בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הגיע הזמן לדבר על ה"ריפלייסמנטס", להקה גאונית ואנדרייטד בישראל

לרגל יציאת מהדורה מחודשת החוגגת 40 לאלבום הראשון של "הריפלייסמנטס", שואל את עצמו ואותנו כותב טור זה, איך זה שרק עכשיו גילינו אותם?

2תגובות
להקת דה ריפלייסמנט
CHAD BATKA / NYT

מתישהו בתחילת 1980 פול ווסטרברג, הזמר וכותב השירים של להקת ה-Replacements, נכנס לחנות התקליטים Oar Folk, שהיתה מרכז העצבים של סצינת הפאנק בעיר מיניאפוליס, מינסוטה. ווסטרברג, אז בן 20, בא לחנות כדי לשאול את הבעלים שלה, פיטר ג'ספרסון, שהיה מעמודי התווך של הסצינה המקומית, אם הוא יוכל לעזור ל"ריפלייסמנטס", שהתחילו לפעול זמן קצר קודם לכן, להופיע כלהקת חימום באחד המועדונים בעיר. כשג'ספרסון הקשיב לקלטת הדמו של "הריפלייסמנטס", הוא הציע לעשות הרבה יותר מזה – להחתים את הלהקה בלייבל המקומי שהוא ניהל, Twin/Tone, ולהוציא את השירים האלה כאלבום הבכורה שלה. ווסטרברג לא העלה בדעתו את האפשרות הזאת. "אתה חושב שיש טעם להקליט את החרא הזה?" הוא שאל את ג'ספרסון.

ברור לחלוטין מדוע ג'ספרסון התלהב כל כך מהדמו שנפל לידיו. Sorry Ma, Forgot to Take Out the Trash, אלבום הבכורה של "הריפלייסמנטס" (שכללה מלבד ווסטרברג את הגיטריסט בוב סטינסון, אחיו הבסיסט טומי סטינסון, שהיה בן 13 כשהדמו הוקלט, והמתופף כריס מארס), יצא כשנה וחצי לאחר המפגש הזה, באוגוסט 1981. לפני שבועיים ראתה אור מהדורה חגיגית של האלבום, לרגל יובל ה-40 שלו, וזאת הזדמנות נהדרת לחזור אל אחת הלהקות האמריקאיות הנפלאות ביותר של שנות השמונים.

ריפלייסמנטס הראשון - דלג

בעצם, המלה "לחזור" לא נכונה. לפחות לא בהקשר הישראלי. ל"ריפלייסמנטס" יש מקום של כבוד בפנתיאון של הרוק האלטרנטיבי האמריקאי, אבל בגזרה הישראלית נראה שאין לה נוכחות, לפחות לא מתועדת בכתובים. לא מצאתי ברשת אפילו כתבה אחת על "הריפלייסמנטס" בעברית. כמי שבעצמו גילה את הלהקה רק לאחרונה, אני לא יכול לבוא בטענות לאף אחד, אלא רק להזדהות עם השיר מ-2009 של הלהקה האנגלית "ארט ברוט", שנקרא "הריפלייסמנטס". "אני לא מאמין שרק עכשיו גיליתי את הריפלייסמנטס / איך זה שרק עכשיו גיליתי את הריפלייסמנטס?", שר סולן "ארט ברוט" אדי ארגוס. הסאונד של "הריפלייסמנטס" יכול להיות שרוט ופרום, הגיטרות לא לגמרי מכוונות, מיתרי הקול של ווסטרברג מיובלים וכמעט קרועים, אבל בתוך כל החספוס הכמו-מרושל הזה יש דבר אחד שאי אפשר למצוא אף פעם אצל "הריפלייסמנטס" – זיוף.

"סליחה אמא, שכחתי להוציא את הזבל" הוא אלבום שהוקלט על ידי ארבעה אנשים צעירים מאוד, זמן קצר יחסית אחרי ההתפוצצות של הפאנק לקראת סוף שנות השבעים, וככזה הוא נושא את החותם הפאנקיסטי המוכר: שירים קצרים, מהירים, פרועים, מתריסים-ארסיים. אבל מתחת לשריון ה-fuck you אי אפשר שלא להרגיש בפעימתם של לב מפרפר ונפש מבולבלת, ובתוך התבנית הפאנקיסטית הפונקציונלית אי אפשר שלא לשמוע רגישות יוצאת דופן למלודיה ולסיפור.

the replacements עטיפת אלבום
Greg Helgeson/Twin/Tone
The Replacements - I Hate Music (Official Music Video) - דלג

אם באלבום הבכורה ווסטרברג עדיין התבייש בצד המלודי שלו וביטא אותו רק בצורה לא מודעת, באלבומים הבאים של "הריפלייסמנטס" הוא הפסיק לצנזר את הכשרון הזה. התוצאה היתה מיזוג נפיץ של שני אופקים מוזיקליים שלא נפגשים בדרך כלל – התכה של האנרגיה הגולמית והלהב החלוד של הפאנק עם שירים ברמה של סינגר-סונגרייטר מהדרג העליון. הביטוי המזוקק ביותר של התרכובת הזאת היה האלבום הרביעי והאדיר של "הריפלייסמנטס", שנקרא Let It Be (לווסטרברג היו יחסי אהבה-עקיצה עם הביטלס, כשיקוף של האמביוולנטיות שלו ביחס לפאנק). כששמעתי בפעם הראשונה את השיר Unsatisfied, אחד משיאי האלבום הזה, חשבתי "וואו, כל מה שנפלא אצל ברוס ספרינגסטין, בלי כל מה שלא נפלא אצלו!" העיתונאית האמריקאית אליזבת נלסון (שהיא גם הסולנית של הלהקה הנהדרת The Paranoid Style) כינתה את אחד משירי הלהקה "Born to Run לאנשים עם בעיות קשב וריכוז".

ווסטרברג, שהתבגר בשנות השבעים, ספג את ספרינגסטין מן הסתם אל מחזור הדם היצירתי שלו. מוזיקאים אחרים בעלי שיעור קומה עלו במחשבה מסיבה אחרת: הם עצמם הושפעו עמוקות מה"ריפלייסמנטס". "נירוונה", "הפיקסיז", "פייבמנט", Guided By Voices, אפילו "ביסטי בויז". נדמה שכל אחת מהן לקחה משהו מהם והטמיעה אותו במערכת ההפעלה הסופר-מקורית שלה.

ריפלייסמנטס - דלג

ההצדעה הפרטית של ה"ביסטי בויז" ל"ריפלייסמנטס" היא הפתיחה של Sabotage, אחד הלהיטים הגדולים שלהם. לא ראיתי התייחסות לכך בשום מקום, אבל אני שומע ב"סבוטאז'" עקבות ברורים (הקצב הקטוע, הצלפת הגיטרות) של השיר I Hate Music, מהאלבום הראשון.

Hate היא מלת מפתח בלקסיקון של "הריפלייסמנטס", ואחת הדרכים להתרשם מהאבולוציה של הלהקה היא לעקוב אחרי מופעיה של המלה הזאת. השביל הזה מוביל בין היתר ל-Answering Machine, השיר שנועל את Let It Be. כשמגיעים לנקודה הזאת באלבום, אחרי Unsatisfied ושירים נפלאים נוספים כמו Androgynous ו-Sixteen Blue שספוגים בבדידות ושרוטים מחלומות נעורים מנופצים, הלב כבר די סדוק. לא צריך הרבה כדי לשבור אותו.

Answering Machine - The Replacements - דלג

Answering Machine עושה את זה בשניות. How do you say good night to an answering machine?, שר ווסטרברג. ואז: How do you say I miss you to an answering machine?. ובסוף: How do you say you’re lonely to an answering machine?. כשהתקווה שהיא תענה נגוזה סופית ורק התסכול נשאר, ווסטרברג פורק אותו על המכשיר האומלל שלא עשה לו דבר. "I hate your answering machine", הוא שר שוב ושוב. איזו דרך לעומתית – ומרגשת – לומר "אני אוהב אותך".

"הריפלייסמנטס" פעלה בסך הכל עשור אחד. היא הקליטה שבעה אלבומים, כמעט כולם נהדרים, והתפרקה ב-1991 (אחרי שחמש שנים קודם לכן הגיטריסט המצוין בוב סטינסון הועף מהלהקה. הוא מת ב-1995, בגיל 35). ב-2013, אחרי הפסקה של 22 שנה, "הריפלייסמנטס" התאחדה לסיבוב הופעות. כשפיטר ג'ספרסון, האיש שגילה אותם בחנות התקליטים שלו במיניאפוליס, שמע שהלהקה מתכננת לקיים את אחת ההופעות הראשונות בסיבוב באיצטדיון בעיר סנט פול במינסוטה, שיכול להכיל 14 אלף איש, הוא חשב שזה מעשה מטורף ותיכנן להזהיר את חברי הלהקה שהם עושים טעות. הוא לא הביא בחשבון את מעמד סנדקית הרוק האלטרנטיבי שהלהקה צברה במשך השנים שבהן לא היתה פעילה. כשהכרטיסים להופעה באיצטדיון הוצעו למכירה ברשת, הם נמכרו במלואם בתוך 8 דקות. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו