בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גדי טאוב, מתי בפעם האחרונה ירית במטווח באלבמה?

פרשני הימין הישראלי הסוגדים לדונלד טראמפ לא באמת מאמינים בערכים הנוצריים השמרניים שהוא מקדם. הם פשוט נהנים לתחוב אצבע בעינה של האליטה השמאלנית

336תגובות
גדי טאוב בהפגנה של הימין הכיכר גורן.
דודו בכר

ידידי אריאל כהנא, הכתב המדיני של "ישראל היום", הוא איש הימין העמוק. הוא גדל בערוץ 7 ו"מקור ראשון" בטרם אייש את משרתו הנוכחית. בעבודתו העיתונאית צר עולמו כעולם מדיניות החוץ של נתניהו, ההתנחלויות והסיפוח. זו משאת נפשו ובאזורים האלו הוא חי. זכותו.

לפני שבועיים ידידי כהנא התרונן בטוויטר: "מועדים לשמחה" בירך, "עכשיו בערוץ הטלגרם: על הגילויים שומטי הלסת בפרשת 'הריגול הרוסי' של טראמפ. מתברר שהכל, תחזיקו חזק, היה עלילה יזומה של הילרי קלינטון. וזה לא ספין של טראמפ, אלא עדות ממוסמכת בסנאט". הסתקרנתי ונכנסתי. זו ההסתעפות ה-1,857,473 במספר בפרשת ההתערבות הרוסית בבחירות בארצות הברית ואיך התגלגלה החקירה; פרשה שחוץ מגדי טאוב וגלעד צוויק (אליהם מיד נגיע), איש אינו יכול למצוא את ידיו ואת רגליו במיליוני המסמכים שהחקירה הזו מציפה. יש מיליון טיעונים שכל צד במפה הפוליטית יכול לנפות ממנו סלקטיבית את אלו שאינם נוחים לו ולזעוק "שחיתות": בין אם על טראמפ או על האף-בי-איי. זהו למעשה נייר לקמוס פוליטי: תגיד לי איך אתה מספר את הסיפור ואגיד לך למי אתה מצביע.

כהנא - דלג

אז מה בעצם מניע את אריאל כהנא להזדעזע מהפרשה? הוא איננו אמריקנולוג – לא במומחיות ולא בתרבות. גישתו לארה"ב היא דרך המשקפיים הישראליים הימניים. "טוב לנו" או "רע לנו". מבחינתו טראמפ הוא המשענת להתנחלויות, נותן הגב למאבק נגד איראן ומשמיד רעיון המדינה הפלסטינית. הוא לא תומך בו בגלל ניאופיו ולא בגלל תפישתו את חוק ביטוח הבריאות הממלכתי. הרי אם מחר בבוקר טראמפ יודיע בטוויטר שעל ישראל לפנות מיד את השטחים הכבושים ולהחזיר את איסמעיל הנייה לראשות ממשלת הרשות הפלסטינית, כהנא היה קורא למצביעים היהודים לסלק אותו מהבית הלבן.

חקירת הריגול הרוסי היא רק תירוץ. פובליציסט "הארץ" והחוזר בתשובה גדי טאוב מסתובב ומרצה עליה. האזנתי להרצאה שלו במשך שעה ו-47 דקות. מיליוני פרטים העמיס טאוב, רק אחד "שכח". למרות שהחקירה נגד טראמפ נפתחה רשמית ב-31 יולי 2016 - שלושה חודשים וחצי לפני הבחירות - היא פורסמה רק לאחריהן. דהיינו, התזה שהחקירה נפתחה על ידי הדיפסטייט שביקש לפגוע בבחירת טראמפ לא כל כך עומדת במבחן המציאות. אבל מה זה משנה?

טאוב - דלג

גלעד צוויק הוא איש "ישראל היום" ובעבר כתב באתר "מידה", זרוע של מחשבה אמריקאית בישראל במימון בעלי הון רפבוליקאים. יום וליל הוא מסביר בטוויטר למה החקירה הרוסית היא הונאה. אני שואל עצמי, למה בעצם הם משקיעים בזה כל כך הרבה זמן? מה הם מנסים להוכיח? שרודפים את טראמפ? למה בעצם אכפת להם אם רודפים את טראמפ? הרי טראמפ הוא בסך הכל אמצעי לקידום האידיאולוגיה שהם מאמינים בה, לא? למה לאדם ישראלי שלא חי בארה"ב, שילדיו אינם חיים בארה"ב, אמור להיות אכפת מעלילות הסקסטינג של בכיר בבולשת הפדרלית ואיך זה השפיע על יחסו לטראמפ? זו לא סוגיה אינטלקטואלית עבורם, וספק אם גם אידיאולוגית - זה חיבור רגשי עמוק שמשבש את השיפוט.

טאוב, למשל, מעביר את החודש האחרון לפני הבחירות בארה"ב בלהסביר למה טראמפ עומד לנצח והסקרים טועים. האזנתי לשני פודקאסטים שלו בנושא וקראתי את כל ציוציו. הוא פורש בלהט תזות רחבות יריעה ומוכיח באותות ובמופתים שהנשיא בדרך לניצחון נוסף. בקמפיינים, סקרים הם עניין של אסטרטגיית בחירות: יש מועמדים שרוצים שיחשבו שהם מנצחים ויש שרוצים שיחשבו שהם מפסידים. אבל אנחנו לא באמריקה, אנחנו בישראל. אני באמת מתקשה להבין, מה טאוב רוצה בעצם? ראשית, הבחירות בעוד שבועיים. מה המאמץ להוכיח את הניצחון? תישען אחורה, תעשן סיגר ותתבשם מההישג שבדרך. אבל שנית, יותר עמוק מזה - נדמה שכל תמיכתו בטראמפ נובעת מהעובדה שהוא פופולרי יותר מביידן. לכאורה, זה לא אמור לשנות. טאוב תומך בטראמפ כי הוא מקדם את השקפת עולמו. הוא הזרוע הפוליטית של האידיאולוגיה שלו. מה זה משנה כמה עוד תומכים בטראמפ? אני תומך בישראל במפלגה שיש לה 3 אחוזי תמיכה, אז? במה זה הופך את הדעות שלי לפחות צודקות?

הגיבור החדש של טאוב בנושא הוא רוברט קהיילי, סוקר של מכון בשם "טרפלגר גרופ". הוא לא עושה סקרים ארציים אלא רק מדינתיים, בתמיכת PAC רפובליקאי. טאוב שמע פודקאסט שלו ומאז מדקלם את מה שקהיילי אומר כאילו האל התגלה אליו במעמד הר סיני. האזנתי לפודקאסט והוא היה מעניין. בקליפת אגוז: לקהיילי יש טענה שיש "מצביעי טראמפ" חבויים והוא מפרט על הדרך שלו לסקור אותם. קהיילי הוא ללא ספק הסוקר שנוטה הכי ימינה מכל הסוקרים כולם. אולי הוא גאון ואולי חי בסרט. אבל, גם לפי הסקרים של קהיילי עצמו, ביידן הולך לנצח במישיגן, ויסקונסין ופנסילבניה. בפערים קטנים מאלו שחוזים יתר הסוקרים, אבל עדיין לנצח.

באחד הפודקאסטים העלה טאוב את הפובליציסטית קרוליין גליק. היא דווקא חושבת שטראמפ היה לא טוב בעימות שלו, אבל טענה שמייק פנס "מחץ את קאמלה האריס כמו פאנקייק. אין יותר קאמלה האריס אחרי הדבר הזה, אין לה תחייה", ואז הוסיפה חיקוי של הקול שלה. למה בעצם גליק צריכה לבוז לה, לקולה? גם הקול של גליק, אגלה לכם, הוא לא בדיוק ראומה אלדר, אז? מה זה מעלה או מוריד מהטיעון שלה? בפודקאסט אחר אירח את רותם סלע, המו"ל של הוצאת סלע מאיר, ששמה לה למטרה לפרסם הגות שמרנית (עשיתי מנוי). סלע טוען שיש "טרור רעיוני" בארצות הברית שמדכאת מצביעי טראמפ. את ביידן כינה "גופה" ו"סנילי".

טאוב - דלג

החבורה הזו מושקעת בניצחון טראמפ ובמכונת התעמולה שלו, כי זו הדרך שלהם לתרץ את הדיסוננס הקוגניטיבי של התמיכה בו. מצד אחד הוא האליל של הלובי המתנחלי והימני - הוא זה שתומך בכל העמדות שהם אי פעם חלמו שנשיא ארצות הברית יתמוך בהן. מצד אחר, אפילו הם מבינים שמדובר בבור גס רוח עם יכולות אינטלקטואליות של פסיפלורה. לציניקנים מביניהם, כמו בנימין נתניהו, כלל לא אכפת. הכל אינסטרומנטלי - מצא לו פראייר ורוכב עליו. אבל היתר לא ציניים, אז הפתרון שלהם הוא לשכנע את עצמם שהוא גאון אינטואיטיבי אינסטינקטיבי שגאונותו לא נראית לעולם כי הוא נרדף. הקיצוניים בחבורה, למשל צוויק, אף טוענים שהוא מטפל מצוין בקורונה. עד כדי כך.

הם צריכים שטראמפ ינצח משום שהם לא באמת תומכים במכלול העמדות שלו. זו פשוט הדרך שלהם לתחוב אצבע בעין האליטה וללעוג לפרשנים באולפנים ולאנשי "הארץ". זה לא מסע אידיאולוגי, אלא מסע כוחני שהמימוש שלו הוא רק דרך הניצחון. הרי הצביעות הגדולה בימין השמרני האינטלקטואלי הוא הפער בין מי שהם תומכים בו לבין אורח חייהם והתרבות שלהם. דוגמה טובה לכך ראינו בימים האחרונים עם המועמדת לבית המשפט העליון מטעם טראמפ, איימי קוני בארט. "איזה תותחית על", צייץ כהנא, "הלוואי עלינו. תפקידו של השופט, היא אומרת, הוא לשקול את הטיעונים ביחס לחוק ולא ביחס לערכיו". כהנא לא בקיא בניואנסים משפטיים אמריקאיים ולא מבין שבקונוטציה האמריקאית לטקסט הזה יש פירוש פוליטי מובהק מאוד, אבל מה זה חשוב? בועז ביסמוט טען שהיא סופרוומן שגל גדות צריכה לגלם בסרט. "איזו אשה מדהימה", הוסיף טאוב. החבורה הזו לא היתה חיה דקה אחת במדינה דתית קיצונית ברוח המשנה של איימי קוני בארט. הם הרי לא פונדמנטליסטים נוצרים. הניסיון להקביל בין שיטות פרשנות החוקה בארה"ב והיישום הפוליטי שלהן לבין פרשנות חוקי היסוד בישראל מופרך (ארחיב על כך בטור נפרד). אבל זה לא דיון משפטי, זה רק הרצון לדפוק את השמאלנים. הלוא כשאותם אנשים נוסעים לארה"ב הם נוסעים למעוזים הליברליים בבוסטון וקליפורניה, וושינגטון וניו יורק. אף אחד מהם לא אוחז בתרבות רפובליקאית: הם לא יוצאים למטווחים באלבמה, לא צדים ביערות מישיגן ולא נופשים בחוות באיידהו. הם לא צולים חזירים בשלמותם וקורעים עם הידיים פיסות מהראש. הם הולכים למשחקי פוטבול ולא לרודיאו. ההיקסמות שלהם מ"אורח החיים האמיתי" שמייצגת המפלגה הרפובליקאית היא היקסמות ניאו-אוריינטליסטית. התרבות שהם תומכים בה רחוקה מהם. מה שהם רוצים זה לדפוק את האליטה, את השמאלנים, להכאיב לה, להשפיל אותה עד עפר. ההשקעה הרגשית שלהם היא בנו. טראמפ זה רק הנזק האגבי. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו