הבמאי דוד פישר מציב סימן שאלה סביב המספר שישה מיליון

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבמאי דוד פישר מציב סימן שאלה סביב המספר שישה מיליון

לכתבה
דוד פישר. מעצבן את כולם תומר אפלבאום

בסרטו החדש "המספר העגול" פישר ממשיך לעסוק באחד הסמלים הקיומיים המהותיים ביותר של הישראלים — מספר הנספים בשואה

17תגובות

ב-2011 ביים דוד פישר סרט תיעודי בשם "שישה מיליון ואחד", שבו הבמאי, שני אחיו ואחותו יצאו בעקבות היומן של אביהם, יוסף פישר, שבו הוא תיעד את קורותיו בזמן השואה. היומן התגלה על ידי ילדיו אחרי מותו. היה זה סרט מרשים, ששילב היטב בין הסיפור הפרטי של משפחת פישר (הסרט שימש כפרק שלישי בטרילוגיה של סרטים שעסקה במשפחתו של הבמאי) ובין המהות הכוללת של זיכרון השואה שעטף אותו. שילוב זה בא לידי ביטוי בשמו של הסרט, שהפליג אל מעבר לסמליות הנעוצה במספר "שישה מיליון" אל "האחד" שהוא יוסף פישר, שאמנם שרד בשואה, אך בתודעתו ובזיכרונו של בנו הוא קורבן שלה גם כן, וכך מערער על הסופיות הנעוצה במספר שישה מיליון.

המשמעות ההיסטורית והסימבולית, הרגשית והסטטיסטית של המספר שישה מיליון ממשיכה להעסיק את פישר בסרטו החדש "המספר העגול", שהחל ביום חמישי הבא יוקרן בסינמטקים ברחבי הארץ ובהמשך ישודר בהוט 8. המפיק האחראי של הסרט הוא הדוקומנטריסט האמריקאי ארול מוריס, יוצרם של סרטים כגון "הקו הכחול הדק" ו"ערפל המלחמה". גם בסרט זה מכריז פישר בשלב מסוים שמבחינתו מספר הנספים בשואה הוא שישה מיליון ושניים; במקרה זה הנתון כולל גם את אביו וגם את אמו, שאף היא שרדה בשואה, אך בילתה את חייה בביתה, לא זזה ממנו, שקועה במגזינים של אופנה, שאותם היא גזרה, ובכאלה שעסקו במתרחש בבתי המלוכה באירופה, שנדמה שאין בן להורים דוברי גרמנית שלא הכיר אותם בזמנם. היא חיה בפנטזיה, אומר לדוד פישר בסרט החדש אחיו, רונאל פישר, שעה שהשניים נמצאים ליד הקברים של הוריהם ורונאל פישר צובע מחדש בשחור את שמותיהם החצובים במצבות שלהם ומוסיף שאמם, דרך המגזינים שקראה, טיילה בעולם הרבה יותר מכפי שבניה עשו זאת למעשה.

טריילר הסרט "המספר העגול"

זיכרון השואה ממשיך להניב סרטים תיעודיים (יותר מאשר סרטים עלילתיים, למרות שאלה התרבו בעשורים האחרונים) משום האופן שבו הזיכרון הזה ממשיך לרדוף אותנו וגם משום הביקוש ההולך ונמשך של ערוצי טלוויזיה ופסטיבלי קולנוע לסרטים העוסקים בהיסטוריה ובזיכרון של השואה. רוב הסרטים התיעודיים מציגים סיפור פרטי שעדיין לא סופר (כמו לאחרונה, למשל, "אהבה זו לא היתה" של מיה צרפתי, שהציג את סיפורה של אסירה באושוויץ שקצין אס-אס התאהב בה). יעדם של סרטים אלה, מלבד לספר לנו את מה שעוד לא ידענו, הוא לרגש אותנו, לערער ואף לטלטל אותנו. מכיוון שכך יש להם יעד בידורי, שמרבית הסרטים התיעודיים וגם העלילתיים שעוסקים בזיכרון השואה נדרשים להתמודד עמו. במיטבם, כמו במקרה של סרטה של צרפתי, הסרטים מעלים גם שאלות על האופן שבו הקולנוע יכול ואף רשאי לייצג את השואה וזכרה.

הקבוצה המצומצמת יותר של סרטים שעוסקים בזיכרון השואה הם אלה שנמנעים מהיעד הבידורי ומתמקדים בשאיפה ובניסיון לחקור את מהות הזיכרון עצמו. "המספר העגול" נמנה עם סרטים אלה. הסרט עצמו מבוים בפשטות מוחלטת. מלבד רגעים ספורים, וגם אלה נדמים קצת מאולצים, לא נעשה בו כמעט שום ניסיון להפגין מבע קולנועי. יעדו, כפי שמגדירה זאת פרופ' חנה יבלונקה, אחת המרואיינות בסרט, הוא להציב סימן שאלה היכן שהיה עד כה סימן קריאה במה שנוגע למספר שישה מיליון, שהיה לסמל ואף לסמל מקודש.

יש מי שטוען בסרטו שהערעור על הדיוק במספר עלול לשרת גם את מכחישי השואה, שעלולים לומר שאם מספר הנספים בשואה אינו בטוח, אז מה כן בטוח לגבי זיכרון השואה, אולי אפילו לא עצם קיומה

"המספר העגול". אפילו הגרמנים
לא דייקו בתיעוד
Claudio Steinberg / הוט 8

השאלה מאין נובע המספר שישה מיליון דווקא רודפת את פישר, והוא מעלה אותה בסרטו בפני חוקרים והיסטוריונים. בסרט, שבו הוא עצמו מופיע כגיבור, כפי שהוא ומשפחתו הופיעו בסרטיו הקודמים, הוא אף נדמה לפעמים כמי שמעמיד פני תם שנצמד לו משום מה בעקשנות לרכיב אחד של זיכרון השואה, שהוא המספר שישה מיליון, ומפנה מספר זה למרואייניו מתוך רצון להגיע לאיזושהי אמת היסטורית, שייתכן כי הוא עצמו אינו בטוח כלל במשמעותה, אך משמעות הסרט נובעת מהחיפוש אחריה.

הרצון והצורך בדיוק משייך את סרטו של פישר לסרטים נוספים שעסקו בתפקיד שיש לפרוצדורה של השואה בעיצוב ההיסטוריה שלה והזיכרון שלה, ובראשם סרטיו המופתיים של קלוד לנצמן. העיסוק בדיוק עולה בשיחה בין פישר לפרופ' עמר ברטוב, שטוען שרצח עם לעולם אינו מתאפיין ברישום מדויק, משום שהקורבנות לעולם לא נחשבים למי שראויים שיספרו אותם. להפתעתו לכאורה של פישר אומר ברטוב שגם הגרמנים לא דייקו בתיעוד מספר הנספים וזאת בניגוד לדימוי שיצא להם כדייקנים כה משוכללים.

טריילר סרטו הקודם של פישר "שישה מיליון ואחד"

הדיון המתקיים בסרטו של פישר בנוגע למספר שישה מיליון נע בין דבריו של פרופ' יהודה באואר, הטוען שהמספר שישה מיליון ושאלת האמת ההיסטורית שלו הם חסרי כל חשיבות בתולדות השואה ושהמספר הוא בכלל "מספר נאצי", שהגרמנים הפיצו והיהודים אימצו — לבין התנגדותו הנחושה של גבריאל בך לדברים אלה. בך היה סגן התובע גדעון האוזנר במשפט אייכמן. האוזנר החל את דבריו במשפט באמירה שלצדו ניצבים במקום שישה מיליון קטגורים, ובך מספר שהוחלט להשתמש בנאום במספר זה למרות השגות מסוימות שהיו למשטרה בדבר אמיתותו. פישר בשאלותיו הישירות ופניו החתומות מצליח לעצבן גם את באואר וגם את בך, שאפילו מסרב להאמין לו שבאואר תיאר את המספר הקדוש כמספר נאצי.

בצד השאלה כיצד התעצב המספר שישה מיליון ומתי מעלה פישר בסרטו גם שאלות נוספות, שהתשובות להן עלומות ואף בלתי אפשריות עוד יותר, כגון מתי החלה השואה ומתי הסתיימה, מי היה הקורבן הראשון שלה ומי האחרון. אלו שאלות שיכולות אפילו להיחשב להטרדות חסרות טעם, אך הממד הכמעט אבסורדי שמצוי בהן משתלב באמירה הכוללת שלא ניתן לדעת או להבין או לתפוש את השואה. זו אמירה שתישמע גם ב"המספר העגול", וייתכן שמהאימה ותחושת החידלון הטבועות בה נבע הצורך של דוד פישר לצאת למסע הרעיוני והרגשי שסרטו החדש מתעד.

עיקר סרטו של פישר בא לידי ביטוי בשיחתו עם ד"ר אברהם מילגרם, הטוען שחקר השואה נתון תמיד במתח בין זיכרון להיסטוריה. כהיסטוריון הוא יערער על כמה מהנתונים שמאפיינים את תולדות השואה, אך לא יערער על הסמליות של המספר שישה מיליון שהזיכרון גרף לתוכו. אחת השיחות המשמעותיות ביותר בסרט היא עם ד"ר קרול קדרון, מחברת הספר "להפיח חיים במספרים איקוניים", הטוענת שהעניין ההולך ונמשך בשואה והקשר הרגשי עם הזיכרון שלה כרוך בחוסר הידיעה שלנו לגביה. חוסר ידיעה זה, המסתורין שנעוצים בניסיון להכיל אותה, הם אלה שמאפשרים לה להיות נוכחת בהוויה המקומית בכל מקום ולהיתרגם לאידיאולוגיה שמניעה ומבהירה לכאורה את הקיום שלנו כאן, בין אם מימין או משמאל.

"שיחת נפש" עם האחים רונאל ודוד פישר

יש מידה של תעוזה בניסיונו של פישר להציב סימן שאלה בצד אחד הסמלים הקיומיים המהותיים ביותר שלנו כאן. יש מי שטוען בסרטו שהערעור על הדיוק במספר עלול לשרת גם את מכחישי השואה, שעלולים לומר שאם מספר הנספים בשואה אינו בטוח, אז מה כן בטוח לגבי זיכרון השואה, אולי אפילו לא עצם קיומה.

הסרט, שמציג את מקורותיו של המספר שישה מיליון בהקשרו של העם היהודי עוד מימי מלחמת העולם הראשונה ובנאומים של חיים ויצמן ומקס נורדאו, מתחיל בסצינה שתועדה על ידי דוד פישר בהמבורג עוד ב-2009. שם, בהמבורג, נפתחה חנות לממכר משקפיים בשם "שישה מיליון משקפיים". מצלמתו של פישר חולפת על פני זוגות המשקפיים הרבים המאכלסים כל פינה בחנות, והמראות אינם יכולים שלא לעורר בנו את הזיכרון של מראה ערימות המשקפיים שנאספו מהנרצחים במחנות ההשמדה. את החנות מנהלים שני אחים, שהבכור שבהם אומר שרק כעבור זמן הם גילו שלמספר שישה מיליון יש משמעות לא מוצלחת ב"היסטוריה העתיקה" של גרמניה, כלומר במלחמת העולם השנייה. זו היתה טעות מטופשת מצדם, אומר הבכור. הם בכלל לקחו את השם מהסרט "האיש ששווה שישה מיליון" עם רוברט רדפורד. אם כבר מדובר באמת היסטורית, רדפורד מעולם לא כיכב בסרט בשם הזה. היתה סדרה פופולרית מאוד בשם The Six Million Dollar Man בכיכובו של לי מייג'ורס, שבארץ נקראה "האיש ששווה מיליונים", כדי שלא ייכלל בה בעברית המספר הארור.

ב-1950 ניטעו שישה מיליון עצים בהרי ירושלים לזכר ששת המיליונים. טקס הנטיעה מוצג בסרטו של פישר. לפני כחודש נשרפו חלקים נרחבים מ"יער הקדושים". פישר ביים את סרטו עוד קודם לשריפה האחרונה, שגם עוד לפניה לא נודע בדיוק כמה עצים נותרו ביער ב-70 השנים שחלפו מאז שנשתלו (וגם לא היתה זו השריפה הראשונה שפגעה ביער). העצים יינטעו מחדש, אולי לא שישה מיליון בדיוק, אבל מה זה משנה בעצם, כי הרי מספר הוא לפעמים הוא רק מספר, אמת היסטורית היא רק אמת וזיכרון הוא רק זיכרון. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות