ביל היידר: "אין לי הבעות פנים אחרות חוץ מכעס?"

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביל היידר: "אין לי הבעות פנים אחרות חוץ מכעס?"

לכתבה
היידר. "להיות לעומתי כדי להסתיר את הכאב שלך, זו דרך להרחיק את עצמך ולהיות ציני" JESSICA LEHRMAN / NYT

גם אחרי שזכה להצלחה עם "בארי", המועמדת ל–17 פרסי אמי, היידר עדיין סובל מחוסר ביטחון. לרגל צאתו של "זה: חלק 2" בכיכובו, הוא מספר כיצד התגלגל לתפקיד ומה קרה כשבנותיו הקטנות הגיעו לבקרו על הסט של סרט האימה

6תגובות

בכלל לא רע להיות ביל היידר. לשעבר משתתף קבוע ואהוב בתוכנית "סאטרדיי נייט לייב" (SNL) וכעת יוצר־שותף וכוכב "בארי", קומדיה אפלה בהפקת HBO על רוצח שכיר שנרשם לשיעורי משחק.

בימים אלה הוא מככב באחד הסרטים הגדולים בקריירה שלו, "זה: חלק 2". בסרט הוא מגלם את הגרסה המבוגרת של ריצ'י טוזייר, המתבגר בעל הפה המלוכלך (שאותו שיחק הילד פין וולפהארד בסרט הראשון, שיצא ב–2017), שנאלץ להתעמת שוב ושוב עם התגלמות הרוע הרצחנית שמטילה אימה על עיירה במיין. את סרט ההמשך, שמככבים בו ג'סיקה צ'סטיין וג'יימס מקאבוי, ביים אנדרס מוסקייטי, והוא עולה מחר (חמישי) לאקרנים בישראל.

אך בראיון שמתקיים בבית קפה אורגני בלוס אנג'לס, היידר בן ה–41 לא ממש נראה במצב רוח חגיגי. בארשת פנים חתומה ובנימה יבשה משהו, הוא אומר שכבר עכשיו הוא חושש מהאופן שבו תתקבל הופעתו בסרט בהשוואה לזו של שני הכוכבים האחרים. במקום לחגוג את פרס האמי שבו זכה על משחקו בעונה הראשונה של "בארי", או את העובדה שהעונה השנייה של הסדרה מועמדת ל–17 פרסי אמי — הוא לחוץ בגלל העבודה שמחכה לו על העונה השלישית.

היו לך ספקות בנוגע להצלחת הסדרה לפני עליית "בארי" למסכים?

"הו אלוהים, הרבה יותר מזה. הייתי מבועת. עד אז לא הופעתי בשום דבר משלי, בלי חבריי מ־SNL. זו היתה הפעם הראשונה שכיכבתי לבד לגמרי על הכרזות. כל כישלון היה נזקף לרעתי בלבד".

האם אפשר לומר כעת שהסדרה הצליחה?

"כן, אבל אין לזה סוף. זה כל העניין. בעוד שבועיים נתחיל לכתוב את העונה השלישית. אכנס למשרד עם ליז סרנוף (מפיקה בסדרה), אבהה בלוח המחיק ואחשוב: 'למה כתבנו סוף שכזה לעונה השנייה? איזה טמטום!' כשהסיפור שלך מתאר התפתחות של מישהו, יש לך על מה לכתוב, וכשמצליחים לפענח את הסיפור של בארי, מוזר איך הסיפורים של יתר הדמויות מסתדרים סביבו".

אהבת את הספרים של סטיבן קינג בצעירותך?

"ועוד איך. עבור מי שהתבגר בשנות ה–80 וה–90, הוא היה הסופר הראשון למבוגרים שקראנו. אני זוכר שסבא שלי לקח אותי לחנות ספרים בטלסה שבאוקלהומה כדי לקנות את 'התג האדום של האומץ' שהיה בתוכנית הלימודים. ואז הוא אמר לי: 'אולי תרצה לבחור משהו לעצמך..." ניגשתי למדף הספרים לצעירים, אבל הוא אמר: 'לא, לא, לא, אתה יכול לגשת לאזור הפרוזה' — ונגנבתי. שתי עיניים הביטו אלי מעטיפת הספר 'חלקת סיילם' של קינג. וחשבתי שזה ממש קוּל. צללתי לספר למשך סוף שבוע שלם. הסיפורים שלו ממש דיברו לצעירים בגילי, אפילו שהדמויות לא היו בגיל הזה. הוא כתב על פחדים ועל רגשות סוחפים ועל נקמה ודברים מפחידים".

איך גילית ששוקלים לתת לך את תפקיד ריצ'י ב"זה: חלק 2"?

"פין דיבר על זה (בראיונות). הסוכן שלי שלח לי קישור לראיון שבו הוא אומר שהוא רוצה שאגלם את דמותו. זה היה מגניב בעיניי. כעבור כמה חודשים, (הסוכן שלי) התקשר ואמר: 'אנדי מוסקייטי רוצה להיפגש איתך'. התרשמתי שלפין יש הרבה כוח. כשנפגשנו בקריאת התסריט, אמרתי לו: 'הי, תודה על התפקיד'".

התבקשת להיבחן לתפקיד?

"לא. רק נפגשתי לארוחת צהריים עם מוסקייטי. התחברנו כשדיברנו על סרטים שאהבנו. אמרתי לו: 'הילדות שלי בטח יבואו לבקר', והוא ענה: 'בסדר. אני אוודא שהליצן לא בסביבה, כי יש דברים שפשוט לא מתאימים לילדים'. חשבתי שזה ממש יפה מצידו".

אידיאליסט מוזר

כשהבנות הגיעו לביקור, מספר היידר, הוא הבטיח להן לא לעבוד בשבת, אבל נאלץ להפר את הבטחתו בגלל גלישה בלוח הזמנים.

"הייתי מיואש לגמרי", הוא אומר, "ואז ברברה (אחותו של מוסקייטי ושותפתו להפקה) קנתה לבנות שלי כרטיסים למופע של טיילור סוויפט בטורונטו. כשאני שואל אותן עכשיו, 'אתן זוכרות את הביקור אצל אבא?' הן עונות: 'אתה מתכוון ליום שהלכנו לראות את טיילור סוויפט, ההופעה הכי טובה בחיים שלנו?' ואז אני אומר: 'נכון שהיה ממש מגניב לבקר באתר הצילומים?" והן אומרות: 'לא, זה היה משעמם. בהופעה של טיילור סוויפט היו זיקוקים!'"

טיילור סוויפט בהופעה
John Salangsang / אי־פי

לא נפגשת עם פין עד לשלב הקראת התסריט. תהית איך ליצור המשכיות בין הדמות בגילומו לדמות בגילומך?

"צפיתי שוב בסרט הראשון במטוס, וראיתי שאנחנו די דומים. גבוהים, רזים ומתחכמים. לא הייתי צריך להשקיע הרבה עבודה".

הצצת בנוסעי המטוס לבדוק אם מישהו תפס אותך צופה בסרט?

"לא, אבל אני זוכר שפעם ניגשתי לשירותים במהלך טיסה, וראיתי מישהו צופה ב'תאומי השלד' בהשתתפותי ואז מכבה אותו באגרסיביות. לא בגלל שהוא ראה אותי, אלא כי הוא כנראה ממש שנא את הסרט. וחשבתי לעצמי, 'די, בנאדם, זה סרט טוב'. או קרה שישבתי ליד אנשים, והם מדפדפים בכל מיני סדרות, ו'בארי' קופץ — והם מדלגים עליו בלי לעצור. ואני חושב לעצמי, 'טוב נו, בסדר'".

אתה חושב שיש תכונות מסוימות שאנדי קיווה שתביא לתפקיד?

"אני קומקיאי ואני מכיר הרבה קומיקאים, והעניין הזה של להיות לעומתי כדי להסתיר את הכאב שלך, זו דרך להרחיק את עצמך ולהיות ציני. אבל בלב לבם, כל האנשים האלה הם רומנטיקנים. יש שם בפנים אידיאליסט מוזר. אנדי נתן לנו הרבה מרחב להשתעשע".

ב"בארי" יש, מן הסתם הרבה אלימות, וגם ב"זה: חלק 2" יש כמה סצינות ממש ברוטליות. זה גורם לך לאי נוחות מסוימת?

"קשה לי עם זה. כשהייתי בגיל ההתבגרות ממש אהבתי סרטי מפלצות, אבל כשמתבגרים, הדברים שמפחדים מהם הופכים לדברים מאוד מציאותיים. מאבדים אנשים קרובים וזה ברוטלי, אבל בצורה אחרת. כשהייתי עדיין ב–SNL, ראיתי את '28 שבועות אחרי'. חטפתי התקף חרדה כבר בסיקוונס הפתיחה. לא הצלחתי להתמודד בגלל שהייתי במתח נפשי במציאות.

"'בארי' עוסק באלימות ובהשפעתה על בני האדם. לכל אחד יש נקודה שבה הוא יורד מהפסים. או, כשאתה בסיטואציה של הגנה עצמית אתה עשוי להיות מופתע מהיכולת שלך לעשות דברים שהם נוראיים בעיניך. אתה נותן ביטוי צורני למשהו שמפחיד אותך בתת־מודע".

יצא לך לראות את הסרטונים שהפכו באחרונה לוויראליים, שבהם הפנים שלך הופכות לפנים של שחקנים — טום קרוז, סת' רוגן, אל פצ'ינו — בשעה שאתה מחקה אותם?

"הדבר הזה של ה'דיפ פייק'? לא ראיתי אותם אבל שמעתי עליהם. אני לא כועס על מי שעשה את הסרטונים האלה — אני בטוח שהם חמודים ולא מזיקים. אבל תאר לעצמך שהטכנולוגיה הזו תיפול לידיים הלא נכונות. זה נראה לי ממש מוזר".

אתה מסוג האנשים שלא נוח להם לצפות בעצמם על המסך?

"אין לי ברירה. ב'בארי' אני מתמוטט לחלוטין בכל פעם שצופים בעריכה ראשונה של משהו. זה כמו שיטת ההצפה, שבה מכניסים אנשים שמפחדים מעכבישים, למשל, לחדר מלא עכבישים".

אתה חושב שאולי באופן לא מודע הבאת את זה על עצמך? הדבר שאתה הכי מפחד ממנו הוא לראות את עצמך משחק, והכנסת את עצמך למצב שבו אין לך ברירה אלא לצפות בעצמך בשעה שאתה לומד משחק?

"ג'אד אפאטו אמר את זה. לא הסכמתי לצפות ב'אסון מהלך' במשך תקופה ארוכה, וג'אד פשוט לא הצליח להבין את זה. ב'בארי' הנחתי לג'ף ביוקנן, העורך, לבחור טייקים. אני רק הצלחתי לומר: 'לא את זה, לא את זה, לא את זה. אין לי הבעות פנים אחרות חוץ מכעס?' אני ממש ממש מתקשה בזה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות