"אנחנו רוצים שהוא ייהפך לאחד משלושת המוזיאונים החשובים במדינה"

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אנחנו רוצים שהוא ייהפך לאחד משלושת המוזיאונים החשובים במדינה"

לכתבה
ההצעה הזוכה של קימל אשכולות אדרכילים וסטודיו דה לנגה קימל אשכולות אדריכלים וסטודיו דה לנגה

יש בו שטח עצום שלא מנוצל, לצד מחסור בחללי תצוגה לתערוכות מתחלפות. כעת מנכ"ל מוזיאון ארץ ישראל עמי כץ מקווה לשנות אותו באמצעות תוכנית אדריכלות חדשה. בראיון מסבירים הוא והמתכננים איך זה ייראה

64תגובות

מוזיאון ארץ ישראל ששוכן בשכונת רמת אביב בתל אביב, משתרע על פני שטח עצום של 198 דונמים. זהו שטח גדול באופן משמעותי משטחו של מוזיאון תל אביב וגם של מוזיאון ישראל. למעשה, הוא קרוב לשטחיו של מוזיאון יד ושם, שגם הוא משתרע על פני 200 דונם.

אלא שבשונה מהמוזיאונים האחרים, האורחים בו לא מבקרים ברוב שטחיו כי הם אינם נגישים ומוקפים בגדרות. בנוסף, יש בו מחסור בשטחי תצוגה לתערוכות מתחלפות. מנכ"ל המוזיאון, עמי כץ, שנכנס לתפקידו בתחילת 2018 זיהה את שתי הבעיות האלה זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד. "יש לנו רק 1,500 מטרים רבועים לשטחי תצוגה", הוא אומר בראיון במשרדו. "המוזיאון מוקף גדר שסוגרת אותו והוא משדר למרחב מסביב 'אני לחוד ומבודל'".

עמי כץ
ראובן קפוצ'ינסקי

בשל הבעיות שעמם מתמודד המוזיאון, יזם כץ תחרות סגורה שאליה הוזמנו שבעה משרדי אדריכלים: סטודיו דה לנגה שמתמחה בעיצוב תערוכות שאליהם הצטרפו משרד קימל אשכולות בעל הניסיון בתכנון חללי תצוגה ומוזיאונים; חיוטין אדריכלים; אליקים אדריכלים; שלמה אהרונסון אדריכלים; וינשטיין ועדיה אדריכלים; יואב מסר אדריכלים שאליהם הצטרפו האדריכליות רבקה שטרנברג וקרן אבני; ומילבאואר אדריכלים, אליהם הצטרף האדריכל דניאל שטרסבורגר. לשלב השני שהיה בחודשים האחרונים עלו המשרדים שלמה אהרונסון ודה לנגה עם קימל אשכולות. האחרונים זכו לאחרונה בתחרות. יש לציין שהאדריכל חנן דה לנגה עובד עם המוזיאון כמעצב תערוכות, וכץ אומר שהשתתפותו עברה ייעוץ משפטי והיחס אליו היה כאל יתר המתחרים. 

צוות השופטים הורכב מאנשי עיריית תל אביב והמוזיאון כמו מהנדס העיר, אודי כרמלי; אדריכל העיר, יואב דוד; ראש אגף התרבות, גיורא יהלום, והאוצרת הראשית של המוזיאון ד"ר דבי הירשמן. המשרדים נדרשו לפתור את החיבור בין ביתני המוזיאון לשטחים הפתוחים, להציע חיבור לעיר, לתכנן מבנה ליבה חדש ולטפל בכניסות. נקודה נוספת שעמדה כקטליזטור לתחרות מבחינתו של כץ היא שרוב מוסדות התרבות בעיר עברו התחדשות בעשור וחצי האחרונים (כמו מוזיאון תל אביב, הסינמטק, הבימה ותיאטרון בית ליסין). "עכשיו זה הזמן שלנו ואנחנו נמצאים בפריים לוקיישן", אומר כץ.

מה מטרת העל שלך?

ההצעה הזוכה
קימל אשכולות אדריכלים וסטודיו דה לנגה

"אנחנו רוצים שהוא ייהפך לאחד משלושת המוזיאונים החשובים במדינה. ממוזיאון של 300 אלף מבקרים בשנה, אנחנו רוצים להיות בין 500 אלף למיליון מבקרים. אנחנו לא מוזיאון אמנות, אלא מוזיאון לאומנויות וכן יש לנו עניין באמנות עכשווית".

כץ: "הקמפוס המפוזר מאוד מקשה על המבקרים. היופי שלו זה שזה גן פתוח, אבל יש למבקר פה חוויה חסרה או לא ממוקדת. אנשים לא יודעים לאן הם הולכים. צריך משהו שיארגן את הכל לחוויה שלמה"

מה הבעיה המרכזית שנתקלת בה כשהגעת למוזיאון?

"הקמפוס המפוזר מאוד מקשה על המבקרים. היופי שלו זה שזה גן פתוח, אבל יש למבקר פה חוויה חסרה או לא ממוקדת. אנשים לא יודעים לאן הם הולכים, גם במישור הפיזי, וגם מבחינה תמטית. צריך משהו שיארגן את הכל לחוויה שלמה".

חנן דה לנגה
דודו בכר

ואז בא גנדי

השטח שעליו שוכן מוזיאון ארץ ישראל הוא המקום הראשון שבו בוצעו חפירות ארכיאולוגיות רשמיות בישראל — עוד ב–1948 בשטח הקרוי תל קסילה. נמצאו בו 12 שכבות ארכאולוגיות מהתקופה הערבית, דרך התקופה הרומית ועד לתקופת הברזל. ב–1953 החליטה עיריית תל אביב להקים את המוזיאון על אדמות נפקדים. בתי הכפר שייח מוניס היו מרוכזים ברובם באזור שכיום ממוקמת בו אוניברסיטת תל אביב. בית אחד, בית בידס, היה בשטח המוזיאון והוא נבלע בתוך מה שנהפך לביתן האתנוגרפיה והפולקלור.

האדריכל ורנר יוסף ויטקובר נבחר לתכנן את המוזיאון. הוא תכנן שרשרת של ביתנים שמצדיה ביתנים נוספים. רוב התוכנית לא בוצעה וכיום יש במוזיאון ביתנים רבים המפוזרים ללא קשר הדוק ביניהם. הביתן הראשון, ביתן הזכוכית, נחנך ב–1959 והכיל את אוסף הזכוכית של ד"ר ולטר מוזס שהיו לו 12 אלף כלים. אז נקרא המוזיאון בשם מוזיאון הארץ. ויטקובר תכנן בניינים נוספים במוזיאון כמו ביתן המטבעות והפלנטריום.

ב–1981 מונה האלוף במילואים רחבעם (גנדי) זאבי למנכ"ל ושינה את השם למוזיאון ארץ ישראל. בתקופתו נבנו ביתנים נוספים, כמו מגדל התצפית בתכנון זלמן ענב. מספר המבקרים ירד אז והוא הסתכסך עם ארכיאולוגים, אמנים ועיתונאים. בזמנו נבנתה גדר מסיבית סביב המוזיאון, שעלות הקמתה הגיעה למיליון דולר, כלבים שמרו על השטח, נשכרה חברת שמירה פרטית והפרויקטים השונים התנהלו ברוח צבאית — בניין המשרדים נקרא חפ"ק. 20 השנים האחרונות במוזיאון היו יחסית מנומנמות. נקודת הציון המשמעותית המרכזית היתה הקמת ביתן רוטשילד שמארח ביאנלות לזכוכית, נייר ועוד.

במוזיאון לא הכינו סקר תיעוד למקום לפני שיצאו לתכנון החדש. "החוויה של המבקר לא קשורה לחיזוק המרכיבים הקיימים", מסביר כץ. "היה לנו חשוב שהאדריכלים יתכננו מבנה ליבה ויתכננו חיבור תמטי וזה לא קשור למיקום או למהות של ביתן הקרמיקה או הזכוכית או לביתנים אחרים. האדריכלים עשו מיפוי מלא של המוזיאון, אבל לא תיעדו את הבניינים הקיימים. בכל מקרה, לא רצינו שיגעו בבניינים ההיסטוריים".

אדריכל העיר תל אביב יואב דוד: "אפשר לעשות מהלך מהיר של טיפול בשטחים הפתוחים של המוזיאון. אחת התובנות של הקורונה ושל המשבר זה שאנחנו צריכים עוד מרחבים זמינים ליד הבית"

על הגשר

לדברי האדריכלים מיכל קימל אשכולות, יותם כהן־שגיא והמעצב חנן דה לנגה, אם התוכנית תצא לפועל היא תורכב משלושה שלבים: בניית מבנה ליבה וגלריות; הקמת מבנה כניסה ומחלקת חינוך; אקדמיה לקראפט וטכנולוגיה. בנוסף, הם מציעים טיפול נופי לאזור תל קסילה ופתיחת הגדרות. לדברי כהן־שגיא, את הפרוגרמה שנתנו להם במוזיאון הם פירקו לכמה גורמים. "לא רצינו לדחוס את כל הצרכים למבנה אחד, מכיוון שזה היה יוצר מבנה מאסיבי מדי ביחס שהיה מפר את קנה המידה של המתחם והביתנים הקיימים, ולכן החלטנו לפצל חלק מהצרכים ולאפשר בנייה בשלבים". 

ההצעה הזוכה
קימל אשכולות אדריכלים וסטודיו דה לנגה

תכנון הבינוי החדש בהצעה מתחיל מזיהוי הטופוגרפיה ומכך שהמוזיאון מורכב משתי גבעות ובמרכז ואדי. מבנה הכניסה שייבנה במקום המבנה הנוכחי שייהרס יורכב מלובי, חנות וקפיטריה. ממנו ימשיכו על גג מבנה התערוכות החפור למבנה הליבה המרכזי. המבנה בן ארבע קומות, אך מכיוון שהוא "יושב" על הטופוגרפיה הקומה העליונה שלו מקבילה לגובהו של ביתן הזכוכית.

מבנה הליבה מעוצב בשלב זה בצורת האות Z. תהיה בו קומה בת כ–1,000 מ"ר לתצוגות קבע. מקומה זו אפשר יהיה לרדת לקומה נוספת או לעלות ולהמשיך במעבר חדש לחפירות תל קסילה. אפשר גם לרדת למטה לחלל תערוכות מתחלפות ובו שתי גלריות גדולות ששטחן כמעט 1,000 מ"ר והן מתוכננות בצורת תיבה וקוביה פשוטות. לצד הגלריות הם מוסיפים מחלקת שימור ומחסן תערוכות. "אנחנו יוצרים פה תפישה מוזיאלית עכשווית, שהשימור והמחסנים לא מנותקים מהתצוגה, אלא מתאפשרת הצצה של המבקרים לעבודת המוזיאון", מציין דה לנגה. 

קימל אשכולות מסבירה שהיה חשוב להם לשפר את הנראות של המוזיאון לכיוון העיר. הן ברחוב חיים לבנון והן לכיוון שדרות רוקח מדרום. לכן בניין הכניסה מתוכנן עם חזיתות שקופות גבוהות והחזית הדרומית של בניין הליבה מחופה במשרביה, שגם מצלה את הבניין וגם מוטבע בה שם המוזיאון: מוז"א. לדבריה, בחזית הדרומית של מבנה הליבה יהיו שני גשרים — "גשר אחד ציבורי, שהוא חלק מטיילת חדשה שמתחילה בקצה רחוב רידינג וממשיכה עד לגשר הולכי הרגל לפארק הירקון, שכל אחד יכול לעבור בה, וגשר נוסף פנימי".  

מבנה הכניסה ומבנה הליבה בולטים ובעלי חזיתות ארוכות, אך הם לא נוצצים בדומה למוזיאונים עכשוויים שנבנו בישראל כמו האגף החדש של מוזיאון תל אביב או מוזיאון העיצוב בחולון. "יש סוג של וואו, אבל אנחנו מאמינים בפארקיות ובצניעות ולא רצינו מבנה מנקר עיניים. צריכה להיות נוכחות, אבל המבנים צריכים לשרת את המוזיאון ולא ההיפך. האדריכלים הציעו מבנה מרשים, פונקציולי שמתחבר לקיים".

ביתן הזכוכית במוזיאון א"י
ליאוניד פדרול / מ

חלק נוסף בתכנון התייחס לאזור של תל קסילה. המתכננים רשתו אותו ב"מרעולים", כלשון דה לנגה. הוסיפו בו מקומות עצירה, תיאטרון פתוח, סימנו נקודות לפיסול אופציונלי וגם הוסיפו מיקום לפביליון (ביתן) קיץ שיבלוט מכיוון דרך נמיר, אם יורדו הגדרות.

אז מתי באמת יורדו הגדרות?

"יש לי דילמה", משתף כץ. "אני יכול להשאיר גדר אבל ליצור עשרה שערים שאני פותח אותם כל יום מתשע בבוקר עד תשע בערב. ואז הפארק נגיש ובלילה אני סוגר את המוזיאון. ואני יכול גם לגמרי להוריד את הגדרות. זו דילמה שאני צריך לנהל עם העירייה. אני בגישה פילוסופית של פתיחה".

כשמדברים עם אדריכל יואב דוד, נראה שהדילמה אכן כמעט פתורה. "אפשר לעשות מהלך מהיר של טיפול בשטחים הפתוחים של המוזיאון", הוא אומר. "זה מהלך זריז ולא נורא יקר והציבור יוכל לקבל שטח פתוח איכותי שיש בו גם סיפור. אחת התובנות של הקורונה ושל המשבר זה שאנחנו צריכים עוד מרחבים זמינים ליד הבית".

ההצעה הזוכה לתכנון מחדש של מוזיאון ארץ ישראל
קימל אשכולות אדריכלים וסטודיו דה לנגה

מוזיאון ארץ ישראל לא לבד במרחב. יש באזור שלו עוד כמה מוזיאונים: מרכז יצחק רבין הסמוך, מוזיאון הפלמ"ח, מוזיאון הטבע, בית התפוצות ומוזיאון העם היהודי. אלא שהם מנותקים זה מזה. "זה ציר שיש בו הרבה מאוד עבודות תשתית", אומר דוד. "באזור צפויים לעבור רכבת קלה וגם המטרו. זה רעיון אסטרטגי שקיים אצלנו, אבל עוד לא נמצא בתוכניות עבודה. אולי הורדת הגדרות תיתן לזה טריגר".

נראה ששלב הורדת הגדרות יהיה יחסית פשוט. השלב הקשה יהיה לגייס עשרות מיליוני שקלים לבניית מבנה הליבה. "השלב הבא שלנו בתכנון זה לבדוק כמה עולה כל דבר", אומר כץ. "ואז נוכל להתחיל לדבר על לוח זמנים".

נכון שהמוזיאון מאוד פעיל עכשיו, אבל זה ריאלי לדבר על בנייה חדשה בו בימים כאלה?

"אין לי אשליות. זה לא תהליך של יומיים־שלושה. אין לי ספק שבשנה הקרובה לא אראה אגורה. אבל זו תוכנית אב שחושבת על המוזיאון עשור קדימה. ועכשיו אנחנו יודעים לאן אנחנו שואפים ומכוונים. שום דבר לא קורה מחר בבוקר, אבל אני מקווה שנמצא תורם ומאמין שהסיטואציה הכלכלית בהמשך תהיה כזו שאפשר יהיה לחזור ולעשות פרויקטים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות