בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאמץ או מנפץ?

תשכחו את כל מה שידעתם על חומוס. עכשיו תפקחו את העיניים

המנה בת 91 השנים שנולדה ביפו, סוף סוף חזרה אליה אחריה גלות ארוכה בירדן. הפאתה של "אלקלחה" תשנה עבור תל אביב את החומוס לתמיד. היכונו לעידן חומוס (ופול!) שלא הכרתם

55תגובות
הפאתה של "אלקלחה"
איתן לשם

במסגרת המדור "מאמץ או מנפץ" אנחנו מבקרים את המסעדות, בתי האוכל, הדוכנים, המוצרים, המנות והמשלוחים שהפכו למיתולוגיים ובוחנים האם עמדו במבחן הזמן, מאז הפכו לכאלה. האם כוחם עדיין במותניהם או שהפכו לצל חיוור לעברם המפואר? והפעם: "אלקלחה" בפאתי יפו.

המדור הזה עוסק מקומות אוכל שהפכו למיתולוגיים, כפי שמעידה ההקדמה כאן למעלה. אם כך, מה הקשר בינו לבין מסעדה שנפתחה אך לפני שנה? הצידוק עומד על שתי רגליים, הנטועות כל אחת בזמן אחר. הראשונה, נטועה דווקא בעתיד. מדובר על מסעדה, וליתר דיוק על מנה, שצריכה להיכנס עמוק אל תוך מיתולוגיית האוכל הישראלית, וכך, בבחינת "צופה פני עתיד המיתולוגיה" יש למדור זיקה ברורה לעניין (וגם אינטרס). הרגל השנייה של הצידוק נטועה בעבר, מאחר שהמנה המדוברת עלתה על השולחן כבר לפני 91 שנה, ביפו המנדטורית.

מסעדת אלקלחה היא התגשמות כל השאיפות של חובב חומוס, או אוכל טוב, או סיפור היסטורי-קולינרי מרתק. ראשיתה ב-1930, אז הקימה משפחת אלקלחה את בית החומוס היפואי שלה. המשפחה עזבה את יפו לאחר הכיבוש היהודי ב-48 ונדדה לירדן. שם הקימה חומוסייה ששמה יצאה למרחוק וכעת מחזיקה סניפים גם בכוויית. אחת מבנות המשפחה חזרה בשנים האחרונות ליפו, הקימה שם בית קפה שדי דשדש ובין גלי הקורונה השונים החליטה לפתוח שם עוד סניף של החומוסייה המשפחתית.

בתפריט של אלקלחה מתחבא השלב הבא באבולוציית החומוס שלנו, הלוא היא הפאתה. המאכל המסורתי של ימי הרמאדן, הוא למעשה ארוחת השאריות האולטימטיבית, ובמקביל גם מנת החומוס המשמחת והמשודרגת ביותר שבנמצא. אבל דיה פאתה לשעתה, ונתחיל בהזמנה. ביקשנו מנת פאתה בשרית (60 שקלים, יש גרסה צמחונית ואף טבעונית), מנת פול עם ביצת עין בסמנה (35 שקלים), רביעיית פלאפלים ממולאים בבצל, צנובר וסומק (20 שקלים) וסלט ירוק קטן (15 שקלים). כל אחת מהמנות הצריכה שאגת "בינגו" משלה.

פלפאל ממולא של "אלקלחה"
איתן לשם

הפאתה תחילה. בבסיס המנה ריבועי פיתה שהושרו במי חומוס, מעליהם חומוס, יוגורט, סמנה (חמאה מזוקקת), נתחי שייטל צרובים, שקדים קלויים, גרגירי רימון ומעט פטרוזיליה. כל ביס הוא חגיגה, שנעה בין מתיקות החמאה לעוקצנות היוגורט, בין הנימוחות של הפיתה המושרה לבין הנגיסות של השייטל. לא רק שהחומוס טעים ושונה הוא גם מצליח לשבור את כל הפרדיגמות הישנות והשנואות בדבר "חומוס נקי" וכו'. חומוס הוא בסיס, ותו לא, ואפשר להוסיף לו הכל. וכפי שמוכיחים באלקלחה, כל המוסיף לחומוסו הרי זה משובח. בתנאי שגם התוספת משובחת, כמובן.

המשכנו עם הפלאפלים הממולאים, שהצליחו להתרומם גבוה מעל השטיק הממולא, עם ביס מעניין וקראנצ'י שהמתין בליבו של כל כדור. מנת הפול הטחון בחמאה מזוקקת עם ביצת עין הייתה מבריקה. מחית הפול הנעימה הזכירה את ימי סיני העליזים, כשטבילת הפיתה בביצה העין הרכה והחמאתית הפכה את המנה הזו לפאר של ארוחת בוקר לא שגרתית. אפילו הסלט, מופת של סמרטוטיות מבאסת בכל מקום אחר, היה פשוט מעולה. לא רק שהוא נחתך במקום, מה ששומר על רעננות המרכיבים וממלא את הסלט בארומה של טריות, הירק שנוסף אליו כאן הוא רוקט ולא הפטרוזיליה המאוסה.

אלקלחה
איתן לשם

91 שנה אחרי שעשתה את צעדיה הראשונים ביפו ואחרי 70 שנה בגלות בירדן, מנת הפאתה מסורתית חוזרת לרחובות יפו ומבטיחה (ומקיימת) לשנות עבורנו את החומוס לתמיד. זה שונה מכל חומוס שניגבתם, זה טבול בהיסטוריה וצורך להתמודד סוף סוף עם העבר שלנו, וזה מרהיב. בקיצור, קלאסיקה עם פוטנציאל לקאלט. מאמץ.

אלקלחה – דרך שלמה 3, תל אביב. ראשון-שבת, 09:00-18:00



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו