איך לדבר עם ילדים על השואה? - דברים שלמדתי מילדיי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך לדבר עם ילדים על השואה?

עלינו לתווך לילדים את השואה תוך הצבת מסר מרכזי של חיים ותקומה ושילוב ערכים חיוביים של חברות, נתינה, אהבה ותקווה. את הדימויים הקשים והפחדים החליפו בסיפורים אמפתיים ואופטימיים

תגובות
יום השואה ילדים
עומר לנדוי

"אמא מה זה יום השואה?", שואלת בת השש בארוחת הערב, שבריר שנייה לפני שאני מספיקה להגיד "יאללה לאמבטיה".

אני: למה את שואלת?

בת השש: כי כיתה א' לא הולכים להיות בטקס של היום השואה, וכשהמורה אמרה, כל הכיתה אמרה "אאאאוף!".

בת התשע: תאמיני לי, את לא רוצה להיות בטקס. זה עצוב.

בת השש: אבל זה לא פייר...

אני: אסביר לך מה זה יום השואה. יום השואה זה יום שבו אנחנו זוכרים תקופה קשה ועצובה, בה אנשים כמונו, יהודים, וגם אחרים, סבלו.

בת השש: וגם מתו?

אני: כן. חלק גם מתו.

בת התשע נלחמת בדמעות, לחייה מסמיקות, ואז כמו מפלי מים, היא מתחילה לבכות.

שואה נוער
Alik Keplicz / AP

אז איך מדברים עם ילדים על השואה?

כמבוגרים, רובנו מתקשים להתחבר לחוויה התמימה של ילדים ונוער במפגש שלהם עם נושא השואה. לילדים אין בשלות רגשית וקוגניטיבית להתמודד עם נושא שגם אנחנו כמבוגרים מתקשים איתו. לכן, הטיפול בנושא השואה עם ילדים צריך להיעשות באופן הדרגתי וזהיר וברגישות גבוהה למה שהילד או הילדה מסוגלים להכיל. מעבר לגיל ולאופי הילד, יש כמה עקרונות כלליים שאנחנו נשענים עליהם במשפחתנו:

1. אחריות הורית

המצב בו בת השש שלי שמעה על יום השואה לפני שאנחנו דיברנו על זה איתה הוא לא אידיאלי. כמו נושאים חשובים אחרים, גם השואה הוא נושא שהעיסוק בו צריך להתחיל מהבית. מה שהילדים ישמעו מכם הוא שימסגר מסרים אחרים שהם יקבלו בגן או בבית הספר. גם אם הילדים כבר התחילו לעסוק בשואה, שיחה איתכם היא חשובה. מדוע? על כך בפסקה הבאה.

2. מתרכזים בחיים ולא במוות

כאשר אנחנו היינו ילדים, חיו בקרבנו ניצולי שואה, ויום השואה לרוב כלל מפגש איתם והאזנה לסיפורים שלהם. גם אם הסיפורים היו קשים, העובדה ששמענו אותם ממקור ראשון על ידי מי ששרד העבירה מסר של חיים. היום, כשיש פחות שורדים, אני מוצאת שזיכרון השואה והטיפול בו השתנה - הוא מתמקד היום יותר במוות ואינו תואם גיל. ברור שהמוות הוא חלק בלתי נפרד מהשואה, אבל כך גם גבורה והתעלות אנושית. כאשר עוסקים בנושא עם ילדים חשוב לא להותיר ואקום שיתמלא בפחדים.

אין סיבה להיכנס לפרטים לגבי אופן מותם של יהודים בשואה. ואל דאגה, הילדים בטוח ישמעו הכל לפרטי פרטים עוד לא הרבה זמן, שכן בתיכון לימודי שואה הם מאוד מפורטים, גם בשיעורי היסטוריה וגם בהכנה לקראת הנסיעה לפולין ואחר כך כמובן במסע עצמו. אם נניח את התשתית להבנת השואה באופן הדרגתי, כאשר הם יגיעו למידע הזה, הוא יהיה עבורם הרבה יותר משמעותי.

אם כך, התיווך שלנו כמבוגרים צריך להציב במרכז מסרים של חיים וערכים חיוביים של חברות, נתינה, אהבה, חמלה ותקווה. זה נכון גם לגבי ילדים שפוגשים דרככם את הנושא, וגם לגבי ילדים שכבר נחשפו למידע. בידיכם האפשרות להחליף את הדימויים הקשים והפחדים בסיפורים אנושיים, אמפתים ואופטימיים. התחילו עם סיפורים קטנים, מוחשיים ולא מפחידים על שורדים ושורדות או על חסידי אומות עולם. לא רק שזה יהיה פחות טראומטי, זה גם עשוי להיות מחזק ומעצים.

ציר זמן שואה
ניצן ויסברג

3. מציבים את השואה בתוך הקשר

תפיסת הזמן של ילדים שונה משלנו, וילדים קטנים מתקשים להבין מושגים היסטוריים. עבור ילדים קטנים, השואה יכולה להצטייר כנצח, כעולם מקביל דמיוני או כמשהו עכשווי. דווקא בגלל זה, חשוב למקם את השואה בתוך הקשר "פרוטו-היסטורי", מעין היסטוריה פשוטה (עד כיתה ג'-ד') ואט אט לחדד את התמונה ולהוסיף לה פרטים היסטוריים רלוונטים ככל שהילד מבשיל.

אפשר לספר לילדים שקצת לפני שסבא וסבתא נולדו, היתה מלחמה. זו היתה מלחמה נוראית משתי סיבות. קודם כל, כי היא היתה מלחמת עולם. ארצות מכל העולם נלחמו האחת בשנייה; אנגליה, צרפת, גרמניה, רוסיה, ארה"ב, יפן. קראו למלחמה הזו "מלחמת העולם השנייה" כי זו היתה הפעם השנייה שבה הרבה ארצות ערכו מלחמה אלה באלה.

הדבר השני שהיה נורא במלחמה הזו הוא השימוש במכונות מלחמה. כך שבמקום שמשהו אחד יפגע במשהו אחר, שזה גם רע בפני עצמו, השתמשו במטוסים ופצצות וטכנולוגיות אחרות כדי לפגוע בהרבה אנשים. אף אחד לא דמיין עד כמה נוראית יכולה להיות מלחמה כזו. ובמהלך המלחמה הזו, היו ארבע שנים, בין 1941-1945 שלהם אנחנו קוראים השואה. זו היתה תקופה של סבל רב לאנשים כמונו, ליהודים, וגם לאנשים אחרים. הסבל הזה נגרם על ידי אנשים שהאמינו שהם נולדו יותר טובים, ושהם יכולים לסדר אנשים לפי קבוצות של כאלו שנולדים עליונים וכאלו שנולדים נחותים. לאנשים שהאמינו בזה קראו נאצים, ולמנהיג שלהם קראו אדולף היטלר.

המלחמה הזו הסתיימה, ואיתה גם השואה. מיד אחריה, ארצות העולם הבינו עד כמה מלחמות הן נוראיות והחליטו להקים גוף מיוחד, שבו במקום להילחם, הן ידברו וינסו לפתור את ההבדלים ביניהן בדרכי שלום. הם קראו למקום הזה "האומות המאוחדות" או בקיצור האו"ם. בסמל של האו"ם רואים את כדור הארץ ולצידו שני ענפים שמזכירים עלי זית, כמו עלה הזית שהביאה היונה אחרי המבול בסיפור של נח והתיבה. שלוש שנים אחרי זה, נציגי המדינות השונות בעצרת האו"ם הצביעו בעד הקמת מדינת ישראל, כדי שיהיה ליהודים בית ומקום שבו הם לא יסבלו מאפליה כמו שסבלו בשואה.

4. מטפחים מוסר השכל של חמלה

מהפסיכולוגים בעמותת עמך, הפועלת לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי השואה והדור השני, למדתי שכולנו מייצרים מוסר השכל כלשהו לשואה. מוסר השכל פוסט-טראומטי מזקק את ערך ההישרדות: "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו", ולכן כל הזמן צריך להיות במגננה. מוסר השכל אופטימי, לעומתו, מזקק את ערך החמלה: "עבדים היינו - עתה בני חורין", ולכן יש לנו אחריות על העבד, הגר, היתום והאלמנה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#