בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם המילניאלים אשמים בכישלון סרטו של רידלי סקוט?

כישלון "הדו קרב האחרון" של רידלי סקוט מעלה את השאלה המסקרנת: ממה נובעת נפילתו של סרט?

65תגובות
ג'ודי קומר ב"הדו קרב האחרון". סקוט מאשים את "המילניאלים האפאתים"
20th Century Studios

ב-25 במארס 2001 ישב לו במאי הקולנוע הבריטי רידלי סקוט זעוף פנים באודיטוריום שריין בלוס אנג'לס שבו התקיים טקס חלוקת פרסי האוסקר לשנת 2000. צפיתי אז בטקס בשידור חי ואני זוכר שכעסו של סקוט ממש בקע מהמסך. פיו היה קפוץ ומבטו רשף. מה היה לו לסקוט לזעוף כל כך?

סרטו "גלדיאטור" היה מועמד אז ל-12 פרסי אוסקר, ומרבית הפרשנים חזו שהוא יוכתר בסוף הטקס בתואר הסרט הטוב ביותר של השנה. כשהגיע הרגע הזה זכה כבר הסרט בפרסי הקול, התלבושות והאפקטים הוויזואליים הטובים ביותר, ואוסקר הוענק לכוכב שלו, ראסל קרואו. אולם, פרס הבימוי הטוב ביותר נמנע מסקוט והוענק לסטיבן סודרברג עבור "טראפיק".

באותה שנה היה סודרברג מועמד בקטגוריית הבימוי הטוב ביותר עבור שני סרטים, "טראפיק" ו"ארין ברוקוביץ'", כך שסקוט ידע בוודאי שהתחרות עמו קשה, אך ההפסד חרה לו (סקוט כבר היה מועמד פעם לאוסקר, עבור בימוי "תלמה ולואיז", והפסיד גם אז). מכיוון שגם פרס התסריט המקורי הטוב ביותר לא הוענק ל"גלדיאטור", היה סרטו של סקוט, ברגע שהוכרז שהוא הזוכה הגדול, הסרט הראשון מאז "כל אנשי המלך" מ-1948, שהוכתר בתואר הסרט הטוב ביותר של השנה, מבלי שהתסריט והבימוי שלו זכו באוסקרים. סקוט הרגיש כנראה מושפל שסרטו בעל הנפח ההרואי זכה בניצחון מר כל כך, ולמרות האוסקרים שבהם סרטו כן זכה, הוא עצמו יצא מהאולם ללא פסלון מוזהב, מכיוון שהאוסקרים על היותו של "גלדיאטור" סרט השנה הוענקו לשלושת מפיקיו.

ב-20 השנים שחלפו מאז היה רידלי סקוט מועמד לאוסקר פעמיים נוספות, ולא זכה. שנה לאחר "גלדיאטור" עבור הסרט "בלק הוק דאון" ואחרי כן כמפיק של "להציל את מארק ואטני" מ-2015, שהיה מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר של אותה שנה.

סקוט בן ה-84 הוא כנראה טיפוס כעוס, כפי שהתגלה שוב לאחרונה. בסוף חודש אוקטובר עלה לאקרנים סרטו "הדו קרב האחרון", זכה לביקורות טובות ברובן, אבל עד עתה הכניס רק כרבע מתקציבו שנאמד ב-100 מיליון דולר. קרוב לוודאי שהוא ייחשב לכישלון הקולנועי הגדול ביותר של השנה. היו שטענו שכישלונו של הסרט נבע מכך שבחברת דיסני שהפיצה את סאגת ימי הביניים האלימה של סקוט לא ידעו כיצד לייחצן אותו כי הוא כה שונה מהסרטים שהם מפיקים ומפיצים. אך סקוט עצמו טען שדיסני עשו עבודה מצוינת. זאת למרות שבמשאלים התברר שרבים בציבור לא ידעו על קיומו של "הדו קרב האחרון" ואם ידעו, השיווק לא עורר בהם שום חשק לצפות בסרט, שלדברי פרשנים התרחשותו בימי הביניים הקודרים והאווירה הקשה ששולטת בו ממילא אינן מושכות קהל בימי מגיפה נמשכת זו.

https://www.youtube.com/watch?v=OTdr1Ik8SMc - דלג

לדעת סקוט, שהתארח בפודקאסט של מארק מארון, האשמים בכישלון "הדו קרב האחרון" היו "המילניאלים האפאתים", שלא באו לצפות בו, כלומר, בני העשרים פלוס וגם הצעירים יותר והצעירים מעט פחות, שבנהירתם לְסרט תלויה מידת הצלחתו הכלכלית בסוף השבוע הראשון והקריטי להקרנתו. הקהל היום גדל על "הפאקינג טלפונים סלולריים", הכריז סקוט והוסיף ש"המילניאלים אינם מוכנים ללמוד דבר אלא אם כן מדווחים עליו בטלפון סלולרי".

בכך שהטיל את כל האשמה בכישלון על המילניאלים התעלם סקוט מהרגע העכשווי שבו סרטו עלה לאקרנים. למרות שצעירים, בעיקר גברים צעירים, קובעים היום את גורלו של סרט, ואלה לדעתו אפאתים כיום מכדי להיענות לסרט כמו "הדו קרב האחרון", הרי הציבור המבוגר יותר, שהיה עשוי להעניק ל"הדו קרב האחרון" רוח גבית כלכלית, עדיין לא חזר ברובו לבתי הקולנוע מאז פרוץ המגיפה והוא מחכה שסרטו של סקוט יגיע לערוץ הסטרימינג דיסני פלוס.

ומעבר לנסיבות העכשוויות הקשות שבהן סרטו של סקוט עלה לאקרנים, ממתי היו סרטי ימי ביניים ז'אנר פופולרי כל כך? הרי גם אם המגיפה כבר היתה זיכרון עמום, האם סקוט באמת האמין ש"הדו קרב האחרון" הוא מסוג הסרטים שזוג מבוגר שיושב בביתו יאמר: הבה נלך לסרט הזה שמתרחש בימי הביניים. בטח יהיה כיף.

דבריו של סקוט עוררו הד רב, במיוחד מאחר שהיוצר חשף את רגשות הכעס שלו בעקבות כישלונו של סרטו, דבר שכנראה הרוב יימנעו מלעשות. היו שיצאו להגנתם של המילניאלים וטענו שלא כולם אדישים כפי שהוא טען. אחרים מצאו סיבה פרוזאית יותר לכישלון והיא שבאותו סוף שבוע של "הדו קרב האחרון" עלו לאקרנים גם שני סרטי אימה, שמשכו את קהל הצעירים אליהם. אחרים העלו את הטענה שסקוט ביהירותו התעלם מהשאלה אם אולי סרטו פשוט לא היה סרט טוב ולכן מעטים באו לצפות בו. אולם, האם איכותו של סרט או העדר איכותו הם סיבה להצלחתו או כישלונו? כי אם כן, היינו חיים בעולם פשוט וטוב יותר, שבו לכל דבר יש סיבה.

ההיבט המעניין ביותר של דבריו של סקוט נוגע בשאלת האשמה שהוא מעלה. האומנם ניתן להטיל אשמה בכישלונו של סרט, כפי שהוא עשה? ובכלל, האם האשָמה היא האקט הנכון במקרה של כישלון סרט שיוצריו חשו גאווה גדולה לגביו וגם תקוות גדולות לגבי הצלחתו בקופות? לפעמים ניתן לשאול: איך לא הבנתם שלסרט הזה אין סיכוי?

ניקח, למשל, דוגמה כמעט נשכחת. ב-2016 הוחלט להפקיד בידי הבמאי הרוסי טימור בקמאמבטוב את בימוי הגרסה הקולנועית השלישית של "בן חור", שגרסתה הקודמת מ-1959, שבוימה על ידי ויליאם ויילר, זכתה ב-11 פרסי אוסקר, שיא שרק "טיטניק" השתווה לו, והיא עדיין אחד הסרטים הנודעים ביותר בתולדות הקולנוע, בין השאר בזכות מרוץ הכרכרות המתרחש בשיאה (הגרסה הראשונה מ-1925 היתה לאחד משיאי הראינוע). הצלחת סרטו של ויילר נבעה בין השאר מכך שהוא הופק באחד העשורים השמרניים ביותר בתולדותיה של אמריקה וגם מכך שהשתייך לגל סרטי הראווה נוסח "קוו ואדיס" ו"עשרת הדיברות" שהופקו בשנות ה-50 כדי להיאבק בכוחה המתעצם של הטלוויזיה הצעירה. אך מדוע שקהל ינהר ל"בן חור" ב-2016, כאשר בתפקיד הראשי, שאותו הנציח צ'רלטון הסטון, מופיע שחקן בריטי בשם ג'ק יוסטון? אז הקהל אמנם לא נהר, והסרט לא החזיר עד כה את מלוא מאה מיליון הדולרים שהושקעו בו (וזה עוד לפני מיליוני הדולרים ששימשו לפרסומו).

אולי הכישלון הנודע ביותר בתולדות הקולנוע הוא זה של "שערי החופש" של מייקל צ'ימינו שעלה לאקרנים ב-1980, אחרי שזמן צילומיו הלך ותפח, תקציבו הלך וגדל ובסופו של דבר הוא מוטט את יונייטד ארטיסטס, אולפן הוליוודי ותיק ורב הישגים. הכישלון כאן בא בעקבות מעקב תקשורתי אינסופי אחר תהליך ההפקה (שהניב אפילו ספר בשם Final Cut: Art, Money and Ego מאת סטיבן באך, שהיה לרב מכר); כך שכאשר עלה לאקרנים, כמעט לאף אחד לא היה עוד הכוח לבדוק אם "שערי החופש" הוא באמת סרט נורא כל כך. הוא עלה כ-44 מיליון דולר, סכום גדול לזמנו, והכניס רק 3.5 מיליון דולר. רק כעבור זמן השתרשה בתודעה ההכרה שאולי הסרט המושמץ הזה הוא בעצם יצירת מופת. והוא אמנם יצירה קולנועית מרשימה ביותר.

כישלון זכור נוסף היה זה של הסרט "מהפכה" של הבמאי הבריטי יו הדסון מ-1985 בכיכובו של אל פצ'ינו, שהתרחש בזמן מלחמת העצמאות האמריקאית. מדוע סרט זה נכשל (תקציבו היה כ-28 מיליון דולר והוא הכניס כחצי מיליון דולר בלבד; הכישלון גרם לפצ'ינו להימנע מלהופיע בסרט במשך ארבע שנים) — בעוד ש"הפטריוט" של רולנד אמריך מ-2000 בכיכובו של מל גיבסון, שעסק באותה מלחמה, זכה להצלחה? האם סרטו של אמריך היה טוב יותר מזה של הדסון, או גם במקרה זה האיכות אינה קובעת אלא מגוון הנסיבות הסובבות את צאתו של סרט לאקרנים ברגע מסוים. קווין קוסטנר, שכנראה היומרה עלתה לראשו בעקבות ההצלחה של "רוקד עם זאבים" מ-1990, היה מעורב בשני כישלונות של סרטים עתידניים: "עולם המים" של קווין ריינולדס מ-1995, שתקציבו תפח לכ-175 מיליון דולר והוא הכניס בארצות הברית כ-88 מיליון דולר, ו"הפוסטמן" מ-1997, שקוסטנר ביים בעצמו, תקציבו היה כ-80 מיליון דולר והוא הכניס בארצות הברית 17 מיליון דולר. שני הסרטים התקבלו בלעג על ידי הביקורת, אך עם השנים "עולם המים" זכה למעמד פולחני מסוים. מדוע סרט גיבורי-על אחד זוכה להצלחה גדולה בעוד שאחר לא? האם זה תמיד עניין של מקוריות ואיכות של תסריט, בימוי ואפקטים מיוחדים? יש סרטים שהכישלון שלהם ברור, כמו הגרסה הקולנועית מ-2019 של המחזמר של אנדרו לויד ובר "קאטס". האם באמת מישהו חשק לראות את ג'ודי דנץ' בתחפושת חתול? (תחפושת חתול גם לא הועילה להאלי ברי, שסרטה "קט וומן" מ-2004 היה לכישלון ידוע).

רידלי סקוט כבר ספג כישלונות בחייו. אחד מסרטיו הנודעים ביותר נחל כישלון בקופות וגם בביקורת כאשר יצא לאקרנים ב-1982, אך כיום נחשב ליצירת מופת. היה זה "בלייד ראנר". אולי זה יקרה גם ל"הדו קרב האחרון".

בשבוע שעבר יצא לאקרנים סרט נוסף של רידלי סקוט, "בית גוצ'י", שמסתמן שגם אם לא יהיה להיט גדול, הוא כבר עבר את ההכנסות של סרטו הקודם של סקוט בסוף השבוע הראשון שלו. סקוט נתון כיום בצילומי הסרט "קיטבג" שמתאר את עלייתו לגדולה של נפוליאון בונפרטה. האם הוא סבור שהמילניאלים יתעניינו בתקופתו של נפוליאון יותר מאשר בימי הביניים? הוא גם מתכוון ליצור סרט המשך ל"גלדיאטור". האם סרט זה, אם ייצא לפועל ויזכה להצלחה, יגרום לו לזעוף פחות? 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו