50 שנה אחרי שכבש את העולם, פרנסיס פורד קופולה יוצא להרפתקת חייו

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

50 שנה אחרי שכבש את העולם, פרנסיס פורד קופולה יוצא להרפתקת חייו

לכתבה
קופולה, במרכז, עם שחקני "הסנדק". הכריז שהסרט הרס את חייו סטיב שפירו

במלאות יובל ל"הסנדק" הכריז פרנסיס פורד קופולה כי הוא עומד להגשים את פרויקט חלומותיו: הסרט "מגאלופוליס", בהשקעה של 120-100 מיליון דולר מכיסו הפרטי

21תגובות

מבחינות רבות, פרנסיס פורד קופולה הוא תעלומה. בשנות ה-70 הוא ביים ארבעה מהסרטים המהוללים ביותר בתולדות הקולנוע האמריקאי המתחדש. אחד מאלה, "הסנדק" מ-1972, נותר אפוף הערצה ביקורתית ופופולרית, ולא אתפלא אם יום אחד יתפוס את מקומם של "האזרח קיין" או "ורטיגו" בצמרת הדירוגים של הסרטים הטובים ביותר אי פעם. עד 1975 כבר זכה קופולה בחמישה פרסי אוסקר כתסריטאי, במאי ומפיק, וב-1979, בהיותו בן 40, הצטרף לקבוצה המצומצמת של במאים שזכו כבר בשני פרסי דקל הזהב בפסטיבל קאן: על "השיחה" מ-1974 ועל "אפוקליפסה עכשיו". זה האחרון זכה בפרס למרות שהוקרן בתחרות כעבודה בתהליך וחלק אותו עם "תוף הפח" של פולקר שלונדורף.

אין שום סיכוי שאיזושהי חברה בהוליווד תשקיע כיום סכום כזה בסרט של קופולה. גם אילו היתה תורמת רק חלק מהתקציב, היא היתה מעמידה בפניו תנאים, מתערבת בהפקה, והחזון האמנותי שלו היה נופל קורבן לשיקולים תעשייתיים

ואולם, בניגוד לבני דורו מרטין סקורסזה וסטיבן ספילברג, שממשיכים להציף אותנו מדי שנה ביצירתם, קופולה הפך למי ששמו מהדהד בזיכרון אך אין לו נוכחות קונקרטית ופעילה במציאות הקולנועית העכשווית. 30 שנים בדיוק חלפו מאז שסרט שלו – "דרקולה" – עורר עניין תקשורתי, ושוחרי קולנוע המעריצים את סרטיו משנות ה-70 כבר אינם מצפים ממנו בקוצר רוח לסרט חדש. הסרט האחרון שלו שראיתי היה "טטרו" מ-2009, מלודרמה ריאליסטית שצולמה בשחור-לבן אקספרסיבי והציגה את סיפורם של שני אחים יריבים (וינסנט גאלו ואולדן ארנרייך), צאצאים למשפחה איטלקית שהיגרה לארגנטינה. הסרט המרשים, שהזכיר לי בנפחו ובעוצמתו הרגשית את "רוקו ואחיו" של לוקינו ויסקונטי, הופץ באופן מוגבל בלבד.

פרנסיס פורד קופולה ב-2019. מממן את הפרויקט מכיסו הפרטי
Laurent Cipriani / אי־פי

האם כל זה ישתנה עכשיו? בראיון במגזין GQ במלאות 50 שנים ל"הסנדק", שהתקיים באחוזתו המפוארת והמוקפת כרמים בנאפה ואלי שבקליפורניה, הודיע קופולה כי הוא עומד להשקיע בין 100 מיליון ל-120 מיליון דולר מכספו כדי להפיק ולביים סוף סוף את פרויקט החלומות שלו מאז שנות ה-80: הסרט "מגאלופוליס". מדוע מכספו? סיבה אחת היא שיש לו המון כסף למרות שכבר פשט רגל יותר מפעם אחת במהלך הקריירה שלו – הכסף הרב מקורו בעסקי היין והיקבים שלו ולא בקולנוע – ילדיו ונכדיו כבר מסודרים מבחינה כלכלית, ואם זה נכון, כפי שאומרים באנגלית, שאינך יכול לקחת את זה איתך כשאתה עוזב את המקום הזה, הרי בגיל 82 הגיעה העת לממש את חלומך הכמוס ביותר.

סיבה שנייה היא שאין שום סיכוי שאיזושהי חברה בהוליווד, לא דיסני וגם לא נטפליקס, תשקיע כיום סכום כזה בסרט שלו. גם אילו היתה תורמת רק חלק מהתקציב, היא היתה מעמידה בפני קופולה תנאים, מתערבת בהפקה, והחזון האמנותי שלו היה נופל קורבן לשיקולים תעשייתיים. למעשה, בראיון טוען קופולה שגם בסוף שנות ה-70, אחרי שביים את "הסנדק" הראשון והשני וזכה בחמישה פרסי אוסקר, מצא בהוליווד רק בקושי מימון להפקת "אפוקליפסה עכשיו". ואם אז, כשנחשב למגה-סטאר, התקשה בכך, הרי כיום אין סיכוי שמישהו ישקיע מיליונים רבים בסרט שלו. ומלבד זאת, כתוצאה מהתלאות הפיננסיות שליוו את הפקת "אפוקליפסה עכשיו", הזכויות של הסרט מצויות בידיו, וכך הוא רוצה שיקרה גם עם "מגאלופוליס".

קופולה, מייסדה של שושלת משפחתית ואימפריה כלכלית, נדמה כמשתייך לקבוצת במאי הקולנוע שהיו להרפתקנים, פעלו כשודדי ים כמעט, והניעו את תולדות הקולנוע האמריקאי מאז ימי הראינוע המוקדמים ביותר

אך מהו בדיוק אותו פרויקט חלומות שלו? הבעיה היא שקופולה מתקשה להגדיר זאת. הוא הכריז פעם שהסרט יתרחש בגרסה אוטופית של ניו יורק, שתיקרא "רומא החדשה", וידמה לסרטי הראווה ההיסטוריים שהוליווד נהגה להפיק. בראיון נאמר שהוא יציג סיפור אהבה שיהיה חקירה פילוסופית בטבע האדם. תארו לעצמכם את קופולה נכנס למשרדו של מנכ"ל חברה, שצעיר ממנו בכמה עשורים, ומנסה למכור לו את זה: חקירה פילוסופית במחיר 120 מיליון דולר. באתר IMDB נכתב שהסרט יציג את סיפורו של ארכיטקט המבקש לשקם את ניו יורק בעקבות אסון שפקד אותה. האתר אף מונה רשימה מכובדת מאוד של שחקנים שאמורים להופיע בו ובהם אוסקר אייזק, קייט בלאנשט, זנדאיה, מישל פייפר, ג'ון וויט, ג'יימס קאן, ג'סיקה לאנג ופורסט ויטאקר. מעניין שרשימה זו, אם היא אמנם מהימנה, אינה כוללת כוכבים עכשוויים מלבד זנדאיה ואייזק, מה שעשוי לסמן מראש לאיזה קהל הסרט יפנה.

אם אכן יגשים קופולה את חלומו, ישתלב "מגאלופוליס" בקריירה הנדמית לרצף הרפתקאות – מההפקה של "הסנדק", המתועדת כעת בסדרה "ההצעה" שכתב מייקל טולקין ותעלה ב-28 באפריל, דרך ההפקה המוטרפת של "אפוקליפסה עכשיו", שתועדה בספרים וסרטים תיעודיים, ועד הקמתם של אולפני זואטרופ יחד עם ג'ורג' לוקאס, וקריסתם של אלה, בין השאר בעקבות הפקתו של הסרט המוזיקלי הניסויי והיפהפה "אחד מהלב" מ-1981, שהיה לכישלון ביקורתי וכלכלי מוחץ. והיתה גם ההרפתקה של "מועדון הכותנה", שהיו בו סצינות נפלאות אך גנגסטרים התערבו בהפקתו וקשור אליו גם רצח שלמיטב ידיעתי לא נפתר מעולם.

מרלון ברנדו ב"אפקוליפסה עכשיו". הפקה מטורפת

ואכן, בעוד סקורסזה וספילברג הם הילדים החנונים שהיו לבמאי קולנוע עתירי ממון ועוצמה שהחנוניות עדיין ניכרת בהם, קופולה, מייסדה של שושלת משפחתית ואימפריה כלכלית, נדמה כמשתייך לקבוצת במאי הקולנוע שהיו להרפתקנים, פעלו כשודדי ים כמעט, והניעו את תולדות הקולנוע האמריקאי מאז ימי הראינוע המוקדמים ביותר. אותם במאים שסקורסזה, בסדרת הטלוויזיה שלו מ-1995 "מסע אישי אל תוך הקולנוע האמריקאי", כינה ה"מווריקס", מושג שמסמן נונקונפורמיות ומרידה.

במובן הזה, למרות שסיפוריהם שונים לחלוטין, קופולה מזכיר לפעמים את אורסון ולס, שהתנגש בממסד הקולנועי בכל דרך אפשרית. גם משהו באישיותם נדמה דומה. אמנם "הסנדק" לא היה "האזרח קיין" של ולס, הסרט הראשון האולטימטיבי, שכן לפניו כבר ביים קופולה כמה סרטים מעניינים: הקומדיה הסהרורית "אתה כבר ילד גדול", הסרט המוזיקלי "קשתו של פיניאן", שבו רקד פרד אסטר בפעם האחרונה, והמלודרמה הפמיניסטית "אנשי הגשם". אבל "הסנדק", בגלל איכותו והצלחתו הכלכלית המפתיעה, שימש נקודת מוצא לקריירה שלו, ובראיון עמו אף הכריז קופולה שהסרט הרס את חייו, בגלל ההשוואה שנעשתה אליו בכל סרט נוסף שביים.

קופולה על הסט של הסנדק. טוען שהסרט הרס את חייו
סטיב שפירו

על סרטיו של קופולה ניתן לומר שנדמה שהם פועלים במרחק זה מזה, ככוכבים בפלנטה מרוחקת. אחרת, כיצד מחברים בין סרטי "הסנדק" לקומדיה החביבה "להתחתן שנית" ולזו החביבה הרבה פחות "ג'ייק"? בין "אפוקליפסה עכשיו" ההזוי ל"גן השיש" הקונבנציונלי? בין שני סרטי הנעורים היפים "נערי הכרך" ו"ראסטי ג'יימס" ל"מוריד הגשם", עוד עיבוד שגרתי לספר של ג'ון גרישם? ואולי זה כלל לא משנה, ומה שמאפיין את הקריירה של פרנסיס פורד קופולה הוא הצורך לפעול בחופש יצירה, גבוה ונמוך, רחוק וקרוב, עמוק ואף אינטימי ושטחי.

כעת מנצנצת לה באופק, כמין גביע קדוש שקופולה חתר אליו כל חייו, הרפתקה ושמה "מגאלופוליס" המזמינה אותנו להיות שותפים לחקירתה הפילוסופית ולנפלאותיה הרומאיים האוטופיים. בראיון אמר קופולה שהוא מקווה כי הסרט יהיה כמו "אלה חיים נפלאים" של פרנק קפרה מ-1946, כזה שרואים לפחות פעם בשנה, לרוב בעונת חג המולד. המראיין, זאק בארון, מהכתבים הבכירים של GQ, לא הזכיר לבמאי דבר אחד: כאשר סרטו של קפרה יצא לאקרנים, הוא נחל כישלון חרוץ ורק כעבור שנים הפך לתופעה. ובכל זאת, פרנסיס פורד קופולה ראוי שנלך עמו בדרכו. אולי בסופה נדע לאן היא כיוונה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות