נעקצים, נשדדים ונלחמים בקורונה, אז למה הדבוראים של עוטף עזה לא מפסיקים לעבוד? - אוכל - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נעקצים, נשדדים ונלחמים בקורונה, אז למה הדבוראים של עוטף עזה לא מפסיקים לעבוד?

לכתבה
אגרונום מדופלם, שהגיע לתחום לפני כ-15 שנה, אחרי שהוא וזוגתו חיפשו "מקום להתחיל לעסוק בו בחקלאות". עידו שחר אליהו הרשקוביץ

מסע בין המכוורות של הישובים הצמודים לרצועת עזה, מגלה חקלאים שמאוהבים בעבודתם וגם - הרבה מאוד דבש. למה הדבורים נעלמות? מדוע הדבש בישראל כה טוב? ושאלה אקטואלית בהחלט - איך אפשר להחליף מלכה של כוורת לא מתפקדת?

11תגובות

ורדים הם ורודים, סיגליות הן סגולות ובראש השנה יש כתבה על דבש. זו מסורת, וכאנשים שומרי מסורת, הדרמנו לטובת הדבר אל האזור המסוכן בישראל – עוטף עזה. הוא מסוכן לא רק מהסיבות המוכרות, אלא גם בשל האוכלוסייה הגדולה שמתעופפת בו – דבורים. למרות החשש הקמאי כמעט מפני נחילי דבורים, המפגש עם שני הדבוראים – גל גולן ממושב גילת ועידו שחר ממושב קלחים – חשף הערצה כמעט רומנטית ליצורי הפלא המעופפים האלה. לא שיערנו שאת המפגש הזה נסיים בהערצה אליהם, אם בשל חריצותם ומסירותם, ואם בשל שלוק קטן מבירת הדבש היחידה שמיוצרת בארץ, למיטב ידיעתנו. ואולי גם בשל טעימה חטופה מצנצנת דבש אחת, לבנה ומפתיעה שעוד נרחיב עליה בסוף.

שני הדבוראים הללו הגיעו מכיוונים שונים; גולן הוא דור שני לדבוראים, ממשיך את פועלו של אביו, מרדכי, שהקים את "מכוורת מרדכי גולן" בשנת 1982. ברוב שעות היום הוא בכלל עובד כטכנאי הנשמה בבית החולים סורוקה, תעסוקה שמטבע הדברים לא מפסיקה לייצר לו עבודה רבה, בימי קורונה. בין המכוורת לבית החולים הוא גם מבשל בירה. מדבש, כמובן. שחר הוא אגרונום מדופלם, שהגיע לתחום לפני כ-15 שנה, אחרי שהוא וזוגתו דנה חיפשו "מקום להתחיל לעסוק בו בחקלאות". הפריחות של "דרום אדום" הובילו את הזוג להשתקע באזור והפרחים הביאו עמם גם את הדבורים. כך נולדו לזוג שתי כוורות שמאז ועד היום הפכו למאות, ולמקור הפרנסה המרכזי של השניים. 

למרות הסיפורים השונים בין שני הדבוראים ולמרות הקושי לקיים שטחי מרעה וכוורות באזור שמועד לשריפות ולדליקות, כששניהם מדברים על המכוורות ובפרט על הדבורים, עיניהם נדלקות וכל מה שאפשר לשמוע, לראות או להרגיש מסביב הוא אהבה. גם בימי צבע אדום, גם בימים בהם החקלאות גוססת, גם בימי קורונה. 

תחילה מיהרנו מיד לברר על מצבן של הדבורים, שהעובדה המסתורית שהן עפות ונעלמות מן העולם או לפחות מן הכוורות שלהן היא מטרידה, במיוחד עבור המין האנושי, שנסמך במידה רבה על ההאבקה של דבורת הדבש המבויתת בשביל מזון. גולן בוחר לענות על השאלה בדבר מצבן של הדבורים עם ציטוט של אלברט איינשטיין, שהוא שולף מהמותן. "אם הדבורים ייעלמו, ייוותרו למין האנושי ארבע שנות קיום". בקרוב מאוד – כך נראה – ייתכן ונאלץ לגלות האם אבי תורת היחסות צדק. "בכל שנה יש לנו פחת של כ-30% מכמות הדבורים", מספר גולן אבל מיד ממהר להרגיע. "אנחנו מקדימים תרופה למכה ומגדילים את מספר משפחות הדבורים בערך בכמות זהה", הוא אומר. "כך אנחנו משתדלים לפצות ומקווים לא להרגיש את זה".

גלן גולן, מכוורת מרדכי גולן
אליהו הרשקוביץ

היעלמות הדבורים אין משמעה שהן נסות או מתות, הן פשוט נעלמות. "אתה פותח את הכוורת והיא ריקה. כשהן מתות, אפשר לרוב למצוא אותן בפתח הכוורת, במקרים רבים זה קורה בזמן שהן מגנות על הכוורת מפולשים", גולן מסביר אודות האלטרואיזם של הדבורה. מדוע הן נעלמות? ההשערות מגוונות והן נוגעות לקשת של גורמים – החל מקרינה אלקטרומגנטית שמשבשת את יכולת ההתמצאות של הדבורה, ולכן מקשה עליה לחזור אל הכוורת שלה, ועד התחממות גלובלית ושינויי אקלים. כך או כך, הולך ופוחת זמזום הכוורות. וכך, עוד לפני שהספקנו להתמסר לפחד המצמית מהיעלמותן המסתורית של הדבורים וכהמשך ישיר – רעב עולמי, עולה שוב עזה על המפה.

מהקרבה הפיזית לרצועת עזה אי אפשר להתעלם. ארבעה קילומטרים אוויריים מפרידים בין הפסטורליה של מושב גילת ומרעה הדבורים בו לבין הקטסטרופה העזתית. בזמן ביקורנו באזור אמנם חלה הפסקת אש, אבל הדי הפיצוצים והשריפות ניכרים היטב לא רק בשטח, אלא גם בפניו של גולן. "השריפות הן דבר זוועתי שקורה כאן בשגרה, כל הפריחה נשרפת, כל השדות, על הדבורים שחיות בהם. אנחנו רואים את מפעל חיינו נשרף לנגד עינינו", מספר גולן. שחר מספר כי שריפה אחת כילתה לו כוורות שלמות, על דבוריהן ותכולתן, והסבה לו נזק שנאמד ב-150 אלף שקל. 

מלבד שריפות, פיצוצים ורעש האזעקות, גם מכת גניבות לא פוסחת על הדבורים שכמאמר הקלישאה, לא מלקקות דבש. "אם כל זה לא מספיק, גם גונבים לנו כוורות, עושים נזק גדול", כך גולן. "יש את המנומסים, במרכאות, שבאים, פותחים, לוקחים יערת דבש והולכים. ויש כאלה שנכנסים עם האוטו, מחרבים את השטח, וגונבים כמויות, את כל מה שעמלנו עליו כל השנה". אם הוא שרד את השריפות והגניבות, לבל נשכח את המובן מאליו, עליו להתמודד עם ה"הרע ההכרחי" בדבורה – העקיצה.

"אם אתה עובד לאט אתה חוטף, אם אתה משחק איתן אתה חוטף", הוא מבהיר כי כל הדרכים העקיפות מובילות לעקיצה. אבל זה לא גורם לו לשנוא אותן או לפחד מהן, להיפך, הוא רק מעריץ אותן יותר על נחישותן וחריצותן. לפי שחר, הסוד הוא ב"לא לעמוד בדרכן". לדבריו, יש לדבורים מסלולי תעופה קבועים וכל עוד שומרים עליהם הכל בסדר "ועדיף לא לנשום ממש עליהן כי הן רגישות לפחמן הדו חמצני". לדבריו, כמות גדולה של פחמן דו חמצני בסמוך לכוורת כמו משדרת להן שיש דוב גדול שנושף ורושף, שבא לגנוב מהן דבש. לפיכך, כל עוד לא נעמוד בדרכן ולא ננשום ממש עליהן, אנחנו אמורים להיות ממש בסדר, הוא מעודד ומשקיט את הפחד. 

עידו שחר
אליהו הרשקוביץ

גולן, מצידו, אומר כי "גם כשאתה בחליפה, שקשה להן לעקוץ דרכה, הן נאספות בקבוצה ונצמדות לך לחליפה ובעצם מקטינות את השטח בין הבד לעור. ואז הן עוקצות אותך בחבורה". אבל בסוף כל עקיצת דבורה, למרבה הצער, ממתין לדבורה העוקצת גורל טרגי. "השריר שלה חלש יותר מהשריר האנושי המתכווץ מיד עם העקיצה", הוא עורך ניתוח קצר שלאחר המוות. "כשהיא מנסה להוציא את העוקץ שלה הוא נשאר על הגוף יחד עם חלק מהקיבה שלה. ואז היא מתה".

גם עצות להתמודדות עם עקיצה יש להם, לכבוד העונה. "אם הדבורה חגה סביב ומסמנת כאילו היא עצמה נמצאת בסכנה, הכי חשוב לעצור את הנשימה", מגלה שחר תוך שהוא מצנן את ההתלהבות הילדותית סביב צמד המילים "מלח" ו"מים". בנוסף, אם נעקצתם כבר על ידי דבורה, נסו לסלק את העוקץ כמה שיותר מהר בתנועת "כרטיס אשראי", כפי שהוא מכנה זאת בזמן שהוא מדגים את הגירוד על מפרק הזרוע. "חשוב לא ללחוץ על המקום העקוץ כי אז למעשה אנחנו מרוקנים את תכולת שק הארס שעוד נותר צמוד לגופנו פנימה, פעולה שפשוט תכניס יותר ארס לגוף", מבהיר.

הדבש של עידו
אליהו הרשקוביץ

אולם לא רק בני אדם "פולשים" לשטח כוורות אלא גם לטאות, מקקים, עכברים או עש מנסים את מזלם מולן. "אם פולש נכנס אליהן לכוורת, הן נצמדות אל הפולש - מתחככות בו ומעלות את החום שלו עד שהוא ימות", מתאר גולן את פעולתן. קשה שלא להעריץ חיה שפועלת בחברמניות רצחנית שכזו. ומכאן, הדרך אל "רובה" העשן המפורסם של הדבוראים היא קצרה. בכנות – מה הקטע שלו? טוב ששאלנו.

"כשאתה רעב, אתה עצבני"? שואל גולן את אם כל השאלות הרטוריות. "אנחנו מפזרים עשן מסביב לכוורת, הדבורים מזהות את העשן כשריפה, כסכנה לכוורת ובאופן אינטואיטיבי הן מזדרזות להציל את הדבר בעל הערך ביותר – הדבש". לפי גולן, הן אוכלות אותו כדי להציל אותו, ממלאות את הקיבה ו"נרגעות". שחר, מצידו, משתדל לקיים את המכוורות על מי מנוחות ובוחר להשאיר את העשן על המינימום, עד כמה שאפשר. "אנחנו כמעט ולא עובדים עם עשן. אנחנו לא רוצים לייצר לחץ בסביבת הדבורה", הוא מסביר. 

גל גולן עושה את מה שהוא ידוע עלשות הכי טוב
אליהו הרשקוביץ

כשהעשן מתפזר אפשר לדבר קצת על הביקורות שעולם הדבש מקבל, בעיקר מטבעונים. רבים גורסים כי הדבוראים מנצלים את הדבורים וגוזלים מצאצאיהן דבש יקר. למשמע הטענות הללו גולן קופץ על רגליו האחוריות. "קודם כל, חשוב להזכיר כי אין דבורי בר בישראל", הוא מבהיר. לדבריו, העבודה המרכזית של הדבוראי היא דווקא לדאוג לרווחתה של הדבורה. "אנחנו מאוד לא 'גרידים', אם כוורת 'רעבה' בחורף, אנחנו מספקים לדבורים דבש וחשוב להגיד גם שאנחנו לעולם לא ניקח להן את כל הדבש, תמיד נשאיר להן יותר ממספיק כדי לקיים את כל הכוורת ממנו", מוסיף שחר. "דנה היא וטרינרית, יש לנו ארבעה כלבים, אנחנו מאוד אוהבים בעלי חיים. הדבר האחרון שנרצה לעשות הוא להסב להם נזק", כך שחר.

גולן ושחר שניהם, מסבירים כיצד באמצעות הפרקטיקה של הזזת הכוורות ברחבי הארץ, שמטרתה להאביק צמחים שונים, יוצרת גם דבש מזנים שונים, אבל בעיקר תורמת ליצירת דבש בכל השנה ולמעשה הופכת את רדייתו למלאכה שלא פוגעת בכמות שהכוורת זקוקה לה בכדי לשרוד, כי למעשה מייצרים רזרבה. "בסופו של דבר, זה מקצוע מאוד רומנטי, כשאתה הולך בו בעקבות עונות השנה, עוקב אחרי הגשמים ומשתדל להגיע לשיא עונת הפריחה ובראש ובראשונה, אתה צריך לדאוג ולטפח את הכוורת שלך", טוען שחר.

עידו שחר
אליהו הרשקוביץ

להחליף מלכה מכהנת

מאחר שאנחנו מצויים בתקופת התמקדות בשליטים, עלתה גם המלכה על ראש שמחתנו. "כל פועלת מקבלת מזון מלכות בארבעת ימים הראשונים שלה אחרי הבקיעה", גולן מבהיר כי כל הדבורים נולדות שוות, אולם ההבדל הוא במזון אותו אוכלות. "אחרי ארבעת הימים, מתחילה הדבורה לקבל דבש כמזון. מזון המלכות שקיבלה בימיה הראשונים נותן לה 'בוסט' של גדילה, שנעצרת עם המעבר לדבש. את המלכה מאכילים במזון מלכות למשך כל חייה". וזה כל ההבדל בין מלכה לדבורה רגילה.

לא זו אף זו, ניתן להחליף מלכה במקרה בו היא אינה מבצעת את תפקידה החשוב והמרכזי ביותר - להטיל המון ביצים. "אם ההטלה היא לא רציפה, ובבודדות, אז זה סימן שהיא לא מטילה טוב ואז אנחנו מחליפים אותה". כן, מסתבר שניתן להחליף ראש כוורת מכהן, מה אתם יודעים. גם סיפור היווצרות המלכה בכוורת רגילה הוא מרתק. "ברגע שאין מלכה, הדבורים בונים 12-13 תאים גדולים, כשהמלכה הראשונה שבוקעת שורקת לשאר הכוורת – ששורקת להם בחזרה – ואז היא מחסלת את שאר הביצים". הדימיון לפוליטיקה הישראלית רק גדל מרגע לרגע.

בתוך כל זה, אי אפשר שלא להתייחס לזמזום התמידי שמלווה את חיינו בחצי השנה האחרונה – הקורונה. בעניין הזה, התחושות חלוקות בין שני הדבוראים. גולן מספר כי מכירות הדבש "ירדו בצורה משמעותית" ואילו שחר מגלה שאצלו הן דווקא עלו, "בעיקר בזכות המכירה לצרכנים פרטיים", הוא מבאר. למרות זאת, שניהם מסכימים שהרכישות של הלקוחות המוסדיים צנחו. אם אין הרמות כוסית חגיגיות בשלל משרדי הארץ, הצורך בצנצנות דבש קטנות לטבול בהן רבעי תפוחי עץ יורד בהתאמה. אל מול עדויות שניהם ולפי נתוני מועצת הדבש, ישווקו בישראל השנה סביב חגי תשרי כ-2,000 טון דבש, שהם כ-40% מהביקוש השנתי בארץ, נתון דומה לזה שנמדד בתקופה זו בשנה שעברה. ההנחה היא שהירידה הזמנית במכירות בשל הקורונה כשאנשים נאלצים להיות מחושבים יותר, מתאזנת עם עלייה במכירות כשיותר אנשים נשארים בארץ בתקופת החגים.

דכדוך הקורונה הוא סיבה מספיק טובה להעביר השיחה לפסים משמחים יותר - אלכוהול, במיוחד כשזה מגיע עם הדגמה. גולן אפוא הוא לא רק דבוראי מבטן ומלידה וטכנאי הנשמה שעומד בקו החזית של הקורונה. במעט הפנאי שנותר לו הוא גם יצרן של בירה. אחרי כמה ניסיונות וכישלונות, הוא החליט למזג בין אהבותיו הגדולות - דבש ושתייה - וייצר בתוך כך את בירת הדבש הישראלית הראשונה. בירת הדבש הישראלית נקראת bee ra (בירת דבורים, אם תרצו) המכילה 8% אלכוהול ונהנית מקלילות שאינה אופיינית בדרך כלל לבירות בעלות אחוז אלכוהול גבוה כזה. "הגוף מורכב מאורז וקינואה, האלכוהול מיוצר ממים ודבש - ובלי לתת. לכן כששותים אותה, היא הרבה יותר עדינה, קלה על הבטן ולא פחות חשוב - נטולת גלוטן", מסביר גולן בחיוך של דבוראי שגילה את האור, וחולץ פקק מבקבוק בירה צוננת בצהרי היום. אם היינו צריכים עוד סיבה להתאהב בדבורים, היא הגיעה בשעת לגימה מן הדבש המשכר הזה.

אחרי הבירה (כן, באמת קלילה), גולן מתחיל להזדרז. למרות שהתחיל את יום העבודה שלו בשבע בבוקר, בקרוב תחל המשמרת שלו בסורוקה. מיד אחריו, גם שחר משתדל לזרזנו בנימוס (כן, אנחנו מבינים רמזים) בזמן שבתו התינוקת, בארי, מאותתת לו שהגיעה שעת ארוחת הצהריים שלה. ממש רגע לפני שאנחנו עוזבים את האזור, הוא שולף במקרה צנצנת של דבש לבן בגוון שנהבי וקרמי, חמאתי כמעט במראהו, מיוצר מעצי האשל של האזור ובכל זאת, זהו דבש לא מהעולם הזה.

עידו שחר
אליהו הרשקוביץ

מדובר באחת מצנצנות הדבש המיוחדות ביותר שנתקלנו בהן, אולי במיוחד בשל הדבש הייחודי, שמדבר את שפת המקום. העיניים השקרניות משדרות למוח כל העת "זה שוקולד לבן", אודות לצבע ולמרקם החלק-חלק. בפועל, זהו דבש אסלי ואלסטי, שעוצמתו הדבשית היא כה מתוקה, עדינה וחדה בעת ובאותה עונה, שהוא גורם לטועם להתפקע מצחוק כמעט. עם טעמו העז של הדבש-זהב-לבן בחכנו וצנצנות ממנו בסלינו, נסנו לנו בנימוס מן המכוורות של העוטף. לפני שיתחילו שוב סיפורי ההערצה ויראת הדבורה, לפני שיחל עוד סבב לחימה בגדה, לפני הסגר הממשמש ובא.

הרשמה לניוזלטר

להמלצות וביקורות על ספרים חדשים - הירשמו עכשיו

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות