בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דני ליטני בהופעה: נשמע נהדר, עדיין משעשע, עם טעם אחד לפגם

"שברתם לי את הציניות", אמר ליטני בן ה–78 באחת מהופעותיו האחרונות, לפני ניתוח לטיפול בהתחרשותו. אבל הביצוע ל"ולא היה בינינו אלא זוהר" הוחמץ, והבחירה ב"תפסתי ראש על הבר" הטרנספובי היתה בעייתית

85תגובות
ליטני בהופעה אתמול במרכז ענב בתל אביב. גם איכות סטנדאפיסטית
תומר אפלבאום

בתחילת 1970 התקשר דני ליטני לצילה דגן, שבדיוק השתחררה מצוות הווי של הנח"ל, ובישר לה שהוא הלחין במיוחד בשבילה ארבעה שירים של לאה גולדברג. המוכר והאהוב ביניהם הוא "ולא היה בינינו אלא זוהר", אחד השירים הטובים ביותר בתולדות הפופ העברי שליטני הקליט בעצמו כעבור שנים לאלבום הסולו הראשון שלו. אבל שלושת האחרים — "יום בו יקום", "לתמונת אמא" ו"נחל שלי" — לא נופלים ממנו בהרבה (אפשר לצפות ביוטיוב בדגן המצוינת מבצעת את כולם ברצף, בסרטון שנשלף מהארכיון של הטלוויזיה הלימודית). ביחד הם מופת של הלחנה, תזמור ואיזון מושלם בין טקסט למוזיקה.

צילה דגן לא איתנו מאז 2004, והצילה שכן הוזכרה בהופעה של ליטני אמש (חמישי) במרכז ענב בתל אביב, היא נערה שהכיר בחיפה, היום כבר סבתא לנכדים ולנינים, שעבורה כתב את "משבר אמון", אחד הלהיטים הגדולים שלו ("צילה הוא שם מאוד סמכותי", נידב ליטני, "ל–50 אחוז מהמורות ו–80 אחוז מהגננות קראו צילה"). וכמו השיר הזה, ההופעה כולה היתה מחווה של אהבה לזמר רגע לפני שהוא עובר ניתוח שאמור להחזיר לו את השמיעה אבל כנראה שלא ממש יאפשר לו להמשיך להופיע.

דני ליטני
תומר אפלבאום

זו בעיקר חוויה נוסטלגית לראות את ליטני על הבמה בגיל 78, אחרי יותר מחמישה עשורים של פעילות מוזיקלית ענפה. וכשכמה מאות אנשים שרים יחד איתו את "ימות המשיח" ו"knock knock on Heaven's door" באותה התמסרות שהנכדים שלהם שרים היום את "קאקדילה" — ברור שהם מתגעגעים בעיקר לעצמם כפי שהיו פעם. אבל הריגוש הוא הדדי. "אחרי כל כך הרבה שנים הצלחתם עם האהבה שלכם לשבור לי את הציניות", אמר ליטני מיד כשעלה על הבמה, "אני נרגש כמו שלא הייתי נרגש שנים. הרבה אהבה שלחתם לי. אני שולח לכם את זה בחזרה. אני עוד רגע בוכה".

והוא עדיין נשמע נהדר, מפגין את אותו קול חם, גברי, ואותה אינטליגנציית הגשה שמושפעת מבוב דילן ומענקי הבלוז ששמע בנעוריו (אלון רדאי בקלידים ואסף ברק בגיטרה מלווים אותו). אבל לא כל הביצועים היו באותה רמה. ליטני היה במיטבו ב"יחס חם", ב"ימות המשיח" ובגרסה שלו ל"עד סוף הקיץ", אבל ההגשה המאוד־בלוזית, כמעט על גבול הספוקן וורד, פספסה את המוזיקליות הנפלאה — שהוא אחראי לה — של "ולא היה בינינו זוהר" ואת אנרגיית הרוק סול של "The Letter", הלהיט המצוין של "הבוקסטופס" מ–1967, שגם ג'ו קוקר ביצע.

דני ליטני
תומר אפלבאום

למרות הנסיבות, זו היתה הופעה שמחה. בעיקר הודות להומור המצוין של ליטני, שיכול לבד להחזיק ערב סטנד אפ. למשל כשהסביר ש"הבלוז הומצא בפולניה, בעיר בעלז", או כשנזכר פתאום בפאתוס המופרך של שלמה ארצי ב"נרקוד נשכח" — "כשאת נצמדת אל כתפי/ מטוס של קרב ממריא" — ולא שכח להוסיף בממזריות What the fuck.

אבל היה רגע שהעכיר לי את חוויית ההופעה. מכל השירים של שלום חנוך שליטני היה יכול לבצע, הוא בחר דווקא ב"תפסתי ראש על הבר", אותו המנון טרנספובי שעזר לבסס את הרעיון שנשים טרנסג'נדריות מפתות גברים תמימים רק כדי לעשות להם אמבוש עם הפאלוס האימתני שלהן. ליטני הזכיר שמפגש כזה — עם "קוקסינל" — אירע לצבי שיסל המנוח, ולאחריו הוא נעלם לכמה חודשים מחמת הבושה. בשלב מסוים הוא שכח את המילים, או העמיד פנים שהוא שוכח אותן, ונתן לקהל לצהול בשורת המחץ המעליבה "זה לא גברת זה אדון". איפה תרבות הביטול כשבאמת צריך אותה. טוב, נרקוד נשכח.

דני ליטני
תומר אפלבאום

אחד השירים הכי יפים של דני ליטני הוא "אדם זקן" שהלחין למילים של דוד אבידן ("אדם זקן — מה יש לו בחייו?/ הוא קם בבוקר, ובוקר בו לא קם/ הוא מדשדש אל המטבח/ ושם המים הפושרים יזכירו לו / שבגילו ... שבגילו ..."). הוא בחר לא לשיר אותו אמש, אם כי לא נמנע מלהתבדח על גילו המאוחר. בתגובה, מישהו בקהל צעק לו Forever Young. ליטני קלט שמשהו קורה באולם, אבל הוא הזכיר לנו — ולא בפעם האחרונה באותו ערב — שהוא לא שומע.

דני ליטני. מרכז ענב, תל אביב, 20.1



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו