אחרי עשור של שיפוץ בשווי 72 מיליון שקל, לא תזהו את "בית אריאלה" החדשה

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי עשור של שיפוץ בשווי 72 מיליון שקל, לא תזהו את "בית אריאלה" החדשה

לכתבה
מבט מבפנים על "בית אריאלה" אחרי השיפוץ הגדול אמנון חורש

בשבוע שעבר נחנכה ספריית "בית אריאלה" המשופצת בתל אביב. מעבר לשינוי האדריכלי שפתח אותה לרחוב שאול המלך, הסיר קירות ומדפים מיותרים והפך אותה מוארת יותר, יתרחב גם הייעוד שלה ל"בית תרבות מארח לתושבים"

118תגובות

אחרי עשור של שיפוץ בעלות של 72 מיליון שקלים, נחנכה בשבוע שעבר מחדש ספריית בית אריאלה, שמשתרעת על פני עשרת אלפים מ"ר. היא היתה אמורה להיפתח מוקדם יותר השנה, אבל הסגר עיכב. מבני הציבור שקמו בישראל בשנות ה–60, ה–70 וה–80 היו ברובם כבדים בעיצובם והשתייכו לסגנון הברוטליסטי, המתאפיין בקירות מסיביים עם חלונות מצומצמים ועם קורות ועמודי בטון חשוף. כך נבנתה גם ספרייה זו, שנחנכה ב–1977 לאחר שהתגלגלה קודם לכן בין כמה מקומות, מאז הוקמה ביפו ב–1886 כ"בית עקד לספרים". את "בית אריאלה" תכננו האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן, שאחראים גם לבית המגירות בבאר שבע ולבית דני בדרום תל אביב.

אבל המבנה הפסיק לענות במרוצת השנים לדרישות של ספרייה במאה ה–21 — מקום מפגש דינמי ומרחב לפעילויות מסוגים שונים. מרים פוזנר, שניהלה את בית אריאלה עד לפני כמה חודשים, מספרת כי כשחשבו לפני כעשור על שינוי בספרייה, החליטו להתחיל בשיפוץ בספריית הילדים. במקביל, החל משרד האדריכלים מייזליץ־כסיף־רויטמן לעבוד על תוכנית־אב לכל המרחב — שתכלול גם את בנייני מוזיאון תל אביב, האופרה ותיאטרון הקאמרי. "במרחב הזה יש את מקבץ מבני הציבור הגדול והמשמעותי בישראל, ומגיעים אליו הרבה אנשים — אבל הם נכנסים ישר לבניינים. הם לא שוהים בחוץ ולא משוטטים", אומרת האדריכלית גנית מייזליץ־כסיף. "הניתוח שלנו הגיע למסקנה שהתיקון של כל המרחב צריך להתחיל מבית אריאלה, ושחבל להתחיל לחדש את המרחב לפני שיוצרים דפנות חיות למבנה הזה, שעמד בנתק מוחלט מסביבתו".

בית אריאלה בתל אביב. "באיזשהו אופן שמחנו שזה לא לשימור"
אמנון חורש

בספר "אפוריה", דנים אדריכלי מחלקת השימור בעיריית תל אביב, ד"ר ירמי הופמן והדס נבו־גולדברשט, בסגנון הברוטליזם שמציג כלפי פנים וחוץ את רכיבי היסוד שלו — תקרות, גגות, שלד בטון ועוד — "בלי כיסויי טיח, בלי מערכות מוסתרות בקיר — הכל חשוף, מודגש, מואר, פונקציונלי וישיר". אלא שבמקרה של בית אריאלה, למרות שהוא מורכב מקונסטרוקציית בטון מרשימה, כדוגמת פטריות הבטון בחדרי העיון, חיפויי אבן טבעית שלא היו מביישים מבנה ירושלמי, חלונות תקרה מפתיעים וחצרות פנימיות — רבים מהמרכיבים היפים האלה הוסתרו עם מחיצות, תוספות, מדפים, רהיטים ושטיחים מיושנים, שיצרו תחושה חשוכה ומחניקה לעובדי ומשתמשי הבניין. כך שלמעשה, עיקר העבודה של האדריכלים היה לחשוף את איכויות הבניין, להסיר קירות מיותרים ולמקם בצורה אופטימלית את השימושים השונים שדורש המבנה בגלגולו העכשווי.

"התשתית היתה מובהקת ועוצמתית", אומרת מייזליץ־כסיף. "כשפועלים על תשתית כל כך מושקעת ואיכותית, יש כר פעולה להתערבות, עדינה או משמעותית". מהלך נוסף שנעשה ועליו מספרת פוזנר, הוא הזזת 30 אלף מהספרים למחסנים — אלה שהיו בשימוש מופחת או שיש כמה עותקים מהם (בספרייה כולה יש 400 אלף פריטים מקוטלגים ועוד כ–100 אלף, בעיקר ישנים, שאינם מקוטלגים). הפעולה הזאת שיחררה מקום ואיפשרה להגדיל את אזורי השהייה הרבים שיש כעת במבנה.

ציור של זוכה פרס שיף, ישראל חמד, באחד החדרים ב"בית אריאלה"
אמנון חורש

ציורי אמן הרחוב

"בית אריאלה" קרוי על שם אריאלה גיטר, בתו של איש העסקים מנו גיטר, שתרם להקמת המקום. היא נפטרה בגיל 14 בשנת 1972. שיפוץ המבנה בוצע בשלושה שלבים: בראשון, שופצו אולמות ההשאלה ואולם העיון והם נחנכו ב–2017. בשני, שופצו ספריית העיתונות, ספריית העיצוב וחדרי הלימוד הקבוצתיים שנמצאים בקומה השנייה. בקומה זו נמצאת גם ספריית הרמב"ם ומשרדו המרשים של אחד העם. השלב האחרון, שנחנך כעת והוא החשוב ביותר, הוא פתיחת החזיתות: קירות האבן האטומים שפנו לרחוב שאול המלך נהרסו — מה שאיפשר ליצור חצר פנימית נעימה שפונה לסלון העירוני וכיתות מדורגות. חזית שנייה שנפתחה היא זו הפונה לכיכר ובהמשך יתווסף בה בית קפה. עוד שודרג המבנה בציורים גדולים של אמן הרחוב פילפלד ושל זוכה פרס שיף, ישראל חמד.

ציור של פילפלד באחד החדרים המשופצים של "בית אריאלה". יהיה גם בית קפה
אמנון חורש

יש במבנה עוד חללים וחדרים, כמו ספריית קומיקס ואולם אירועים. כל אלו ישמשו את הציבור. גיורא יהלום, ראש אגף התרבות בעירייה, מסביר שיש בספריה 20 חללים במצטבר שיוכלו לשמש את הציבור, ומבהיר את שינוי הייעוד החדשני: "אנחנו הולכים להציג מודל חדש לצריכת תרבות בעיר. הספרייה עוברת טרנספורמציה ותהיה בית תרבות, חלל מארח לתושבים. נניח שאת תושבת שרוצה לעשות פעילות תרבותית — את יכולה לקבל מקום לעשות אותו. הספרייה תהיה פתוחה שבעה ימים בשבוע וזה יהיה מקום לשהות בו ולצרוך תרבות בחינם, כי אני לא חושב שלאנשים יהיה הרבה כסף לתרבות. לאנשים יש דימוי מאוד מסוים על בית אריאלה, של מקום מיושן, לא ידידותי, שהולכים בו לאיבוד. זה הולך להשתנות".

עיקר העבודה היה לחשוף את איכויות הבניין. האדריכלית גנית מייזליץ־כסיף: "התשתית היתה מובהקת ועוצמתית. כשפועלים על תשתית כל כך מושקעת, יש כר פעולה להתערבות, עדינה או משמעותית"

קונספט תכנון מוצע לרחבת המוזיאון- מייזליץ כסיף רויטמן
מייזליץ כסיף רויטמן

כיכרות לא מנוצלות

משרד מייזליץ־כסיף־רויטמן מוכר בעיקר בפרויקטים ציבוריים שתיכנן, כמו נמל תל אביב, שדרוג טיילת תל אביב ואגם מלאכותי בפתח תקווה. לאחרונה הם זכו בתחרות לתכנון האקדמיה ללשון בירושלים. פרויקט נוסף שלהם בתל אביב שהסתיים לאחרונה, לאחר שנות עבודה רבות, הוא קאנטרי רמז ברחוב ארלוזורוב. זהו מבנה הפוך לגמרי מבית אריאלה: בולט מאוד בסביבתו, ראוותני. נדמה שהעשייה של המשרד היא במיטבה דווקא כשהם משפצים מרחב ציבורי או מבנה ותיק, ולא כשהם בונים מאפס.

העבודה במבנה קיים דרשה מכם הרבה צניעות.

גנית מייזליץ־כסיף: "כן, וכבוד למה שעשו לפנינו. אחת האיכויות הכי משמעותיות במקצוע שלנו היא ביכולת לעשות מינימום ולהשיג מקסימום. היו קולות שאמרו לנו שלא צריך לגעת בבניין בכלל. אנחנו חקרנו את הבניין, עשינו סוג של תיק שימור ותיעוד, וקיבלנו החלטות מתוך היכרות מעמיקה. לופנפלד (מתכנן הבניין) ואבא שלי היו חברים ואני גדלתי על האדריכלות הזו ומכירה את הבטונים האלו מגיל אפס".

בשונה מפרויקטים של שימור במרכז העיר, כמו מלונות בוטיק שכאילו הוכנסו לפורמלין, כאן היה לכם יותר חופש.

"באיזשהו אופן שמחנו שזה לא לשימור, כי אז היו נוצרות הרבה מגבלות שרירותיות. הבניין הזה מבטא בשיפוץ שלו חופש מחשבה וגישה מאוזנת, ששומרת על המאפיינים של המבנה המקורי, חושפת את ערכיו — ומתאימה אותו לצרכים העכשוויים. מבני ציבור צריכים להתפתח ולהשתנות עם הזמן וכשיש בסיס של אדריכלות טובה — זה הכי מעניין".

מבט מבפנים על "בית אריאלה" אחרי השיפוץ. "הבניין הזה מבטא בשיפוץ שלו חופש מחשבה וגישה מאוזנת"
אמנון חורש

היו דברים שרציתם לעשות בבניין ולא יצאו לפועל?

"האודיטוריום נותר לא משופץ. ויש עוד שני מרכיבים שיכלו לשדרג את החיבור של המבנה לסביבה: האחד הוא חיבור מרחוב שאול המלך לסלון העירוני (למשל בעזרת מדרגות, נ"ר) אבל זה מצריך עוד שומר ובעייתי לתפעול. מרכיב נוסף הוא לפתוח את החזית שפונה למוזיאון תל אביב. החזית של ספריית הילדים יכולה להיפתח למרחב הציבורי ולגן הפסלים של מוזיאון תל אביב, כמו שפתחנו את החזית לשאול המלך. אני מקווה שזה עוד יקרה".

המטרה הראשונה של הפרויקט לפני עשור היתה להחיות את המרחב הציבורי של כל האזור. המימוש הזה עדיין בתחילת הדרך.

"אנחנו חושבים שהכיכר בין הספרייה למוזיאון יכולה להפוך למרחב ציבורי, עם אפשרויות שאין בשום מקום אחר בעיר. צריך להמשיך את הקונספט של הפתיחות בין המבנים למרחב סביבם ולאפשר לתרבות וליצירה לצאת החוצה ולהשתחרר מהמוזיאון והספרייה והתיאטרון. להבדיל מהתרבות שבפנים, בחוץ אפשר ליצור פלטפורמה פתוחה לעשייה ויצירה ומפגש קהילתי ולא פורמלי".

מבט מבפנים על "בית אריאלה" אחרי השיפוץ הגדול
אמנון חורש

בעצם, שתי הכיכרות — זו בחזית הבניין הישן של מוזיאון תל אביב וזו שעל יד הקאמרי — עדיין לא מתפקדות.

"נכון. כיום זה חלל לא מזמין שצריך להוסיף בו צל, להחליף את הריצוף, אבל צריכה להיות לו אג'נדה של מקום אירועים שמשתנה כל הזמן, מקום שאנחנו כציבור יכולים לארגן לעצמנו בספונטניות. זה מקום שיכול לשמש לפיקניקים ומעגלי שיח, וגם למחול או לאמני רחוב, או ווידאו ארט או תערוכה של סטודנטים לאדריכלות. זה מקום עם די.אן.איי של מחאה יצירתית, ובכמה מהלכים הוא יכול לעבור שדרוג ענק".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות