בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיר בשבוע

הסינגל הראשון של "אמריקן יגאל" הוא הזדמנות לשמוע את עצמנו

ב"לא יכול לישון", חברי "אמריקן יגאל" חוזרים לשטאנץ הרוקיסטי המוכר של שתי גיטרות־בס־תופים ומוכיחים שאופטימיות לא חסרה להם

17תגובות
"אמריקן יגאל". תיאור לא רע של המציאות העכשווית"
זוהר יחיאלי

לפעמים מה שצריך זה דווקא שתי גיטרות־בס־תופים. למרות שזה נוגד את רוח הזמן. בגלל שזה נוגד את רוח הזמן. עד לא מזמן, ברירת המחדל של אנשים צעירים שרצו לעשות מוזיקה היתה להקים להקה של שתי גיטרות־בס־תופים. היום אנשים צעירים שרוצים לעשות מוזיקה לא מקימים להקה, ואם הם מקימים להקה היא תהיה מבוססת ביט, או סינתסייזרים, או נבל בורמזי — העיקר לא לציית לשטאנץ הרוקיסטי המיושן. אבל מאחר שהתהליך הזה מתרחש כבר כמה שנים, חוסר הציות נהפך בעצמו לציות, ואילו ההישענות על הפורמט הזנוח נשמעת פתאום כמו משב רוח מרענן. או שזה רק אני שמרגיש צורך לשמוע שתי־גיטרות־בס־תופים מנגנים את מה שקורה עכ־שיו.

"אמריקן יגאל", "לא יכול לישון" - דלג
"אמריקן יגאל", "לא יכול לישון"

זה מה שעושים חברי להקת "אמריקן יגאל". שומעים שהם אנשים צעירים מאוד. "אתה זוכר מה אמא אמרה לך שיקרה", הם שרים ב"לא יכול לישון", השיר שפותח את אי־פי הבכורה שלהם. בשיר אחר, "התקשורת", הם שרים על מישהי שהשתחררה מהצבא על סעיף נפשי ואבא שלה מחטט בתיק שלה. הם עם רגל אחת בדירה שכורה מעופשת ורגל שנייה בבית של ההורים. והם שרים את הרגע הזה בחיים, עם כל הטוב, הרע ובעיקר המבולבל שיש בו. "היי סאונדמן, אפשר עוד קצת את עצמי בבקשה?", הם צועקים־ממלמלים ב"לא יכול לישון". ואז ממשיכים: "אני שומע יותר מדי את כולם ומעט אותי". תיאור לא רע של המציאות העכשווית, המרושתת־חברתית, ולא רק מנקודת מבטם של בני 20. גם אנשים מבוגרים יותר יכולים להזדהות. כולנו, גם אלה שמחטטים בתיקים של הילדים שלהם, שומעים יותר מדי את כולם ופחות מדי את עצמנו.

עטיפת הסינגל. משב רוח מרענן
עיצוב סינגל: דין בר ויואב בן-משה

התחינה "אפשר עוד קצת את עצמי?" משקפת גם את המוזיקה. יש בה ממד בוסרי, ראשוני, לא מגובש. חברי "אמריקן יגאל" התחילו לנסח את הקול העצמאי שלהם. יש להם עדיין דרך לעשות. אבל יש לשירים שלהם עמוד שדרה מלודי, הם לא חסרי חוליות כמו שקורה לעתים קרובות אצל להקות אינדי, ויש תשלובת מוצלחת בין גיטרה מלווה לבין גיטרה שמנגנת ליינים, ויש חיוניות פרדוקסלית בגרוב המדשדש, גורר הרגליים, של רוב השירים באלבום הקצר. זה לא דשדוש שנובע מאי־כשירות, אלא דשדוש מכוון. הוא לא עגום, הוא אפילו קצת מעודד. מי שבוחר בשתי גיטרות־בס־תופים ב-2022 חייב להיות אדם אופטימי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו