יכול להיות שספיידרמן צריך להגיע לאוסקר. יכול להיות שזה בכלל לא משנה

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יכול להיות שספיידרמן צריך להגיע לאוסקר. יכול להיות שזה בכלל לא משנה

לכתבה
"ספיידרמן: אין דרך הביתה". איזו מין שנה קולנועית היתה 2021? באדיבות א.ד. מטלון

טקס גלובוס הזהב, שהתקיים בלי נוכחות כוכבים ובלי ששודר, חלף לוֹ בלי לעורר הד. האם הוא, וטקס האוסקר, רלוונטיים בכלל כשהקולנוע חווה טלטלה כה גדולה?

16תגובות

לפני כשבוע פירסם מבקר הקולנוע אוון גלייברמן ב"וראייטי", עיתונה של תעשיית הבידור האמריקאית, מאמר שבו קונן על כך שהשחקנית האהובה עליו, קריסטן סטיוארט, הודרה השנה מרשימת חמש המועמדות לפרס השחקנית הטובה ביותר מטעם איגוד שחקני הקולנוע (SAG). במאמרו טוען גלייברמן שמאז נחשף "ספנסר", סרטו של הבמאי הצ'יליאני פבלו לאריין שבו היא מגלמת את הנסיכה דיאנה, בפסטיבל ונציה בקיץ, סומנה סטיוארט כשחקנית המובילה במרוץ פרסי הקולנוע ששיאו הפסלון המיוחל ביותר: האוסקר. ולא בכדי היא סומנה: משנה לשנה הוכיחה השחקנית את כישוריה המרשימים. והנה דווקא השחקנים, שהם הרוב הבוחר באקדמיה האמריקאית לקולנוע, ואשר היו אמורים לתמוך בסטיוארט, בחרו להתעלם ממנה; גלייברמן אף משתמש לשם כך במלה החריפה יותר snub, שמסמנת זלזול והשפלה. הייתכן אם כך שגם האקדמיה, שתפרסם את המועמדויות שלה לאוסקר ב-8 בפברואר, תפסח על סטיוארט, לאחר שמבקרי הקולנוע של "ניו יורק טיימס" כבר בחרו בה לשחקנית השנה?

האם השאלה אם קריסטן סטיוארט תזכה לראשונה במועמדות לאוסקר, ואולי אף בפרס, היא רלוונטית בימים אלה?

במאמרו מנתח גלייברמן לעומק את הסיבות להדרה של סטיוארט מרשימת המועמדות. לדעתו, זו קשורה בעיקר לדימוי האליטיסטי שיש לה בקרב עמיתיה, דימוי שהתחזק לאחר שהשחקנית הכריזה פעם שפרסים אינם מעניינים אותה, וכדי להבליט את דעתה השתמשה במלים שלא נהוג לומר בציבור. "סאג" העדיפו על פניה של השחקנית המוכשרת את ג'ניפר הדסון בזכות הופעתה כאריתה פרנקלין בסרט "ריספקט", כותב גלייברמן, ורומז בין השורות שלא מהסיבות הנכונות. ועם זאת הוא מקפיד להדגיש שגם הדסון היא שחקנית מוכשרת ועשתה בסרט עבודה מרשימה.

קראתי את מאמרו של גלייברמן וחשתי הזדהות עם העלבון שהוא חש בשמה של סטיוארט, או אפילו יותר מכך – בשם עצמו, שלא מבין כיצד איגוד שחקני הקולנוע מתעלם ממה שלדעתו הוא אמת צרופה ביחס לאיכות משחקה, ב"ספנסר" ובכלל. ועם זאת, כשגמרתי לקרוא את המאמר שאלתי את עצמי אם באמת אכפת לי מהסוגיה שגלייברמן מעלה. עדיין לא ראיתי את "ספנסר", וסטיוארט היא בעיני שחקנית מעניינת ומוכשרת, שבחרה בדרך מעוררת הערכה בעקבות סרטי "דמדומים". ואולם, האם השאלה אם תזכה לראשונה במועמדות לאוסקר, ואולי אף בפרס, היא רלוונטית בימים אלה? האם היא רלוונטית בתקופה שבה – כפי שכבר כתבתי בטורים קודמים – הקולנוע נתון במשבר כה עמוק והמגיפה מערערת את כל ההיבטים של אמנות ותעשיית הקולנוע?

קריסטן סטיוארט כנסיכה דיאנה, ״ספנסר״. איגוד שחקני הקולנוע התעלם ממנה
Pablo Larrain/אי־פי

אני כותב מלים אלו אחרי שטקס גלובוס הזהב התקיים בלי שטיח אדום, בלי נוכחות כוכבים – ובעיקר, בלי ששודר. במקרה זה לא נבע העדר הטקסיות המוחלט מהמגיפה ומהשלכותיה, אלא מחשיפת השחיתויות בפועלו של איגוד הכתבים הזרים בהוליווד – אגב, כבר בשנות ה-80 של המאה הקודמת נחשפו שערוריות כאלו לגבי האיגוד – ומחוסר הגיוון האתני שמאפיין את חבריו. עם זאת, העובדה שטקס חלוקת פרסי גלובוס הזהב, שנחשב תמיד לאחיו השובב של טקס האוסקר, עבר חלף לוֹ בלי לעורר הד, וגם לא כל תחושה של געגוע לאופיו הנוצץ, מסמנת דבר מה: אולי גם ללא הסיבות הנקובות לביטול לא היתה כל סיבה לקיים אותו.

קלואי ז׳או, במאית ״ארץ נוודים״, עם פסלון האוסקר. טקס האוסקר בשנה שעברה היה ביזארי למדי
POOL/רויטרס

כי איזו מין שנה קולנועית היתה 2021, שטקסי הפרסים באים לסכם ואף לכבד? שנה משונה ביותר. היה בה להיט ענק אחד – "ספיידרמן: אין דרך הביתה", קומץ להיטים גדולים דוגמת "לא זמן למות", סרטים כמו "סיפור הפרברים", שכבר בסוף השבוע הראשון להקרנתם נקבע כישלונם, וסרטים כגון "כוחו של הכלב" ו"אל תסתכלו למעלה", שגם אם הוקרנו לזמן קצר בבתי הקולנוע, נחשפו בעיקר בנטפליקס ובערוצי סטרימינג אחרים. כבר כמה שנים שנאמר על טקסי הפרסים, ובראשם האוסקר שהיה רוב השנים אירוע טלוויזיוני פופולרי וזכה לאחוזי צפייה גבוהים, כי איבדו קשר עם קהלם משום שרוב הציבור לא ראה את הסרטים המועמדים בהם ואפילו לא שמע עליהם. זה ודאי היה נכון לטקס האוסקר הביזארי שהתקיים בשנת הקורונה הראשונה ובו כובדו בפרסים הסרטים "ארץ נוודים", "מינארי", "האב" ו"יהודה איש קריות והמשיח השחור" ואחרים, שלא זכו לפופולריות והכרה רחבות.

ומה יהיה השנה? בפרסי גלובוס הזהב העלומים זכו השנה "כוחו של הכלב" של ג'יין קמפיון בתחום הדרמה ו"סיפור הפרברים" של סטיבן ספילברג בתחום הקומדיה והסרט המוזיקלי. האם יש סיבה לסבור שהמונים יפנו את זמנם הטלוויזיוני כדי לראות מה יעלה בגורלם של שני אלה בטקס האוסקר שייערך ב-27 במארס, שחל עוד המון זמן? מה שמחזיר אותי למיודענו אוון גלייברמן, שב-31 בדצמבר 2021 פירסם ב"וראייטי" מאמר אחר ובו הצעה רדיקלית – לוותר בטקס האוסקר הבא על המושג איכות, שלכבודו הוא בעצם נוסד. במאמרו הכריז גלייברמן שהוא, לעומת חלק ניכר ממבקרי הקולנוע, לא סבל את "ספיידרמן: אין דרך הביתה". הוא סבור שזה סרט רע, אך לדעתו האקדמיה אינה יכולה להתעלם מיצירה שהקהל הרחב כה אהב ושהכניסה (עד אז) יותר מ-700 מיליון דולר. היא חייבת לפיכך להעניק לו לפחות מועמדות לסרט הטוב ביותר של השנה, אחרת אין לטקס זכות קיום.

הטריילר של ״ספיידרמן: אין דרך הביתה״

במלים אחרות, גלייברמן קרא להחזיר את מדד ההצלחה הכלכלית אל שיקולי הבחירה במועמדים לאוסקר ובזוכים בפרסים. הענקת מועמדות ל"ספיידרמן: אין דרך הביתה", לפיו, תחתור נגד הדימוי האליטיסטי שדבק בטקס האוסקר וניכר ממנו את קהל הצופים. כדוגמה קיצונית, לטעמו, לגורמי הניכור מביא גלייברמן את מועמדי 2008 לפרס הסרט הטוב – "נער קריאה", "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן" ו"פרוסט וניקסון" – שהוא מכנה באירוניה "יצירות מופת זכורות לעד". ואיזה סרט נעדר מהרשימה? "האביר האפל", סרט גיבורי העל הטוב ביותר שנוצר אי פעם לטענתו. גלייברמן, אגב, אינו מציין במאמרו כי בפרס הסרט הטוב ביותר באותה שנה זכה "נער החידות ממומביי", שהיה מעט פופולרי יותר מאלו שהוא מזכיר.

בעוד גלייברמן כואב את ההתעלמות מ"האביר האפל" באוסקר של 2008, הוא מוכן לוותר כעת על איכות בשמו של "ספיידרמן" הלוהט

אלא שיש סתירה מובנית במאמר של גלייברמן. בעוד הוא כואב את ההתעלמות מ"האביר האפל" בטענה שהיה טוב מן המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר, הרי כעת הוא מוכן לוותר על איכות בשמו של "ספיידרמן" הלוהט. האם במקרה של ויתור על איכות תהיה בכלל דרך הביתה לטקס חלוקת פרסי האוסקר? נדמה שבדרישה שלו לאקדמיה גלייברמן איננו מתכוון אך ורק לחגוג את ההצלחה הכלכלית של "ספיידרמן", אלא לציין את המקום ההיסטורי שזו תפסה בשנה הקולנועית שחלפה ושממשיך להדהד בשנה זו. אולי זה צודק דווקא. אולי חשיבות היסטורית בתקופה כה מעורערת ומערערת כמו שלנו היא משמעותית יותר מאיכות גרידא?

וזה מחזיר אותי לשאלה שהעליתי בפתח הדברים. באיזו מידה זה באמת משנה בתקופה שכזו? איך אמר ריק סמוך לסוף של "קזבלנקה" (ונדמה לי שהציטוט, כמו שאר ציטוטי הסרט, הוא כה נודע, שאינו נזקק לתרגום): The problems of three little people don't amount to a hill of beans in this crazy world. ואולי זה נכון גם לגבי קריסטן סטיוארט והשאלה אם תוענק לה מועמדות לאוסקר, גם לגבי השאלה אם ל"ספיידרמן" מגיעה מועמדות, וגם לזו הנוגעת לגורלם של טקס האוסקר ושאר טקסי הפרסים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות