בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנשים שמחזירות את כבוד הערבית לרחובות יפו

חברות הפרויקט شوارع يافا (רחובות יפו), בהן תושבות העיר הערביות והיהודיות, מבקשות להנכיח שמות רחובות ערביים שעוברתו באמצעות הנצחתם על דגלים הפונים לרחוב. קשה להפריז בחשיבותו של המיזם, כמו גם בתמימותו

43תגובות
דגל-שם רחוב, במסגרת פרויקט "רחובות יפו". "הנכחה משותפת"
רחל חגיגי; הדמיה: נואל ערפאת

"להר לא אכפת מה השם שלו", הסביר המשפטן ד"ר ראיף ביום העיון שהתקיים באוניברסיטת תל אביב לפני כעשור ועסק במשמעויות הגלויות והנסתרות של מתן שמות למקומות. בזמן ההרצאות שהתמקדו "במחיקת השמות הערביים של מקומות בישראל כאמצעי לשליטה והשכחה" התברר המובן מאליו — שבשונה מההר, לבני אדם כן אכפת, וכי "שיום" — הענקת שמות להרים ובכלל — הוא המשכה של הפוליטיקה בדרכים אחרות.

או כפי שניסח את זה בן גוריון עם הקמת המדינה: "עלינו להרחיק את השמות הערביים מטעמים מדיניים. כשם שאין אנו מכירים בבעלות הפוליטית של הערבים בארץ, כך אין אנו מכירים בבעלותם הרוחנית ובשמותיהם" (מצוטט מספרה של נגה קדמן "בצדי הדרך ובשולי התודעה", על דחיקת הכפרים הערבים המרוקנים מהשיח הישראלי). אמנם לא הרבה השתנה בנושא הכאוב מאז הכרזתו של בן גוריון, אבל בשנים האחרונות העיוות השיומי עולה פה ושם משולי התודעה אל פני השטח עצמו, וניצתת תקווה למודעות ואולי אף לשינוי.

הזירה הפעילה ביותר, או אולי המתוקשרת ביותר, בתחום השיום היא ללא ספק זו של יפו. שמותיהם המעוברתים והמגוירים של רחובות העיר נהפכו זה כבר לבדיחה עצובה. קשה להאמין אבל רחוב ריש גלותא היה במקורו רחוב الكتب (אל־כותוב). ושארית ישראל ועולי ציון היו בהתאמה أبو عبيدة (אבו עובידה) ו־الصلاحي (אל־סלאחי). וזה רק על קצה קצהו של המזלג. תגובה מיליטנטית למהלך תהיה להחזיר את הגלגל לאחור, יהיה מה שיהיה. גישה בונה יותר, אופטימית וצופה עתיד טוב יותר היא זו של קבוצת נשים המתגוררות ביפו ומשיקות בימים אלה את פרויקט شوارع يافا (רחובות יאפא), הקורא ל"הנכחת שמות הרחובות ההיסטוריים במרחב הציבורי". הקבוצה שמה למטרה לפעול לחיבור בין הקהילות השונות בעיר, בעיקר בין יהודים לערבים. ההחלטה ל"גייס" את הרחובות לצורך הפרויקט "נובעת בין השאר מהתחושה של חוסר הקשר האישי, גם כיהודים, לשמות הרחובות הקיימים כיום", הן כותבות במצגת שפירסמו. היעד אינו עוד מחיקה וביטול השמות העכשוויים, אלא הנכחה משותפת.

היוזמה לאקטיביזם האורבני־פוליטי היא של רחל חגיגי, אמנית, בשלנית ופעילה חברתית. הצטרפו אליה שני אגוזין, במאית ומפיקת קולנוע, ונואל ערפאת, אמנית, מעצבת רב־תחומית ומרצה במכללת שנקר. הרעיון המקורי של הקבוצה, מסבירה חגיגי בשיחה, היה להציב לצד שלטי הרחוב הנוכחיים, שלטים נוספים עם שמות הרחובות ההיסטוריים שנמחקו. אבל היות שזוהי פעולה בלתי חוקית המצריכה רישיון עירוני, ומכיוון ש"אני מכירה את הלך הרוח. חולדאי היה מסכים רק אם זה היה פסטיבל זמני או משהו כזה. לא במקרה בוועדת השמות בעירייה אין אפילו חבר ערבי אחד", הן החליטו לייצר שלטי־דגלים ולשכנע בעלי דירות לתלות אותם במרפסות ובחלונות הפונים לרחוב. בשלב הנוכחי חלק ניכר במשימה הוא לגייס מימון לפרויקט המצריך השקעה כספית לא מבוטלת. הציפייה היא שיגויס מתרומות, ממכירת הדפסים, פרטי לבוש וגם שלטים למי שיהיה מעוניין לתלות אותם.

עוד רובד ליפו

כמי שמשוכנעת בכל לב שהאקטיביזם השיומי עשוי לחולל שינוי, לפתוח פתח, לעורר אמון, בכל זאת מצאתי לנכון להטריד את הפעילות בשאלה מה ייצא מכל אלה. "הצטרפתי מתוך רצון וצורך לתעד את הפרויקט ובכך להוסיף עוד רובד ליפו, רובד שהוא תוצר בפני עצמו", מסבירה אגוזין. היא מציינת שכבר הצטרפו ליוזמה פעילים מקומיים והתקיימו מפגשים ושיחות עם צעירים מיפו, עם היסטוריונים ואדריכלי שימור, ועם קולנוענים מיפו שיתעדו את האופן שבו הקהילה מתייחסת לפרויקט. "נקווה שמשהו מזה ישפיע".

שם רחוב בערבית שיודפס על הכביש עצמו
נואל ערפאת
"זאת גם דרך להעלות את המודעות לשפה הערבית ולהעריך אותה"
צילום והדמיה: נוא

ערפאת היתה רוצה להאמין "שהפרויקט יגרום להעלות את הנושא כולו לסדר היום ויגרום לאנשים לדבר על זה, ללמוד משהו על ההיסטוריה של המקום. זה סיפור שלם. זה נרטיב שמאוד חשוב ללמוד אותו ולהבין מה היה פה". ערפאת מודעת לכך שרבים ביפו לא יודעים מה היה פה "כי לא לומדים על זה בבתי ספר. לא ערבים וגם לא יהודים. אני מאוד מרוצה מהפרויקט ומאמינה שהשותפות בפעילות והשלטים בערבית יעזרו לתושבים הערבים להרגיש חלק מהמקום הזה. זאת גם דרך להעלות את המודעות לשפה הערבית ולהעריך אותה".

גם לחגיגי, או בעיקר לה, ישנה "הרגשה אמיתית שהפרויקט יכול לשנות. אנשים צריכים לרצות את זה. לשכנע אותם זאת העבודה הקשה, שאני מוכנה לעשות אותה". היא בוגרת בית הספר לשלום בנוה שלום. לפני כמה שנים התחילה ללמוד ערבית. "אני אקטיביסטית 'צעירה'" היא אומרת, "התחלתי לא מזמן. הדבקתי הרבה שנים של חוסר ידע, ואני שקועה בזה בטירוף. בהתחלה, האשמה היתה הרגש העיקרי. נקרע לי הלב, והרגשתי שנולדתי בצד הלא נכון שאמנם היטיב איתי, אבל לא יכולתי לשאת את האשמה אלא להחליף אותה בעשייה".

הפרויקט, שקשה להפריז בחשיבותו כמו גם בתמימותו, נעשה בשיתוף ותמיכה של עמותת זוכרות, בית הספר לשלום בנוה שלום ווחאת אל סלאם, עמותת יד ביד והאגודה למען ערביי יפו (רביטה). לקסיקון שמות הרחובות לעשרותיהם מבוסס על מחקרים היסטוריים, מפות, ספרים. לפרויקט שותפים היסטוריונים, אדריכלים, פעילים פוליטיים ערבים ויהודים שנותנים יד למשימה. יפו מחכה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו