המשפט של ג'וני דפ ואמבר הרד הוא קרקס. היזהרו ממסקנות מסוכנות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המשפט של ג'וני דפ ואמבר הרד הוא קרקס. היזהרו ממסקנות מסוכנות

לכתבה
ג'וני דפ ואמבר הרד בבית המשפט Reuters\Pool

ייתכן בהחלט שבני הזוג לשעבר התעללו אחד בשנייה, אולם מכאן ועד הטענה כי קיימת אפליה חוקית נגד גברים הדרך ארוכה. לאלימות נגד נשים יש הקשר תרבותי, פוליטי והיסטורי, ואסור שהיא תחזור להיות דבר פרטי

133תגובות

אחת התגובות הפבלוביות המצערות לקרנבל ג'וני דפ-אמבר הרד, המתחולל בבית המשפט בווירג'יניה בימים אלה, היא שהמקרה שלהם מספק הוכחה לכך שלא צריך להאמין מיד לנשים המתלוננות על אלימות או פגיעה מינית ושיש אפליה חוקית וציבורית נגד גברים, שצריכה להשתנות.

אלה מסקנות אוויליות ומסוכנות, אבל לפני שנסביר מדוע, הנה תקציר הפרקים הקודמים בפרשה המתגלגלת של צמד השחקנים: ג'וני דפ, בן 58, ואמבר הרד, בת 35, הכירו על סט הסרט "יומן הרום" ב-2009, והרומן ביניהם החל ב-2012. ב-2015 הם התחתנו, ו-15 חודשים בלבד אחר כך, הרד הגישה תביעה לגירושים והוציאה נגד דפ צו הרחקה. היא הופיעה בבית המשפט בקליפורניה בפנים חבולות וטענה שדפ זרק עליה טלפון (הוא מכחיש זאת). היא טענה גם שדפ היה אלים כלפיה – פיזית ומילולית – לכל אורך הקשר ביניהם. נישואיהם הסתיימו בהסכם שבו קיבלה הרד שבעה מיליון דולר, שאותם תרמה לצדקה.

לנוכח הבליל הגרוטסקי הזה, המסקנה החותכת של חלק מהעוקבים אחר המתרחש שאמבר הרד היא אישה מתעללת וג'וני דפ קורבן תמים – נראית מעט תמוהה

זה היה יכול להיות סוף הסיפור, אלמלא התפרסם ב-2018 ב"וושינגטון פוסט" טור דעה של הרד, שבו תיארה את עצמה כנפגעת אלימות במשפחה. שמו של דפ אמנם לא הוזכר, אבל לנוכח פרסומי העבר היה ברור שהיא מתכוונת אליו. ב-2019 דפ תבע אותה על סך 20 מיליון דולר, בטענה שהמאמר פגע בפרנסתו (שאכן נפגעה) ובשמו הטוב. ב-2020 הרד תבעה אותו בחזרה (על סך 100 מיליון דולר) בטענה שהוא זה שהוציא דיבתה רעה, כשעורך הדין הקודם שלו הצהיר שההאשמות שלה בהתעללות היו מתיחה. חבר המושבעים הנוכחי בוחן כעת במקביל את שתי התביעות.

באותה שנה, 2020, דפ תבע את עיתון ה"סאן" על פרסום כותרת שבה כונה "בעל מכה". במשפט שהתנהל בבריטניה הכחיש דפ את כל הטענות של הרד בנוגע להתעללות, אבל הפסיד – בית המשפט פסק שמה שנכתב בעיתון היה "אמיתי לחלוטין".

ג'וני דפ ואמבר הרד בימים יפים יותר. קרב האשמות
רויטרס

ב-12 באפריל נפתח המשפט העכשווי בווירג'יניה. בעדותו סיפר דפ על ילדותו בצל אמא מתעללת, על מאבקיו המתמשכים בהתמכרות ועל יחסיו הסוערים עם הרד. הוא טען שמעולם לא הכה אותה או כל אישה אחרת. במקום זאת טען שוב, שהיא היתה הצד האלים בזוגיות שלהם.

הוא התייחס במיוחד לכמה תקריות. אחת מהן התרחשה לכאורה ב-2015, כשבני הזוג היו באוסטרליה. דפ העיד שהרד זרקה עליו בקבוק וודקה, שהתנפץ על היד שלו ופצע אותו באופן חמור. בין התמונות שהופצו בתקשורת, נראה דפ שוכב על אלונקה ואצבעו חבושה. הרד מצדה טוענת שדפ נפצע כשריסק טלפון לחתיכות קטנטנות כאשר הכה אותה.

ברור שיש בעולם גם נשים פוגעניות ומתעללות וודאי שגם גברים יכולים להיות קורבנות. המחשבה שההיגיון הפמיניסטי מחלק את העולם לטובות נגד רעים היא מחשבה אווילית וילדותית. היא גם בזויה

המשפט מתנהל כמו משחק טניס, כשראשי הצופים המרותקים נעים לסירוגין ממנה אליו וממנו אליה, מכרסמים פופקורן. לחלל אולם בית המשפט ומשם היישר ליוטיוב נזרקים אינספור תיאורים ופרטים צהובים על יחסיהם הסוערים של השניים – מסרטונים שבהם נראה דפ שיכור, משליך בקבוקים ותוקף את ארונות המטבח, להקלטות שבהן הרד מודה שהכתה אותו; מצילומים שלו מעולף על הספה עם גלידה נמסה או שולחן עמוס משקאות ושורות קוקאין לתמונה שלו על אלונקה עם אצבע קטועה; מהודעות טקסט רוויות אלימות וסטיות מיניות ששלח לחבריו עליה, לסיפורים (מלווים בתמונות) על כך שהרד עשתה את צרכיה על הצד שלו במיטה, כמתיחה מוזרה ומחרידה.

לנוכח הבליל הגרוטסקי הזה, המסקנה החותכת של חלק מהעוקבים אחר המתרחש (בהם, למשל, איירלנד בולדווין, בתם של אלק בולדווין וקים בייסינגר), שאמבר הרד היא אישה מתעללת וג'וני דפ קורבן תמים – נראית מעט תמוהה. משלל העדויות הולך ומצטייר הרושם שייתכן שמדובר כאן בדיאדה מתעללת: מערכת יחסים זוגית שבה שני בני הזוג מטרגרים זה את זה ופוגעים זה בזה באופן הדדי. כך בכל אופן התרשמה לורל אנדרסון, שהיתה המטפלת הזוגית של השניים.

ג'וני דפ מסתכל על אמבר הרד מתייעצת עם עורכי דינה. כמו משחק טניס
Jim Lo Scalzo/אי־פי

אבל כך או כך, ואפילו אם יפסוק בית המשפט לטובת דפ בתביעה הזאת, הרי צריך להיזהר מאוד מגזירת מסקנות גורפות מהמקרה הפרטי הזה אל האופן שבו ראוי להתייחס ציבורית לאלימות על רקע מגדרי.

למען הסר ספק, ברור שיש בעולם גם נשים פוגעניות ומתעללות וודאי שגם גברים יכולים להיות קורבנות. המחשבה שההיגיון הפמיניסטי מחלק את העולם לטובות נגד רעים היא מחשבה אווילית וילדותית. היא גם בזויה – משום שהיא משמשת רבים באופן מכוון כדי לטעון נגד מהלכים פמיניסטיים חשובים.

נתון אחד שפורסם, למשל, הוא שגברים הם 40% מהנפגעים מאלימות במשפחה. אלא שנשמט מהאזכור הפרט השולי, שהנתון לקוח ממחקר שערך גוף אולטרה שמרני למען זכויות הגבר

בהקשר הזה, המהלך הפמיניסטי החשוב – שעדיין רחוק מלהיות שלם – הוא ההפנמה שצריך להתייחס לסוגים מסוימים של אלימות ופגיעה מנקודת מבט פוליטית, חברתית ותרבותית; שמוכרחים לחלץ את המקרים הפרטיים משאלות פסיכולוגיות פרטיות ולבחון אותם לאורך היסטוריה ארוכה של אפליה ודיכוי ולנוכח מבנים חברתיים ופוליטיים שעדיין קיימים ומאפשרים אותה.

לאלימות נגד נשים יש הקשר חברתי, תרבותי פוליטי והיסטורי. היא לא מתקיימת בתוך ריק. היא מתקיימת בתוך תרבות שמחפיצה נשים ומתייחסת אליהן כאל רכוש, בתוך חברה הרוויה באפליה נגד נשים, בתוך מנגנון כלכלי שבו לגברים יש עדיפות, על רצף היסטורי שבו נשים היו (ובמקומות רבים עדיין) משוללות זכויות והגנה.

15 קטעים מעדותו של ג'וני דפ בבית המשפט

בטקסטים שונים שהתפרסמו סביב הקרקס של דפ והרד צוטטו לא פעם באופן מגמתי נתונים על אלימות במשפחה, כך שעולה הרושם שאין הבדל של ממש בין נשים לגברים בהקשר הזה. נתון אחד שפורסם, למשל, הוא שגברים הם 40% מהנפגעים מאלימות במשפחה. אלא שנשמט מהאזכור הפרט השולי, שהנתון לקוח ממחקר שערך גוף אולטרה שמרני למען זכויות הגבר. נתון אחר, ש-18% מקורבנות הרצח על ידי בני או בנות זוג הם גברים, לקוח מדו"ח של האו"ם. אבל כשמציגים אותו בהקשרו המקורי, הוא מתפרש לגמרי אחרת מכפי שהוא מוצג במאמר: במקור נכתב שבעוד שנשים הן רק 20% מכלל קורבנות הרצח באוכלוסייה הכללית, כשמדובר ברצח בתוך המשפחה שיעורן קופץ ל-64%, וכשמסתכלים רק על זוגיות, שיעורן מאמיר ל-82%. ב-18% הנותרים נכללים גם קורבנות גברים במערכות יחסים חד-מיניות (כלומר שנרצחו על ידי גברים).

מנתונים אלה ורבים אחרים – עקביים, שהובאו על ידי גופים נקיים מאינטרסים – ברור שחובה עלינו להתייחס למקרים של אלימות נגד נשים מבעד למשקפיים המגדריים. זה לא הופך את כל הגברים לאלימים, חלילה, וגם לא את כל הנשים לשיות תמימות. זה פשוט מזכיר לנו שחלה עלינו, כאזרחים וכבני אדם, חובה לבחון את מבני הכוח שעדיין מאפשרים לאלימות הזאת להתרחש. זה מזכיר לנו שיש לנו אחריות לדאוג לכך שנשים (וגם ילדים, קשישים, נכים, פגועי נפש ואוכלוסיות פגיעות נוספות) יהיו בטוחים בבית ומחוצה לו.

לא ארגוני הנשים אשמים בהזנחה של קורבנות גברים, אלא אותן תפיסות שוביניסטיות שמפלות לרעה נשים

אסור לנו להרשות שאלימות נגד נשים תחזור להיות דבר פרטי, שאין לציבור עניין לעסוק בו; זו לא יכולה להיות רק הדאגה של פסיכולוגים ועובדים סוציאליים – למנוע את הרצח הבא. זו אחריות שלנו כחברה. הקריאה שעולה עכשיו – לראות במקרה של דפ והרד דגל אדום שמאותת לנו להפסיק להסתכל על מקרי אלימות דרך הזווית המגדרית, כלומר דרך מבני כוח חברתיים ופוליטיים – היא קריאה להסיג לאחור את החובה האזרחית ולצמצם עוד יותר את משאבי המדינה המופנים לרווחת ביטחונן של נשים (וילדים, וקשישים, וכו').

ההתגוננות הזאת של גברים מסוימים, וגם נשים רבות, מפני אימת הפמיניזם הרדיקלי, היא מגוחכת. רבים מהמתגוננים טוענים למשל שגברים רבים הם קורבנות, אבל איננו יודעים זאת, מפני שגברים נוטים יותר לא להתלונן. זה נכון – גברים באמת מתלוננים פחות, אבל לא בגלל הפמיניזם הרדיקלי, אלא בגלל התבניות המגדריות המיושנות שהפמיניזם קורא לניתוצן. לא ארגוני הנשים אשמים בהזנחה של קורבנות גברים, אלא אותן תפיסות שוביניסטיות שמפלות לרעה נשים.

תומכת של ג'וני דפ מחוץ לבית המשפט. לא ברור איך הגיעו למסקנה נחרצת שהוא הקורבן
SARAH SILBIGER/רויטרס

בשנה שעברה פירסמו כמה אתרים ואנשי תקשורת – בהם ערוץ 7, אתר "מידה" ואברי גלעד – נתון מפתיע: ב-2021 נרשמו במשטרת ישראל פי 11 יותר מקרים של אלימות נשים נגד גברים. בדיעבד התברר שהנתון היה שגוי, אבל אותם אנשי תקשורת כל כך התלהבו מהאישור שקיבלו לתחושת העוול שהם כנראה מסתובבים איתה, ולפיה יש אלימות מושתקת של נשים נגד גברים – שהם לא טרחו לבדוק.

יש דמיון בין הטעות ההיא לגבי הנתון השגוי לבין המסקנה הנוכחית, שדוהרת בחוסר זהירות מהמקרה הפרטי של הרד ודפ למסקנות גורפות נגד התפיסה המגדרית של אלימות נגד נשים. ומטעויות כאלה – שנזקיהן ארוכי טווח ורחבי היקף – חובה עלינו להישמר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות