק), כמעט שבר את הטלפון. "אני מבין למה התקשרת אלי".

סולו הצוקים מבוסס על היכולת של גיטריסטים למשוך צליל אחד – הכי גבוה שיכול להיות – במשך זמן רב. זה מה שמחולל את הדרמה הבומבסטית

למה בעצם לעסוק עכשיו בסולו צוקים? בגלל משה פרץ. פרץ הוציא לפני שבועיים את הסינגל "מה נשאר". זאת בלדת רוק-רך ים תיכונית, שהקליפ שלה צולם במדבר יהודה, ליד נבי מוסא. בלדת רוק + קליפ מדברי-הררי – גלאי סולו הצוקים התחיל להבהב עוד לפני שראיתי חצי דקה מהשיר. ואכן, שתיים וחצי דקות פנימה, מגיע סולו הגיטרה, והמצלמה מתמקדת באצבעות מותחות המיתרים של מרקו כהן (בהקלטה מנגן שמעון יחיא) ובו בזמן מבצעת תנועת רחף סביב פרץ והלהקה, שעומדים על קצה הצוק.

סולו הצוקים הוא מקרה פרטי של סולו הגיטרה ההירואי. לא כל סולו דרמטי, מהדהד ומיילל הוא סולו צוקים. בסוף שנות השישים ובמשך רוב שנות השבעים – אולי ה-עידן של אלוהי הגיטרה – לא היו סולואי צוקים. ג'ימי פייג' זה לא צוקים. גם לא אריק קלפטון. הנדריקס בוודאי שלא. אדמו"רי הגיטרה של הסיקסטיז והסבנטיז הושפעו בראש ובראשונה מבלוז, ממוזיקה שחורה, והבלוז הארצי עומד בסתירה למהות הראוותנית של הצוקים. וכפי שמסביר הגיטריסט דורון מזרחי, סולו הצוקים מופיע כמעט תמיד בשירים שמשתייכים לסוגת ה-power ballad, הבלדה העוצמתית שהתגבשה רק החל משנות השמונים.

"מה נשאר" של משה פרץ. גלאי סולו הצוקים החל להבהב מהרגע הראשון

סולו הצוקים מבוסס על היכולת של גיטריסטים למשוך צליל אחד – הכי גבוה שיכול להיות – במשך זמן רב. זה מה שמחולל את הדרמה הבומבסטית, "את אנקת הגבהים של התן שעולה אל הצוק כי משם אפשר ליילל אל הנצח", צוחק הגיטריסט והזמר גיא מזיג. מערכות ההגברה של שנות השבעים לא איפשרו את משיכת הצליל הזאת.

על התפר שבין שנות השמונים לשנות התשעים, עם הופעתם של הקליפים הראשונים שאשכרה העמידו את הגיטריסט על צוק, סולו הצוקים הגיע לשיאו, לפני שנרצח על ידי קורט קוביין והגראנג'

וכך, לקראת סוף הסבנטיז, אפשר לאתר את הצוקים הראשונים על מפת סולואי הגיטרה. אצל גארי מור למשל בשיר Parisienne Walkways, וגם אצל חלוצת ההבי-מטאל "ג'ודאס פריסט" עם Beyond the Realm of Death. גם Comfortably Numb של "פינק פלויד" מכיל סולו צוקים מוקדם שתהיה לו השפעה מכרעת על טופוגרפיית הצוקים הארץ ישראלית.

סולואי הצוקים הלכו והתרבו לאורך שנות השמונים. הדוגמה המפורסמת ביותר היא ככל הנראה Purple Rain של פרינס. אבל הלהקות שהסתערו על הצוקים בצורה השיטתית ביותר בשנות השמונים היו להקות הרוק הכבד הפופי – "סקורפיונס", "בון ג'ובי" ושלל להקות ההייר-מטאל.

על התפר שבין שנות השמונים לשנות התשעים, עם הנסיקה של "גאנז אנד רוזס" ועם הופעתם של הקליפים הראשונים שאשכרה העמידו את הגיטריסט על צוק (וירטואוז הגיטרה סטיב ואי עשה את זה ב-For the Love of God שנה לפני סלאש ושנתיים לפני ריצ'י סמבורה), סולו הצוקים הגיע לשיאו, לפני שנרצח על ידי קורט קוביין והגראנג'. בנקודה זו הוא חילחל לישראל. חילחל עמוק. זה לא מקרה שהישראלים המציאו שם לתופעה הזאת. "לבן על לבן" היה ככל הנראה החלוץ בסוף שנות השמונים, ובתחילת ואמצע שנות התשעים היו "הקיץ האחרון" של "שפיות זמנית" (עם אלון מן על הגיטרה), "פרדי על הבוקר" של "החברים של נטאשה" (מיקי הררי), "כל דבר קט" של אלון אולארצ'יק (וברק חנוך בגיטרה), "פיוטה" של "היהודים" (שמוליק בודגוב), "שישי שבת" של "זקני צפת" (אביב פאפו), "קרוב אל לבך" של רמי קליינשטיין (וליאור יקותיאלי בגיטרה). שני האחרונים לוו גם בקליפים מז'אנר הצוק, במגבלות התקציב המקומי.

סולו צוקים זה משהו שכולם אוהבים, אבל בגלל שזה אסור אצל אנשים 'מגניבים', אז גם שונאים את זה" ג'נגו

יש כמה הסברים לכך שסולו הצוקים פרט על מיתר מקומי, ועדיין פורט (גיא מזיג נסע למצדה בזמן הקורונה כדי לצלם סולו צוקים שהיה חלק מעלילת אחד הפרקים של תוכנית טלוויזיה של הקומיקאים שחר חסון ויוחאי ספונדר). ראשית, הוא הגיע לשיאו באמריקה כשאם-טי-וי נכנסה לישראל. בעשרות אלפי בתים במדינה ילדי ניינטיז עמדו עם גיטרה מול הראי ודפקו פוזות של סלאש. פוזות צוקים. גיטריסטים מקצועיים עשו את זה באולפנים.

גיא מזיג. מצלם מערכון על סולו צוקים
הדס פרוש

כאמור, לסלאש קדם דייוויד גילמור. "פינק פלויד" היא הלהקה האהובה ביותר על רוקרים ישראלים וסולו הצוקים של Comfortably Numb עשוי להיות המשפיע ביותר אי פעם בגזרה המקומית. "לבן על לבן" ו"פרדי על הבוקר" הן דוגמאות ברורות לכך.

(סלאש) צריך לעבור קורס אצל (שמוליק) בודגוב איך למתוח מיתר. אני לא צוחק. הוא מותח לא טוב" יהודה עדר

כנזכר, סולו הצוקים ממוקם בין ההירואי לפרודי. בהגזמה הזאת יש אלמנט קומי מובנה. זה הולם את מה שהרגיש הרוק הישראלי ביחס לרוק האמריקאי. רצינו להיות כמוהם אבל ידענו שזה בלתי אפשרי. סולו הצוקים איפשר לנו לעשות את הדבר שהוא ההתגלמות הכי בומבסטית של הרוק ובו בזמן להיות לגמרי אירוניים. ג'נגו, שרחוק בשיריו מהביטוי הצוקי (אבל ממנו שמעתי בפעם הראשונה את המושג), אומר: "אני חושב שסולו צוקים זה משהו שכולם אוהבים, אבל בגלל שזה אסור אצל אנשים 'מגניבים', אז גם שונאים את זה".

כשג'נגו נשאל מה סולו הצוקים האהוב עליו, הוא אומר מיד: November Rain של "גאנז". גם דורון מזרחי מזכיר את השיר הזה כאחד משירי הצוקים האידיאליים. יהודה עדר, לעומת זאת, טוען שסלאש גיטריסט בינוני. "הוא צריך לעבור קורס אצל (שמוליק) בודגוב איך למתוח מיתר. אני לא צוחק. הוא מותח לא טוב", אומר עדר.

"נובמבר ריין" של גאנז אנד רוזס. מתברר שגם פסנתר הוא סוג של צוק

אני עם ג'נגו ומזרחי. סלאש הוא המאסטר של הז'אנר. ב"נובמבר ריין" (שסצינת הסולו בקליפ שלו מצולמת במעין רמה מדברית שאיננה צוק) יש שלוש יחידות סולו. השתיים הראשונות עדינות מאוד יחסית לצוקים. כמעט ליריות. הדרמה מתחילה לגעוש אחריהם, בסיומת הארוכה של השיר, שבה הגיטרה של סלאש מייללת שוב ושוב פראזה מרהיבה ובלתי נשכחת. האיש הוא מלודיסט גיטרה בחסד. בקליפ הוא עומד ברגע הזה על פסנתר, סוג של צוק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות