בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשצ'ארלס מינגוס נע בין תהומות העצב אל פסגת האקסטזה ובחזרה

הקריירה של מוזיקאי הג'ז הדגול צ'ארלס מינגוס, שנולד היום לפני מאה שנה, ידעה עליות ומורדות אך תמיד דהרה כמו רכבת הרים. הקטע Meditations, שביצע בהופעה בניו יורק בשנת 1964, הוא מופת של שלמות אסתטית

38תגובות
צ'ארלס מינגוס, 1976. יבבה חנוקה
Tom Marcello

אחד הדימויים שלוכדים בצורה המדויקת והעזה ביותר את מהות יצירתו של צ'ארלס מינגוס, מוזיקאי הג'ז הדגול שנולד היום (שישי) לפני מאה שנה, הוא הדימוי של רכבת הרים. הוא משקף את התאוצה האדירה של המוזיקה של מינגוס, את תשוקת הקצוות שמפעמת בה, ובאופן כללי את ההרגשה העוצמתית שהיא מחוללת. רכבת הרים זאת המציאות בהגזמה, החיים על הקצה. זאת התחושה שמעניקה המוזיקה של מינגוס במיטבה.

הקריירה של מינגוס, שמת ב–1979 בגיל 56, ידעה עליות ומורדות: שנים של יצירה קדחתנית, פורצת דרך ובלתי ניתנת לקיטלוג אל מול תקופות של יובש ומלנכוליה. אם נכוון את הזרקור אל הרגעים שבהם רכבת ההרים שלו דהרה בנקודות הגבוהות ביותר במסלול שלה, ובאופן ספציפי על רגע עילאי באופן מיוחד — אני בוחר בהופעה באולם Town Hall בניו יורק באפריל 1964, שהונצחה באלבום Town Hall Concert.

Meditations. מסתיים בדואט יפהפה בין מינגוס לאריק דולפי שמת לאחר 3 חודשים - דלג
Meditations. מסתיים בדואט יפהפה בין מינגוס לאריק דולפי שמת לאחר 3 חודשים

מינגוס מוביל בהופעה הזאת את מה שהיה ככל הנראה ההרכב הטוב ביותר שלו. הסקסופוניסט/קלרניתן/חלילן אריק דולפי, הסקסופוניסט קליפורד ג'ורדן, החצוצרן ג'וני קולס, הפסנתרן ג'קי באיירד והמתופף דני ריצ'מונד. זו קבוצה של נגנים נפלאים, שנדחפו אל קצה גבול היכולת שלהם מכוחה של האישיות הכריזמטית של מינגוס.

הלהקה הספציפית הזאת משקפת בצורה מושלמת את החזון המינגוסי, שגישר בין הווה לעבר ובין חידוש למסורת בצורה שלא היתה כמוהה בג'ז. כשמקשיבים לששת המוזיקאים מנגנים באפריל 1964 שומעים את ההווה הסוער של אותו רגע היסטורי, את מאבק השחורים בשנות ה-60 ואת התעוזה האמנותית־פוליטית של הג'ז שליווה אותו, אבל בו בזמן נזרקים עשרות ואפילו מאות שנים לאחור: אל הבלוז, אל דיוק אלינגטון, אל הכנסייה השחורה.

שיאה של ההופעה ב–Town Hall (או לפחות של האלבום שהנציח אותה, שכלל רק חלק קטן מהמוזיקה שנוגנה באותו ערב) הוא הקטע הארוך, כמעט חצי שעה, שהוצג על ידי מינגוס בזמן ההופעה בשם Meditations. הוא משקף היבט חשוב נוסף בחזון של מינגוס – את השילוב המרהיב שהוא יצר בין קומפוזיציה קפדנית בקנה מידה רחב לבין אלתור ספונטני מסעיר. זאת מוזיקה שיש בה שלמות אסתטית לצד עומק רגשי מפעים, מתהומות העצב אל פסגת האקסטזה ובחזרה. האם הנשימה יכולה להיעצר למשך 27 דקות? מתברר שכן, לפחות מטאפורית.

Meditations מסתיים בדואט יפהפה בין מינגוס לבין אריק דולפי, שבו מינגוס מנגן יבבה חנוקה עם הקשת. פחות משלושה חודשים אחרי ההופעה הזאת דולפי מת מסיבוכים של סוכרת. הוא היה בן 36, וכפי שאפשר לשמוע היטב ב–Meditations הוא היה נשפן פנומנלי שבין השאר הרחיב את גבולות הביטוי של הקלרינט־בס. באלבום Town Hall Concert, שיצא אחרי מותו של דולפי, מינגוס שינה את שם הקטע מ–Meditations ל–Praying With Eric להנצחתו של דולפי. משעשע ועצוב כאחד להיווכח שבספוטיפיי הקטע נקרא משום מה Playing With Eric. איזה הבדל עושה אות אחת. הדיגיטציה העלימה את התפילה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו