בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם היתה אי פעם שחקנית יותר ביזארית מטילדה סווינטון?

ב"הקול האנושי" משתמש פדרו אלמודובר בכל המרכיבים שעיצבו את דמותה של טילדה סווינטון. אבל מהי הדמות החד פעמית הזאת? והאם לא הפכה כבר למתחזה מתמדת?

43תגובות
טילדה סוינטו ב"הקול האנושי". פרפורמנס של אשה אחת
Sony Pictures Classics

מדי פעם אני חוזר למשפט האניגמטי שחותם את מאמרו הקצר של רולאן בארת בספרו "מיתולוגיות" ודן בפניה של כוכבת הקולנוע השוודית גרטה גרבו. בסוף המאמר מזכיר בארת כוכבת קולנוע נוספת, אודרי הפבורן, ומכריז שפניה של גרבו הם רעיון בעוד אלה של הפבורן הם אירוע. מאז שקראתי מאמר זה לראשונה ניסיתי להבין למה בעצם התכוון התיאורטיקן הנחשב כאשר יצר הקבלה זו בין גרבו, שפרשה מהבד ב-1942, חמש-עשרה שנה לפני פרסום מאמרו, ואף שזוהרה לא עומעם היא כבר השתייכה אז לימים קולנועיים רחוקים, ובין הפבורן שייצגה נוכחות נשית חדשה בקולנוע שאחרי מלחמת העולם השנייה.

האם בהקבלה הזאת ניסה בארת לומר שרעיון נמשך לנצח בעוד אירוע הוא בר חלוף? האם ביקש לומר שפניה של גרבו נשענים על מורשת ארוכת ימים ואולי אף נצחית ואלה של הפבורן על המיידי? האם זיהה בפניה של גרבו מהות סימבולית הנעה בזמן בעוד אלה של הפבורן נדמו לו יציבים בזמנם? ומה נעשה עם השחקנית טילדה סווינטון בהקשר של הקבלה מאתגרת זו?

איך הגעתי מגרבו, הפבורן ורולאן בארת לטילדה סווינטון, שנולדה בלונדון ב-1960 ועוד לא הופיעה ולו בסרט אחד כאשר בארת מת ב-1980? בישראל מוקרן כעת סרטו הקצר הדובר אנגלית של פדרו אלמודובר "הקול האנושי", שנוצר בהשראת מחזהו של ז'אן קוקטו, שהוצג לראשונה בפריז על ידי הקומדי פרנסז ב-1930. בסרט, כמו במחזה, מופיעה רק דמות אחת, זו של אשה שאהובה עזב אותה והיא מבקשת שיחזור. במקור, פחות מאשר בסרטו של אלמודובר, היא אף מתחננת בפניו שיחזור. את האשה, בגרסתו של אלמודובר, מגלמת טילדה סווינטון. אך מהי סווינטון במשוואה של בארת?

מתוך הסרט הקול האנושי - דלג

בהתייחסותי לסרט ב"גלריה" ב-8 בנובמבר תיארתי את סווינטון כשחקנית הבלתי אמצעית והמוחלטת ביותר הפועלת כיום. ארבעה ימים קודם לכן, בטורי ב"גלריה שישי", הצגתי את העדפתי לשחקנים שאינם מתחזים או מתחפשים מסרט לסרט, אלא נותרים במידה מסוימת הם עצמם, אף שהם מגלמים בכל פעם זולת אחר. כזו היא טילדה סווינטון, ובאופן כה קיצוני עד שנדמה כי אפילו מבע פניה והמבט שבעיניה לא השתנו מאז שנראתה לראשונה על בד הקולנוע.

במקרה של סווינטון, בחירותיה המקצועיות קבעו את אופן התפתחותו של המסלול הקולנועי שלה עד כה. כבר בחלקה הראשון של הקריירה היא כמעט שלא הופיעה בסרט שניתן לתארו כמיינסטרימי. הדמות המשמעותית ביותר בחלק זה היה הבמאי האוונגארדי הבריטי דרק ג'רמן, שמת מאיידס ב-1994. סווינטון הופיעה בתפקידים קטנים בכמה מסרטיו ובהם "קארוואג'ו" מ-1986, בהופעתה הקולנועית הראשונה, "אדוארד השני", "הגן", "ויטגנשטיין" ועוד. פרק ראשון זה הגיע לשיאו בסרטה של סאלי פוטר "אורלנדו" מ-1992 שהתבסס על ספרה של וירג'יניה וולף. בסרט, שזכה להצלחה בינלאומית רחבה יותר מאלו של ג'רמן, גילמה סווינטון גבר שנולד בזמנה של המלכה אליזבת הראשונה, חי כמה מאות שנים ובמהלכן הופך לאשה.

סרט זה, יותר מאלו של ג'רמן, עשה שימוש בחזות האנדרוגינית של סווינטון – בראש ובראשונה אשה יפה ומרשימה מאוד – ומהות זאת מלווה אותה לאורך הקריירה שלה. כיום היא מעניקה לנוכחותה הקולנועית צביון עדכני במיוחד, המשתלב באופן נחרץ בהוויה המגדרית והמינית השלטת. "אורלנדו" גם הציב את דמותה של השחקנית מעבר לזמן, והיא אמנם הן דמות מודרנית לחלוטין והן כזאת שנדמה כי הגיחה ממקום מיתי עתיק.

במאי נוסף שמילא תפקיד משמעותי בקריירה שלה הוא ג'ים ג'רמוש, אף הוא לא במאי מיינסטרים. ב"פרחים שבורים" הנפלא שלו היא גילמה את הדמות הנשית האקסצנטרית ביותר מבין הנשים שביל מארי יוצא לפגוש במטרה לגלות מי מהן כתבה לו מכתב אנונימי; ב"גבולות השליטה" היותר מסתורי ממסתורי היא גילמה את זו המכונה רק "הבלונדינית"; היא כיכבה גם בשני סרטי ערפדים שג'רמוש ביים, "רק האוהבים שורדים" ו"המתים אינם מתים", ומה הוא "מעבר לזמן" אם לא ההוויה הערפדית?

את אוסקר המשנה שלה קיבלה סווינטון עבור תפקיד עורכת הדין החלקלקה והאכזרית בסרטו של טוני גילרוי "מייקל קלייטון" מ-2007, שהוא אמנם סרט מצוין אך אחד המיינסטרימיים היחידים בקריירה שלה. תפקיד נודע נוסף היא גילמה בסרט "צריך לדבר על קווין" של לין רמסי מ-2011, שבו, בפנים מיוסרות וקפואות, היתה אם המתקשה לאהוב את בנה שמגיל צעיר היא חושדת בו שהוא פסיכופת. ברבים מסרטיה היא מופיעה בשיער קצר המבליט את חזותה המגדרית המעורפלת, ורבות דובר על דמיונה לדייוויד בואי. ואמנם, בעצם דמיונה לו היא מותירה אותו בחיים מעבר לזמן ומעבר למוות.

האם היתה בתולדות הקולנוע שחקנית ביזארית יותר מטילדה סווינטון? אינני מתכוון לאותן שחקניות אקזוטיות שגילמו נשים מרושעות בבי מוביז נשכחים. סווינטון אינה כזו, יש בה גם משהו רך ועדין בצד הקיפאון המאפיין לרוב את נוכחותה. אך בנוסף לג'רמן, ג'רמוש, פוטר ורמסי, היא הופיעה כמעט אך ורק אצל במאים בעלי מהות חריגה ואף אקסצנטרית. בהם ספייק ג'ונז, דייוויד מקנזי, אריק זונקה, האחים כהן, וס אנדרסון, לוקה גואדאנינו, בונג ג'ון הו ולאחרונה אפיצ'טפונג ויראסתקול. אלמודובר עצמו משתמש בכל המרכיבים שעיצבו את דמותה המצטברת כדי לעצב את דמות הגיבורה של "הקול האנושי", וגם כדי לחתור תחת האלמנטים שהפכו את זו לאחת הדמויות הנשיות הטעונות והנודעות ביותר זה כ-90 שנים, מאז הוצג מחזהו של קוקטו לראשונה.

נוכחותה הקולנועית של טילדה סווינטון היא בחזקת פרפורמנס. משום כך גם לא ניתן לדמיין אף שחקנית מלבדה לוקחת חלק במיצג, כפי שעשתה ב-2013, כאשר ישנה, או העמידה פני ישנה, בארגז זכוכית במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק כשהקהל חולף על פניה ואף בוהה בה בשנתה. סווינטון, בקצרה, היא מושא למבט, אך היא לא נענית למבט שאנו שולחים אליה. וגם כאשר היא עושה זאת, כמו ברגעים מסוימים ב"הקול האנושי" – האם היא אכן מחזירה לנו מבט מעיניה הכה בהירות, הדהויות כמעט?

קל להתרשם מטילדה סווינטון. היא חד פעמית. אך האם החד פעמיות שלה אינה נתונה בסכנת התמוססות? האם היא מגלמת תפקיד או רק נוכחת? והאם במקרה שלה לא נחצה כבר הגבול, והחד פעמיות הבלתי משתנה לא הפכה כבר להתחזות מתמדת? ואם נחזור שוב לרולאן בארת ולהקבלה שלו בין גרבו שהיא רעיון להפבורן שהיא אירוע, מהי טילדה סווינטון במשוואה שכזאת? האם היא אימג' בלבד? נשאית של פרפורמנס? או אך ורק מקרה קולנועי? בינתיים היא כל אלה ועוד, ולפעמים גם פחות מכל אלה, כדרכם של פרדוקסים ששואפים, כמו טילדה סווינטון, להיות לאקסיומות. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו