אלמודובר הוא כבר לא הילד הרע של הקולנוע, אבל מתגלה שוב כגאון חד פעמי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלמודובר הוא כבר לא הילד הרע של הקולנוע, אבל מתגלה שוב כגאון חד פעמי

לכתבה
פנלופה קרוז ומילנה סמיט, "אמהות מקבילות" בתי קולנוע לב

חירות יצירתית איפיינה תמיד את סרטיו של פדרו אלמודובר. בסרטו החדש "אמהות מקבילות" זה ניכר יותר מתמיד, באופן שבו הבמאי מחבר בין הסיפור הפרטי לזיכרון ההיסטורי. הסרט גם לא מותיר ברירה אלא להכריז: פנלופה קרוז היא השחקנית האהובה עלי ברגע המסוים הזה

54תגובות

בכל פעם מחדש אני מופתע לגלות שפדרו אלמודובר כבר בן 72 וש-35 שנים חלפו מאז שצפיתי בפעם הראשונה בסרט שלו. זה היה ב-1987, שנה לפני שהקומדיה שלו "נשים על סף התמוטטות עצבים" הציבה את שמו בחזית הקולנוע העולמי, והסרט היה "חוק התשוקה". הוא הוקרן בתל אביב בקולנוע "אלנבי", שעמד לפני קצו כבית קולנוע פעיל, ונעלם מהמסך שלו כעבור שבוע בלבד. גם אני כבר מזמן לא צעיר כפי שהייתי כשצפיתי בסרט וכתבתי עליו בעיתון זה בהתפעלות, ואלמודובר נדמה בעיני עדיין לאחד הבמאים הצעירים המסעירים ביותר שפועלים כיום, וכל סרט חדש שלו הוא הרפתקה מלהיבה, מסקרנת ותובענית, שבראש ובראשונה מניבה הנאה קולנועית נדיבה (רק קוונטין טרנטינו בן ה-59 יוצר אצלי תחושות דומות).

אלו תחושות מוטעות ומטעות כמובן. אלמודובר כבר אינו הילד הרע של הקולנוע וסרטיו האחרונים מהורהרים מבחינה רעיונית יותר מקודמיהם ויציבים יותר מבחינה רגשית, גם אם הם לא נסוגו מהבסיס שלהם – המלודרמה הקולנועית הטעונה מבחינה אידיאולוגית. "כאב ותהילה", שיצא לפני שלוש שנים, היה בעל נפח אוטוביוגרפי מובהק ותיאר את מצוקותיו היצירתיות, הנפשיות והפיזיות של אלמודובר. היה זה סרט של בגרות קיימת וזיקנה מתקרבת; בשנות הקורונה ביים אלמודובר את גרסתו למחזהו הקצר של ז'אן קוקטו "הקול האנושי", בכיכובה של טילדה סוינטון.

כל העיסוק בקברי אחים בסרטו של אלמודובר אינו יכול שלא לעורר בנו אסוציאציות אקטואליות מצמררות מיידיות

המגפה מורגשת גם ב"אמהות מקבילות", סרטו החדש והמצוין (הציון שהייתי נותן לו הוא ארבעה וחצי כוכבים) של אלמודובר, וכמו מרבית סרטיו, גם סרט זה הוא מלודרמה. הסרט מתרחש במדריד, אף שלעומת הנוכחות הניכרת של ערים בסרטים קודמים שלו, בזה החדש העיר כמעט שאינה נראית ומרבית הסצינות מתרחשות בחללים סגורים. וכמו תמיד, השימוש שאלמודובר עושה כאן בצבע הוא עז ביטוי, ואת המוזיקה כתב המלחין הקבוע שלו, אלברטו איגלסיאס, והיא יפה וחמורת סבר יותר מתמיד.

"אמהות מקבילות". סודות שעדיף שלא ייחשפו

וכמו בסרט קודם של אלמודובר, "אהבת בשר ודם" מ-1997, גם ב"אמהות מקבילות" מוצגות שתי לידות. וזה המקום לאזהרת ספוילרים, שכן כמלודרמה, "אמהות מקבילות" אוצרת בתוכה סודות שעדיף שלא ייחשפו (אם כי אני סבור שהצופים יגלו את הטוויסט העיקרי בעלילה עוד קודם שייחשף בפני הגיבורה, וגם הקדימון רומז עליו ללא היסוס רב). גיבורת הסרט היא ג'ניס (פנלופה קרוז), צלמת אופנה הקרויה על שמה של הזמרת ג'ניס ג'ופלין (שביצועה המרטיט ל"סאמרטיים" יישמע בפסקול). ג'ניס יוצרת קשר עם אנתרופולוג פורנזי בשם ארטורו (ישראל אלחאלדה), העובד למען ארגון שתר אחרי קברי אחים ממלחמת האזרחים בספרד. ג'ניס שואפת לגלות היכן קבור הסבא רבא שלה, שנרצח בידי הפשיסטים אחרי שחפר את קברו – וכל העיסוק הזה בקברי אחים בסרטו של אלמודובר אינו יכול שלא לעורר בנו אסוציאציות אקטואליות מצמררות מיידיות.

בין ג'ניס לארטורו, הנשוי לאישה החולה בסרטן, מתפתח רומן (דימוי יפהפה מחוץ לחלון דירתה של הצלמת מסמל את תחילתו של הרומן) והיא נכנסת להריון. בחדר הלידה פוגשת ג'ניס באנה הטינאייג'רית (מילנה סמיט), שאף היא נושאת בת, ושתי הנשים יולדות את בנותיהן באותו הזמן כמעט. בשמו של הסרט יש איפוא מידה של פרדוקסליות: מקבילים הרי אינם אמורים להיפגש, אך שתי הנשים נפגשות – ועוד איך – לעומת גיבורותיו של "אהבת בשר ודם", שבו לידה אחת פותחת את הסרט, בחג המולד של 1970 (והיולדת היא אישה בזנות, גם היא בגילומה של פנלופה קרוז), והשנייה נועלת אותו, בשנות ה-90 של המאה הקודמת.

פנלופה קרוז ומילנה סמיט ב"אמהות מקבילות". סרט של חללים סגורים
בתי קולנוע לב

את ג'ניס, מכל מקום, ההריון משמח. העובדה שארטורו לא יוכל להיות מעורב בגידול הילדה שתיוולד לא ממש משנה לה. היא רוצה להיות אמא. ואילו את אנה ההריון והלידה מאמללים משום גילה הצעיר והנסיבות שבהן הרתה. בנוסף לכך, היא לבדה בעולם. אמה, שחקנית מתבגרת בשם טרזה (אאיטנה סאנצ'ז-גיחון), מתרגשת מכך שקיבלה תפקיד ראשי במחזה של לורקה, דבר שעשוי להצית מחדש את הקריירה שלה, יותר מאשר מלידת נכדתה, והיא נוטשת את בתה כדי לצאת לסיבוב הופעות. כדי להצדיק את עצמה היא טוענת שמעולם לא היה לה יצר אימהי, וכנראה לא יהיה לה גם יצר של סבתא (אגב, בהקשר של הנרטיב המקביל של הסרט, קברו של פדריקו גרסיה לורקה, שנרצח ב-1936, לא אותר מעולם). לג'ניס, לעומת אנה, יש חברה תומכת בשם אלנה, שהיא הסוכנת שלה (רוסי דה פלמה, שהופיעה ברבים מסרטיו של אלמודובר, וטוב לראות שוב את פניה הנפלאות שנדמה כאילו יצאו מדיוקן של פיקאסו).

הופעתה בו היא כה אינטליגנטית, עד שבעקבותיה אני מכריז עליה כשחקנית האהובה עלי ביותר ברגע המסוים הזה

אנה עוברת לגור אצל ג'ניס, שחוזרת לעבודתה כצלמת, וכיצד סיפורן של השתיים משתלב בזכר מלחמת האזרחים, שהתחוללה בין 1936 ל-1939 ובישרה את מלחמת העולם השנייה – זו השאלה הגדולה המניעה את סרטו של אלמודובר. האם יש לה פיתרון? האם חייב להיות לה פיתרון, או שבספרד אין כל אפשרות להפריד בין הפרטי לקולקטיבי ובין העכשווי להיסטורי? ואולי אפילו אין זה מוסרי להפריד ביניהם?

פדרו אלמודובר ופנלופה קרוז בטקס האוסקר האחרון. החיבור ביניהם הניב עוד הצלחה מסחררת
Jose Breton/אי־פי

כאן יימצא שוב החיבור בין "אמהות מקבילות" ל"אהבת בשר ודם". את זה האחרון פותחת לידה המתרחשת בימים של אימה. וכשהלידה המסיימת את הסרט מתרחשת, מצהיר מי שנולד בזו הקודמת וגדל מאז, כי כעת אזרחיה של ספרד אינם חייבים לחשוש יותר. ואילו באחת הסצינות ב"אמהות מקבילות" מתברר לג'ניס שאנה איננה יודעת דבר על מה שהתרחש בספרד בשנות ה-30 של המאה הקודמת, ולא שמעה מעולם על קברי האחים שעדיין לא התגלו, והיא שואלת את האישה הצעירה: האם לא היית רוצה לדעת באיזו מדינה את חיה? האם אין זו שאלה שניתן להפנות לצעירים בכל מדינה בעולם, כולל שלנו?

חירות יצירתית איפיינה תמיד את סרטיו של אלמודובר. ב"אמהות מקבילות" זה ניכר יותר מתמיד באופן שבו הבמאי מחבר בין הסיפור הפרטי לזיכרון ההיסטורי, והחיבור הזה – שנדמה אקראי כמעט – עוטף את הסרט בנימה סוריאליסטית (שהיא כה נכונה לקולנוע הספרדי). ואף שמילנה סמיט מצוינת בתפקידה הקולנועי המשמעותי הראשון וגם אאיטנה סאנצ'ז-גיחון מרשימה, זהו בראש ובראשונה סרטה של פנלופה קרוז. הופעתה בו היא כה אינטליגנטית, עד שבעקבותיה אני מכריז עליה כשחקנית האהובה עלי ביותר ברגע המסוים הזה. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות