בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דוד המלך המלך: הנבל חזר למוזיקה העכשווית ובענק

הנבל זוכה השנה לתחייה קטנה במוזיקה העכשווית דרך חמישה אלבומים, כולם של מוזיקאיות. אבל זו דעה קדומה לשייך את צליל הכלי עצמו למושג מופרך של נשיות, ולראיה: השימושים הלא שגרתיים שחלק מהן עושות בו

5תגובות
הלן בראשאנד
Schorle

אלביס קוסטלו התבקש בשבוע שעבר על ידי "גרדיאן" האנגלי לבחור את יצירות האמנות שמעניינות אותו ברגע זה. האלבום שבו קוסטלו בחר הוא Vulture Prince של הזמרת הפקיסטנית ארוג' אפטאב. "מוקדם יותר השנה, כשהייתי באבל, גיליתי שאני לא יכול להקשיב למוזיקה עם כלים חשמליים", כתב קוסטלו. "חבר הציל אותי עם המלצה על אפטאב, ובאופן מיוחד על השיר Inaayat מהאלבום החדש שלה. החיים והאהבה ממשיכים".

אפטאב, בשנות השלושים לחייה, עזבה את פקיסטן לפני יותר מעשר שנים כדי ללמוד במכללת ברקלי למוזיקה בבוסטון ונשארה לחיות בארה"ב. אחיה מת בזמן העבודה על האלבום, מה שהעמיק אולי את החיבור הרגשי של קוסטלו המתאבל (על מות אמו). אבל מותר לנחש ששני המרכיבים שנגעו יותר מכל בלבו של הזמר היו קולה של אפטאב, שבו הרמוניה בין צלילות וחספוס, ונגינת הנבל שגם בה מיזוג של שתי ההתכוונויות ההופכיות האלה.

AROOJ - דלג

אפטאב היא זמרת, לא נבלאית, אבל לנבל תפקיד דומיננטי באלבום שלה. "הנבל הוא כלי בהיר ומלאכי. אני אוהבת אותו, אבל הוא כל כך יפה שהוא יכול להפוך להיות נדוש ומעיק", היא אמרה בראיון לאתר "פיצ'פורק". "רציתי להוציא אותו מאזור הנוחות שלו ולהפוך אותו לאפל יותר. לנגן אקורדים ממש מוזרים ולהכניס קצת דיסוננס". במקום אחר בראיון היא כינתה את הנבל באלבום שלה heavy metal harp.

אפטאב קצת נסחפה, גם עם הדיבור על הצליל האפל וגם עם הזיקה למטאל, אבל הנבל באלבום שלה אכן נוטש לא פעם את המצלול הענוג, המתנחשל והמתנוצץ – ומטייל בינו לבין נופי צליל מעט יותר קשים ונוקבים. לא מתכת כבדה, אבל גם לא בדולח.

Space 1 - דלג

הבחירה של אפטאב להעמיד את הנבל בחזית ולרענן את הצליל המוכר שלו משקפת את הרנסנס הנבלאי הקטן שמתחולל בתקופה האחרונה. יותר ויותר נגניות נבל מתמקמות בחזית המוזיקה העכשווית, בגזרות שונות ומשיקות – ג'ז, אלקטרוני, אמביינט, מוזיקה מאולתרת. אף אחת מהן אינה בולטת כמו הנבלאית והזמרת ג'ואנה ניוסם בעשור הראשון של המאה הנוכחית, שבו היתה אחת מכוכבות סצינת האינדי האמריקאית (אלבומה האחרון ראה אור ב-2015), אבל כשמציבים אותן זו לצד זו אפשר בהחלט לדבר על פריחה נבלאית עכשווית. לגל הקטן הזה יש ייצוג גם פה עם "פעמון למרד", האלבום של הזמרת והנבלאית רננה נאמן, ועם "סוניה", אלבומם המשותף של הנבלאית עדיה גודלבסקי והמתופף חגי פרשטמן (שסוקר בהרחבה בעמודים אלה).

מדוע שומעים יותר נבל במוזיקה עכשווית? אפשר להעלות שתי השערות. הראשונה היא שירידת המניות המסוימת של הגיטרה, וגם התחושה שכל מה שאפשר לעשות עם גיטרה כבר נעשה, מייצרות רצון לשמוע כלי פריטה שונה. ההסבר השני, שנראה משמעותי יותר, הוא הנוכחות הגוברת של נשים בפסקול התקופה. התהליך הזה נמצא בעיצומו, והדרך לתיקון מלא עדיין רחוקה, אבל יש יותר נשים בפסטיבלים, באולפני הקלטה ובסיקור תקשורתי של עולם המוזיקה. הנבל הוא ככל הנראה הכלי שנתפש כ"נשי" מכולם.

Mary Lattimore - Silver Ladders (2020) - דלג

הזיהוי של צליל הפעמונים הרך עם נשיות הוא קלישאה שאפשר ורצוי לנפץ, וחלק מהנבלאיות העכשוויות עושות את זה נהדר, אבל אי אפשר להתכחש לכך שהנבל הוא עדיין נחלה כמעט בלעדית של נשים. בשיטוטי הלא שיטתיים, שלא כללו חיפוש בגוגל של male harp players, נתקלתי בנבלאי אחד בלבד: רודרי דייוויס. הוא נהדר והנבל שלו נשמע לעתים קרובות כמו קורה, מעין נבל מערב אפריקאי (במערב אפריקה יש מסורת מפוארת של נגינה בכלים דמויי נבל, והכתבה הזאת לא מתייחסת לעולם המוזיקלי הזה, הגברי בעיקרו), אבל מלבד אלבומו מ־2020, היבול העכשווי של המוזיקה מבוססת הנבל כולל חמישה אלבומים, טובים יותר או פחות, כולם של נבלאיות.

נלה סינפרו היא נבלאית צעירה ממוצא בלגי-קריבי, שאלבום הבכורה שלה, Space 1.8, יצא לאחרונה בלייבל Warp, שמתמחה במוזיקה אלקטרונית מתוחכמת, ומקבל ביקורות נלהבות. המוזיקה של סינפרו נמצאת על הגבול שבין ג'ז ואמביינט, בדומה לאלבום המשותף הנהדר שהוציאו השנה המפיק Floating Points והסקסופוניסט פרעה סנדרס. לטעמי, הנופים המוזיקליים שלה פחות מעניינים מאלה של פלוטינג פוינטס. גם הזיקה הכמעט אוטומטית לנבלאית אליס קולטריין, ענקית הג'ז הספיריטואלי, היא בעוכריה של סינפרו. זה אלבום בכורה יפה למדי, לא פחות ולא יותר.

Extase - דלג

היומן הצפוף של ברנדי יאנגר הוא אולי העדות הניצחת ביותר לעליית המניות של הנבל במוזיקה העכשווית. יאנגר ניגנה בין היתר עם לורין היל, ג'ון לג'נד וקומון. קטע שלה נכלל בסרטה החדש יחסית של ביונסה, Homecoming, ואפשר לשמוע אותה מנגנת באחד משירי אלבומו החדש של קניה ווסט. כאמנית סולו יאנגר פועלת בעולם הג'ז, אבל הזיקה המיידית שלה כנבלאית היא לא לג'ז הקוסמי-רוחני של אליס קולטריין אלא לגרוב הארצי יותר של ענקית הנבל השנייה של הג'ז, דורותי אשבי. המוזיקה של יאנגר לא מסעירה או מעניינת במיוחד, אבל יש בה יופי וייחוד מסוים שנובעים, כפי שאפשר לשמוע בקטע Beautiful Is Black, מהשילוב הלא מצוי בין הריחוף הגלי של הנבל לבין הכובד האדמתי של הבלוז.

הנבלאית האמריקאית מרי לטימור נוטה להעניק לקטעים שלה שמות ארוכים ומסקרנים.Till a Mermaid Drags You Under, או We Just Found Out She’s Dead. לא תמיד המוזיקה עצמה מתאפיינת באותה רמת דמיון. לטימור, שמושפעת ממוזיקה מינימליסטית, מרבה לעבוד עם תבניות הרמוניות ומלודיות שחוזרות על עצמן. לנבל שלה יש צליל נוקב יחסית, והלישה של החומר המוזיקלי מייצרת עניין, חבל רק שהתבניות הבסיסיות נשמעות בחלקן כמו מצע של שירי פופ פשוטים ושחוקים. זה מה שקורה באלבום האוסף החדש של לטימור, Collected Pieces: 2015-2020. מוטב להקשיב לאלבום האולפן האחרון שלה, Silver Ladders, בהפקתו של איש להקת Slowdive נילס הלסטד.

Sissi Rada - Maps feat. Lena Platonos (prod. by Andi Toma) - דלג

לנבלאית הצרפתייה הלן ברשאן יש בספוטיפיי שירים עם מאות אלפי סטרימים, ואפילו אחד עם כמה מיליונים. זה מפתיע מאוד, עד שמגלים שאלה שירים בהשתתפותה מתוך סרט האנימציה "קורליין ודלת הקסמים". המוזיקה של ברשאן כאמנית סולו שונה לחלוטין – סוערת, אוונגרדית ברוחה, עם זוויות חדות ולפעמים פוצעות. ברשאן לא רק מנגנת בנבל באינטנסיביות חודרת אלא גם שרה יותר כמו אמנית קול מאשר כמו זמרת. האלבום האחרון שלה הוא שיתוף פעולה עם הגיטריסט האמריקאי אליוט שארפ, תחת השם Chansons du Crepuscule. יש בו תנופה מוזיקלית קודרת ודוקרת, תחושה של מיסתורין והרגשה של תסכית פרינג' טוטאלי.

האלבום החדש של הנבלאית היוונייה סיסי ראדה ייצא רק בשבוע הבא, אבל ארבעת הסינגלים שיצאו מתוכו בשבועות האחרונים יוצרים את הרושם שזה עומד להיות לא רק האלבום מבוסס הנבל הטוב של השנה, אלא אחד האלבומים הכי טובים של 2021. ראדה, שפועלת בשנים האחרונות בברלין ומנגנת בין השאר עם הפילהרמונית המהוללת של העיר, עושה מוזיקה שקשה להגדיר סגנונית. לעתים קרובות יש לה בסיס של ביט אלקטרוני טכנואידי, אבל היא מסתעפת במין כאוטיות נשלטת לכל מיני גזרות וכוללת אלמנטים של מוזיקה עממית, פופ אמנותי ונשיפות ג'ז קלות. אחד הקטעים באלבום, Maps, הופק על ידי אנדי תומא מההרכב האלקטרוני הגרמני Mouse on Mars. בריאן אינו הפיק את הקטע בעל השם הקליט 81948 (2000 OM69). הכלי העיקרי בו נפרט כמו נבל אבל לא נשמע כמו נבל. זה ככל הנראה נבל שמטופל בדרך כלשהי, והוא יוצר אפקט מעניין ואפילו מרגש של הזרה ועמימות. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו