טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"קוקו תאי" היא לא מסעדה. היא המקום שבו מופיעים עכשיו "נדב ודניאל"

ארוחה במסעדה שפתחו כוכבי הריאליטי "נדב ודניאל" בחוף פרישמן בתל אביב היא מעין שעת סיפור, המלווה בכיבוד בנוסח תאילנדי ובסדנת מלאכת יד. העיקר שזה מצטלם טוב

מסעדת קוקו תאי
מוטי מילרוד
תגובות

לצפייה ברשימת הכתבות
שלכם בעמוד הארץ שלי

"קוקו תאי" היא לא באמת מסעדה. היא המקום שבו מופיעים עכשיו כוכבי הריאליטי ("הפאואר קאפל של הקולינריה הישראלית", כדבר היח"צ) "נדב ודניאל". ההופעה מתקיימת על שפת ימה של תל אביב והיא מלווה בכיבוד בנוסח תאילנדי ובסדנת מלאכת יד.

המפגש עם כוכבי הריאליטי מתחיל, כמקובל, בפרזנטציה: "אני דניאל, השפית של המסעדה, ואנחנו שמחים לארח אתכם כאן ב'קוקו תאי', מסעדה שהכל בה נעשה כדי שהיא תהיה בדיוק כמו החוף בקופנגאן".

מסעדה חדשה, אם את השפית, לא כדאי שתהיי במטבח? כי מה שקבלת הפנים הזו מרמזת לו זה המובן מאליו: "אתם יודעים ואני יודעת שלא באתם בשביל האוכל. אתם באתם בשביל לראות אותי. אז הנה. רוצים סלפי?" מה שכן, אם ב"בדיוק כמו בקופנגאן" הכוונה לכך שמכל שולחן שומעים "אחי", המטרה הושגה. בהיבטים האחרים? פחות.

הבעיה המרכזית ב"קוקו תאי" היא לא האוכל, יש כאן כמה מנות סבירות. הבעיה היא בהתנהלות. גם אנשים מנוסים בהרבה מ"זוג הבשלנים המתוק" (שוב: היח"צ) היו מתקשים בוודאי עם קפיצת אינסטנט שכזו מתוכנית ריאליטי ומשירות משלוחים בהשגחת מבוגר אחראי למפלצת חוף רחבת ידיים. נדב ודניאל כנראה הבינו זאת היטב ומיהרו להתבצר במה שהם יודעים לעשות היטב: להיות כוכבי ריאליטי. וכך, כל מנה לוותה בסיפור כאילו זו אפיזודה בתוכנית. אבל כאן זה לא ריאליטי. כאן זו ריאליה. ובריאליה אנחנו אוכלים את מה שמוגש, איך שמוגש. ובעניין הזה צצו לא מעט בעיות.

מסעדת קוקו תאי
מוטי מילרוד

התפריט נחלק למנות ראשונות, ביניים ועיקריות. הזמנו ארבע מנות ראשונות והדגשנו באוזני המלצר שאנחנו מבקשים להקפיד על סדר המנות. התחיל טוב: שתי מנות ראשונות. האחת, "גנג רום קוואן פלה – דג ים נא בקארי מעושן, הל שחור, שורש כורכום, כוסברה וקשיו", והאחרת "קרצ'אי גונג סוד – שרימפס קריסטל נא, קרצ'אי (המתכנה גם ג'ינג'ר בר או ג'ינג'ר סיני), מלפפון, גלנגל, ליים, כוסברה, קשיו ושמן צ'ילי". בשתי המנות ניכרה אותה אדנות שמאפיינת את הגישה הרווחת אצלנו לאוכל תאילנדי: חומר הגלם העיקרי הועלם תחת מטח מרוכז של טעמים חזקים, אגרסיביים ושתלטניים. אפשר היה, באותה מידה, להתקין את שתי המנות מבזוקות גרוסות. מנת הדג היתה טובה גם אז, זו של השרימפס היתה נותרת גרועה. שכן הקרצ'אי, הגלנגל והליים חברו משום מה לרוטב מתקתק ומקהה חיך. בנוסף לכך – כחלק מההתנהלות הבעייתית – המלצר התעקש שנזמין לצד שתי המנות הנאות גם סטיקי רייס בטענה שהן מחייבות את זה. מחייבות? אז במחילה תוציאו אותן עם סטיקי רייס. 12 השקלים האלה, מזה תתעשרו?

ושוב, דניאל: "באתי להציג את מנת הדגל שלנו: טוד מאן פלה – קציצות דגים וצ'ילי עם חסה, ג'ינג'ר ואטריות. אצל נדב בערבה, כשהתאילנדים היו פותחים שולחן, הם היו עוטפים את הקציצות בעלה חסה וטובלים ברוטב הדגים ובתערובת הבוטנים". "אבל רגע", ענינו, "אנחנו ביקשנו שמנות הביניים יגיעו אחרי המנות הראשונות". "כן", היא ענתה בחן, "זו מנת ביניים". "אנחנו יודעים, אנחנו עדיין מחכים לשתיים מהראשונות". "אין בעיות", ענתה דניאל, "המון שולחנות הזמינו את זה, אני אקח את המנה לשולחן אחר". "רגע, את תיקחי את המנה כמו שהיא ותיתני אותה לשולחן אחר?" "לא, לא", ענתה דניאל בנועם, "אנחנו ניתן אותה לעובדים בסוף המשמרת".

וזה עדיין לא היה הדבר הכי מקומם. מה שקומם באמת היה ה"אצל נדב בערבה". כידוע לכל (מי שקוראים קומוניקטים), נדב "נהיה החבר הכי טוב של הפועלים התאילנדים", והם לימדו אותו לבשל. באמת הרבה ברירות היו להם. נדב הוא בן האדון. וגם אם נדב הוא האיש הכי נחמד, מוסרי ורחב יד שבעולם, כל ניסיון להציג את זה כמערכת חופשית ושוויונית, שבה הצמיתים "בחרו" בבן האדון לחברם הטוב, גובל בתתרנות מוסרית. אני לא מחסידי שיח הניכוס התרבותי. לתרבות יש קוד פתוח. מהות התרבות היא היותה קוד פתוח. אבל אם יש מקרה שיכול לעורר הרהור מחודש בסוגיה, כנראה זה המקרה. והקציצות? והעטיפה? והטבילה? אם זה אכן מה שהתאילנדים אכלו בערבה, אי אפשר אלא לנחש שזה נעשה במיוחד בשביל לא להתגעגע הביתה.

מסעדת קוקו תאי
מוטי מילרוד

המשכנו לשתי הראשונות השכוחות: נקניקיית איסאן מותססת ונתחי שייטל צלוי. הנקניקייה היתה בסדר גמור: שמנמנה, מותססת, ועוררה בפעם המי יודע כמה את המחשבה שייתכן שבאיסאן הנקניקיות האלה מדהימות אבל בכל מקום אחר עדיף אולי להתייחס אליהן כאל ממרח. והשייטל הצלוי? אתם הרי יודעים מה קורה אצלנו כשמזמינים בשר. מקבלים כרוב. ברור שכרוב. ולצדו מלפפונים חתוכים גס והמון עלים ארומטיים ובצל סגול. הבשר עצמו היה מוצלח: נצלה היטב, תובל כהלכה. טעים. כמנה? הוא הלך לאיבוד באחו.

המשכנו לשרימפס עם תרד תאילנדי, שעועית ירוקה, שום פריך ורוטב סויה. וזו היתה המנה הטובה בארוחה. כנראה יש בערבה גם צמיתים סינים. כי ביסודה זו הרי מנה קנטונית. הבעיה היחידה – שוב חוסר המקצועיות של המטבח – היתה שהשרימפס הלא קלופים התפרקו ולכן היו בצלחת ראשים ריקים ושברי שריונות. אבל הרוטב היה טוב, הטיפול בווק בסדר (השרימפס נצלו, ולכן גם התייבשו, רק קצת יותר מדי), ולו היה מגיע עם המנה גם סכין, זו בהחלט יכלה להיות מנת מסעדה ראויה.

המנה הבאה סיקרנה: "מסמאן פלה יוק – קלמארי בגריל פחמים, תפוחי אדמה, בצלים, כוסברה ושאלוט פריך". לצד המנה הוגש גם רוטי שטבילתו ברוטב היתה רגע נדיר של נחת. כזה היה גם כל רגע שבו עלתה בכף קוביית תפוחי אדמה. אלא שהרגעים האלה היו קצת תכופים מדי. כי בפועל, זה קארי תפוחי אדמה. בקלמארי לא היה קל להבחין אבל הרוטב, שבדומה למנות קודמות בלט בכך שלא היה בו אפילו שמץ חריפות – כמו בקופנגאן, אה? – היה מעניין ועשיר.

המנה הפיקנטית האחרונה היתה אטריות אורז רחבות עם בקר מפורק, ברוקולי ובוטנים. הבשר המפורק – שוב: מטבח בוסר – לא נוקה כהלכה משרידי הסחוס, וכך למדנו שיש בעולם דברים יותר נעימים מחתיכת סחוס נדיבה בין שני קרעי אטרייה. וגם במנה הזו, הרוטב נתן פירוש משלו להגדרה "זוג הבשלנים המתוק".

ומיד, עוד רגע של סיפור. "יש לנו כאן שפית קינוחים מדהימה שעושה קינוחים נורא מיוחדים". האמת? קרם הקרמל של גל שטיין אכן מיוחד: הקרם עצמו היה מוצק, סמיך, קרמלי במידה ונהנה מניחוח עדין שבעדינים של ליים ועשבים לימוניים. הוא יכול היה להיות המושלם שבקרמלים אלמלא ההתעקשות האובססיבית להמתיק: על הקרם (הבאמת נפלא) פוזר בשפע אורז מסוכר. ובכל פעם שהאורז נגע בקרם, המנה הפכה לסכרינית. אין לי בכלל ספק שיש על האורז הזה סיפור אנושי נוגע ללב. בפרק הבא. 

חשבון בבקשה

דג נא בקארי מעושן 66 שקל

שרימפס קריסטל נא 72 שקל

סטיקי רייס 12 שקל

נקניקיית איסאן 52 שקל

שייטל צלוי 68 שקל

קציצות דג 86 שקל

שרימפס בסויה 82 שקל

קארי קלמארי 92 שקל

אטריות אורז עם בקר
מפורק 78 שקל

קרם קרמל 46 שקל

מוגז גדול 28 שקל

10% הנחת הרצה 68- שקל

טיפ 86 שקל

סה"כ 700 שקל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות