בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאמץ או מנפץ?

גם אחרי 12 שנה, זה נותר המקום הכי כיף לאכול בו בשדרות

"החומוס של טחינה" משדרות אמנם הפך לרשת בארבע ערים, אך גם ממרחק הזמן הסניף המקורי עומד יפה ביעדים שהציב לעצמו. אף אחד מהיעדים האלה אינו מהתחום הקולינרי, כנראה

16תגובות
החומוס של טחינה
איתן לשם

במסגרת המדור "מאמץ או מנפץ" אנחנו מבקרים את המסעדות, בתי האוכל, הדוכנים, המוצרים, המנות והמשלוחים שהפכו למיתולוגיים ובוחנים האם עמדו במבחן הזמן, מאז הפכו לכאלה. האם כוחם עדיין במותניהם או שהפכו לצל חיוור לעברם המפואר? והפעם: "החומוס של טחינה" בשדרות.

לא קל למצוא מקום לשבת ולאכול בו בשדרות, ובהחלט ניסינו. אמנם יש כמה מקומות (שעל חלקם נכתוב פה בקרוב), אבל זה לא מספיק. כמובן שלעיר הדרומית שהפכה סמל לסכסוך המדמם עם עזה, יש את כל התירוצים לכך שאין בה סצנת אוכל שוקקת, או אפילו חיה. ובכל זאת, מותר לאדם רעב שמוצא את עצמו בנגב המערבי פינת עוטף עזה, לפנטז על מסעדה סבירה. לא כך?

לאחר חיפוש גוגלי, שיטוט רגלי וכמה ניסיונות כושלים בבתי אוכל אחרים, חזרנו לחיקו החם והמוכר של "החומוס של טחינה". סיפור הסינדרלה של החומוסייה הזו יכול להפוך בקלות לסדרה בנטפליקס. לפני 12 שנה היא הפכה מחלום של כמה צעירים משדרות למציאות, ולאחר כמה שנים של הצלחה שלחה זרועות גם לבאר שבע, ירושלים ולפני כשנתיים לתל אביב. בין לבין נפלו הסקאדים, ואז הגראדים ואז מבצע רדף מבצע, והחומוס עדיין כאן.

איך מבקרים מסעדה שהמטרה הראשונה שלה אינה אוכל טוב? "המקום נולד מתוך צורך שזיהינו באזור הדרום, בעוטף עזה – אזור בו נולדנו וחיינו כל חיינו", נכתב בפרק ה"אודות" באתר המסעדה. "הצורך היה במקום מפגש נעים וביתי, בו אפשר במקרה (או לא במקרה...) להיתקל בפרצוף מוכר, לאכול ארוחה טעימה, מזינה ובמחיר הוגן לכל כיס. בער בנו לעשות את זה קצת אחרת, מתוך הבנה שהמקום הוא האנשים שבתוכו והחוויה אותה נעניק נוצרת בכל מפגש שלנו אתכם – כאורחים בבית שלנו, שלכם". 

החומוס של טחינה
איתן לשם

אם כך, אוכל טוב ניצב בעדיפות שלישית או רביעית, הרבה אחרי יצירת מקום מפגש לצעירי העיר. כשמודדים את המסעדה על פי המדרג שהיא עצמה הציבה לעצמה, הרי שמדובר בהצלחה מסחררת. המסעדה שמעוצבת כמו קנטה בהודו, לא רק מלאה אלא גם שוקקת. צעירים ומבוגרים, דתיים ודתיים קצת פחות, תושבי חבל עזה כולם מתאחדים כאן עבור בילוי משותף. 

גם האווירה, משוחררת מכל קפיצות תחת, עומדת בקריטריונים שהוצבו עם ייסוד המקום. כשמגיעים לחלק ה"מחיר הוגן לכל כיס" מתקבלת חגיגה אמיתית. גזוז בריפיל בעשרה שקלים, מילוי מחדש לקערת החומוס, שילובים, הנחות, מבצעים, צ'ייסרים לכל עבר ושימוש הכרחי במילה "וייב" בתפריט. בזמן שמנת חומוס בינונית בתל אביב רק מתחילה ב-30 שקלים, ניתן למצוא כאן באזור חיוג 08 דילים לא רעים בכלל. אבל איך האוכל?

"הרמזור" שהפך לסוג של מנת דגל עבור המקום, משלב חומוס עם מסבחה אדומה (למעשה כתומה) עם עגבניות ושום ומסבחה ירוקה עם עשבי תיבול. אליו הוספנו שקדים קלויים לפי המלצת המלצרית, וגם כמה כדורי פלאפל הבית. החומוס האפרפר נטול טעמים עזים כלשהם. לא חמוץ או חריף, לא מלוח ובוודאי שלא מתקתק. שתי המסבחות שעיטרו אותו היו שונות זו מזו רק עבור עיוורי צבעים, שהרי טעמן היה זהה. והפלאפלים המעוטרים בשכבה שחרחרה עוררו דאגה ממצב השמן במקום.

אבל נדמה שאף אחד לא מגיע לכאן עבור האוכל, אלא בזכות אותה אווירת החברותה שהייתה כל כך חסרה במקום אחר באחת הערים החזיתיות, המופגזות והאהובות בישראל. גם אחרי 12 שנים של שליטה בלעדית כאן, "החומוס של טחינה" נותרה האפשרות המשמחת והכמעט יחידה ליהנות מרגע של שפיות, מרחק ניגוב פיתה מרצועת עזה. אז מנפץ, אבל למי איכפת?

"החומוס של טחינה" – הרצל 51, שדרות. ראשון-חמישי, 11:00-21:00; שישי, 11:00-15:00



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו