
סרט ההמשך ללהיט משנות ה-80 מוכיח שאפשר להיות גיבור אקשן גם בגיל 60 ושאפשר ליצור שובר קופות בלי אפקטים. זוהי גם הפגנת כוח של כוכב־על, מפיק ותופעה הוליוודית ייחודית
ענקית התוכן משוועת ללהיט תורן ומהמרת על הקומדיה שבה רבל וילסון מתעוררת מתרדמת אחרי שני עשורים ורוצה לשוב לתיכון כדי להיות מלכת הנשף. היוצרים עושים לעצמם הנחות עם קריצות אל סרטי עבר, שלא מסתדרות עם קהל היעד
והיא לא לבד: סאלי פילד גילמה את אימו של טום הנקס אחרי שהיתה מושא האהבה שלו ואנג'לינה ג'ולי לוהקה כאמו של קולין פארל, בן גילה. בעידן של דגש על ייצוגים בהוליווד, האחרונות בתור הן שחקניות שעברו את ה–30
ב"אפריקה" מאיר גרנר, אביו של הבמאי אורן גרנר, מגלם דמות בשם מאיר שמתקשה להתמודד עם השלכותיו של גילו. יש בסרט פשטות ויופי, אבל לא ברור אם התכסיס היצירתי שבליהוק מצדיק את עצמו
ולדימיר פרידמן מוכיח שוב את כישוריו ומריה בלקין מצטיינת בתור שני מהגרים מברית המועצות לשעבר שמתקשים למצוא את מקומם בישראל, בסרט שמעורר ציפייה ליצירה הבאה של הבמאי יבגני רומן
סרט האנימציה מציג מסר ברור ולא מורכב, ונראה כמו תרגיל ביצירת קולנוע היסטורי. עם זאת הוא ראוי לצפייה, בגלל האנימציה המרשימה ובשל היותו פרק נוסף ביצירה של קולנוען אמיץ, מוכשר ושאפתני
הדרמה המלחמתית מגוללת את סיפורו האמיתי של "מבצע קציצה", תחבולה בריטית נגד הנאצים שמערבת גופה אחת מתוזמנת היטב. למרות השחקנים המוכשרים והסיפור הבלתי ייאמן, הסרט כבד ולא מצליח לממש את הפוטנציאל
גם בנדיקט קמברבאץ' נסחף אל רעיון ריבוי היקומים ששולט השנה בקולנוע, בסרט שמסמן את חזרתו המשמחת של הבמאי סם ריימי. התוצאה תספק כנראה את המעריצים, אבל גם נכנעת לנוסחתיות של האולפן
חקלאי שיש בו יותר מכפי שנדמה בתחילה נחוש להגן על אדמתו. על בסיס הסיפור הפשוט הזה מציג הבמאי הטורקי סמיח קפלנוֹלוּ דימויים מרהיבים ביופיים ושליטה מוחלטת בקצב של סרטו
הדרמה המבוססת על נובלה של סטפן צווייג מגוללת את סיפורו של נוטריון אוסטרי שנכלא במשך שנים במפקדת הגסטפו. היא נעה בין הריאליסטי להזוי באופן שלא תמיד משכנע, אבל מצליחה לסחוף למרות פגמיה
סרטו של ריוסוקה המגוצ'י, שנוצר לפני "הנהגת של מר יוסוקה", נגיש יותר, חכם ונהנה מצוות שחקנים שזמן רב לא נראה כמותו. פשוט יצירה נפלאה של במאי עם חזון ייחודי
ניקולס קייג' מגלם את בן דמותו, כוכב קולנוע שהקריירה שלו דועכת. הסרט לא דן ברצינות באופן שבו החיים והאמנות מחקים זה את זו. אבל למי אכפת אם נהנים כל כך?
בתקופה של פופולריזציה מיופייפת של הפולקלור הנורדי בקולנוע, למשל בסרטים של מארוול, תענוג לראות את סרטו החדש של רוברט אגרס. זהו אפוס ויקינגי ברוטאלי, אכזרי במידה ומדמם למדי
אחרי תצוגת תכלית ביזארית בסרטם הראשון, שאלת ה"פחד מהחמצה" זוכה לביטוי יצירתי וסוריאליסטי בסרטם החדש של דניאל קואן ודניאל שיינהרט. אם יש לכם FOMO, זה סרט חובה עבורכם
האיפוק והרגישות נעדרים כמעט לחלוטין מסרטו החדש של נני מורטי, ששיאו כבמאי כבר הרבה מאחוריו. הוא שטחי, צעקני וקורס כליל בהתייחסותו להתעללות מינית