בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כולם מכירים את המושג "פילם נואר". עכשיו לכו לראות את הסרטים עצמם

האם פילם נואר הוא ז'אנר, סגנון או ראיית עולם? הוויכוח על כך עדיין נמשך, אבל בדבר אחד אין מחלוקת: הוליווד הקלאסית ציידה אותנו באוצר סרטים מסוגו. החודש סינמטק ת"א מחזיר להם את הכבוד האבוד

16תגובות
המפרי בוגרט ב"הנץ ממלטה"
AP

חלף זמן רב מדי מאז שסינמטק תל אביב הציע לקהלו תוכנית המורכבת מקולנוע הוליוודי קלאסי. למרות האוצרות הטמונים בו, הסינמטקים לא מרבים להציג קולנוע זה, הפסטיבלים המקומיים לא מקדישים רטרוספקטיבות לז'אנרים המרכיבים אותו וליוצריו הבולטים, ובערוצי הסרטים בטלוויזיה ובערוצי הסטרימינג הוא היה לפרק הקולנועי ההיסטורי המוזנח ביותר. אך הנה רגע של נחת: מהשבוע שחלף ועד לסוף החודש יוקרנו בסינמטק תל אביב 12 סרטים שהופקו בהוליווד בשנים 1958-1941 ומשתייכים למה שמוגדר כפילם נואר, כלומר קולנוע אפל.

ולמה "מה שמוגדר כפילם נואר" ולא "פילם נואר" בפשטות? כי גם בין שוחרי הפילם נואר המובהקים ביותר והחוקרים הרבים העוסקים בו ניטש עדיין הוויכוח אם הפילם נואר הוא ז'אנר, סגנון, ראיית עולם או כל אלה גם יחד. התסריטאי והבמאי פול שרדר, שהן הסרטים שכתב, ובהם "נהג מונית" של מרטין סקורסזה, והן אלה שכתב וביים, ובהם "ג'יגולו אמריקאי", כללו אלמנטים של מה שמתואר כניאו-נואר, ניסח סוגיה זו במאמרו "הערות על הפילם נואר". "הפילם נואר איננו ז'אנר", כתב שרדר במאמר שפורסם ב-1972 בכתב העת "פילם קומנט" והיה אחד הטקסטים המוקדמים שעסקו בנושא, "הוא אינו מוגדר, כמו המערבון או סרט הגנגסטרים, על ידי מוסכמות הרקע שבו הוא מתרחש או הקונפליקטים המוצגים בו, אלא על ידי תכונות סובטיליות יותר של גוון ואווירה". שרדר סיכם במשפט אניגמטי ועם זאת סוגסטיבי, שהלם את אי הוודאות הקיומית הגלומה בסרטים אלו: "זהו קולנוע נואר, לעומת קולנוע שהוא אפור או אוף-וייט". עם זאת, ואולי דווקא בגלל היותו סוגיה תיאורטית לא פתורה, המושג פילם נואר נטבע בתרבות הפופולרית בעוצמה רבה, עם השנים נוספה לו הילה רומנטית בשל האפלוליות והפטאליות המתלוות לו, וכיום הוא שכיח בשיח התרבותי יותר משמם הרשמי של ז'אנרים הוליוודיים אחרים, כגון המערבון והמיוזיקל.

הנץ ממלטה - טריילר - דלג

בהתאם לכל זה, הבחירה בתריסר הפילם נואר הכלולים בתוכנית הסינמטק מייצגת כמה מהשאלות המאפיינות את מה שאכנה בטור זה בכל זאת "ז'אנר". מהו הסרט הראשון שניתן לתארו כפילם נואר? למשל. תפיסה מסורתית, המקשרת את אי הנחת שהפילם נואר ביטא עם מלחמת העולם השנייה ועם המלחמה הקרה שפרצה בעקבותיה ויצרה באמריקה חרדה קיומית, רואה ב"הנץ ממלטה" של ג'ון יוסטון מ-1941 את מבשר הפילם נואר. ב"מגע של רשע" של אורסון ולס מ-1958 היא רואה את הפילם נואר הקלאסי האחרון. ואמנם התוכנית הסינמטקית, שבה סרטו של יוסטון הוא המוקדם ביותר ושל ולס המאוחר ביותר, משקפת תפיסה זו. אחרים, לעומת זאת, טוענים שהאפלה הקולנועית הגיחה מהקולנוע האמריקאי בכל פעם שהחברה בארה"ב נעשתה מודעת לצדו האפל של החלום האמריקאי, ולפיכך סימנים של פילם נואר ניכרו בקולנוע זה כבר מאז סוף שנות ה-20 של המאה הקודמת. יש המכתירים את Underworld של ג'וזף פון שטרנברג מ-1927 בתואר הכפול סרט הגנגסטרים הראשון והפילם נואר הראשון, ומזהים סממנים של נואר בסרטי הגנגסטרים ובסרטי האימה שהופקו בתקופת השפל הכלכלי של שנות ה-30, עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה.

ובכל זאת, אין זה מקרה שארבעה מסרטי התוכנית, כלומר שליש מהם, בוימו בידי במאים שמוצאם מחוץ לארה"ב ושנחשפו לקולנוע הגרמני האקספרסיוניסטי של שנות ה-20 ולקולנוע הצרפתי הריאליסטי והפיוטי שהופק בשנות ה-30. שלושה מהם הגיעו להוליווד מגרמניה כמהגרים: פריץ לאנג, שהתוכנית כוללת את סרטו "החום הגדול" מ-1953, שבו גלן פורד מגלם שוטר המנסה לנקום את רצח אשתו (ובסצינה הידועה ביותר בו לי מארווין משליך קנקן של קפה רותח בפניה של גלוריה גרהם, שכמעט לא היתה עוד שחקנית כמותה שפניה תאמו כל כך את מצב הרוח הרע שאיפיין כמה מהפילם נואר); בילי ויילדר, שסרטו "ביטוח חיים כפול" מ-1944 ברא את דמותה של הפאם פאטאל האופיינית לסרטי פילם נואר רבים (ברברה סטנוויק בפיאה בלונדינית, צמיד על הקרסול, ומשחק מופתי); ורוברט סיודמק, שסרטו "הרוצחים" מ-1946, בכיכובם של ברט לנקסטר ואווה גרדנר, ממש בראשית דרכם הקולנועית, נוצר בהשראת סיפורו האניגמטי הקצר של ארנסט המינגוויי על גבר שלא רק שאינו מנסה למנוע את מותו אלא מחכה לו בשלווה סטואית (סיודמק מוכר בישראל פחות מוויילדר ומלאנג, אך הוא טוב לא פחות מהם, ולמעוניינים להמשיך את השכלתם לגביו כדאי לצפות גם בסרטיו "פנטום ליידי" מ-1944 ו"המדרגות העקלקלות" מ-1946).

ביטוח חיים כפול - טריילר - דלג

הבמאי הרביעי בהקשר זה הוא השחקן הבריטי צ'רלס לוטון, שביים רק סרט אחד ויחיד אך זו יצירת המופת "ליל הצייד" מ-1956, אגדת האימים הפיוטית שבה רוברט מיצ'ם גילם את הכומר שהמלים "אהבה" ו"שנאה" מקועקעות על פרקי אצבעות ידיו. זהו גם הסרט היחיד בתוכנית בכיכובו של מיצ'ם, שמבחינת יחסו האירוני למתרחש סביבו היה גיבור הפילם נואר המושלם, בין שגילם גיבור או, כמו בסרטו של לוטון, את אחד הנבלים המבהילים ביותר בתולדות הקולנוע.

מלבד אלו, יש בתוכנית שישה סרטים שכל אחד מהם ראוי לצפייה: "מעבר אפל" של דלמר דייבס מ-1947, שבשליש הראשון שלו איננו רואים את פניו של גיבורו, וכאשר הן נחשפות, אחרי ניתוח פלסטי שהגיבור עובר, אלה פניו של המפרי בוגרט (שזה הסרט השלישי מבין ארבעה שבו כיכב לצד אשתו, לורן באקול); "לילה ועיר" של ז'ול דאסן מ-1950, בכיכובם של ריצ'רד וידמרק וג'ין טירני, שעלילתו התרחשה בלונדון, העיר שהיתה שלב מעבר בהימלטותו של דאסן לאירופה בעקבות רדיפות מקארתי; "במקום בודד" של ניקולס ריי מ-1950, אחד הסרטים המעניינים ביותר שהוליווד הפיקה על עצמה, בכיכובם של בוגרט, כתסריטאי על סף התמוטטות עצבים אלימה, וגלוריה גרהם; "נשק אותי למוות" של רוברט אולדריץ' מ-1955, שהוא אחד הסרטים הבולטים ביותר שעסקו בחרדה מפני שואה גרעינית אפשרית; "ההרג" של סטנלי קובריק מ-1956, שפירסם את שמו של הבמאי הצעיר והוא אחד מסרטי השוד המסעירים ביותר בתולדות הקולנוע; ו"משוגעים לאקדח" של ג'וזף ה' לואיס מ-1950, שכדאי להעניק לו תשומת לב מיוחדת כי הוא מוכר כאן פחות מהסרטים האחרים שבתוכנית אך הוא יצירה וירטואוזית המתענגת על היותה בי מובי, אשר השפיעה על סרטים רבים, ובראשם "בוני וקלייד" של ארתור פן מ-1967, וכמעט שאין עוד סרט העוסק כמותה בתאווה האמריקאית לכלי נשק ולכוח הטמון בהם.

מגע של רשע - דלג

אין זה מקרה, כאמור, שהפריחה של הפילם נואר אירעה אחרי מלחמת העולם השנייה ולאורך שנות ה-50, עידן של שאננות פוסט מלחמתית וחרדה מפני מלחמה נוספת. פילם נואר רבים הציגו את סיפורו של גבר שחוזר בתום המלחמה לאמריקה שאינו מכיר עוד ונקלע למציאות בוגדנית מעורערת ומאיימת. אחרי מבחן הגבריות והגבורה במלחמה, הציגו סרטים אלה גבריות במשבר, וזו גם אחת הסיבות שהפילם נואר הקלאסי ממשיך להדהד בזיכרון ומורשתו נשמרת בתודעה ובאה לידי ביטוי בסרטים רבים שתוארו כניאו-נואר. גם אין זה מקרה שבמציאות של משברים אינסופיים, ואי הוודאות והחרדה הנלוות אליהם – האם לא נצפה בקרוב בפילם נואר העוסק בחרדה מפני שואה אקלימית? – הפילם נואר ממשיך להיות נוכח בזיכרון ובתודעה כמכלול מפעים של יצירה קולנועית.

12 הסרטים שיוקרנו החודש בסינמטק מייצגים רק חלק מזערי מהפילם נואר, בין שמזהים את תחילתו ב-1941 או מוקדם יותר, ובין שמתעלמים מהסרטים שנוצרו בצלמו אחרי שנות ה-50 או ממקמים את מורשתו בהקשרים ז'אנריים מגוונים (כפי שעשה רידלי סקוט ב-1982 בסרטו "בלייד ראנר", שהוא אולי הפילם נואר הגדול ביותר שנוצר אחרי הפילם נואר). וגם אם כבר ראיתם סרטים אלה בדי-וי-די או בטלוויזיה, אין זה דומה לצפייה בהם על המסך הגדול, משום המשחק, הנעשה בין אור לצל, והיכולת לצפות בעשן הסיגריות שמיתמר בהם ומערפל את המציאות שהם מציגים כך שהיא ניצבת מולנו במלוא יופיה הרה הגורל. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו