רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מלך הצפון": חוויה קולנועית מרהיבה וסוחפת שמכה במעמקי הבטן

בתקופה של פופולריזציה מיופייפת של הפולקלור הנורדי בקולנוע, למשל בסרטים של מארוול, תענוג לראות את סרטו החדש של רוברט אגרס. זהו אפוס ויקינגי ברוטאלי, אכזרי במידה ומדמם למדי

אלכסנדר סקארסגארד ב"מלך הצפון". מעודן כמו גרזן לגולגולת
Aidan Monaghan / © 2022 Focus F
34תגובות

לצפייה ברשימת הכתבות
שלכם בעמוד הארץ שלי

פולקלור מניע את יצירתו של הבמאי האמריקאי רוברט אגרס, שפרץ אל סצינת הקולנוע העצמאי ב–2015 עם "המכשפה". הסרט עסק במאבקה של משפחה ברוע מיסטי האורב ביערות ניו אינגלנד של ראשית המאה ה–17 והכיר לעולם את הכוכבת העולה אניה טיילור־ג'וי ("גמביט המלכה"). ארבע שנים חלפו ואגרס נשאר בסביבת ניו אינגלנד אבל קפץ אל סוף המאה ה–19 כדי לתאר את שגרתם של שני שומרי מגדלור. סרטו השני, "המגדלור", היה מבעית ומוזר אף יותר מקודמו, מגובה בהופעות מחץ של וילם דפו ורוברט פטינסון כשני יורדי ים המתמודדים עם מיתוסים מערערי שפיות. הקולנוע של אגרס נמשך אל הסמלי והמיתי שבאגדות עם והווי החיים בתקופות שונות ומשונות (בדגש על משונות). סרטו השלישי, "מלך הצפון", זימן לו הזדמנות להפליג אל חופים לא מוכרים — הרחק מאדמת אמריקה אל ימי וארצות הוויקינגים.

שמו של גיבור הסרט החדש מסגיר את העלילה — אמלת, נסיך דנמרק. בתרבות הפופולרית הוא ידוע בתור המלט, הודות לטרגדיה השייקספירית מן המאה ה–17. אבל מקור סיפורו של אמלת הוא מן המאה ה–13, בכרכי "גסטה דנורום" (מעשי הדנים) מאת סקסו גרמטיקוס. הכרוניקה, הנחשבת למקור מהימן הן לעובדות היסטוריות והן לפולקלור דני, מתארת בין היתר את קורותיו של נסיך מיוסר השב לביתו לאחר שדודו רצח את אביו במטרה לתפוס את השלטון ולהינשא למלכה. הדגש על תאוות הנקם עומד בבסיס העיבוד הנוכחי, למקור הדני ולא השייקספירי, עם קצת חופש אמנותי מצד היוצרים.

"מלך הצפון". שילוב בין קטבים באופן הרמוני - דלג
"מלך הצפון". שילוב בין קטבים באופן הרמוני

הסרט שב אל שנת 895 לספירה וגם טקסט שמופיע על המסך, הכתוב בנורדית עתיקה, מבשר כי אנחנו באחד השיאים המוקדמים של התקופה הוויקינגית. אל ממלכת הנורמנים, אנשי הצפון, שב המלך אורוונדיל (איתן הוק). את פניו מקבלים המלכה גודרון (ניקול קידמן) ובנו הקטן אמלת, אך המלך חזר פצוע ומלא חשש כי שערי ולהאלה סגורים בפניו משום שלא מת בקרב. את מבוקשו יקבל מידי חרבו של אחיו, פיולניר (קלייס בנג, "הריבוע"), אירוע לו עד הנסיך הצעיר, שנמלט. במנוסתו נשבע אמלת שוב ושוב לנקום את אביו, להציל את אמו ולהרוג את דודו. בבגרותו הוא גדל להיות לוחם אדיר (בגילום אלכסנדר סקארסגארד, "דם אמיתי"), הרוקח תוכנית להוציא לפועל את נקמתו, אך מפגש עם אולגה (טיילור־ג'וי) יציע לו גורל שונה, אם יבחר בכך.

הבמאי המגיע מן הקולנוע העצמאי נהנה הפעם מגב כלכלי רחב ממה שהוא מורגל בו, כפי שמעידים בין היתר השמות הגדולים בצוות השחקנים. ההפקה האמריקאית צולמה באיסלנד ובאירלנד וכוללת שחזורים תקופתיים ומספר סטים מרשימים המקנים צביון של אפוס היסטורי. אך כאמור, מה שמעניין ומפעיל את אגרס הוא הפן האגדי של הסיפורים ולא הדיוק העובדתי. אין מדובר בסרט קאמפי כמו "300" או "קונאן הברברי", ובטח שלא במערך שיעור היסטוריה יבש שבא להעביר מסר על החיה שבאדם.

איתן הוק ב"מלך הצפון". בין ארטהאוס לזרם המרכזי
Aidan Monaghan / FOCUS FEATURES

הסרט נראה ומתנהג כמצופה מיצירה של במאי ארטהאוס המתמחה באימה והפעם מנסה לשחות בזרם המרכזי, מה שעלול לנכר צופה שמעדיף את אחד משני הקצוות הללו, אבל גם לקסום לשוחרי קולנוע מיתי. אפשר לראות זאת למשל בשפה: רוב הסרט מדובר באנגלית פסבדו־עתיקה לטובת הקהל הרחב, אך היא מתחלפת בנורדית מבוססת מחקר ברגעים שבהם האווירה משתלטת. אגרס הוא במאי המבכר יצירת אווירה על פני קידום הנרטיב, כפי שיעידו סצינות הפולחן או הפעולה המרובות, לעומת המיעוט בסצינות עשירות בדיאלוג.

כיאה להסרטה של מיתוס, הדמויות מאופיינות במחוות גדולות ותיאורים נחרצים והמוטיבים החוזרים של היצירה צובעים את המסך בקווים ברורים וגסים מעט. למשל חיבור בין כלבים לנאמנות וזאבים ללוחמנות מרדנית, או בין חייתי ופראי לגבריות ובין שכלי וקסום לנשיות. הדרמה מועצמת עד למקסימום, בעיקר דרך הופעות המשחק, אבל אגרס בכל זאת יודע לבזוק רגעי הומור וביזאר שאפיינו את סרטיו הקודמים (אם כי בכמות זעומה הפעם). העשייה הקולנועית שלו משלבת בין קטבים באופן הרמוני: המוזיקה הולמת ברַקּוֹת אבל מהפנטת, ועבודת המצלמה המחושבת מלווה את ההתרחשויות הכאוטיות והאלימות.

"מלך הצפון". יותר פעולה ופולחן ופחות דיאלוגים
Aidan Monaghan / © 2022 Focus F

כל אלו אינן מגרעות אלא תכונות אופי, המטען האמנותי של היצירה. מעטים הרגעים בהם ניכר ניסיון להעמיק או לנסוק אל על, ומה שקורה על המסך מעודן בערך כמו גרזן לגולגולת. המנטרה של אמלת (לנקום, להציל, להרוג) מגבילה אותו וכאילו כובלת את הסרט בשלשלאות. הן מכבידות עליו אבל גם מציגות אותו כמתחזק מן המאמץ ככל שהוא נמשך. זו אינה שירה אפית כי אם יללה ארוכה אל הירח.

בתקופה של פופולריזציה מיופייפת של הפולקלור הנורדי בקולנוע, למשל בסרטים של "מארוול" סביב הדמות של תור, תענוג לראות אפוס ויקינגי ברוטאלי, אכזרי במידה ומדמם למדי. ידע מקדים על המיתולוגיה הנורדית יעשיר את הצפייה, למשל הקשר של האל אודין לעורבים, וכך גם היכרות עם מסורות סקנדינביות, ממנהגי אבלות ועד שירה גרונית. אבל כל אלה אינם הכרחיים להבנת המתרחש או כדי לחוות חוויה קולנועית מרהיבה וסוחפת. כזאת שמהדהדת כמו תוף קרב במעמקי הבטן ושולחת את המחשבות להפלגה במים הקפואים של הים הצפוני.

"מלך הצפון" (The Northman). 136 דקות, בבתי הקולנוע



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות