מהו סוד הסם ששינה את החיים של קניה ווסט, פול מקרטני ופיליפ ק. דיק ואיך הוא קשור ליהדות? - מגזין תרבות - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מהו סוד הסם ששינה את החיים של קניה ווסט, פול מקרטני ופיליפ ק. דיק ואיך הוא קשור ליהדות?

לכתבה
איור: איתי בקין

קניה ווסט ראה את אלוהים על כיסא רופא השיניים, פול מקרטני הבין שיש משהו גדול ממנו, מייק טייסון חזר בתשובה ופיליפ ק. דיק הפך לסופר טוב יותר. DMT, סם פסיכדלי שהולך ונהיה נפוץ יותר גם במחוזותינו, נחשב למפתח לחוויה המיסטית הגבוהה ביותר

73תגובות

* סם ההזיה DMT אינו חוקי ועלול להיות מסוכן. אין לראות בכתבה זו קריאה לשימוש חופשי בו

1

בשנת 1974 עבר סופר המדע הבדיוני פיליפ ק. דיק ("סורק אפלה", "האיש במצודה הרמה") ניתוח להסרת שן בינה, קיבל משכך כאבים וראה את אלוהים. ״או שהשתגעתי בבום״, הוא אמר בראיון, ״או שנהייתי שפוי בבום״. מה שבטוח, הוא השתנה. הכתיבה שלו השתבחה. ביומן בן 8,000 עמודים דיק מייחס ליישות שפגש שמות עבריים: YHVH, Ruach, Elohim, Sekhina. הוא נכנס להזיה חוזרת שהוא ״חלק מכת סודית נרדפת במזרח התיכון ב-70 לספירה״. הוא רואה את ה-Messiah, משתמש ב-Sefer Yetzira כדי להביא Tikun. דיק תמיד התאפיין בחוש מפותח של נבואה. בספרו "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?" שיצא ב-1968 (ובהמשך התבסס עליו הסרט "בלייד ראנר"), שלושה עשורים לפני המפץ הגדול של האינטרנט, הוא כותב על אתרי חדשות דיגיטליים ("הומאופאפ"), משחקי VR ("קופסאות האמפתיה") ותשוקה לאותנטיות ("האנדרואיד שלא יודע אם הוא אמיתי" שהפך לחיית הטוטם של המילניאל). אבל דווקא הסמים של רופא השיניים העבירו אותו את השער. ב-1977, בנאום בקנדה, דיק אמר שהנבואה שחטף גרמה לו להבין כי ״המציאות היא מטריקס מתוכנת, וקיים רובד אמיתי יותר ממנה״. מאוחר יותר, האחיות ואשובסקי – שאז עוד היו אחים – הצהירו שסרטן "המטריקס" הושפע מהנאום ומהנבואה הדנטלית של דיק (באמצע היתה תיאוריית הסימולקרה והסימולציה המשפיעה של ז'אן בודריאר). "המטריקס" הגדיר מחדש את גבולות הסיפור: סבא וסבתא רבא שלנו גדלו על סיפורים שבהם הגיבור יוצא להרפתקה ביער; סבא וסבתא – על סיפורי גיבור המלחמה; ההורים שלנו גדלו כבר על סיפורי גיבורים בחלל. אבל אנחנו גדלנו על סיפור שבו הגיבור יוצא להרפתקה בתוך עצמו – בעזרת שינוי תודעה – אל מציאות אמיתית יותר מהמציאות הגשמית.

פיליפ קיי דיק
Arthur Knight
פלייליסט DMT באדיבות גון בן ארי

2

למלים יש השפעה חזקה על המציאות. בלי המלה "נפש" לא היתה דרך לדבר על הנפש. המלה "נפש" היא אבן דרך רצינית באבולוציה של הנפש. כך, בלי המלה "מטריקס" לא היתה דרך לדבר על מציאות אמיתית יותר. המלה, שאצל דיק קיבלה משמעות עמוקה ורחבה, היתה כה נחוצה בתפישת המציאות המתחדשת, שהיא הצליחה לחדור אפילו לקהלים שמתנגדים לתרבות שבה היא נולדה. ניקולא חנין, עיתונאי צרפתי שהיה שבוי דעא״ש למשך 10 חודשים, מספר ששוביו ״דיברו הרבה על הסרט 'המטריקס'״, כדי להסביר את דרך המחשבה שלהם. ״הם אמרו לי ׳הו, אנחנו יצאנו מהמטריקס׳״. להבדיל, גם האלט רייט האמריקאי מתייחס ליציאה מהמטריקס ולגלולה האדומה כפעולה פוקחת עיניים. בכל מקום שבו מדברים על ההבדל בין הדור הנוכחי לקודם – בפרסום, באמנות, בפוליטיקה, במיסטיקה – המלה שתיאמר הכי הרבה היא ״אותנטיות״. כשההורים שלכם טסו לברזיל הם שאלו ״איפה הכי יפה?״. כשאתם טסים לברזיל אתם שואלים ״איפה מקום שתיירים לא מכירים?״. כבר לא מחפשים יופי, או לפחות לא רק אותו. מחפשים אותנטיות. זה בכל מקום: ב-2006 הפרזנטורית של מילקי היתה הילה נחשון, שהחליפה את סנדי בר; ב-2016, הפרנזטור הפך להיות רועי כפרי. זוחלים החוצה מהמטריקס. כשאנחנו רוצים להגיד על מישהו שהוא רוקד את הריקוד של הדור – כלומר, עוסק בשחרור מהציווי התרבותי שכפה עליו לרדוף יופי, נוחות, ביטחון, למען הרדיפה אחרי אותנטיות – אנחנו אומרים עליו ש״הוא יצא מהמטריקס״. ביטוי כה שגור שהפך כבר לעממי. כל זה התחיל על כיסא רופא השיניים של דיק. במאמרו "אני מבין את פיליפ קיי דיק" כתב נביא ה-DMT של האייטיז והניינטיז טרנס מק'קנה, ש״שיערי עומד כשאני רואה את הדמיון״ בין התיאוריה שהוא עצמו הגיע אליה בעקבות השימוש ב-DMT לזו שדיק פיתח בעקבות החוויה אצל רופא השיניים (לטענת דיק: בזכות סודיום פנתתול). גם דיק וגם מק'קנה תיארו את המצב המיסטי באופן שונה מגורואי הסיקסטיז. לא אור לבן, אהבה ומות האגו. משהו אחר מאוד.

קולנוע סרטים מטריקס רילודד
REUTERS

3

״פעם הייתי אצל הרופא שיניים״, מספר קניה ווסט, ״ונתנו לי גז צחוק ונכנסתי לווייב״. חלקכם, אני כמעט-מקווה, כבר אומרים ״אוי ווי״. ״אני משער שזו הגרסה שלי לסיפור של סטיב ג׳ובס והטריפ LSD שלו״, אומר קניה. ״פתאום הגיעה אלי המחשבה הראשונה הזאת: מה המשמעות של החיים? וחשבתי, לתת. מה המפתח לאושר? אושר. מה אתה רוצה בחיים? כשאתה נותן למישהו משהו, הם צריכים לתת לך משהו בחזרה? לא. אנחנו לא אמורים לצפות לתמורה מהאדם לו אנחנו נותנים. רק לתת. ברגע שיצאתי מהטיפול, היתה לי גישה אחרת להכל״, או במילותיו של שם טוב האבי: ״אומר לך ראסמי – הרופא הרדים אותי ועכשיו נהייתי אסלי״. אחרי שקניה יצא מהחיזיון – אסלי במפתיע – הוא חיפש דרך חזרה לאותו החלל. הוא מצא אותה ב-DMT. ב-2018 הוציא את Yikes שם הוא שר ״מתתי ונולדתי שוב על DMT, הא!״, והתחיל למלא את הרשת בנבואות שנקטפו מהפה של פיליפ קיי דיק ומק'קנה (למגזין "פיידר" אמר: ״כל העניין שלי הוא לשבור את המטריקס״). בשיר שדלף לאחרונה מהאלבום הבא שלו – Alien – קניה מתאר פגישה עם ישות חייזרית נשית. אבל אולי תופעת הלוואי המבורכת ביותר של ההתגלות היא Ultralight Beam, אחת מהתפילות המפורשות היפות ביותר שנכתבו בפופ, ושיר שסביבו נבנתה המקהלה של ווסט והקהילה שלו, הסאנדיי סארוויס. הניסיון שלו לתת. נאהב את זה או לא, מאז ההתגלות שלו אנחנו נחשפים לקניה ווסט אחר: לא אחד שצף בין אינסוף דימויים אלא אחד שנאבק — בגלים של הצלחה וכישלון, כמו כולנו – להתיישר אל תוך המשימה שקיבל.

טרנס מ'קנה
Jon Hanna

4

״הסמים אצל הרופא שיניים״, כתב הסופר והעיתונאי החלוצי האנטר ס' תומפסון ב-1991, ״מחזירים אותי לאותו החלל של ה-DMT. המקום בו הכל אחד מכה שנית! וההרגשה המיוחדת הזאת: שתמיד אתה במרחק פרט אחד להבין לפני שהחידה הקיומית נפתרת לגמרי״. תומפסון, מק'קנה וקניה לא לבד. מספיק חיפוש זריז בגוגל כדי לגלות שטיפולי שיניים מחזירים מאות אנשים לחוויית ה-DMT שלהם. למען האמת – אני מכיר את זה בעצמי. בפעם הראשונה שקיבלתי גז צחוק אצל רופא שיניים נפתח סניף של לימבו בלב תל אביב. בזמן שהרופא קודח לי בלסת התעסקתי בלהישפט על ידי אינטליגנציה עליונה ולקבל עלי משימות שקשורות בגורלי הקדום וכיוצא בזה. אחרי זה, כששילמתי, המום, הרופא הסתכל עלי במבט ממזרי. ״קטע, הגז הזה, הא?״. היום יש מגוון דרכים – מקובלות יותר או פחות מרופא השיניים — לגשת לחלל ה-DMT. המקורית היא במהלך טקס אייוואסקה, שם צמח שמכיל כמויות גדולות של המולקולה מעורבב עם צמחים שמעכבים את האנזימים שמפרקים אותה בקיבה, כך שה-DMT יספיק להיספג בדם ומשם יעבור למוח. ההשפעה של החומר שונה מאוד בצריכה כזאת, וגם היא צוברת פופולריות בתקופה האחרונה, ולכן אקדיש לה כתבה מלאה בעתיד. ניתן להסניף DMT באבקה שנקראת יופו או לעשן קרוב-משפחה טבעי שלה, 5-MEO-DMT, ישר מקרפדת הבופו אלבריוס. אבל כשאנשים אומרים שהם ״לקחו DMT״ היום הם מתכוונים לעישון DMT סינתטי או עישון ״צ׳אנגה״ – DMT מסונתז שמרוסס על עלים כדי ליצור תערובת עישון.

גרייס סליק מ"ג׳פרסון איירפליין" הסבירה ש״LSD זה להיכנס פנימה. DMT זה להסכים שישאבו אותך החוצה דרך תותח״

ריק ומורטי
Warner Bros. Television Distribu
מטומטמת סדרה
מתוך מטומטמת / בא

והם אומרים את זה הרבה לאחרונה. בסוף שנות ה-50 זוהה הדימתילטריפטאמין (DMT) כחומר הפסיכואקטיבי הפעיל בשיקוי הרפואה האמזוני הקלאסי, איוואסקה. אותה המולקולה קיימת בצורה טבעית בחיות, צמחים ואפילו בגוף האדם. ״יש לנו את זה בדם״, אמר מק'קנה בהרצאה. ״הלכה למעשה זה הופך את כל המין האנושי לאשם באחזקת סמים כבדים״. הגרסה המעושנת של ה-DMT — חוויה בת כ-15 דקות בלבד – הפכה לאגדה מסתורית ומבוקשת בסיקסטיז. סופר הביט וויליאם בורוז חיפש את החומר בטנג׳יר; קן קיזי ("קן הקוקייה") ומכריו עישנו DMT ב-1965 והולידו את "הגרייטפול דד"; גרייס סליק מ"ג׳פרסון איירפליין" הסבירה אז ש״LSD זה להיכנס פנימה. DMT זה להסכים שישאבו אותך החוצה דרך תותח״; באותה שנה החומר הגיע לברקלי ולתוך המוח של טרנס מק'קנה שהכתיר בניינטיז את החומר כ״המפתח לחוויה המיסטית הגבוהה ביותר האפשרית״. ב-1993 הוא אמר ״העובדה שלא כל העיתונים כותבים רק על זה בשער שלהם באותיות ענק מפליאה אותי. החומר הזה הוא החדשות הכי גדולות שיכולות להיות. החדשות להן אני אישית חיכיתי״.

5

באותן השנים – 1990-1995 – באוניברסיטת ניו מקסיקו, שבר פרופסור ריק שטרסמן בצורת של 20 שנה בתחום הניסויים הפסיכדליים והזריק DMT ל-60 נבדקים. הניסויים תידלקו תנופה מחודשת, אטית בתחילה, של ניסויים בפסיכדליים. רק ב-2010, כשהספר הפך לסרט – "מולקולת הרוח" – העולם הגיב בוויראליות. פתאום, DMT היה בכל מקום. האינטלקטואל, העיתונאי והסופר אריק דייוויס כתב על הפופולריות העולה שלו בפסטיבלי מוזיקה: ״יש משהו בענקיות האודיו-ויזואלית, ההיפר-מימדית, גדושת-המידע של החומר שנראה שמהדהד היטב את התרבות של התקופה״. ב-2009 גספר נואה פתח את סרטו Enter the Void בסצינת עישון DMT, שרודפת את חוויית הצפייה לכל אורכו; ב-Tales from the Trip, תוכנית חדשה של קומדי סנטרל קומיקאים מספרים על חוויות DMT אמיתיות שלהם; בארץ, הסדרה "מטומטמת" של בת חן סבג עסקה במכירת DMT; בארצות הברית, "אדוונצ׳ר טיים", "ריק ומורטי" ו"דה מידנייט גוספל" – סדרות אנימציה שמושפעות במוצהר מהחומר – הפכו ללהיטי קרוס-אובר לילדים, נוער ומבוגרים. ב-2014 יצא משחק המחשב GTA V, שבר כל שיא תעשייה, גרף מיליארד דולר בשבועיים והתברג – עד היום – למקום השלישי ברשימת המשחקים הנמכרים בהיסטוריה. על הדרך הוא מזג לתודעה של כל ילד על הכדור את החומר: באחת מהסצינות במשחק אדם מעשן DMT וכתוצאה חווה חוויה חוץ גופית ופוגש יישות חייזרית. אמני ענק מזכירים אותו בשירים בתכיפות הולכת וגוברת – קנדריק לאמר (״ה-DNA שלי הוא DMT״), ג׳יידן סמית׳ (״את נותנת לי DMT ישר מהמוח״) ואפילו אמן הקאנטרי זוכה הגראמי סטרג'יל סימפסון (״DMT שינה את הדרך שבה אני רואה/ אבל רק אהבה הצילה לי את החיים״). אבל אולי העדות הכי נוכחת לפופולריות המתעצמת של החומר היא ג׳ו רוגן – קומיקאי ופרשן ספורט אמריקאי, מגיש מעל עשור פודקאסט עצמאי בו הוא מדבר עם חברים בעיקר על פסיכדליה. מטיף DMT שקול, עממי ועקשן. זה התחיל כאזוטריה, עבר למיליוני צפיות לפרק וממש לאחרונה נמכר בלעדית לספוטיפיי עבור 100 מיליון דולר. ״יש שם משהו אחר״, אומר רוגן על חוויתו עם החומר בראיון עם מייקל פולן, ״אתה לא נעלם״. הוא מדגיש כי בניגוד לחוויית ההארה המקובלת מ-LSD ודומיו, ״ראיתי יישויות. קונסטרוקציות אור גדולות שעשויות מאהבה והבנה. אבני הבניין של הנפש״.

6

בספרו "DMT ונפש הנבואה" (2014) טוען פרופסור ריק שטרסמן כי שיטת ההתמודדות של האדם עם המצבים המיסטיים לקתה בחסר עד עכשיו. את האשמה הוא מטיל על גורו ה-LSD של הסיקסטיז, ד״ר טימותי לירי. "החוויה הפסיכדלית" (1964) של לירי ובאבא ראם דס הציע את "ספר המתים" הטיבטי כמודל אחריו יש לעקוב כדי להשיג חוויה פסיכדלית שלמה. הספר הפך לקנון בלתי מעורער. לירי וראם דס לימדו דור שלם של אמריקאים שהמטרה של המצב המיסטי היא ״להיבלע באור הלבן״ ולהגיע ל״מות האגו״. שטרסמן – שבעצמו עזב 20 שנה של תרגול בודהיזם וחזר ליהדותו – מצא שהמודל הבודהיסטי ״לא מתאים למידע שנקלט בניסויים״. ה-DMT מציע חוויה מורכבת יותר מ״מות האגו״. חוויה בה מות האגו הוא רק שלב ראשוני. אחריו מגיע שלב השיא של החוויה המיסטית, שבו האגו לא רק קיים, אלא מתחדד. לידת האגו. כמו ששר קניה ווסט מפי הגבורה: ״מתתי ונולדתי שוב על DMT״. החוויה הפסיכדלית הגבוהה, טוען שטרסמן בספרו, היא ״רילאטורית״. כלומר, קשורה ליחסים. המטופלים שלו לא נעלמו אלא חוו תקשורת עם יישות אחרת. לא הארה, שהיא מנוחה מעלילת החיים, אלא התגלות – סצינת השיא באותה העלילה. לא דיבור פנימי, אלא שיחה. בשביל לנהל שיחה צריכים את אלמנט ה״אחר״ – אותו ראו המטופלים כאלוהים, מלאך או חייזר. אבל נדרש עוד אלמנט. אלמנט שהיה חסר במודל של לירי. צריך גם ״אני״.

7

בדצמבר 1970, כמה חודשים אחרי פירוק הביטלס, ישב ג׳ון לנון יחד עם יוקו אונו לראיון עם מקים מגזין המוזיקה "רולינג סטון" ג׳ן וונר. לנון סיפר שם שעשה LSD ״אלפי פעמים״ ותיאר את הניווט המוטעה בעקבות לירי. ״קיבלתי את המסר שאני צריך להשמיד את האגו שלי״, אומר הבן אדם שהאיר מיליוני נשמות בכל פעם שסמך על האגו שלו, ״וזה מה שעשיתי. לאט לאט, תוך שנתיים, השמדתי לעצמי את האגו. חשבתי שאני פשוט כלום. שאני חרא. ואז דרק טיילור (מהלייבל ׳אפל׳) נתן לי טריפ ואמר: ׳אתה בסדר׳, והצביע על שירים שכתבתי: ׳אתה כתבת את זה׳. שבוע אחרי הלכתי אליו עם יוקו לעוד טריפ והיא גרמה לי להבין שאני זה אני ושהכל בסדר. ושם זה נפתר; חזר לי הפה הגדול. התחלתי להגיד, ׳אני יכול לעשות את זה! פאק איט!׳״

8

״מודל הנבואה של התנ״ך מתאים יותר מהמודל הבודהיסטי לחוויותיהם של המתנדבים בניסויי ה-DMT״, כותב שטרסמן. כמו בסיפורי התנ״ך, גם בחוויית ה-DMT ״האדם שומר על תחושת העצמי שלו, העולם הרוחני קיים וניתן להתבונן בו עצמאית. האדם יכול לבוא במערכת יחסים עם תוכן החוויה. לא רק להיבלע לתוכה כמו במודל הבודהיסטי״. בתלמוד, מסכת סוטה, טוען האמורא רב חמא ש״אין להידבק בשם אלא במידותיו״ – מה שהבינו החסידים כקריאה לעמוד בפיתוי הרוחני לבטל את האגו לתוך אור הבורא. במקום זאת, נקרא המאמין ״לדבוק במידותיו״ – לפתח זהות שנמצאת בשיח עם מאפייני זהותו של הבורא; הרב קוק כותב ב"עקבי הצאן" כי "אי אפשר להדבק בשכינה, אלא התדבק בדרכיו״ ומזכיר ב"אורות התשובה", לפני מאה שנה אבל עם אותו הסוואגר: ״התשובה האמיתית היחידה היא להיות אותנטי״. ההתקרבות לאל היא התקרבות לזהות העצמית; הרב אשלג מזהיר שהדרך המיסטית מכילה טעות נפוצה: המחשבה שאמורים ״להפסיק לקבל כדי לתת״. הקבלה מחלקת את הקיום ל-4 דרגות: דומם, צומח, חי, מדבר. הדרגה הנמוכה נקראת ״דומם״ (mute) והדרגה הגבוהה ״מדבר״ (speaking). אבל ״מדבר״ הוא שיא ההתפתחות האישית. שיא ההתפתחות הקולקטיבית נקרא ביהדות ״משיח״. מנהל שיחה.

9

במאי השנה פירסמה אוניברסיטת ג׳ונס הופקינס מחקר המסתמך על 2,500 משתמשי DMT. חמישים אחוזים מהם התחילו להאמין באלוהים אחרי החוויה. שבעים אחוזים טענו שהם קיבלו ״משימה או מסר״. אף אחד לא נבלע באור. האם יכול להיות שמתחת לרדאר, השתנה לנו הרעיון של ״מה זה קדוש״? ההבדל בין החוויה המיסטית האולטימטיבית כפי שהיא נתפשה בשנות השישים על LSD (ביטול האגו) ובין החוויה המיסטית האולטימטיבית כפי שהיא נתפשת היום על DMT (שיחה עם הנשגב) עלול להשפיע על המניעים של הדור. על פניו, ביטול אגו נשמע בלתי מזיק. אבל מספיק לחפור מעט כדי לראות עוד רובד: התרבות בה חיינו החל משנות השישים, זו שהאמינה כי החוויה הגבוהה ביותר האפשרית היא ביטול האגו, הרשתה לנו לשקוע לשגרה של צריכה של מוצרים מבטלי אגו ובזבוז משאבים על בילויים מבטלי אגו בזמן שהכוכב תוסס והשלטון מתגחך.

מייק טייסון, המתאגרף הקטלני והאנס המורשע, דיבר לאחרונה על חוויית ארס קרפדת הבופו שלקח. ״זאת הארה גדולה וזה נותן צניעות אדירה"

״מעניין אגב שגם אז וגם היום פסיכדלים מופיעים על רקע תקופה שיש בה תחושה של דחיפות פוליטית ואקטיביסטית״, אומר לי בראיון חוקר החומרים הפסיכדליים ד״ר עידו הרטוגזון, שפירסם השנה את American Trip, ספר שעוסק בכוחות ההיסטוריים, החברתיים והתרבותיים שעיצבו את החוויה הפסיכדלית של אמריקאים באמצע המאה ה-20. ״אבל בשנות השישים הם לא בהכרח הובילו לאקטיביזם פוליטי, גם אם היו מקרים כאלה. הדגש בחוויה המיסטית הפסיכדלית בהחלט עבר מחוויות מיסוס ומחיקת אגו מוחלטות לחוויות קיבוציות ורילאטוריות יותר. אבל כן לצד כל דוגמה של מות אגו על LSD אפשר להביא דוגמאות של אנשים שחשבו שהמסר שלו הוא לשנות את העולם וראו בו סם שיוביל מהפכה. האם LSD לא הוביל גם לחוויות של יחסיות עמוקה בשנות השישים – יחסיות למיעוטים אחרים, יחסיות לטבע ולאנשים קרובים? בהקשר הזה אני חייב להודות שאני מסתייג מייחוס של תכונות מהותניות למולקולות, והנטייה שלי לחשוב שהסט והסטינג (הרקע של המשתמש ומוכנותו לחוויה) משמעותיים לא פחות ואף יותר״.

ה-LSD שימן אז את הציר של הדלת דרכה נכנסו לשכל המערבי המחשבה המזרחית, תנועות אינטגרטיביות, שאיפה לשיוויון בין מינים, גזעים, מעמדות, פסיכולוגיה מורכבת ומודעות מתחדשת לכוכב. אבל משהו קרה בדרך. אולי ההארה נוצלה לרעה במהירות – דון דרייפר מצא אותה וכתב דרכה פרסומת – אבל איכשהו, כשזה רק אנחנו מול האור הלבן ואין שם אף חייזר או יישות קדושה שתיתן לנו משימות, אנחנו מתבלבלים בדרך. האשליה של ״ביטול האגו״ נתנה לנו את הכוח לפתח אגואיזם נרקסיסטי חמור.״ביטול האגו״ הפך לשטיח ענק לטאטא מתחתיו. אני אולי מבטל לעצמי את האגו בעזרת מדיטציה ונייקי מצד אחד, אבל ביטול האגו משמש רק כעלה תאנה שמסתיר את האמת: שהאגו שלי נהייה דורסני ועיוור במיליון דרכים אחרות. שעובדים סינים מתאבדים בסדנאות היזע של הדברים שאני קונה כדי לשחק את משחק היש-לי-אגו-אין-לי-אגו הזה. יותר אגו, ויותר ״ביטול האגו״. ככל שיש יותר מצלמות על האני, ככה מעלימים אותו יותר. הבנים מסתירים פנים בזקן, הבנות בפילטר. מות האגו הפך להיות האורגזמה האולטימטיבית של האגו. פסגת הנבואה ההיפית: נייקי אייר בודהה וקורונה שמחה לכולם. כל אחד בבית שלו, מגביר אגו כשהוא מעלה סטורי, מחליש אגו כשהוא צופה בסטורי של אחרים. נבלעים לעד באור הלבן של המסך. ״לומדים לקבל את עצמנו״.

פול מקרטני
Dan Harr / Invision / AP

10

״אנשים על LSD לומדים להשלים עם עצמם״, אמרה לי אשה שטענה ש-DMT הציל את חייה. ״אנשים על DMT לומדים לא להשלים עם עצמם״. מול חוויית ה-DMT האגו לא מורשה להתחבא באין. הוא מוכרח לעשות את העבודה הקשה בהרבה: ללמוד מי הוא. אפילו אם התשובה לזה תהיה: מייק טייסון: המתאגרף הקטלני והאנס המורשע, דיבר לאחרונה על חוויית ארס קרפדת הבופו שלקח, בראיון שהפך לקלאסיקה. ״מתתי״, סיפר שם, ״וברגע הזה החיים שלי השתנו. זאת הארה גדולה וזה נותן צניעות אדירה. זה לקח 15 דקות, אבל זה היה לנצח״. ״לקחתי DMT בווירג׳יניה״, מהדהד את דבריו, בראיון אחר, הראפר סקולבוי קיו, ״מישהו אמר, ׳15 דקות – זה נצח׳. המשפט נתקע לי במוח. בעצם, אתה מת מזה שאתה כל הזמן מבזבז 15 דקות. זה נתן לי כל כך הרבה דרייב״. רק לפני שנתיים, ב-2018, נידב סר פול מקרטני את חלקו בסיפור. איכשהו, לא מפתיע לגלות שכשלנון הדחיק את האגו עם LSD, מקרטני ליטש אותו עם DMT. הוא עישן את זה ״בימי הזוהר של הלהקה עם מנהל הגלריה רוברט פרייזר״, סיפר בראיון ל"סאנדיי טיימס". ״זה מיד הדביק אותי לספה. ואז ראיתי את אלוהים. דבר כל כך ענק שישר נהייתי צנוע מול זה. כמו קיר ענקי שאי אפשר לראות את הראש שלו, ושאני בתחתית שלו. ואנשים אחרים יכולים להגיד שזה רק סם או הזיה, אבל גם אני וגם רוברט אמרנו ׳ראית את זה?׳ ושנינו הרגשנו שראינו משהו אחר, גבוה יותר״. ״בג׳ונגל לא מתייחסים לזה כסם אלא כמורה״, אומר לי שאמאן בופו מפורטוגל, ״כלומר – כשהטריפ מסתיים אתה אמור להישאר עם עונג, אבל גם עם העול של מי שקיבל משימה: העבודה על הזהות שלך. בגלל זה אנשים מפחדים מזה: כי המתנה הגדולה היא גם אחריות אדירה״. מקרטני מסכים. ״הרגע הזה לא שינה בבת אחת את החיים שלי", הוא אומר. ״אבל זה היה רמז״. 

הרשמה לניוזלטר

הכתבות שחייבים לקרוא כל סוף שבוע - ישירות אליכם למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות