האמנית הילדה קוך נשכחה לאחר שנספתה בשואה, והתגלתה מחדש

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האמנית הילדה קוך נשכחה לאחר שנספתה בשואה, והתגלתה מחדש

לכתבה
איור של הילדה קוך לכריכת "שלגונית ואדמונית" מוזיאון האמנות / יד ושם

קוך איירה ספרי ילדים ושילבה דימויים נוצריים בציוריה. ד"ר אדל שרידן־קוואנץ, שחקרה את פועלה, חיברה את חלקי פאזל חייה בעזרת אחייניתה ומסבירה את חשיבות החשיפה של אמניות כמוה

3תגובות

שרשרת של תגליות איפשרה לחוקרת האירית ד"ר אֵדֶל שרידן־קוואנץ לשרטט את קורות חייה של האמנית והמעצבת הגרפית הילדה קוך שנספתה בשואה במחנה ההשמדה אושוויץ. "בעידן הטרום דיגיטלי, אפשר שזהותה לא היתה מתגלה לעולם", היא כותבת במאמר "אין לי אשליות; הילדה קוך נויברגר: סיפור חיים בפרגמנטים" שפורסם בקובץ מחקרים של "יד ושם".

לקוך היו קרובי משפחה ששרדו את השואה, אך למרות זאת פועלה לא פורסם. אחת מקרובי משפחתה ששרדו היא אחייניתה מרים נכזץ, שנולדה ב–1940 בצרפת לפני הכיבוש הנאצי, לאחותה של קוך, ליאוני. נכזץ עלתה לישראל ב–1960 עם גרעין של השומר הצעיר ובעקבותיה הוריה. "המון שנים לא ידעתי עליה כלום", היא אומרת. "שמעתי שהיא ציירה והיתה לי את חוברת איורי החיות שהכינה, אבל לא ידעתי שהיא היתה חברה באגודות מקצועיות ואיורים שלה הופיעו בספרים. לחלק מהציורים שלה נחשפתי כשאמא שלי נפטרה ב–1984". אוסף הציורים של קוך וחוברת החיות שהיו ברשותה הועברו ל"יד ושם".

דיוקנה של הילדה קוך. היו לה קרובי משפחה ששרדו את השואה, אך למרות זאת פועלה לא פורסם
ארכיון תצלומים יד ושם

ד"ר שרידן־קוואנץ מתגוררת בגרמניה ועובדת כהיסטוריונית בעיריית הנובר. לפני יותר מעשור, כשהחלה לחקור על תולדות חייו של המו"ל היהודי הנשכח אדולף מולינג, מצאה שלושה ספרי ילדים שאיירה קוך: "אגדות", "ספר ילדים" ו"שלגונית ואדמונית" של האחים גרים. האחרון היה ספר מאויר וגדול ובו שמונה איורים צבעוניים "עזי רושם" כלשונה. הספר היה חלק מסדרת אגדות ידועות שפרסמה הוצאת מולינג עד 1926 ואיירו אותה ארבעה אמנים ידועים. קוך היתה האמנית היחידה שאינה מוכרת. "והיא גם האישה היחידה", מוסיפה שרידן־קוואנץ.

השם הילדה קוך היה נפוץ מדי. לשרידן־קוואנץ לא היו פרטים נוספים כמו תאריך לידה ומקום לידה. חיפוש נוסף הוביל לחוברת שהציע למכירה סניף פרנקפורט־אופנבך של אגודת אמני הגרפיקה המסחריים הגרמנים (BDG). בחוברת היו שמות של 32 אמנים, בהם קוך. שרידן־קוואנץ עדיין לא היתה בטוחה. היא חיפשה במדריך הכתובות של פרנקפורט מ–1921. שם מצאה אדם בשם יוליוס קוך עם כתובת זהה לזו שהופיעה בחוברת של BDG.

החיבור בין השתיים השלים את המידע שהיה חסר לכל אחת. גם בהקשרים משפחתיים וגם אמנותיים

 ד"ר אֵדֶל שרידן־קוואנץ. "בעידן הטרום דיגיטלי, אפשר שזהותה לא היתה מתגלה לעולם"
ללא קרדיט

היא חיפשה במאגר דפי העד של "יד ושם" וכך יצרה את עץ המשפחה של קוך. על פיו, היא נולדה בפרנקפורט ב–1896 לבנקאי יוליוס קוך ולקלמנטינה לבית מץ. אחותה, ליאוני, אמה של מרים נכזץ נולדה ב–1899. במאגר נמצא גם בעלה של קוך, אוטו נויברגר, שהיה מבוגר ממנה בעשור ויש לו שני ילדים מנישואיו הראשונים. בנו גבריאל הוא שמילא את דפי העד בשנת 1999.

הקשר בין שרידן־קוואנץ לנכזץ נוצר ב–2018. "הייתי מנויה לאתר MyHeritage. חשבתי שכך אוכל להכיר יותר את הצד של אמא שלי", אומרת נכזץ. "אחרי שמונה חודשים שהמנוי לא הניב מידע מעניין, אמרתי שאני מבטלת. כשפניתי לבטל, הם נתנו לי מנוי פרימיום מתנה לשבועיים. כמה ימים לפני תום המנוי קיבלתי הודעה מאדל שהיא מחפשת קרובים של דודה שלי. ואז מיד התקשרתי אליה". החיבור בין השתיים השלים את המידע שהיה חסר לכל אחת. גם בהקשרים משפחתיים וגם אמנותיים.

תיק עבודות האמנות של קוך שנכזץ קיבלה בירושה מכיל הדפסים בטכניקות שונות כמו תחריט על נייר והדפס אבן, רישומים בעיפרון, ציור אקריליק וציור בצבעי מים. כמה מהתחריטים על נייר הם דיוקנאות. יש ציור עירום נשי, כמה מראות רחוב ונופים ותמונות דרמטיות רבות של בני אדם ובעלי חיים.

מתוך תיק עבודות האמנות של קוך. טעונות בסימבוליזם ורגשיות מאוד
מוזיאון האמנות / יד ושם

שרידן־קוואנץ כותבת שכל היצירות אקספרסיוניסטיות באופיין. תמונות בני האדם ובעלי החיים ותמונות הרחוב טעונות בסימבוליזם ורגשיות מאוד. אפשר שהושפעו מתחריטים של מראות מלחמת העולם הראשונה שיצרו הציירים הגרמנים החשובים אוטו דיקס וג'ורג' גרוס. רבים מציוריה מתארים סבל. אחד מהם הוא תמונת פייטה ובה מרים הבתולה עם ישו הצלוב. ככלל, ביצירות ששרדו בולטת שכיחותם של דימויים נוצריים.

כשהיא נשאלת מדוע לדעתה שילבה קוך דימויים נוצרים בציוריה, עונה שרידן־קוואנץ ש"אולי היה לה עניין באמונות נוצריות, או אפילו שקלה להמיר את דתה, אבל זו השערה. בשנות ה–20 וה–30, התרבות הגרמנית היתה חילונית למדי, כך שלא היה לה צורך לכלול דימויים נוצריים באיורים לילדים. זו בוודאי היתה החלטה מודעת. היא ציירה דמויות נוצריות מובהקות כמו פרנציסקוס הקדוש מאסיזי והכומר הקתולי. זה מעיד שהסיפורים או אמונות נוצריות כנראה עניינו אותה. אולי היו לה חברים קתולים או נוצרים, או שהיה לה עניין רוחני".

"המון שנים לא ידעתי עליה כלום. שמעתי שהיא ציירה והיתה לי את חוברת איורי החיות שהכינה, אבל לא ידעתי שהיא היתה חברה באגודות מקצועיות"

מרים נכזץ, אחייניתה של הילדה קוך. "קיבלתי הודעה מאדל שהיא מחפשת קרובים של דודה שלי. ואז מיד התקשרתי אליה"
תומר אפלבאום

במאמר היא מדגישה שיצירתה של קוך מגלה פתיחות למגוון רב של השפעות מיוצרים חדשניים בני זמנה. "אין זו עבודתה של אישה שיוצרת בבידוד אמנותי. היא הכירה דמויות בולטות כמו פרנץ דלווילה ופריץ פרנקה ושאר חברי סניף פרנקפורט־אופנבך של BDG. ההשפעה הניכרת בעבודתה של קוך מרמזת שהיא רכשה את השכלתה האמנותית בחוגים אלה". קוך לא למדה באופן רשמי באף מוסד, אלא אצל מורים פרטיים. כפי שאחותה ליאוני סיפרה למרים בתה: "היא היתה נערת חברה גבוהה של ממש".

קוך התחתנה בגיל 38 והתגוררה בעיר מנהיים. מעיון בתיקים בתביעות פיצויים של בנה החורג שמת ב–2014 התברר לשרידן־קוואנץ שבית המגורים של המשפחה היה דירת חמישה חדרים מרוהטת היטב, עם מטבח, חדר רחצה וחדר למשרתת בעליית הגג. על הקירות התנוססו ציורי שמן, תחריטים ותחריטי עץ יפניים. למשפחה היו מקלט רדיו, גרמופון ופסנתר. חפציה האישיים של הילדה כללו ספרייה ובה כ–500 ספרים וכן אוסף הדפסים מקוריים של האקספרסיוניסטים הקל, קירשנר ונולדה.

בליל הבדולח נהרס רכוש רב בבית המשפחה. אחרי הפוגרום קיוותה המשפחה לעלות לארץ אבל בעלה של הילדה לקה בשבץ. רק ילדיה החורגים עלו לארץ ישראל ב–1939. בינתיים פרצה המלחמה ובתחילת 1940 נולדה נכזץ בצרפת. כמה חודשים לאחר מכן הנאצים כבשו את פריז והיא ברחה כתינוקת עם אמה.

מעיון בתביעות הפיצויים של בנה החורג התברר שבית המגורים של המשפחה היה דירת חמישה חדרים מרוהטת היטב עם מטבח, חדר רחצה וחדר למשרתת

מתוך איוריה. "היתה נערת חברה גבוהה של ממש"
מוזיאון האמנות / יד ושם

מתנה למרים

אמה של קוך מתה לפני המלחמה. היא ואביה גורשו ב–1940 גורשו למחנה גירס בצרפת והוא מת כעבור זמן קצר. ברישומי המחנה נכתב שהיא אמנית. "דווקא בגירס, במקום שבו נשללו ממנה זכויותיה, ביתה וכמעט כל רכושה, היא הצליחה לתבוע לעצמה מחדש את זהותה המקצועית", כותבת שרידן־קוואנץ.

גירס היה מחנה ייחודי יחסית. למרות התנאים הקשים, רבים מהאסירים השקיעו את זמנם בדרכים יצירתיות. לא היו עבודות כפייה והאסירים יכלו לבחור לעצמם פעילויות. ארגוני הסיוע סיפקו ספרים, כלי נגינה, נייר, צבעים ומכחולים לאסירי המחנה. אמנים יכלו להגדיל את כוח הקנייה שלהם בשוק השחור שבמחנה. לציורי דיוקן ולגלויות מצוירות, לדוגמה, היה ביקוש רב. אסירים בעלי השכלה גבוהה העבירו קיימו הרצאות ושיעורים, ובמחנה התקיימו תפילות וטקסים דתיים. במחנה גירס נוצרה היצירה המפורסמת "מיקי (מאוס) במחנה גירס", של הקומיקסאי היהודי הורסט רוזנטל שנרצח מאוחר יותר באושוויץ.

כמה חודשים לאחר שהגיעה למחנה הכינה קוך לאחייניתה מרים חוברת העשויה חמישה גיליונות נייר לבן פשוט שנכרכו בתפירת יד בכריכת נייר אפורה־כחלחלה. אין בה טקסט והיא מכילה עשרה ציורים בגודל דף שלם, בצבעי מים תחומים בקווי דיו, כולל עמוד השער, ובעמודים הנגדיים תשעה רישומים ורישום עשירי בדף האחרון של החוברת. הרי הפירנאים מופיעים בשמונה מהציורים הגדולים. "נוף ההרים הדרמטי קסם לאסירים בגירס וייסר אותם כאחת", כותבת שרידן־קוואנץ. היא מוסיפה ציטוט של אחד האסירים שניצל בשואה: "הפירנאים! כשראינו בבוקר הראשון את ההרים התלולים, המתנשאים, מושלגים, המראה היה מפעים... מראה שמכאיב לרבים מהאנשים החיים מאחורי גדרות התיל. אפשר להבין את הפזמון החוזר השב ונשמע במחנה: 'אני לא יכול לסבול את המראה שלכם, פירנאים'".

בספטמבר 1942 הגיע המשלוח מדרנסי לאושוויץ ועליו כאלף יהודים. ב–1945 רק 27 מתוכם נותרו בחיים. הסיכויים של קוך, בת ה–46 לשרוד, היו קלושים

קוך בילדותה. בביתה נמצא אוסף הדפסים מקוריים של האקספרסיוניסטים הקל, קירשנר ונולדה.
ארכיון תצלומים יד ושם

בשלב מסוים עזבה קוך את המחנה והחלה לעבור ממקום למקום. היא המשיכה לכתוב לאחותה. "אנחנו כאן לא יודעים שום דבר, האחראים מתעטפים, כמו תמיד, בשתיקה מסתורית ומסרבים לענות על שאלות... בנוגע למה שיקרה לנו, עדיין איננו יודעים שום דבר". לפני שנשלחה למחנה דרנסי, כתבה לאחותה מילים שמבשרות על העתיד: "אני עדיין לא יודעת שום דבר, אבל אין לי אשליות, היי שלום, כל טוב, דרישת שלום לפרנציס ותני לטאטי (למרים), שעכשיו כבר לא אפגוש אותה אף פעם, נשיקה גדולה־גדולה ממני".

בספטמבר 1942 הגיע המשלוח מדרנסי לאושוויץ ועליו כאלף יהודים. ב–1945 רק 27 מתוכם נותרו בחיים. הסיכויים של קוך, בת ה–46 לשרוד, היו קלושים. היא העבירה בשלב מסוים את יצירותיה לאישה צרפתייה שהעבירה אותן לאחותה לאחר המלחמה. בעלה של קוך הועבר לטרזינשטט ומת שם במארס 1943.

בסוף המאמר מדגישה שרידן־קוואנץ את חשיבות החשיפה של נשים כמו קוך. "עד העשורים האחרונים נהגו להתעלם במידה רבה מאמניות העבר. כיום יש מעט מאוד מאיירות יהודיות של ספרי ילדים בגרמניה בתקופת ויימאר שידוע לנו עליהן".

אליעד מורה־רוזנברג, אוצרת ומנהלת מחלקת האמנות ב"יד ושם", מסכמת: "תגליות מהסוג הזה שאנחנו לא יודעים מתי הן יגיעו ממחישות את הטרגדיה של השואה. יוצרות מדהימות נרצחו ואיתן המורשת. גם אנשי הקשר נרצחו. בשנים האחרונות אנחנו מגלים על גורל של נשים יוצרות, אבל אנחנו לא יודעים מה ההיקף של היוצרות שהיו ונספו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות