טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור ב"דבורה" מעלה את השאלה: עוד כמה זמן ימשיך אייל שני לשטות בנו?

טעם הלוואי של הלברק ב"דבורה" הזכיר נוזל הצתה למנגל, אבני הנחל נראו כמו טחול בסדרה על פתולוגים, זעתר בורקס סטייק התגלה כבורקס רע שדרסו אותו, והמלנזאנה היתה מביישת גם מסעדה בתחנת דלק: אייל שני ממשיך להתייחס אלינו כאל טמבלים

מסעדת דבורה של אייל שני
איתן לשם
356תגובות

לצפייה ברשימת הכתבות
שלכם בעמוד הארץ שלי

עד כמה תמשיך לשטות בנו, אייל שני? עד כמה תמשיך לבזות את השם? "דבורה", המסעדה החדשה שמתיימרת להיות מסעדה של אייל שני, היא עלבון. עצוב לחשוב שזה מה ששני, אחרי כל השנים האלה במסעדנות, חושב עלינו. או שאולי הוא צודק. אולי זו עוד אחת מאותן תפניות מקוריות שלו שבהן, בעצם, הוא מעמיד מולנו מראה? אני אמכור אוכל מחפיר ואומר לכם: תראו, אווילים, אני מוכר לכם עלים קצוצים בדלי פלסטיק, ואתם משלמים על זה כאילו זו מנה גאונית. הביטו, פתאים, אני מוכר לכם חציל שאם הייתם מכינים בבית לא הייתם נותנים לאוגר, ואתם מלקקים את האצבעות. ראו, כמו אומר לנו שני, כמה קל לתעתע בכם. ואי אפשר שלא לתהות: כמה פעמים הוא עוד יצליח למכור לנו את השטיקים האלה? כמה תמימים עוד יש שהוא יוכל לאחז את עיניהם באוכל המשתכפל והולך, דוהה והולך, שלו?

היצירתיות של שני ב"דבורה" החדשה מסתכמת, בעצם, באלמנט חדש אחד: של רעש. פעמון יד אימתני שמפעם לפעם מצלצלים בו בעוז. אלא שממנה למנה צלצול הפעמון הזה נשמע יותר ויותר כמו הצלצול ב"משחקי הכס": Shame, shame, shame. אפילו בהתחכמויות מילוליות שני כבר חדל להשקיע. אותן שחלות עגבניות, אותן חיות שדה, אותם חריפים מסחררי נפש, אותו פרפום עגבניות משוקץ ואותן בטטות מתבוססות. ובכל זאת, שיפור: "רובוט ממוחשב על חלל" (בי נשבעתי) שמועך תפוחי אדמה. ומי יודע? יכול להיות שכל האוכל עבר דרך הרובוט הזה (על חלל, אתם יודעים) שמעך ממנו החוצה כל שריד ליכולות האיקוניות (כן, כן) של שני קודם שהפך לפס ייצור.

התפריט, כהרגלו, מבולבל. וזה עוד כלום לעומת מה שקורה עם המנות עצמן. כמו בכל מטבח לא מתפקד, גם כאן אין שום היגיון קולינרי בסדר יציאת המנות והן מושלכות על השולחן (במקרה אחד: מילולית) בסדר שמוכתב אך ורק על פי נוחות המטבח. אחרי קבלת פנים נעימה (עם כל האוכל הנורא, הרגע הכי עצוב בערב ההוא היה בסופו, כשראיתי את המארחת יושבת ואוכלת על הבר וחשבתי: "היא היתה כל כך נחמדה, למה זה מגיע לה?") ומלצרית בקיאה ויעילה, התחילו להגיע המנות. הראשונה נקראה "ראגו טלה – חומוס מגולגל, ראגו טלה, שחלות עגבניות, כמה חריפים, שמן זית". יצא לכם פעם לחזור מאוחר בלילה מפעילות כשכל מה שנשאר בחדר האוכל הוא צלחות החומוס הקרושות מהבוקר שכיבו בהן בדלי סיגריות? ככה, צפוד, נוקשה וכהה בשוליו, נראה החומוס ב"דבורה". בדלי סיגריות לא מצאנו, טעם של אפר – בהחלט. הראגו היה גס, שמן, דחוס ומקהה חיך. אם היו בצלחת חריפים, טעמם לא ניכר, ומאחר שאין דבר כזה שחלות עגבניות, גם אי אפשר היה, כמובן, לבוא בטענות שהן לא במנה. shame, צילצל הפעמון, shame.

המשכנו לאבן נחל עטופה ברוסטביף ("נוטף ממיציו", בטח נוטף ממיציו. אם היה "מיץ" אחד בצלחת אני תולה את העט) ולעוד אבן עטופה בגרבלקס. שתי האבנים נראו כמו צילום תקריב של טחול בסדרה על פתולוגים. למה לבייש ככה אוכל? למה להגחיך אותו? הרוסטביף עצמו היה מעולה. ייתכן שהוא נשאר שם מהשבוע-שבועיים ששני היה מחויב להיות במסעדה? (על האוכל בערב שבו היינו היה חתום Arie Hassan, כך במקור. עוד ניתקל בו). והיה משהו בעומק טעמיו של הרוסטביף הזה וביכולת להדגיש את גיוונם, שעורר געגוע לימים שבהם שני עסק – איך נגדיר זאת? – באוכל. הגרבלקס לא היה רע במיוחד, אבל הוא הוגש בלי רוטב שיהווה ניגוד לשמנוניותו האופיינית, ועקב כך פוספס. הוא היה מונוטוני, חלקלק וכבד.

המשכנו למנה המבישה ביותר בערב התלאות: "מלנזאנה – מח של חציל מתבוססת (כך במקור, אפילו את הכבוד לשפה שני כבר איבד) בפרפום עגבניות ופלפלים, טחינה, חריף וביצה קשה". החציל לא התבוסס בפרפום: הוא התבוסס בגריז אדום. שכבת שמן בגובה שני פרקי אצבע עטפה את החציל המחומם הזה שלא ניכר בו אפילו שמץ מטעמי חציל. או מאיזשהם טעמים. מביך ששני שפעם התהדר בירקות מיריחו ובשאר תכשיטי בלאדי מעז להגיש חציל מאיכות כל כך גרועה. או שאולי הוא לא היה גרוע? אולי פשוט שברו את רוחו? להגיש חציל שכזה זו בושה למסעדה בתחנת דלק. במסעדה שמתהדרת בשם של אחד מגדולי השפים שצמחו כאן (ואת זה אפילו שני לא יצליח לקלקל), זו חרפה. אני מאחל לשני שיום אחד משתתף בריאליטי יגיש לו חציל כזה. הייתי רוצה לראות את הפנים שלו כשהוא טועם. וחוץ מכל אלה: לקרוא לזה מלנזאנה? מה עשו לך האיטלקים שככה אתה מעליב אותם?

איתן לשם

ניסינו להציל משהו. הזמנו "שקית סלט ירוק". אמרנו לעצמנו: ירקות, לחתוך. את זה הם לא יצליחו לקלקל. מתי כבר אבין שמי שהולך למסעדה של בדחן ריאליטי חייב לנטוש כל תקווה? הסלט הגיע בתוך דלי מפלסטיק של ילדים עם מגרפת צעצוע. "שקית", עאלק. שולחן סמוך גילה עניין צילומי בקונסטרוקציה. מיהרנו לתת להם אותה במתנה. אולי מה שלא עובד כאוכל, יעבוד כפיקסלים. המשכנו לזעתר בורקס סטייק, שהיה בסך הכל בורקס רע שדרסו אותו. מין גוש דחוס, ירקרק-חום, שלידו הגיעה ביצה שלא היה מזיק לו היו מקלפים אותה כמו שצריך.

ואז הגיע המצלצל בפעמון וזרק על השולחן – לא ליד, לא בצד: באמצע, על הבורקס שעדיין לא נאכל – משהו משונה. "הלחמניות לא יצאו לנו טוב היום", הוא הסביר, "אז הוצאנו לכם את ההמבורגר בלחם". שתי שאלות: אם כל מה שאכלנו עד עכשיו זה מה שכן יצא לכם טוב היום, עד כמה גרועות היו הלחמניות? ושנייה: לא עלה בדעתכם לשאול, אולי אנחנו לא רוצים את ההמבורגר ככה? לזכותם, שבעקבות השאלה השנייה (שבניגוד לראשונה, נשאלה בקול), כשהגיע החשבון ההמבורגר לא נכלל בו. והאמת? גם בחינם הוא היה יקר מדי. המבורגר כל כך מלוח וכל כך חף מטעמי בשר, שאפילו המיונז והמלפפון החמוץ שלידו הצטיירו כמטעמים.

המנה הבאה היתה "לברק צלוי על האש ואז מפולט לפרפר לבן". התיאור היה מדויק. הלברק נצלה. הלברק נפתח. הלברק פרפר. הטעם? כאילו צלו אותו על אגזוז. ללברק הממוקמק – הלברקים האלה לא בשרניים דיים לטיפול הזה – היה טעם לוואי מוזר שהזכיר ניחוח של נוזל הצתה למנגל. ברור שזה לא מה שקרה, לא ברור למה זה היה הניחוח.

חתמנו בקראמבל תותים ומרווה שהיה סביר וחסר ייחוד. אז הנה, הגענו לשלב שבו מנה חסרת ייחוד במסעדה הנושאת את שמו של אייל שני היא רגע האושר. Shame, Shame, Shaeme, ליווה אותנו הפעמון כשיצאנו אל הרחוב הקר. ופתאום חלף לו הרהור מקפיא: טוב שקם לנו דור חדש של שפים, כי הדור הזה, הדור של אייל שני וחבר מרעיו, התמוסס במיציו. 

חשבון, בבקשה

ראגו טלה 57 שקל
אבן נחל עטופה 
ברוסטביף 47 שקל
אבן נחל עטופה 
בגרבלקס 55 שקל
מלנזאנה 59 שקל
שקית סלט ירוק 45 שקל
בורקס סטייק 57 שקל
המבורגר לא חויב
לברק צלוי 147 שקל
קראמבל תותים 47 שקל
מוגז גדול 24 שקל
טיפ 62 שקל

סה"כ 600 שקל 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות