אלאניס מוריסט: "איך שרדתי את הניינטיז? אני קנדית, זועמת ומאמינה בפסיכולוגיה"

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלאניס מוריסט: "איך שרדתי את הניינטיז? אני קנדית, זועמת ומאמינה בפסיכולוגיה"

לכתבה
מוריסט בפסטיבל מוזיקה בטקסס, השנה. אי אפשר היה להתעלם מהמסר שלה SUZANNE CORDEIRO / AFP

אלאניס מוריסט כבר לא הצעירה ששפכה את קרביה ב־Jagged Little Pill. בגיל 45, עם תינוק שנולד לאחרונה, היא מציינת 25 שנים לאלבום ההוא עם מחזמר בברודוויי, מסבירה למה התעקשה לשלב בו סצינת אונס ונזכרת במוזיקאיות כמו ג'וני מיטשל שהשמיצו אותה בשיא הצלחתה

18תגובות

שירה של אלאניס מוריסט Hand in My Pocket הוא רשימה של הפכים שלמעשה אינם הפכים כלל, כשחושבים על זה. "אני נמוכה אבל בריאה", היא שרה בחצי יודל חצי המיית יונים, קול שעדיין אפשר לשמוע באולמות קריוקי בשעות לילה מאוחרות. "אני חולה אבל יפה, בייבי". מוריסט כתבה את הלהיט הזה בתוך פחות משעה, כשהיתה בת 20. הוא נהפך לשיר הרביעי ב־Jagged Little Pill, אלבום שנמכר בחצי מיליון עותקים כמעט בתוך שבוע אחד. הטקסט אפקטיבי יותר מאשר הוא הגיוני, קודר יותר מאשר מוקפד. מוריסט הראתה לעולם שלצעירים יש צדדים רבים ושהם להוטים לתאר — לעצמם או למבוגר רחוק וביקורתי — את חייהם הפנימיים שופעי הניגודים.

ההאזנה לשיר כעבור 25 שנה, שוב ושוב ושוב, כפי שעשיתי בוקר אחד במאי בשעה שחיכיתי לפגישה עם מוריסט באתר נופש דרומית ללוס אנג'לס, היתה מנחמת, כמו קרדיגן ענק אהוב ששרווליו נהיו קצת בלויים עם הזמן. אין להכחיש שכיצירה שלמה האלבום מלא כוח, אינטנסיבי ומחוספס.

כיום, בעידן הסטרימינג וקהילות המעריצים הקטנות, אולי קשה לקלוט את זה, אבל Jagged Little Pill נחשב פעם לאלבום הגדול בעולם. ב–1996 הא נמכר ביותר מעשרה מיליון עותקים ומאז נמכר ב–20 מיליון נוספים. במלים אחרות, האלבום הזה, ששיריו נכתבו על ידי מי שהיתה בנעוריה כוכבת פופ בקנדה, נמכר ביותר עותקים מכל תקליטיה של טיילור סוויפט גם יחד. הטקסטים של מוריסט מצחיקים ומרדנים (המלים: "היא תרד לך באולם קולנוע?" עדיין מעבירות בנו ריגוש, גם כשאומרים אותם בלי להשמיע קול), אבל הם ארוזים בבלדות גדולות, מבריקות וקליטות. היא לא סתם כועסת על אקס; היא קורעת את עצמה ונבקעת מזעם, קוטעת את ארוחת הערב שלו ומייללת: "אמרת לי שתחבק אותי עד שתמות — אתה עדיין חי".

"נסעתי לאירופה לצלם קליפ עם ארבעה גברים כשהייתי בת 14. תמיד הייתי זאת שכולם אמרו עליה 'היא תהיה בסדר', אבל שמעתי סיפורים על ניצול מיני לאורך כל שנות העשרה שלי"

רוב השירים באלבום צמחו מתוך תמלול של המונולוג הפנימי של מוריסט בתקופה שחיה לבדה בלוס אנג'לס ונהגה לבלות שעות ארוכות על רולרבליידס ברציף סנטה מוניקה. היא עברה לשם מאונטריו. בילדותה בקנדה היתה כוכבת טלוויזיה ולאחר מכן סנסציית פופ. היא החלה לחפש שיתופי פעולה ולבסוף התחילה לעבוד עם המפיק גלן בלארד, מי שעבד עם מייקל ג'קסון ועם וילסון פיליפס (Ironic הוא השיר היחיד שאת מלותיו הם כתבו יחד, המלים לכל שאר השירים נלקחו ישירות מהיומן האישי שלה). כעבור שנה היה להם דמו לא מלוטש של הקלטות בטייק אחד שעשו בלילה אחד באולפן של בלארד. מה שקרה לאחר מכן קורץ מהחומר של אגדות הרוק: תריסר לייבלים דחו את הדמו, אבל גיא עוזרי, בכיר בן 23 ב"מאווריק" (הלייבל שעמו עבדה מדונה באותה עת) שמע את You Oughta Know, Perfect ואת Hand in My Pocket והחתים את מוריסט על המקום. מרבית הקטעים המושרים באלבום נלקחו מן ההקלטות המקוריות.

אלאניס מוריסט בהופעה בניו יורק, ב-1998. רוב השירים באלבום צמחו מתוך תמלול של המונולוג הפנימי שלה
SARA KRULWICH / NYT

בתוך חצי שנה מרגע שיצא, נראה כי Jagged Little Pill הושמע בכל תחנות הרדיו כל הזמן. הקליפ ל־Ironic, שבו מוריסט מגלמת ארבע גרסאות שונות של עצמה (פרועה, ילדותית, גחמנית ונחושה) לבושה בארבע תלבושות שונות תוך נסיעה במכונית, שודר ב־MTV כמה פעמים ביום. לא היה אפשר לטעות בקולה וגם לא במראה שלה: שיער חום ארוך עם שביל באמצע, חולצות סאטן מכופתרות או חולצות פלנל עם מכנסי עור צמודים. גם לא היה אפשר לברוח מהאלבום, כי מעריציה חיקו אותה ואימצו את הסטייל שלה. היא היתה אורחת מוזיקלית ב"סאטרדיי נייט לייב", היא כיכבה בשער של ה"רולינג סטון" שנשא את הכותרת "אשה לבנה זועמת". היא לא נראתה בשום מקום, ופתאום היא היתה בכל מקום, זכתה בארבעה פרסי גראמי ב–1996 ו"רדיוהד" חיממה את סיבוב ההופעות העולמי שלה.

בה בעת, מבקרים ומוזיקאיות התייחסו אליה בהתנשאות מביכה. הם תייגו אותה כיללנית לא לגמרי שפויה או כמוצר מלאכותי ממוסחר. גם עכשיו הנימה הנחרצת והוויית הדחיפוּת שהיא משדרת מעוררות לעתים זלזול אוטומטי. אבל בזמן שהסתובבתי באתר הנופש, שבו נשים לגמו שרדונה לפני הצהריים תחת עציצי סוקולנטים ענקיים, תהיתי אם המבקרים של Jagged Little Pill פשוט לא הבינו במשך השנים את האיכות שהפכה אותו לאלבום קלאסי להאזנה בנסיעות ארוכות ולשירה בציבור. העובדה שהאלבום הזה גורם לנו להרגיש בני 16 לעד אינה כשל, אלא דווקא מקור המשיכה שלו. כל השירים באלבום, אפילו השמאלציים שבהם העוסקים בהתאהבות, הם חשופים ורגישים כמו כוויית שמש.

כאשר You Oughta Know החל להתנגן באוזניות שלי, ומוריסט מסלסלת את ה"אני" הרועד הראשון, מיד הרגשתי שזרם דופמין שוטף את מוחי. בנימה הנוקבת ובהגזמה האופראית שלו, Jagged Little Pill נותר מסמך שמשקף באופן נפלא את הרגשות של אשה צעירה, את תשוקותיה, את יכולת הקתרזיס שלה. הנימה שלה, שהיתה ייחודית אז, כבר אינה כזאת. אנחנו בתקופה שבה נשים מביעות את מיאוסן בגלוי בחלק גדול מהזמן. הסגנון שלה כבר לא נשמע מעושה — הוא מתאר מצב רוח שרבות מאתנו מזדהות אתו.

תריסר לייבלים דחו את הדמו של Jagged Little Pill, אבל בכיר בן 23 ב"מאווריק" שמע שני שירים וכמו בסיפור שכמו קורץ מהחומר של אגדות הרוק — החתים את מוריסט על המקום

כעת חזר האלבום אל המיינסטרים באמצעות מחזמר חדש בברודוויי (שכתבה התסריטאית דיאבלו קודי וביימה דיאן פולוס, מי שזכתה בטוני על "פיפין"). הצגת הבכורה שלו התקיימה בברודוויי בתחילת החודש.

Maverick / Reprise

קלילות פראית

כשמוריסט מגיעה למסעדה שבאתר הנופש, היא נראית זוהרת. היא בחודש השישי להריונה, ולובשת עליונית לבנה מתנפנפת, ג'ינס לנשים בהיריון ומוקסינים מעור זמש. אף על פי שהיא בת 45, ובקרוב אם לילד שלישי, צורם לי לראות את האשה שהיתה הסמל לחרדת הנעורים דווקא באתר הנופש הזה של ביתנים וקלנועיות, בריכות של מים מלוחים ותחושה כללית של מוסד שיקומי לידוענים מותשים. מוריסט מסבירה שהיא באה הנה כדי לשחרר מתחים לאחר שעברה לאחרונה לגור בצפון קליפורניה. היא הביאה עמה את שני ילדיה הקטנים, אוניקס ואוור, ואת בעלה, הראפר סוליי. רבים בצפון "לא שולחים את ילדיהם לבתי הספר", היא אומרת. היא מתכוננת נפשית לקיץ ולסתיו עסוקים במיוחד. התינוק, כמובן, שנולד באוגוסט האחרון, אלבום חדש — הראשון זה שמונה שנים — שייצא באביב 2020 מיד אחרי המחזמר Jagged Little Pill, שמוריסט היתה מעורבת עד מאוד בפיתוחו. לא הרבה אחרי הפרימיירה, תצא לסיבוב הופעות חגיגי לציון יום ההולדת ה–25 לאלבום.

מוריסט משרה תחושה של רוגע וסבלנות, כמו פסיכולוג שהולכים אליו במשך שנים. היא מחייכת לעתים קרובות, חיוכיה רחבים, והיא מעוררת רצון לשתף אותה בסודות גדולים וקטנים. אנשי צוותה משתמשים באימוג'י של חד־קרן בהתייחסות אליה, וזה לא מופרך: יש בה קלילות פראית כמעט ילדית.

היא מספרת שבמשך השנים פנו אליה מספר מפיקים בהצעה לעבד את Jagged Little Pill לבמה, אבל הם תמיד רצו לבסס את עלילת המחזה על חייה. "אין לי כל רצון לעשות מחזמר להיטים", היא אומרת. ואז קודי פנתה אליה עם הרעיון להשתמש בשירים מתוך האלבום כדי לבנות סיפור על משפחה בת זמננו.

אלאניס מוריסט בשנה שעברה. משרה תחושה של רוגע וסבלנות
Matt Cosby / NYT

המחזמר שהן יצרו נוגע כמעט בכל הסוגיות שהעסיקו את הציבור ב–2019: ההתמכרות לאופיואידים, אשה קווירית שאמה אינה מקבלת אותה, תקיפה מינית ומאבק "מי טו" בעקבותיה. זה המון חומר למחזמר אחד, אבל עודפות היא הרי דרכה של מוריסט. אנשים שהיו מעורבים בהפקה הביעו ספק בנוגע להצגת אונס בתיכון על הבמה. מוריסט דווקא סבורה שההצגה מסוגלת לטפל בסוגיות רגישות כמו ניצול מיני והסכמה. "כמה אנשים באמת דאגו ואמרו: 'איך נצדיק את הדבר הזה? הרי זה נושא עצום'. ואני אמרתי להם: זאת אני. איך אני יכולה שלא לתמוך בזה? אני כאן". היא שיכנעה את הספקנים שמאחר שהקו העלילתי הזה נלקח מחייה, היא תעבוד עם קודי ופולוס כדי שהדבר ייעשה ברגישות ובצורה איכותית.

כשאני שואלת אותה איך הצליחה לעבור את שנות ה–90 חשופה כל כך, כשהגחיכו אותה לא אחת בגלל כנותה, היא מביטה ישר לתוך עיניי. "חלק ממני אומר: לא נשברתי מפני שאני קנדית ומפני שאני מאמינה בפסיכולוגיה וידעתי שאאבד את העשתונות (היא משחררת קללה) ואבכה במשך שלוש שעות בחדר שלי במלון ואיכשהו ארגיש מטוהרת אחרי זה". ואז היא קמה ומתהלכת בחדר. פתאום היא נזכרת בעוד הסבר. היא חורקת שיניים. "גם מפני שאני מספיק זועמת כדי לשרוד, את יודעת?"

מתוך המחזמר Jagged Little Pill בברודוויי
Sara Krulwich / NYT

המחזמר Jagged Little Pill, יש לומר, אינו הצגה זועמת במיוחד. קודי היא התסריטאית שזכתה באוסקר על הקומדיה העוקצנית "ג'ונו", והיא חשה שחשוב לאזן את קדרות האלבום ברגעי שובבות. השיר Not the Doctor, למשל, מתרחש כעת במהלך טיפול זוגי שהשתבש. Ironic מתרחש בסדנת כתיבה של בית ספר תיכון: אחת הדמויות קוראת בפני הכיתה את השיר שכתבה בשם "גשם ביום חתונתך", וחבריה קוטלים אותה משום שעשתה שימוש במלים גבוהות ללא טעם. כדי להתייחס ליצירתה של מוריסט ברצינות, כפי שעושה קודי, צריך להאמין שהיא תמיד לקחה חלק בבדיחה. ומאחר שהיא מסוגלת לצחוק על עצמה, נוצרת ההרגשה שהיא זכאית לרגעים שבהם היא נשברת.

קודי אומרת שהעבודה על המחזמר גרמה לה להתאהב מחדש בכתיבה. היא עברה לפני כן תקופה קשה בכתיבת תסריטים וחשה שלוחצים עליה להפיק קשקושים מסחריים. "אני באה ממדינת זבל, שבה הכל קיים כדי למכור צעצועים", היא אומרת. "העבודה על משהו שבו אנשים מדברים על טראומה ורעיונות פסיכואנליטיים היתה מרעננת מאוד".

קודי התחברה לאלבום כמעט בניגוד לרצונה. בגיל ההתבגרות היא אהבה מוזיקת riot grrrl ("אהבתי להקות מהסוג שבו הזמרות שולפות את הטמפונים שלהן ומשליכות אותם על הקהל"), אבל כששמעה את מוריסט, היא מיד נמשכה לתיאטרליות של המלים. "אני יכולה לומר לך בדיוק מתי היתה הפעם הראשונה ששמעתי את זה", היא אומרת. "אני זוכרת שהייתי בחדר השינה שלי, באחד מפרוורי שיקגו". היא היתה בת 16 והקשיבה לרדיו. "אני זוכרת שהדי־ג'יי אמר: 'וואו, אני מתרגש מאוד להשמיע את השיר הזה'".

מתוך המחזמר Jagged Little Pill בברודוויי
Sara Krulwich / NYT

צוהר במוזיקה הפופולרית

כשמוריסט היתה רק בת 14, היא חתמה על חוזה עם MCA Records אחרי שכיכבה בתוכנית הילדים You Can't Do That on Television. החברה פירסמה אותה כתשובה של קנדה לדבי גיבסון וטיפאני, אבל מאחורי הקלעים היא חוותה דיכאון וחרדה וחשה שגברים מבוגרים ממנה מנצלים אותה. "טסתי לבדי כשהייתי בת עשר", סיפרה לי. "נסעתי לאירופה לצלם קליפ מוזיקלי עם ארבעה גברים כשהייתי בת 14. תמיד הייתי זאת שכולם אמרו עליה 'היא תהיה בסדר גמור', אבל אני כססתי את הציפורניים שלי עד לבשר והקאתי, ושמעתי סיפורים על ניצול מיני לאורך כל שנות העשרה שלי".

סביר להניח כי Jagged Little Pill לא היה מתקיים מחוץ למסגרת הזמן המדויקת שבה יצא, שהגיעה בדיוק אחרי שהגראנג' חדר למיינסטרים. ההפקה הפריכה שלו התכתבה עם מה שהתרחש בסיאטל ואיחדה את הצליל הזה עם הפופ הדביק. נטייתה של מוריסט למוזיקת פאנק, לפחות באתוס שלה, היתה פחותה בהרבה מזו של קורטני לאב או של להקות ה־riot grrrl, והצלחתה הדגישה את ההבדל הדק בין זוהמה לבלגן בהופעות הנשים. בזמן שקתלין האנה הופיעה בבגדים קרועים ומכרה פנזינים תוך גינוי "הפטריארכיה של הגברים הלבנים", מוריסט הופיעה באולמות ענק ותיעלה את כעסה דרך מקהלות המנוניות. "כתבתי על מה שחשבתי, מה שהרהרתי, על מה שאליו ערגתי או מה שעינה אותי באותה תקופה".

דיאן פולוס, אלאניס מוריסט ודיאבלו קודי בערב הבכורה של המחזמר בברודוויי
AFP

ברגע שהאלבום התחיל לטפס במצעדים, הוא נתקל בלגלוג מצד כמה מהמבקרים. פתאום היא קיבלה מחמאות שניתנו בצורת עלבון. ואם לא די בעיתונאים לגלגנים, התברר למוריסט שקשה עוד יותר להתקבל על ידי עמיתיה האמנים. בשיא פרסומה היא ניסתה להתקשר בטלפון לאמנים מצליחים אחרים כדי לבקש עצה, אך לדבריה, היא לא נענתה. אפילו הנשים שהתפרסמו לפניה התנשאו מעליה או התנהגו אליה בזלזול. כשג'וני מיטשל התבקשה ב–1996 על ידי העיתון Details לומר כמה מלים על מצב המוזיקה באותה תקופה, היא ענתה: "בדרך כלל, היא חולנית להחריד", והשמיצה את מוריסט: "אלאניס מוריסט כותבת בדרך כלל מלים, מישהו עוזר לה וכותב את המנגינה, ואז היא מעצבת את זה".

"הן לא התנהגו כמו אחיות ולא היו חביבות", נזכרת מוריסט בתקופה. "שנים אחר כך, בצורה פחות מתוקשרת, הן התנצלו, או לקחו אחריות על מה שאמרו. אני, בתמימותי, חשבתי שפרסום יוצר תחושה של קשר, התברר שההיפך הוא הנכון".

מתוך המחזמר Jagged Little Pill בברודוויי
Sara Krulwich / NYT

Jagged Little Pill איפשר לנשים צעירות (ולאבותיהן, אמותיהן ודודניותיהן) לחוש את הכעס שלהן בדרך שאולי לא היו מכירות לולא ראו אותה ב־MTV. מוריסט אולי אינה מתוחכמת מאוד בעודה מקוננת על ההתעללות שחוותה, או על האהבה שלדעתה היא ראויה לה — אבל זה משום שהיא רצתה להעביר את דבריה בדרך חד־משמעית. כשהיא שרה "התייחסת אלי כמו לבדיחה, כמו לילדה קטנה, הסתכלת היטב בישבן שלי ואחר כך שיחקת גולף", לא ניתן היה להתעלם מהמסר שלה. מילולית, מוזיקת הפופ התקרבה למוריסט. בלהיטים עכשוויים רבים שרות נשים על רגעים קשים בחייהן ומציגות אותם לראווה: Praying של קאשה, Dancing on My Own של רובין, Sober של דמי לובאטו, Summertime Sadness של לנה דל ריי, Hello של אדל, Xanny של בילי אייליש, ו־Lemonade, אלבומה של ביונסה, בשלמותו.

האמניות האלה אולי אינן זוקפות את הפתיחות הזאת ישירות למוריסט, אבל Jagged Little Pill פתח צוהר במוזיקה הפופולרית, במסגרתו נשים יכולות להראות בצלילות יוקדת שעצביהן מרוטים. מוריסט ביטאה בשיריה את השפלתה ואת ההתעללות שממנה סבלה. כשהיא משחזרת את זה, המאזין עשוי להרגיש קצת מושפל בעצמו — כמו נער שטורק את דלת חדר השינה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות