"כלבי אשמורת" הוא אחד מסרטי הביכורים המפעימים אי פעם. בזמן אמת, אי אפשר היה לדעת

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"כלבי אשמורת" הוא אחד מסרטי הביכורים המפעימים אי פעם. בזמן אמת, אי אפשר היה לדעת

לכתבה
כלבי אשמורת. ספוג באלוזיות קולנועיות נבונות Live Entertainment/Dog Eat Dog P

כאשר "כלבי אשמורת" של קוונטין טרנטינו יצא לאקרנים לפני 30 שנה בדיוק, קשה היה לחשוב שזו תהיה תחילתה של הרפתקה קולנועית מופלאה. רק אחרי "ספרות זולה", סרטו השני, התברר: טרנטינו כאן כדי להישאר

130תגובות

30 שנה מלאו להיכרותנו עם במאי הקולנוע קוונטין טרנטינו בעקבות החשיפה לסרטו הראשון, "כלבי אשמורת", שעלה לאקרנים ב-1992, וזו גם הזדמנות לשבח את הפלונית או האלמוני שהעניקו לסרט את שמו העברי (ואנו רגילים לרוב להשמיץ את המעניקים שמות לסרטים במקומותינו). נדמה שצמד המלים המעצב את השם העברי לקוח מאיזשהו שיר שלא שמענו מעולם. גם שמו המקורי של הסרט, Reservoir Dogs, נשמע עמום, אולם יש לו משמעות שהיא נגישה יותר בהקשרו: מתברר שליד מאגרי מים מתפתח זן גדול במיוחד של עכברושים שכונו, לפיכך, כלבים, ועכברוש הוא גם כינוי למלשין.

המלשין כדמות פוגעת וההלשנה כפעולה פושעת הם מרכיבים המניעים את הנרטיב של סרטו של טרנטינו, הדן באחד מרבדיו במהות המוסרית המתלווה לפורקן מכל חוק וסדר. סברה נוספת היא שמקור שמו הוא בחנות הווידיאו שבה עבד טרנטינו לפני שפנה לבימוי סרטים וראה בה כל סרט אפשרי. נטען שהיה שם לקוח שלא ביטא נכון את שם סרטו של הבמאי הצרפתי לואי מאל "להתראות ילדים", Au revoir les enfans, כך שהוא נשמע באוזני טרנטינו כמו "רזרוואר משהו". שיטוט באינטרנט מגלה שלשם העברי יש קונוטציה מדרשית הקשורה בחלוקה של הלילה לשלוש משמרות, שבאחת מהן כלבים נובחים. אם אמנם חלפה קונוטציה זו בתודעת הפלוני או האלמונית כשקבעו את השם העברי לסרט – אז כל הכבוד להם.

"כלבי אשמורת". מותח את סכימת סרטי השוד לכיוונים מפתיעים
Live Entertainment/Dog Eat Dog P

עם צאתו, "כלבי אשמורת" זכה להצלחה מסוימת, אבל טרנטינו הפך לשם דבר רק כעבור שנתיים, ב-1994, עם עלייתו לאקרנים של סרטו השני, "ספרות זולה", שכבר זיכה אותו באוסקר ראשון (עבור התסריט המקורי הטוב ביותר, בשיתוף עם רוג'ר אווארי). אני מנסה להיזכר בצפייה הראשונה שלי ב"כלבי אשמורת". מובן שכשצפיתי בו לראשונה לא ידעתי שתהיה זו תחילתה של הרפתקה קולנועית מופלאה. הסרט יכול היה להיות מה שקרוי בשפתו של טרנטינו וואן טריק פוני, כלומר הצלחה יחידה, כי למרות הברק שאיפיין אותו, ניכרה בו גם מידה של התחכמות, והתחכמות, גם אם היא נדמית מתוחכמת בפגישה ראשונה, עלולה להתגלגל לחקיינות עצמית ולמאנייריזם מעצבן. מלבד זאת, נחשפנו כבר להרבה סרטי ביכורים מעוררי התפעלות, שגם אם הסרטים הבאים של יוצריהם היו טובים אף הם, הם לא עוררו בהכרח אותם עניין והתרגשות שנבעו מן הראשוניות. 

הגיבורים אמנם לבושים בשחור ולבן, מה שמתכתב היטב עם קרבתו של הסרט לפילם נואר, אך הצבעוניות שנתלית בזהותם יוצרת ריחוק אירוני מההגדרה הז'אנרית

קיים בקולנוע המיתוס של הסרט הראשון, הקרוי במידת מה על שם "האזרח קיין" של אורסון וולס מ-1941, שעד היום נחשב בעיני רבים לסרט הראשון הידוע והחשוב ביותר בתולדות הקולנוע. בכל פעם שדנים בסרט ראשון וממקמים אותו בהקשר הקולנועי המיתי של התופעה שהוא מייצג מעלים באוב את זכרו של "האזרח קיין", שוולס ביים כשהיה בן 25. טרנטינו היה בן 29 כש"כלבי אשמורת" עלה לאקרנים, אך כשכתב וביים את סרטו הראשון לא היה לו הניסיון התיאטרוני והרדיופוני העשיר שכבר היה לוולס כשהחל לעשות קולנוע. מה שכן היה לטרנטינו זה ידע עצום בקולנוע מכל סוג, ז'אנר ומוצא אפשריים. סרטו הראשון היה ספוג באלוזיות קולנועיות, שהוא אמנם עשה בהן שימוש מושכל ונבון, למרות שלא היתה לו כל השכלה פורמלית, אך גם הן לא הבטיחו המשכיות יצירתית פורייה.

וכך, למרות שכבר הצפייה הראשונית ב"כלבי אשמורת" העידה על כישרון ייחודי ומבטיח, רק אחרי "ספרות זולה" ניתן היה להכריז בבירור שקודמו היה אחד מסרטי הביכורים המפעימים ביותר שנראו אי פעם. ההצלחה של "ספרות זולה" גם העידה שטרנטינו התגבר על המיתוס של הסרט השני שנתון בסיכון של כישלון. אגב, הסרט הראשון של במאי חשוב שצופים בו אינו תמיד סרטו הראשון, אלא הראשון שנקלע בדרכך כתוצאה מנסיבות הפצה ועוד. כך, למשל, הסרט הראשון של פדרו אלמודובר שראיתי היה "חוק התשוקה" מ-1987, שעלה לאקרנים בישראל לרגע קצר לפני שנקטל על ידי מרבית הביקורת ונעלם מיד. "חוק התשוקה", עדיין אחד מסרטיו המהנים ביותר של אלמודובר, היה הסרט העלילתי הארוך השביעי שביים במאי הקולנוע הספרדי. הוא זה שקבע את המסלול שבו נע המסע שלי לאורך סרטיו הבאים וגם אחורה אל סרטיו המוקדמים. ולא במקרה אני מזכיר כאן את אלמודובר, כי למרות השוני בין שני יוצרים גדולים אלה, מידת האקספרסיביות המאפיינת את יצירתם מקבעת אותם כשניים מהמאורות המנווטים את דרכה של אמנות הקולנוע מאז שהמאה הקודמת התקרבה לסופה.

"כלבי אשמורת", טריילר. טרנטינו צלח את מיתוס הסרט הראשון

"כלבי אשמורת" הוא סרט שוד שמכיל זיכרונות והתייחסויות למיטב הסרטים שהופקו בתת-ז'אנר זה של סרטי הפשע, ובראשם "ריפיפי" של ז'ול דאסן, "ההרג" של סטנלי קובריק, "הרוצחים" של דון סיגל, "הפגיעה בול" של ג'ון בורמן, "המעגל האדום" של ז'אן פייר מלוויל – וגם "חבורה נפרדת" של גודאר, שעל שמו כינה טרנטינו את חברת ההפקה שלו. בבסיסו מתאר סרט השוד כיצד חבורה של דמויות מתלכדת כדי להוציא לפועל במקצוענות וביעילות המרביות מעשה יצירה מושלם שמכוון כולו למטרה אחת, שהיא להניב רווח כספי גדול; אבל אז חודר הגורם האנושי למשחק ומשבש את השלמות שמתכנני השוד ומבצעיו ייחלו לה. 

למרות גילו הצעיר של טרנטינו כשביים את "כלבי אשמורת", ועל אף התעוזה והחדשנות שהביא לקולנוע, הרי כבר בסרטו הראשון ניכרה תחושת אובדן שאין להימלט ממנו

במידה מסוימת סרטי שוד, כמו סרטי גנגסטרים אחרים, מעצבים את האלגוריה הקפיטליסטית האולטימטיבית שמציגה את צדו האפל של החלום הכרוך בה. "כלבי אשמורת" פועל אף הוא על פי סכימה זו אבל מותח אותה לכיוונים ולצדדים ייחודיים ומפתיעים המביעים אירוניה, אך גם פתוס. גנגסטר קשיש ושמו ג'ו טווה את האינטריגה שמניעה את העלילה. לטרנטינו יש אהדה מיוחדת לשחקני עבר או לכאלה שנדחקו לשולי התודעה הקולנועית, ואת ג'ו מגלם לורנס טירני בעל פני המתאגרף האכזר, שהופיע בסרטי פשע רבים, ובשאר הזמן נכנס ויצא מבתי כלא בשל קטטות שהיה מעורב בהן. ג'ו מעניק לששת הגברים שבהם בחר כדי לממש את שוד היהלומים שתיכנן שמות של צבעים (מר ווייט, מר אורנג', מר בלונד, מר פינק, מר בלו ומר בראון), כדי שהשישה, שאינם מכירים זה את זה, לא יתוודעו לזהותם האמיתית אם משהו ישתבש במהלך השוד. את השישה מגלמים הארווי קייטל, טים רות, סטיב בושמי, מייקל מאדסן, טרנטינו עצמו ואדוארד באנקר, שבילה זמן רב בבתי כלא בשל עבירות מגוונות, לפני שהיה לסופר ותסריטאי. הם אמנם לבושים בשחור ולבן, מה שמתכתב היטב עם קרבתו של הסרט לפילם נואר, אך הצבעוניות שנתלית בזהותם יוצרת ריחוק אירוני מההגדרה הז'אנרית הזאת.

"כלבי אשמורת" משוטט בין ההווה שלו לתיאורו של השוד שלא עלה יפה, והאופן שבו טרנטינו משתמש במבנה זה מקנה לו מהות פרוצה ומשובשת, כאילו המציאות של הסרט היתה מראה שהתפוצצה. בהדרגה, מתוך החזות הצבעונית האחידה שמייצגים ששת השודדים, בוקעות החולשה האנושית, הבוגדנות שמנחה אותה ותאוות הבצע שמניעה אותה.

קוונטין טרנטינו. ביים את כלבי אשמורת בגיל 29 בלבד
VALERIE MACON / AFP

בראייה עכשווית מפתיע עד כמה כבר בסרטו הראשון של טרנטינו ניכרת המלנכוליה שטוענת בעוצמה רגשית את "ספרות זולה", "ג'קי בראון", שני חלקי "להרוג את ביל" וסרטים נוספים שלו. למרות גילו הצעיר, ועל אף התעוזה והחדשנות שהביא לקולנוע עוד בתחילת דרכו, הרי כבר ב"כלבי אשמורת" נכחה תחושת אובדן שאין להימלט ממנו, אלא אם כן הקולנוע עצמו ישמש לנו כמקום מקלט. היה אולי צורך בצפייה בסרטיו הבאים של טרנטינו כדי להיווכח עד כמה כבר סרטו הראשון נעטף בבגרות רבה מכפי גילו של יוצרו, ובגרות זו איזנה את מה שניתן היה לפרש בסרט כהתחכמות.

האם תחושת הסוף ב"כלבי אשמורת" מבשרת את הסרט האחרון שטרנטינו מתכוון לביים אך שום מידע על אודותיו לא נחשף עד כה, ואולי גם טרנטינו עצמו אינו מודע לו? גם אם אכן יהיה סוף, נמשיך במסע עם טרנטינו, שאת היותו אמן טוטאלי הוכיח השנה גם בעזרת הספר הראשון שכתב בהתבסס על סרטו האחרון עד כה "היו זמנים בהוליווד". לפי אחת השמועות, סרטו האחרון יהיה גרסה חדשה של "כלבי אשמורת" וכך יסגור מעגל. אני, כמובן, הייתי מעדיף שיהיה הסרט הבא, אך לא האחרון. בינתיים נביט אחורה אל "כלבי אשמורת"; אל השיחה הנפלאה הפותחת את הסרט הגברי הזה בדבר כוונתה של מדונה בלהיטה Like a virgin; ויש בסרט גם עניין קטן עם אוזן כרותה, שכל מי שראה אותו לא ישכח מן הסתם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות