חנן יובל מוציא אלבום חדש בגיל 75 ולא שם על מה שחושבים עליו

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חנן יובל מוציא אלבום חדש בגיל 75 ולא שם על מה שחושבים עליו

לכתבה
חנן יובל. "אני עושה כי אני צריך — ומי ששומע שומע" תומר אפלבאום

את אלבומו, הראשון זה 13 שנה, הוציא בביטחון מלא — אך גם בידיעה שהפלייליסטים, שנגועים לדבריו ב"עריצות הצעירות", כנראה יתעלמו. בראיון הוא מספר מדוע הוא מקנא בזמרי תוכניות הריאליטי ולמה הוא נרתע כשמכנים את יצירתו "שירי ארץ ישראל"

45תגובות

חנן יובל מרבה להופיע בבתי דיור מוגן בשנתיים האחרונות, והוא מספר שלפחות בשני מקרים ניגשו אליו אנשים בסיום הערב ואמרו לו "הופעה נהדרת, אנחנו מאוכזבים". כשיובל תהה לפשר האכזבה אם ההופעה היתה נהדרת, בני שיחו קבלו על כך שהוא לא שר את "ערב קיץ חם", שיר שהלחין למילותיו של מאיר אריאל והוציא כמה חודשים לפני פרוץ מגיפת הקורונה. פניו של יובל מאירות כשהוא מספר על כך. "אתה לא יודע איזה אושר זה כשקהל מתלונן שלא שרת שיר חדש", הוא אומר.

שיר חדש ויפה מאוד. צודקים המתלוננים. "ערב קיץ חם" הוא תיאור אידילי של אהבת נעורים כבר לא לגמרי תמימה ("בצווארה כבר התפנק האודם... כמו שזיף בשל היה אז העולם"), כשבעיצומה של ההתענגות על הזיכרון המתוק והחושני שלה מתנער כותב השיר ומודה שכוונתו היתה לכתוב על דבר אחר לחלוטין ("בעצם לא על זאת לשיר חפצנו / אלא על עשן ועל ברזל"). השיר נכתב מתישהו בשנות השישים, אולי בעקבות מלחמת ששת הימים (המילה "התמגנט" שמופיעה בו הטרימה בכעשור את הופעתה בשיר "ארול"), והולחן על ידי דני ליטני, אבל לא הוקלט בצורה מסודרת. הוא התגלגל לפני שנים אחדות אל יובל, שהלחין אותו נהדר עם קריצה ברורה לסגנון ההלחנה של הזמר העברי הישן ובאופן מיוחד, כך נדמה, לסגנונו של נחצ'ה היימן.

"נחצ'ה? אני לא יודע. אבל בהחלט חזרתי שם אל הזמר העברי, בלחן ובעיבוד. וגם אל הקיבוץ — עפתי למשמרות, אין ספק", אומר יובל, שנולד בקיבוץ משמרות (ארבע שנים אחרי אריאל וחודש אחרי שלום חנוך) וגדל בפרדס חנה. "פרדס חנה, בנימינה, משמרות — אני ואהוד מנור קראנו לזה השומרון הישן, חמש דקות מחדרה", צוחק יובל. "כשראיתי בטקסט של מאיר את המילה 'מקשה', מקשת אבטיחים, לא הייתי צריך לדמיין יותר מדי. אלה היו נופי הנעורים שלי. השיר הזה החזיר אותי לשם".

עטיפת האלבום של חנן יובל "תמונה מאלבום ישן". אתה לא יודע איזה אושר זה כשקהל מתלונן שלא שרת שיר חדש"
יהודה דרי

"ערב קיץ חם" הוא אחד משבעת השירים שנכללים ב"תמונה מאלבום ישן", אלבומו החדש של יובל, שיוצא 13 שנים אחרי אלבום הסולו הקודם שלו, "סידור אישי". יובל, בן 75, אומר שהצורך להקליט שירים חדשים התעורר אצלו לפני כמה שנים, אבל רק בתקופת הקורונה, כשיומן ההופעות העמוס שלו התרוקן, הוא מצא את הפנאי והשקט להלחין ולהקליט. "הקורונה החזירה אותי לעבודת בית", הוא אומר. יובל מספר שהתייעץ עם ידידו המפיק אשר ביטנסקי "איך מוציאים היום תקליטים". ביטנסקי שאל כמה שירים יש לו, יובל השיב 'חמישה', וביטנסקי הציע לו להקליט עוד שני שירים ולהוציא אי־פי. "וזה מה שעשיתי. אני מוציא אי־פי", אומר יובל, ואז מחייך ושואל "מה זה בעצם אי־פי? מה הפירוש של ראשי התיבות?" (Extended Play, כלומר אלבום שהוא ארוך ביחס לתקליטון אבל קצר ביחס ל־LP, אלבום אריך נגן).

יומן ההופעות העמוס של יובל, שהרבה להופיע בשנים האחרונות עם דורית ראובני ואורי הרפז בהרכב "שלושתנו", לא היה הסיבה היחידה לכך שחלפו 13 שנים מאז האלבום הקודם שלו. מעצור נוסף היה חוסר הרצון להתמודד עם מה שכרוך בהוצאת אלבום. "המחשבה הזאת 'מה, אני צריך להתאכזב עכשיו מגלגלצ ומהפלייליסט הזה ומהפלייליסט ההוא?' זה בהחלט משהו שעובר בראש", הוא אומר.

מאזיניו של יובל בדיור המוגן קבלו על כך שלא שר את "ערב קיץ חם", שיר שהלחין למילותיו של מאיר אריאל והוציא כמה חודשים לפני פרוץ מגפת הקורונה. פניו של יובל מאירות כשהוא מספר על כך

בסופו של דבר התגברת על המעצור הזה.

"בשלב מסוים, כן. הגישה היא: אני לא שם עליכם. אני לא שם על כלום. אני עושה כי אני צריך לעשות. ומי ששומע שומע. ואני בטוח ששומעים. והכל בסדר".

זה עניין של גיל?

"יכול להיות. סוג של ביטחון, סליחה שאני אומר את זה. אני די סומך על עצמי, על מה שאני עושה, על התגובות של הסביבה שלי. ואני מכיר במצב. זה המצב".

אז זה ביטחון או פיכחון?

"שניהם ביחד. אבל פיכחון לא מתוך מרמור חלילה. אני לא ממורמר ומעולם לא הייתי. זה המצב, אבל אתה בטוח בעצמך אז לך על זה".

כשיובל אומר "אני מכיר במצב. זה המצב" הוא מתכוון למה שהוא תופש כהזנחתם של אמנים ותיקים על ידי ערוצי השידור המובילים. "אמנים ותיקים נמצאים בבעיה בכל הנוגע לחשיפת המוזיקה שלהם. אני חושב שהתעשייה והעסק, כמו שהם מתנהלים, זה סוג של עריצות הצעירות", הוא אומר.

זה לא תמיד היה ככה? כשאתה היית בן 30, הרדיו לא שידר בעיקר אמנים בני גילך וצעירים יותר?

"הרדיו שידר הכל. נכון ששידרו יותר את מה שפופולרי, אבל הרדיו שידר הכל. היום לא משדרים הכל. לצד הצעיר והפופולרי, צריך למצוא פלטפורמה שתשדר מוזיקה של אמנים ותיקים".

יש תוכניות נוסטלגיה.

"מנגנים בהן אלטע־זאכנים של להקות צבאיות מלפני חמישים שנה".

השירים שלך מתנגנים שם לא מעט.

"לא מספיק. אבל אני לא מדבר עלי. אני חושב שצריך למצוא פלטפורמה שתהיה בית למוזיקה של אמנים ותיקים, גם מוזיקה חדשה של אמנים ותיקים. למה אנשים לא מקליטים? כי איפה ישדרו את זה? וטלוויזיה — אם אתה לא שם אתה לא קיים. שואלים אותך לאן נעלמת. לך תספר להם שהופעת שלוש פעמים השבוע ואתה מוציא אלבום.

מאיר אריאל. יובל הלחין למילותיו תיאור אידילי של אהבת נעורים כבר לא לגמרי תמימה
טלי שני

"אשתי פרנקופונית", ממשיך יובל. "יש לנו כמה ערוצים בצרפתית. אתה לא יודע איך מתייחסים שם למוזיקה. תוכניות של אמנים ותיקים כל הזמן, בטלוויזיה. תענוג". יובל ממשיך, "נוצר קשר פבלובי בין אמנים ותיקים לבין מצוקה. אתה אומר 'אמן ותיק', אומרים 'אה, הוא במצוקה'. לא אומרים את זה על עורכי דין ותיקים, על רופאים ותיקים, על עיתונאים ותיקים. אבל אמן, הוא במצוקה כשהוא ותיק. זה שבאו להופעה של אריק סיני המון אנשים אחרי הפוסט שהוא פירסם והרעש שנוצר, מוכיח שהם לא נחשפו לפני זה. היה צריך את המצוקה בשביל לחשוף אותם לזה שיש הופעה. וזה בגלל שהתקשורת לא כל כך מפרגנת לאמנים ותיקים".

הכעס של יובל מכוון בין השאר אל תאגיד "כאן" ואל ההחלטה להשתית את שידורי המוזיקה של תחנות "כאן" על מאגר שירים ממוחשב, שיהיה גודלו אשר יהיה ("אלפים רבים של שירים", כדברי התאגיד) - עדיין ישנו מספר עצום של שירים שאינם נכללים בו ועל כן כמעט לא זמינים לשידור. "כל זמן שהיתה רשות שידור נורמלית, שידרו שם דברים ישנים. כשיש מאגר שירים, הם נעלמים. זה מאוד דורסני. אם אתה לא שם אתה לא קיים".

ליובל יש כמובן ייצוג במאגר של התאגיד. הוא טוען שמדובר בחמישה שירים בסך הכל. בתאגיד לא מוכנים לנקוב במספר השירים של אמן ספציפי שנכללים במאגר. "אבל שוב אני אומר: אני לא מדבר על עצמי", אומר יובל. "כל כך הרבה שירים לא קיימים כי הם לא נמצאים במאגר".

הזמינות שלהם בסטרימינג וביוטיוב היא לא נחמה?

"עדיין יש ציבור רחב מאוד של אנשים לא צעירים שאוהבים רדיו. היום זה יום השנה ה–17 למותו של אהוד מנור (הראיון עם יובל התקיים ב–12 באפריל. ב"ש). הוא לימד אותי לאהוב רדיו. הוא היה אשף של רדיו. ברדיו טוב יש דרמה, יש סיפור, יש ראש של עורך. ברדיו של התאגיד אין כמעט ראש של עורך".

סגירת מעגל

האלבום החדש, בהפקתו של ערן זילברבוך, כולל בין השאר את "אמרתי לך שיהיה כך — ולא האמנת", שיר של יהודה עמיחי. "זאת סגירת מעגל, אני חייב לעמיחי את תחילת הקריירה שלי", אומר יובל, שגייס לצורך הקלטת השיר החדש את שמיניית ווקאל. שני שירים של עמיחי, "בטרם" ו"שנינו ביחד וכל אחד לחוד", היו לא רק השירים הראשונים שיובל הקליט כאמן סולו ב–1972 (אחרי שהיה חבר ב"שלושרים" עם בני אמדורסקי ושלום חנוך, וב"שובבי ציון" עם דני רכט וקובי אשרת), אלא שני השירים הראשונים שהוא הלחין אי פעם.

היית כבר בן 25. זה גיל מאוד מאוחר להתחיל להלחין.

"כן. אפילו 26. אני לא ראיתי את עצמי כמלחין. לא תיכננתי את חיי לטריטוריה הזאת בכלל, גם לא כזמר. אני רואה אנשים בכל מיני תוכניות ריאליטי אומרים 'אני זמר נפלא'. אני מקנא בהם. לא היה לי את זה".

"צריך למצוא פלטפורמה שתהיה בית למוזיקה של אמנים ותיקים, גם מוזיקה חדשה של אמנים ותיקים. שואלים אותך לאן נעלמת. לך תספר להם שהופעת שלוש פעמים השבוע ואתה מוציא אלבום"

היית בלהקת "הנח"ל". זה היה בית הגידול לזמרים של התקופה ההיא, כמו הריאליטי היום.

"אם הייתי צריך להסיק מסקנות על פי הלהקה, הייתי צריך לעזוב את המקצוע מיד. מעולם לא קיבלתי שם סולו. כלום, כלום. הייתי קול שלישי".

בגלל שהקול שלך לא נחשב קול יפה ותקני?

"אתה אמרת. אולי לא היו לי מרפקים. במשאית, כשכולם צרחו, אני שתקתי. כנראה שזה מה ששידרתי. רק ב'שלושרים' שרתי סולו בפעם הראשונה. בני אמדורסקי אמר 'אני חושב שחנן צריך לשיר לבדו את 'צרות טובות''. היה צריך להיות מאוד אופטימי כדי להוציא משפט כזה, כי בחיים לא שרתי סולו. אני חייב לבני, לגמרי".

השלושרים בהופעה ב-1969 - שלום חנוך, בני אמדורסקי, חנן יובל. "אני חייב לבני"
ארכיון דן הדני / ה

אמדורסקי, לצד שלום חנוך, היה גם זה שעודד את יובל להתחיל להלחין, אחרי "השלושרים" ו"שובבי ציון". "'מלחין' היתה מילה גדולה בשבילי", אומר יובל. "מה זה פה, כל אחד מלחין? מלחין זה ארגוב. מלחין זה בטהובן".

מלחין זה גם שלום חנוך, בן גילך.

"נכון. מלחין זה גם שלום חנוך. גדלתי עם המוזיקה של שלום. שרתי אותה. אבל מתישהו בני ושלום אמרו לי 'תתחיל. תגדיר את המגבלות שלך ותתחיל'".

יובל מספר ש"בטרם", אחד משני השירים הראשונים שהלחין, התבסס במידה מסוימת על שיר קיים — The Night They Drove Old Dixie Down של "הבנד", אחד השירים הגדולים של הפולק־רוק האמריקאי בשנות השישים. "תקשיב למקהלה ששרה שם ותקשיב למקהלה ב'בטרם' — לקחתי משם משהו", הוא אומר, ומוסיף שגם "ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר" מבוסס — והפעם עם רישיון מלא מהטקסט — על "שיר אמריקאי פולקלוריסטי מפורסם, אני לא אגלה איזה".

לא מפתיע לשמוע שיובל שאב השראה משירי המרחבים האמריקאים. בניגוד לבני דורו במוזיקה הישראלית, שהושפעו בראש ובראשונה מהביטלס וממהפכת הרוק של שנות השישים, יובל נטה יותר אל הפולק והקאנטרי מאמריקה. הוא מספר על ערב מכונן בנשוויל, טנסי, שבו זכה לראות את כותב השירים הויט אקסטון וגיבורי קאנטרי אחרים מבצעים במועדון את שיר העם Will the Circle be Unbroken. "רגע בלתי נשכח", הוא אומר.

יכול להיות שהקאנטרי משך אותך יותר מהרוק בגלל שיש שם אתוס של אהבת הארץ, כמו בזמר העברי?

"גם אצל ברוס (ספרינגסטין) אתה שומע את זה. זה הרוקנרול שאני אוהב. אבל אני חייב להגיד שכשאומרים 'שירי ארץ ישראל' אני קצת נרתע. מתחת הכותרת הזאת נכנסים הרבה דברים שאני לא סובל. כשהמילה 'ארץ' מופיעה בשיר היא כבר מקדשת אותו כשיר שאפשר להתנדנד איתו. אני מחפש דברים אחרים. את האיכות של המילים".

מעולם לא כתבת מילים בעצמך. למה?

"מוגבלות. ניסיתי. ידידי רוני סומק עשה לי פעם סדנת כתיבה. נכשלתי. המילה כל כך חשובה בעיניי. היא חשופה. אי אפשר לרמות איתה. במוזיקה אפשר למרוח. במילה אי אפשר למרוח. הלוואי שיכולתי לכתוב. יש הרבה דברים שאני רוצה לומר, אבל כשאני כותב זה נראה לי שבלוני, שטוח, צפוי, לא מספיק יפה".

"מעולם לא קיבלתי סולו ב'נח"ל'. כלום. רק ב'שלושרים' שרתי סולו בפעם הראשונה. בני אמדורסקי אמר 'אני חושב שחנן צריך לשיר לבדו את 'צרות טובות''. היה מאוד אופטימי, כי בחיים לא שרתי סולו"

פיצית על זה בלחנים יפים מאוד ובשירה מצוינת, עם החספוס הרך שאופייני לך.

"כשהתחלתי הגדירו אותי 'הזמר הצרוד'. לימים אמרו לי 'תגיד, למה אתה לא שר צרוד כמו שלמה ארצי וגידי גוב?'"

אם היית עובד עם לואי להב, גם זה היה קורה.

"אני אשוויץ ואומר — 50 שנה ויותר, רבע טון לא ירד משום שיר. והעוצמה גדלה. בסוף ההופעות אנשים באים ואומרים 'וואו, לא ידענו'".

מה, שאתה זמר מצוין?

"כן. ואני חושב: מה יהיה? עוד מעט אני גומר פה. מה עוד לעשות כדי שיידעו?"

חנן יובל. "אתה אומר 'אמן ותיק', אומרים 'אה, הוא במצוקה'"
תומר אפלבאום

את הקריירה של יובל אפשר לחלק בקווים מאוד כלליים לשלוש תקופות: תקופת ההרכבים המוקדמת — "השלושרים" ו"שובבי ציון"; תקופת אלבומי הסולו, כ–20 שנה שבהן יובל הוציא באופן סדיר אלבומי אולפן תחת שמו; ותקופת ההרכבים המאוחרת — "החברים של בני" עם ישראל גוריון והפרברים ו"שלושתנו" עם דורית ראובני ואורי הרפז. "לדעתי אני שיאן שיתופי הפעולה בארץ הזאת. יש בי את התכונה הזאת. אני אוהב את ההרמוניה", אומר יובל.

ובכל זאת, האם החזרה לחיקם של ההרכבים לא נבעה לפחות בחלקה מכך שהקהל הישראלי לא גילה מספיק עניין ביצירה האישית שלך?

"'החברים של בני' לא נולד מאילוץ. לא חיפשתי עבודה. בני נפטר, בפסטיבל ערד רצו לעשות אירוע לכבודו, עשינו משהו שחשבנו שהוא חד־פעמי, וזאת היתה הצלחה כל כך גדולה שזה רץ 20 שנה. יכול להיות שאם הייתי מתעקש להופיע רק עם החומרים שלי, הייתי מגיע למקומות אחרים. יכול להיות שלא. אני חושב שהעושר התוכני שהרווחתי בשנים האלה הוא נפלא".

עם צאת האלבום החדש יובל ייצא לסיבוב של ארבע הופעות, שייפתח בזאפה חיפה ב–13 במאי (דני בסן יתארח) וימשיך בהופעות בשילת, הרצליה וזכרון יעקב.

אתה מרגיש שמקשיבים לך? שיש קהל?

"כן, לגמרי. אני בטוח שיש. אני מאמין שיש".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות