בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרידה מהבסיסט שניגן עם ענקים כמו מארלי, ג'אגר וגינזבורג

יוסי פיין מכנה אותו "בית ספר לפשטות" וגם גרייס ג'ונס, איאן דיורי וסרז' גינזבורג יעידו שהבסיסט רובי שייקספיר היה שותף לאחת מיחידות הקצב הקטלניות (סליי ורובי) בהיסטוריה של המוזיקה

6תגובות
רובי שייקספיר
TimDuncan

לפני שבועיים יוסי פיין העביר שיעור חשוב במיוחד לסטודנטים שלו בקורס "מיומנויות Fאנק ומוזיקה שחורה" בבית הספר רימון. השיעור עסק ביופייה וחשיבותה של הפשטות במוזיקה ובקושי הפרדוקסלי-לכאורה לנגן פשוט. מאחר שהקורס מיועד לנגני בס, אך טבעי שכוכב השיעור היה רובי שייקספיר. "שאלתי את הסטודנטים, 'אתם יודעים מי זה רובי שייקספיר?" מספר פיין. "הם לא ידעו. 'אז בואו תשמעו', אמרתי. השמעתי להם את Shine Eye Gal של Black Uhuru (אחת מלהקות הרגאיי הבולטות של שנות השבעים והשמונים) ואמרתי 'תראו כמה זה פשוט וכמה קשה לכם לנגן את זה. יש שם מעט מאוד צלילים אבל תנגנו את זה חמש דקות ותנסו לגרום לזה לרקוד'. זה באמת היה להם קשה. יותר קשה מאשר לנגן קטע מאוד מסובך של סטנלי קלארק (אחד הבסיסטים הווירטואוזים של הג'ז-פיוז'ן). רובי הוא בית ספר לפשטות. לנגן כמוהו זה לא רק לנגן את התווים שהוא ניגן. זה הסאונד. זאת הכוונה. זה לחשוב את זה. זה להיות כזה".

Black Uhuru - Shine Eye Gal - דלג

לפני שבוע, כמה ימים אחרי אותו שיעור בס ברימון שהמחיש את עומק הפשטות שלו, רובי שייקספיר מת בבית חולים במיאמי, שם חי בשנים האחרונות. הוא היה בן 68. שייקספיר היה אחד הבסיסטים המוקלטים ביותר אי פעם, לא רק במוזיקה הג'מייקנית. "אם אני עוצם את העיניים עכשיו, ניגש לתקליטייה שלי ושולף משם תקליט, רוב הסיכויים שזה יהיה תקליט שרובי מנגן בו, עם קרדיט או בלי קרדיט", אומר המפיק גיל בונשטיין, מומחה למוזיקה ג'מייקנית ואחד האנשים ששמו את הרגאיי על המפה הישראלית (ההערה של בונשטיין בנוגע לקיומו או היעדרו של קרדיט מתייחסת בעיקר לנגינה של שייקספיר בן ה-19, ללא ציון שמו על העטיפה, בשני קטעים ב-Catch a Fire, אלבום הפריצה של בוב מארלי מ-1973).

אם מארלי, שהפיץ את בשורת הרגאיי בעולם, הוא אחד משני העמודים הגדולים שעליהם ניצבת המוזיקה הג'מייקנית, הצליל של הבס הוא העמוד הגדול השני. התדר הנמוך של הבס הוא מהות יסודית בהרבה סגנונות ועולמות מוזיקליים, אבל בשום מקום אין לו תפקיד מרכזי ומכריע כמו במוזיקה הג'מייקנית. גישת ה"בס תחילה", שאיפיינה את הרגאיי ועוד יותר מכך את מוזיקת הדאב (שבה נהפכים הבס והתופים לשחקנים הכמעט בלעדיים), התפשטה מג'מייקה אל מקומות אחרים בעולם ועיצבה במידה רבה את ההיפ-הופ והמוזיקה האלקטרונית, הסגנונות השליטים במוזיקה העכשווית. במובן הזה, הפרידה משייקספיר – אחד משני ענקי הבס של המוזיקה הג'מייקנית, לצד אסטון "פמילי מאן" בארט – היא פרידה ממוזיקאי שעזר לשנות את העולם ולהפוך אותו למקום שבעבורנו, חובבי הבס וחברי מסדר התדר הנמוך, נעים יותר לחיות בו.

שייקספיר היה תלמידו של "פמילי מאן", שביחד עם אחיו, המתופף קרלטון בארט, הוביל את חטיבת הקצב של ה-Wailers, להקתו של בוב מארלי. "אבל הם היו נגנים מאוד שונים", מסביר פיין. "הנגינה של פמילי מאן מורכבת. יש בה הרבה פרטים. רובי הרבה יותר פשוט. הוא מוצא שניים-שלושה תווים שמחזיקים את כל השיר ואף פעם לא נמאסים. והסאונד שלו – היה לו טאץ' יחיד במינו. נגיעה חלשה במיתר. מה שיצא זה הסאונד הכי מגניב שיש לבס. סאונד שגורם לוופרים (רמקולים יעודיים לתדרים נמוכים) לרקוד".

אינסטגרם יוסי פיין - דלג

הייחוד של שייקספיר לא הסתכם בצליל ובמגע שלו. הוא נבע גם מהפורמט שבו הוא בחר לעבוד – צמד בס-תופים מיתולוגי, סליי ורובי, ביחד עם המתופף סליי דאנבר. הם ייסדו את השותפות שלהם בסוף שנות השבעים, והיא נמשכה ברציפות כמעט 45 שנה, עד מותו של שייקספיר. לדברי פיין, סליי ורובי שינו ושיכללו את נגינת הקצב ברגאיי. האדריכל העיקרי היה סליי. "הוא הכניס יותר סנר, יותר בייס-דראם. המוזיקה נעשתה יותר רקידה", אומר פיין. "יש הבדל גדול בין הרגאיי של 1977 לבין הרגאיי של 1980, וזאת בעיקר עבודה של סליי. רובי איזן אותו. הם היו יין ויאנג. סליי מתוחכם, רובי פשוט. כל מתופף מאוד יצירתי צריך בסיסט פשוט מתחתיו. רובי היה הדבר הזה".

סליי ורובי היו יין ויאנג גם במישור האישי, אומר גיל בונשטיין. "סליי הוא בן אדם רגוע ואחראי. רובי היה... איך אני אגיד את זה? שובב. אחד שלא כדאי להסתבך אתו", אומר בונשטיין. "הוא היה מקושר לכנופיות. כשהם התחילו להצליח סליי אמר לו 'או שאתה מפסיק את כל העניינים האלה, או שלא נמשיך לעבוד ביחד'. אז הוא הפסיק. אבל הוא גר על גבעה, ואם התקרב לשם מישהו שרובי לא רצה שיתקרב, בוא נאמר שהיה לו איך לקבל אותו.

"צריך להבין את המציאות של ג'מייקה", ממשיך בונשטיין. "אנשים שם צריכים לשמור על עצמם. לא מזמן התפרסם שזאת המדינה החמישית הכי מסוכנת בעולם ביחס של מספר רציחות לאוכלוסייה. הרגאיי זאת המוזיקה עם המסר הכי פוזיטיבי – פיס אנד לאב אנד יוניטי – אבל היא מגיעה מאחד המקומות הכי מסוכנים בעולם. לא פלא שרובי רצה להגן על עצמו ושלא יתקרבו לבית שלו על הגבעה".

Sly & Robbie playing Drum & Bass in Black Uhuru concert - דלג

סליי ורובי ניגנו עם הזמר פיטר טוש כשהוא חימם את סיבוב ההופעות של הרולינג סטונס ב-1978, והחשיפה פירסמה אותם מחוץ לג'מייקה. הם נהפכו לאחת מיחידות הקצב העסוקות ביותר של שנות השמונים וניגנו באלבומים של גרייס ג'ונס, איאן דיורי, בוב דילן, מיק ג'אגר, ג'ואן וסרז' גינזבורג. לדברי בונשטיין, כשגינזבורג הופיע באולפן של סליי ורובי בקינגסטון עוד בסוף שנות השבעים, הם לא זיהו אותו ולא הבינו מי הצרפתי המוזר שרוצה לעבוד אתם. אתם מכירים מוזיקה צרפתית? שאל גינזבורג. רק שיר אחד, הם אמרו: Je táime, moi non plus. כך התחילה העבודה המשותפת של השלושה, שהולידה בין השאר את גרסת הרגאיי של גינזבורג להימנון הצרפתי, שעוררה את זעמם של הלאומנים בצרפת.

בנוסף להקלטות המרובות עם אמנים בינלאומיים ולעבודה עם אמני הרגאיי הטובים ביותר בג'מייקה, סליי ורובי ייסדו להקה משלהם, Taxi Gang, והקליטו והופיעו אתה לאורך שנות השמונים. האלבום Live 86, שמתעד הופעה במיניאפוליס, מאפשר להתרשם מהתנופה יוצאת הדופן של ההרכב הזה. כמעט שאפשר לדמיין את פרינס, איש מיניאפוליס, משקיף על הבמה מהתא הפרטי שלו במועדון ושואב רעיונות קצביים.

"סליי ורובי זה שם קוד לסאונד הכי טוב של בס ותופים", אומר פיין. הוא מספר שכשהופיע בפסטיבלים עם להקתו "האקסנטריקס", שכללה פרקשניסטים אפריקאים, הוא נעזר במותג "סליי ורובי" כדי לקבל את הסאונד שהוא רצה. "כשסאונדמנים רואים מוזיקאים אפריקאים, הם מיד עושים סאונד של מוזיקת עולם, שזה אומר סאונד מעפן, בלי ביצים", אומר פיין. "אז כשהייתי כותב את הדרישות שלי מהסאונדמן, הייתי כותב 'בס-תופים – כמו סליי ורובי'. הוא מיד היה מבין".

Sly and Robbie - David Letterman Show 1985 - דלג

סליי ורובי מעולם לא הופיעו בישראל. הם היו אמורים להשתתף בפסטיבל מקודשת בירושלים ב-2017 (אף על פי שרובי, שעבר השתלות כליה וכבד, כבר ניגן בישיבה), אבל זמן קצר לפני הביקור הוריקן פגע בפלורידה ורובי לא יכול היה לעזוב את ביתו במיאמי. "כבר הודפסו כרטיסים, בדיוק אתמול הסתכלתי עליהם", נאנח גיל בונשטיין, שהיה מעורב בהפקה. הוא מוסיף שרובי, שכחובב נשק העריץ את צה"ל, תיכנן להופיע בחינם מול חיילים.

"זאת היתה שנה נוראה לרגאיי", אומר בונשטיין ונוקב בשמותיהם של ענקי מוזיקה ג'מייקנים שמתו ב-2021: "באני ויילר, יו-רוי, לי פרי. בשבוע שעבר רובי. השבוע התבשרנו על מותו של גארת דניס, אחד הזמרים של Black Uhuru. זה סיום של תקופה". בונשטיין היה בג'מייקה באוגוסט, כשמת לי "סקרץ'" פרי, אחד מגדולי המפיקים של המוזיקה הג'מייקנית. הוא מספר שבגלל הקורונה אי אפשר היה להצדיע לפרי כראוי לגיבור תרבות בסדר הגודל שלו. "יש שם עוצר לילי. אין הופעות", אומר בונשטיין. "אחד הזמרים עשה אירוע בצהריים לזכרו של סקרץ', אבל חוץ ממני ומעוד שלושה אנשים אף אחד לא בא. כולם עסוקים בלשרוד. תקופה מתסכלת מאוד. אומרים שאולי יהיו פסטיבלי רגאיי ב-2022. הלוואי שזה יקרה, אבל את מי נשאר להביא? נשארו רק הילדים של בוב מארלי". 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו