דברים שלמדתי מילדיי / הבלוג של ניצן ויסברג

איך מתנהלים כמשפחה בעידן פוסט-שגרה?

השגרה נעלמה מחיינו לפני שנתיים, אך הלוויית קנייבסקי הוכיחה שהאצבע כבר קלה מאוד על ההדק. שבירת היציבות, הביטחון והחירות עם כל משבר שבתסריט קיצון עלול להיות מסוכן - מסוכן לנו בהרבה

לרגל הלוויתו של הרב קנייבסקי, מקבלי ההחלטות שיבשו את הלימודים של עשרות אלפי ילדים וילדות בבני ברק, רמת גן, גבעתיים, תל אביב, קריית אונו ואפילו הוד השרון - כמו גם של סטודנטים וסטודנטיות במוסדות אקדמיים במרכז הארץ.

התקשורת והמשטרה פמפמו לציבור הישראלי את תרחיש יום הדין, וזה שוב קיבל בצייתנות הוראת השעה לפיה שגרת חייו תביא לקריסת תשתיות ואנרכיה. לפני כן סערות מזג האוויר האימתניות "כרמל" ו"אלפיס" שיבשו את הלימודים והעבודה, ולפני כן היו אלה סבבי סגרים ובידודים אינסופיים. על אף הברכות למשטרת ישראל על ניהול האירוע ללא נפגעים, לפי צילומי כבישי הארץ הריקים נדמה שנהייתה יד קלה מאוד על בלם החירום של השגרה.  

הלוויית הרב קנייבסקי, השבוע. ויתור מהפכני על ערך שהנחה את חיינו במהלך העת החדשה
אמיר לוי
להמשך הפוסט

האם המקרה הטראגי של קצין המודיעין יכול לקרות גם לילדינו?

המוות החריג של קצין המודיעין עומד בסתירה להבטחה הגדולה שמשתקפת מהביוגרפיה הקצרה שלו. הסיפור מטריד במיוחד כי אנחנו כחברה, ורבים מאיתנו כהורים, מסלילים את הילדים שלנו מגיל צעיר ללכת בדיוק בדרך הזו

קצין המודיעין, ששירת ביחידה טכנולוגית של אמ"ן, שנמצא במצב קשה במתקן כליאה צבאי ונסיבות מותו ומאסרו אסורים לפרסום, היה ילד מחונן לפי כתבתה של גלית הראלי ב"מקום הכי חם בגיהנום". מתואר בה שבתיכון התקבל לתוכנית לילדים מצטיינים באוניברסיטה וסיים תואר ראשון, וכי בספר המחזור נכתב עליו שבעתיד "יחיה באי ועשה אקזיט עד גיל 23".

הוא נקבר כאזרח, לא חייל, ללא הכרעה בכתבי האישום החשאיים נגדו. המוות החריג עומד בסתירה להבטחה הגדולה שמשתקפת מהביוגרפיה הקצרה. הסיפור מטריד במיוחד כי אנחנו כחברה, ורבים מאיתנו כהורים, מסלילים את הילדים שלנו מגיל צעיר ללכת בדיוק בדרך הזו.

קברו של קצין המודיעין, בשבוע שעבר
רמי שלוש
להמשך הפוסט

איילת שקד חושבת שזה תקין שבתה ישנה עם מסיכה. ובכן, זה לא

קשיי הסתגלות יכולים לבוא לידי ביטוי גם בהתנהגות שמרצה באופן מוגזם את הסביבה המבוגרת. הכרה בקשיים, תמיכה והכלה יעזרו לילדים הרבה יותר מדברי הבל של סמכותנים חסרי חמלה

בשבוע שעבר, מעל במת הכנסת, איילת שקד הטיחה בקהל את משנתה ההורית, שנדמה שהיא קיצונית יותר רק ממשתנה המדינית. "אפשר לדרוש מהם להיות עם מסיכה", אמרה. "אין מה לעשות, זאת מציאות חדשה שכולם צריכים להתרגל אליה. ואני אגיד לכם עוד משהו. הילדים הם הכי סתגלתנים שיש. ילדים יודעים להסתגל למציאות שונה יותר טוב ממבוגרים. אני יכולה להגיד לכם אצלנו בבית. אצלנו בבית, הבת שלי שהיא הכי קטנה, היא כל הזמן עם מסיכה. היא הולכת לישון עם מסיכה. קל לה! היא התרגלה להיות עם מסיכה. ילדים מתרגלים ומסתגלים מהר!".

אין ספק שהילדות היא תקופה של למידה מואצת. מוחם של ילדים גדל, ובגילים קריטיים הם מסוגלים ללמוד דברים במהירות ויסודיות שיכולות רק לעורר במבוגרים קנאה. אבל האם ילדים באמת מתרגלים ומסתגלים מהר כפי שאילת שקד סבורה? והאם ילדה קטנה שישנה עם מסיכה זו דוגמה להסתגלות המהירה הרצויה?

איילת שקד הולכת עם מסיכה
אוהד צויגנברג
להמשך הפוסט

איך לדבר עם ילדים על בג"ץ

תארו לכם מצב שמחר מודיעים לכם שאתם לא יכולים להמשיך ללמוד כי אתם ג'ינג'ים. נשמע מוזר, נכון? זה בדיוק מה שקרה למאה ילדים יוצאי אתיופיה, שלא התקבלו למסגרות לימוד בפתח תקווה בגלל מוצאם. עד שבג"ץ פסק שזה לא חוקי

בשבוע שעבר דחה בג"ץ את העתירות נגד ההסכם הקואליציוני והרכבת ממשלה בראשות בנימין נתניהו. לכבוד המעמד ההיסטורי, התייעצתי עם בני בן ה-13 ובתי בת ה-10 כיצד לדעתם אפשר לדבר על בג"ץ עם ילדים ואיך צריך להיראות מערך שיעור בנושא. סיפרתי להם שחשבתי לקרוא לשיעור "למה בכלל צריך את בג"ץ?", אבל הילדים הסבירו לי שזאת שאלה משעממת ושלילדים לא אכפת למה צריך את בג"ץ. קצת נעלבתי וניסיתי להתגונן "אבל בג"ץ כל הזמן בכותרות ותחת הרבה ביקורת!". הילדים הסתכלו עלי במבט ששילב רחמים ושעשוע, והכריזו "מה אכפת לנו שזה הרבה בכותרות?". אז החלטתי לשנות כיוון ובניתי שיעור שנקרא "למי אכפת מבג״ץ?". הוא הולך בערך ככה: 

תארו לכם מצב שמחר בבוקר אתם באים לבית הספר ומודיעים לכם שאתם לא יכולים להמשיך ללמוד כי אתם ג'ינג'ים, או גבוהים מדי, או בגלל שאתם בועטים ברגל שמאל, או מרכיבים משקפיים או בגלל שאתם בנות. 

שופטי בג"ץ, היום."איזה שוונג?", לחשה חיות למשנה שלה חנן מלצר, "איזו פיתה?"
יוסי זמיר
להמשך הפוסט

כך תשדרגו את "אחד מי יודע" ותהפכו אותו לשיר משפחתי

לפני כמה שנים שאלתי את הילדים איך לדעתם אפשר להתאים את שיר הפסח הנודע לחיים שלנו. הם הציעו שנשיר "אחת מי יודע?" והתשובה תהיה "משפחה" כשכל מספר מייצג משהו או מישהו מהמשפחה המורחבת שלנו. כך תעשו זאת בעצמכם

לפני כמה שנים הבנתי שסדר פסח לפי ההגדה לא מתאים לתפישת העולם שלי ושל משפחתי. בתור התחלה, אנחנו מרגישים שההגדה לא שיוויונית ודוגלים במשפטים כמו "והגדתם לבניך ולבנותיך". יש לי גם קושי אמיתי עם משפטים ברוח "שפוך חמתך על הגויים". ולמרות שתמיד אהבתי לשיר את השיר "אחד מי יודע?", ברור לי שזה שיר מוזר לשיר על אוטומט בלי לחשוב על המשמעות שלו כחילונים שלא מאמינים באחד אלוהינו.

אז לפני כמה שנים שאלתי את הילדים מה עושים עם השיר הזה, איך אפשר להתאים לו מילים שיהלמו את החיים שלנו. הילדים הציעו רעיון מקסים: במקום "אחד מי יודע?" נשיר "אחת מי יודע?" והתשובה - משפחה. במקום לשיר על חמישה חומשי תורה ושישה סדרי משנה, נשיר על המשפחה שלנו, שמפוזרת בעולם. יש לנו סבים וסבתות, דודים ובני דודים שמתגוררים ברחבי העולם, ולכן אנחנו לא חוגגים איתם לצערנו את ליל הסדר. במקום זה נשיר "אחת משפחה" וכך נהפוך אותם לנוכחים, הציעו הילדים.

מערכון "ליל סדר" בתוכנית סאטרדיי נייט ליב, ג'רי סיינפלד בתפקיד אליהו הנביא. 1992
Al Levine / NBC via Getty Images IL
להמשך הפוסט

אם תעבירו לילדיכם שיעור אחד בבית, שיהיה זה

ימי קורונה הם הזדמנות לגשר על הכשלים והמגבלות של מערכת החינוך וללמד את ילדינו חשיבה יצירתית, ביקורתית וחוקרת. השיעור הראשון: "מאיפה מגיעות המצאות?"

התקופה הזו בה כל ילדי ישראל לומדים מהבית היא הזדמנות לא לייבא הביתה את הכשלים והמגבלות של מערכת החינוך, אלא לתת לילדים חוויית למידה מתקדמת, ששמה את הצרכים שלהם במרכז, מטפחת חשיבה ביקורתית ויצירתית, תוך הסתמכות על הסקרנות ויכולת החקר וההמצאה הטבעיות שלהם. 

איך עושים את זה?

giphy
להמשך הפוסט

פורים הפך לשבוע של גירוי יתר חסר תכלית

במקום היום הקלאסי האחד שבו ילדים מגיעים מחופשים ושמחים לביה"ס עם משלוח מנות, הפך פורים לשבוע שלם של טרלול אינסופי, מתיש ומיותר

עוד לא נחנו מטרללת הבחירות וכבר מגיעה טרללת מסוג אחר - הילולת פורים. למי שלא חי על כדור הארץ, רק נעדכן שפורים כבר מזמן אינו חג תמים וחמוד בן יום אחד, שבו ילדים מגיעים מחופשים עם משלוח מנות לבית הספר. הוא הפך לחג אינסופי, שמתפרש על פני ימים ושבועות. זה נראה ככה: 

יום ראשון - יום הפוך לילד מספר אחד, יום כובעים לילד מספר שתיים, יום גמד וענק לילד מספר שלוש, שאמור להתחפש לחיה כשרה, אבל רק מחפצים שיש בבית.

פורים
Getty Images/iStockphoto
להמשך הפוסט

כך תסבירו לילדים מה זה פייק ניוז

בשיעור עם ילדי כיתה ה' על השאלה "איך אפשר לדעת אם מה שכתוב הוא אמת" התוצאות היו מפתיעות ומרגשות. הילדים שמחו להבין איך הם יכולים להבדיל בין אמת לבין שקר ולהיות נחרצים לגבי זה

לאחרונה העברתי הרצאה בכיתה ה' על השאלה "איך אפשר לדעת אם מה שכתוב הוא אמת?". לילדים היו רסיסי רעיונות, שקשורים בעיקר לגלישה בטוחה ברשת, אבל מהר מאוד התגלה שאין להם עוגן או נקודות ייחוס לנווט בים של מידע.

התמקדנו בשאלת חקר ספציפית: "האם חייזרים קיימים?". הודעתי לכיתה שהדעות שלהם לא מעניינות אותי בשלב זה של הדיון, אלא שרק נבחן את השאלה הזאת באמצעו ארבעה מקורות מידע על הנושא, ונבחן אם אלה מהימנים או לא.

מבקרים בפסטיבל החייזרים ברייצ'ל, אתמול
John Locher/אי־פי
להמשך הפוסט

זה הסרטון המזעזע שראיתי בחיי, וזה בטיקטוק של הילדים

ילדים ישראלים מקבלים טלפונים חכמים הרבה לפני מקביליהם בעולם, וחשופים בגיל צעיר לתכנים לא הולמים. הגיע הזמן להשיב את הסמכות ההורית גם בעולם המקוון, כי כרגע יוצרי טיקטוק מגדלים את הילדים שלנו במקומנו

בשעות הבוקר המאוחרות, באחד מימי שבוע שעבר, רץ בקבוצת הוואטסאפ של הורי הכיתה מה שתואר כ"סרטון מזעזע מהטיקטוק... שימו לב למשחק מסוכן שרץ בטיקטוק".

אומנם הילדים שלי לא מקבלים טלפון סלולארי עד גיל 12, אבל בכל זאת רציתי לראות מה הולך אצל החברים של ילדי . היה כתוב "מזעזע", אבל גם המילה הזאת לא הכינה אותי בשום צורה למידת הזעזוע של הסרטון הזה, למעשה זה היה אחד הסרטונים הנוראיים שראיתי בחיי.

סרטון סנאף בטיקטוק
צילום מסך מתוך טיקטוק
להמשך הפוסט

12 שנות לימוד בלי מילה על אבולוציה זה לא נורמלי

בישראל ילדים יכולים לסיים בגרות בהצטיינות בלי הבנה בסיסית בתיאוריה המקיפה והמרכזית ביותר במדע. נדרש מנגנון משוכלל כדי להסתיר את החשיבה האבולוציונית מילדים, ולכן זה תפקידנו ההורים להשלים לילדינו את הפערים

ילדים ישראלים עשויים לסיים 12 שנות לימוד עם בגרות מצויינת וללא הבנה בסיסית בתיאוריה המקיפה והמרכזית ביותר במדע, האבולוציה.

הילדים שלנו מבלים שעות רבות מגיל הגן ועד התיכון בלימוד סיפור הבריאה המקראי (ולומדים שיש רק אחד) במסגרת שיעורי תנ״ך, מורשת ושל״ח, אך אינם לומדים כיצד לחשוב על השאלות הגדולות האלו בעזרת כלים לוגיים, לאור ערכי תנועת הנאורות וההשכלה, שביססו את המרכזיות של השיטה המדעית, שמרדו בסמכות הכנסייה ושהולידו את הדמוקרטיה והרפובליקה המודרנית וגם את מדינתנו שלנו, שהיא גם דמוקרטית בנוסף ליהדותה.

אבולוציה
REUTERS
להמשך הפוסט

אתגר האוננות של בני הנוער עונה על צורך אחר ממה שאתם חושבים

מתבגרים רבים ברחבי העולם לוקחים חלק ב"אתגר נובמבר", שבו הם לא מאוננים בנובמבר ואז מאוננים בדצמבר בהתאם לתאריך. האתגר אומנם מיני, אבל מאחוריו מסתתר חיפוש אחר מענה שההורות ההליקופטרית לא מספקת

"אתגר נובמבר" הוא אחד הדברים המדוברים בקרב בני נוער ברחבי העולם בחודשים האחרונים. מה זה אומר? לפי האתגר, המשתתפים מוזמנים לאתגר את עצמם ולהימנע לחלוטין מאוננות במשך כל חודש נובמבר (No Nut November). ואז, בחודש דצמבר עליהם לאונן מספר פעמים כמספר התאריך, כלומר ב-1 בדצמבר הם מאוננים פעם אחת, ב-2 בדצמבר מאוננים פעמיים, ב-3 שלוש וכן הלאה.

התנהגויות חריגות או קיצוניות, כמו השתתפות באתגרים מיניים שכאלה (ולצורך העניין גם שקרים, גניבות, חרמות ודומיהם), מזמינים אותנו להתבונן בילד או בילדה כמי שמחפשים לתת מענה אמיתי לצורך לגיטימי שלהם, גם אם הדרך בעייתית או לא רצויה מבחינתנו. לכן, מעבר להזדמנות החשובה לנהל שיח פתוח על כך שאוננות היא פעולה טבעית, נורמלית ובריאה, אבל שההחלטה עליה היא פרטנית ולא חברתית או פומבית, ניתן לראות ב"אתגרים" הללו התנהגות מפצה שלא קשורה בהכרח למין.

Big Mouth . סדרה על בני נוער המיועדת למבוגרים בלבד
Netflix
להמשך הפוסט

מדריך להכנת מסיבת מדעים בלתי נשכחת

הילדה ביקשה יום הולדת מדעים. אז הכנו שלל פעילויות מדעיות. היה פיצוץ. כך תכינו גם אתם את מסיבת החלומות למדענים הקטנים שלכם, או סתם פעילות לאחר צהריים חופשי, בזול ועם חומרים זמינים

בת השבע שלנו רצתה יומולדת מדעים. אנחנו לא חושבים שיש טעם להביא "מפעיל" חיצוני, אלא סבורים שהכי נכון ליצור כמה מוקדי פעילות שילדים יכולים להעסיק את עצמם בהן, לעיתים עם קצת עזרה והנחיה של מבוגר - מה שמאפשר להורים האחרים שמעוניינים להישאר לעסוק עם ילדיהם בעשייה מהנה - ולעיתים בלי מבוגרים. לפעמים אנחנו גם עורכים פעילות קבוצתית קצרה לפני טקס הנרות-שירה-עוגה. בכל מקרה, אני תמיד משתדלת שיהיו מוקדים שפונים לנטיות וטמפרמנטים שונים של ילדים שונים - בין אם הם רוצים להשתולל ובין אם להיות מרוכזים במשהו שקט יותר.

הפעם הכנו ארבעה מוקדי פעילות שונים ופעילות קבוצתית אחת בנושאי מדעים:

יו הולדת מדעים
ניצן ויסברג
להמשך הפוסט

הילדים שלי מתייוונים? כולנו למעשה מתייוונים!

כמעט מכל עבר בתרבות הישראלית מצויים ביטויים, שמות ומקומות שמקורם במיתולוגיה היוונית ובקוסמולוגיות אחרות. הגיע הזמן לנהוג יותר כמו הרמב"ם, ופחות כמו הקנאים, ולהכיר בכך שאנחנו למעשה כימרות גנטיות של תרבויות

יש לנו בבית תוכנית לימודים לא רשמית שכוללת ללמוד לרכב על אפניים, לשחות וגם מיתולוגיה יוונית, מיתולוגיה צפונית וקוסמולגיות, סיפורים ואגדות מכל העולם. לאחרונה, הזכרתי את העובדה שאנחנו מלמדים את ילדינו את כל הדברים האלה ואיזה יהודי טוב סינן לעברי בזלזול הערה על הילדים המתיוונים שלי. 

מיד נזכרתי בטיול המשפחתי שלנו לציפורי. שם ראינו על רצפת בית הכנסת העתיק, שמתוארך לראשית המאה החמישית, פסיפס דומה לאלה שאפשר למצוא גם בבית אלפה, חמת טבריה ומקומות אחרים בישראל. במרכז הפסיפסים אפשר למצוא את גלגל המזלות ואת הליוס, אל השמש היווני רוכב על מרכתבו (בציפורי רק מרכבתו מוצגת), ולצדם שמות החודשים העבריים, שהם למעשה שמות החודשים הבבליים. תמוז אף הגדיל לעשות ולקח את שמו מאל בבלי.

סיזיפוס
להמשך הפוסט

כך תפסיקו להיות העבדים של ילדיכם בארבעה שלבים

אחת הסיבות שהורים בישראל מותשים היא שהילדים שלנו לא עצמאים ואנחנו נדרשים לעשות הכל בשבילם. ככה אנחנו הצלחנו לטפח את העצמאות של ילדינו, לקבל עזרה במטלות הבית ועל הדרך לייצר ילדים בטוחים בעצמם, בעלי יכולת, מסוגלות ותושייה

במהלך החג, עשינו קמפינג בחורשת טל. השהייה לצד משפחות אחרות מאפשרת התבוננות בהן מתנהלות ברגעים יומיומיים, שבדרך כלל אינם פומביים כמו צחצוח שיניים, הכנת ארוחות, שטיפת כלים, מקלחות ואפילו סתם ביקור בשירותים. אט אט גילינו שעל רקע עצי האלון העתיקים והמים הזורמים, בתוך הפסטורליה של ילדים משכשכים או שרועים על מדשאות בין אוהלים משפחתיים, מתפעל את כל העסק מעמד של הורים-עבדים מותשים ומרוטי עצבים.

הילדים הגיעו לגן עדן של תענוגות, בזמן שההורים עובדים בפרך בהרמת אוהלים, ניקוי שולחנות, פריסת מפות, חיתוך ירקות, נפנוף על גחלים, פינוי כלים ושטיפתם, חפיפת ראשים וליווי צמוד של כל ילד וילד, לא משנה באיזה גיל, לשירותים. הילדים, שבמבט ראשון נראו כמו האקלברי פין בזמן שהוא משיט עלים במורד המים, התגלו בהתבוננות מעמיקה יותר כיצורים שלא משים מההורים שלהם. אפילו המתבגרים שבהם, שממש לא צריכים השגחה ליד מקור מים, נשארו צמודים למבוגרים.

giphy
להמשך הפוסט

תרבות פרידות הבוקר בגני ילדים בישראל מזעזעת והרסנית

התפיסה הרווחת לפיה ההורים "רק מפריעים" לפרידה "חלקה" מילדיהם שגויה מיסודה. מטרת פרידת הבוקר היא לא לשחרר את ההורים כמה שיותר מהר לעבודה, אלא מהווה חלק חשוב במערכת יחסים משפחתית ובבניית ביטחון עצמי בקרב ילדים. כך תעשו את זה נכון

בשבוע הבא הורים רבים יביאו את ילדיהם לראשונה לגן, וגם הם כמו רבים לפניהם ייאלצו להתמודד עם הפרידה מהילדים. תפיסת "הפרידה" בגנים בישראל באופן כללי (כמובן שיש יוצאים מהכלל) היא תרבות סמכותנית, שלא רואה את טובת הילדים. הילדים שלנו ראויים למעבר הרבה יותר אנושי וחומל מחיק המשפחה אל תוך מסגרות החברה, לכן יש לשנות את תרבות הפרידה. אבל כדי לשנות אותה, צריך קודם כל להבין אותה.

בישראל כיום רווחת תפיסה שהורים אומנם מטפלים בילדיהם, אבל הילדים - בגופם וברוחם - שייכים לקולקטיב. הפרידה בגן עירייה על פי רב היא המשך ישיר של אותה הגישה. פעמים רבות גננות נותנות תחושה שההורים "רק מפריעים" לפרידה, ושהדבר הנכון לעשות הוא להציב בפני הורים וילדים את הפרידה כעובדה קולקטיבית נוקשה. במרבית הגנים מאפשרים שההורים ייכנסו לגן רק ביום או ביומיים הראשונים וגם זה לזמן קצר, ואחר כך הפרידה חייבת להיעשות בשער הגן, לא בפנים.

גן ילדים
אייל טואג
להמשך הפוסט

זה מה שגורם ל-12 נערים לאנוס, לא מה שאתם חושבים

רבים מצקצקים ששורשי האונס בקפריסין טמונים בעובדה שלא מחנכים כאן לצניעות, כבוד ויראה. זה שטויות. שורשי האונס הם בהיעדר אמפתיה כללית ובעובדה שמין הפך בקרב נערים למשהו פומבי

מה גורם ל-12 בחורים לכאורה לאנוס בחורה בזה אחר זה ולצלם את זה בניידים שלהם? לפי פרופ' עמוס רולידר לחינוך, ששוחח עם העיתונאית סיון רהב-מאיר, "זה לא מתחיל במלון בקפריסין, זה מתחיל הרבה קודם, בללמד ילדים צניעות, כבוד, יראה. הילדים האלה הם בעצמם קורבנות. הם במלכודת. הם גדלים ללא גבולות... ילד בן 14 חושב שהוא אדון לעצמו, למרות שהוא מאוד זקוק לנו, אבל אנחנו לא נמצאים שם. בואו נודה: אנחנו מפחדים להיות נוכחים... אנחנו משנים פאזה. מבינים שהילד בעצם מתחנן שנגיד לו 'לא'"

רהב-מאיר מהנהנת בהסכמה לדבריו. שניהם מייצגים השקפת עולם סמכותנית. כמובן שהם לא טועים לחלוטין, אבל הם כן טועים מספיק כדי להוליך שולל הרבה הורים. זה נכון שהילדים שלנו גדלים באווירה של חוסר גבולות. זה נכון שילדים מרעישים בכיתה, קופצים על הספה ויושבים מול הטלוויזיה עד אמצע הלילה, אבל זה לא נכון שזה קורה בגלל שאנחנו הורים "חלשים", אלא בגלל שבישראל באופן כללי אין גבולות. אין גבולות מדיניים, ואין גבולות אישיים.

המלון שבו על פי החשד אירע האונס, היום
נעה שפיגל
להמשך הפוסט

אל תתבלבלו: הילדים שלכם תלויים בכם, אבל לא בשליטתכם

יש חשיבות עצומה ליחס שלנו כהורים לגוף של ילדינו. עלינו להבין שהגוף שלהם שייך להם ולהעניק להם עצמאות מותאמת-גיל לגביו. זה יתניע תהליך חשוב של הגדרת הגבולות של עצמם, ועל הדרך גם מאבקי הכוח יצטמצמו

כל מי שאי פעם ניסה להאכיל תינוק או תינוקת בכפית ונאבק איתם מי מחזיק את הכפית, יודע שילדים נולדים עם דחף לעצמאות פיזית. למעשה, הילדוּת היא מעבר הדרגתי מתלות בהורים או במטפלים אחרים לכדי חירות פיזית, רגשית ואינטלקטואלית, לכדי עצמאות בכל המובנים. מיניקה לאכילת מזון מוצק. מנשיאה בזרועות אנשים אחרים לזחילה והליכה. מתלות באחרים שיבינו מה הבכי שלנו אומר לכדי יכולת לתקשר במילים. ובסופו של דבר, לבחירת הבגדים שלנו, החברים שלנו, האהבות שלנו והדעות הפוליטיות שלנו.

לכן, יש חשיבות עצומה ליחס שלנו כהורים לגוף של הילדים שלנו. זה לא תמיד נוח, ולעיתים זה גם שונה מהחינוך שאנחנו קיבלנו בבית שבו גדלנו, אבל העובדה שילדים תלויים בנו לא אמורה לבלבל אותנו ולגרום לנו לחשוב שהגוף שלהם בשליטתינו. הגוף של הילדים שלכם הוא שלהם. לא שלנו.

ילדים משחקים במזרקה במלבורן שבאוסטרליה, בשבוע שעבר
AFP
להמשך הפוסט

אפליה מגדרית שמתחילה כבר בארגז החול

בישראל רווחת אמונה תפלה מפלה נגד ילדות קטנות, לפיה יש טפיל בארגז החול שנכנס לפות דרך התחתונים, לכן הן צריכות ללבוש טייטס מתחת לשמלה או החצאית. זו שטות מבחינה בריאותית, שמשרתת שמרנות תרבותית רווחת

ברחבי ישראל מסתובב סיפור על טפילים בארגז החול, שיודעים להיכנס לפות של ילדות קטנות דרך התחתונים. על פי הסיפור, הטפילים החכמים הללו יודעים להעדיף פות של בנות על פני פי טבעת של בנים, והכי מדהים - הם יודעים לא להתעסק עם ילדות בטייטסים. 

לכן, במקומות רבים בישראל גננות והורים מלבישים ילדות בטייטס מעל התחתונים ומתחת לחצאית או השמלה, גם בחודשי הקיץ החמים. ובכן, כפי שד"ר איתמר נצר, גניקולוג, מסביר: "אין סיבה בריאותית לכך שבנות ילבשו טייטס מתחת לחצאית. אומנם יש ביצי תולעים בארגז החול, אבל אלה נכנסות לגופם של בנים ובנות כאחד ועושות זאת דרך הפה ולא במגע עם הפות או עם פי הטבעת.

ילדות
Image Source/Ulrik Tofte
להמשך הפוסט

לא תמיד הרוב קובע, וחשוב שילדים יבינו זאת

נכון שכלל "הרוב קובע" שכיח לקבלת החלטות בקבוצה, אבל הוא לא היחיד ולא תמיד נכון. צריך לזכור את זה, כי לפעמים כשהרוב קובע נפגעת חשיבה מקורית וחדשנות

בת ה-9 חוזרת שבורה מבית הספר ומספרת שהיא "חייבת להכין חידון מעצבן להפסקה פעילה". למה את חייבת להכין אותו, תמהתי. "כי הרוב קובע". מה זאת אומרת, התעניינתי. "אנחנו קבוצה של ארבעה שצריכה להכין פעילות להפסקה הפעילה ושלושה הצביעו בעד הכנת החידון".

כאשר מי שמיועד להיות שר החינוך טוען ש"הרוב קובע" גם בבית המשפט, למה שנצפה מהילדים שלנו למשהו אחר? לכן, סיכמתי עם המורה שאגיע לכיתה להעביר לילדים הרצאה ופעילות על עבודת צוות. 

הרוב קובע
Pinterest
להמשך הפוסט

איך לדבר עם ילדים על השואה?

עלינו לתווך לילדים את השואה תוך הצבת מסר מרכזי של חיים ותקומה ושילוב ערכים חיוביים של חברות, נתינה, אהבה ותקווה. את הדימויים הקשים והפחדים החליפו בסיפורים אמפתיים ואופטימיים

"אמא מה זה יום השואה?", שואלת בת השש בארוחת הערב, שבריר שנייה לפני שאני מספיקה להגיד "יאללה לאמבטיה".

אני: למה את שואלת?

יום השואה ילדים
עומר לנדוי
להמשך הפוסט

"והגדת לבנך" מסרים אופטימים וחיוביים

פסח הוא זמן טוב לדון בנפלאות המיתוסים העוברים מדור לדור. אפשר להעביר באמצעותם מוסר השכל אופטימי וחיובי, ואפשר גם לזרוע באמצעותם שנאה ופחד, כפי שקורה בחלקים מסוימים בישראל כיום

חוקר המיתוסים האמריקאי, ג'וזף קמבל, מי שחקר מיתוסים מכל העולם, גילה שכולם חולקים את אותו מבנה סיפורי, אותו הוא כינה "מסע הגיבור". המיתוס מתחיל עם גיבור שלא יודע שהוא הגיבור. הוא חי בעולם שמשהו בו אינו כשורה, ואז מקבל קריאה לצאת למסע. בדרך כלל, הגיבור מסרב תחילה לקריאה, אבל בהמשך חוזר אליה ומתרצה. לרוב, הגיבור מקבל מתנה כלשהי שעוזרת לו במסע, ומהרגע שיצא הוא נכנס לעולם קסום, שבו הוא נאבק בדמויות שונות בעלות כוחות גדולים ממנו. דרך המאבקים הוא נחשף לערכיו הגבוהים ומגלה את כוחו שלו, כוחו של הגיבור. לכשהשיג את המטרה שנתגלתה תוך כדי המסע, הוא חוזר לעולמו הראשון ומביא לו את המזור המיוחל.

את התבנית הזו אפשר למצוא בסיפור יציאת מצרים, שם מסע הגיבור הוא של משה. אפשר למצוא אותו גם במסע הגיבור של בודהה, ישוע, פרסאוס, אליס בארץ הפלאות, דורותי בארץ עוץ, לוק סקייווקר, וניאו במטריקס. הגיבורים אומנם שונים, האתגרים ותפאורה מגוונים, הערכים שבאים לידי ביטוי במהלך הסיפור משתנים ומוסרי ההשכל מעודכנים לפי הקהל והמסורת, אבל התבנית הסיפורית זהה.

סדר פסח
מארק ניימן / לעמ
להמשך הפוסט

הקליפ הפורנוגרפי שסביר להניח שילדיכם צפו בו

אם ילדיכם בני תשע ומעלה, הם בטח כבר ראו את הקליפ המיני הבוטה לשיר "מים" של דודו פארוק. אפשר בכל פעם לסמן "אויב" חדש ולדרוש מיוטיוב להסיר את הסרטון שלו מהרשת, כפי שהורים דורשים בימים אלה לגבי הקליפ הזה, ואפשר גם למנף את זה לדיון בריא וחשוב על מיניות

בקבוצת הוואטסאפ הכיתתית של בתי בת ה-9 עבר סרטון. זה הקליפ לשיר "מים" של דודו פארוק, הבחור שגם עושה הופעות לבר ובת מצווה. הסרטון לא עבר רק בקבוצה של בתי, אלא בעוד הרבה מאוד קבוצות, כל כך הרבה קבוצות של ילדים שהורים מכל הארץ התגייסו להוריד אותו מאתר יוטיוב. הם לא הצליחו, אבל גם אם היו מצליחים, האם זה מה שיפתור את הבעיה? האם סימון אויב חדש וחיסולו, במקום לקיחת אחריות על ילדינו, תשנה משהו? אני בספק. "אויבים" חדשים יצוצו במקומו.

אבל לפני הכל, למה הסרטון הזה כל כך מטריד הורים? כי מדובר בפורנוגרפיה, ולא פורנוגרפיה של קצת ציצי באיזה פלייבוי שחוק, אלא בפורנוגרפיה דפוקה ומעוותת שיכול ליצור רק מי שנשחקו אצלו לגמרי סיפי הגירוי מרוב חשיפה לפורנוגרפיה.

דודו פארוק
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

זה מה שלמדתי מהצורך לקנות 1,440 מתנות יום הולדת

יש לנו ארבעה ילדים, לכל אחד מהם כ-30 חברים בגן או בכיתה. זה יוצא 120 מתנות יום הולדת שצריך לקנות בכל שנה. עכשיו הכפילו ב-12 שנות הורות ותגיעו להרבה מאוד מתנות יום הולדת. זה מה שלמדתי לאורך השנים

בכל תרבות מעניקים ומקבלים מתנות, ובבסיס המנהג הזה עומד עיקרון ההדדיות. טיפוח צניעות ומידתיות בהענקת מתנות מעודדת חשיבה כלכלית אחראית והתחשבות. לא כולם יכולים להוציא הרבה כסף, אבל כולם יכולים להעניק לזולת דברים שערכם נובע מתוך התכוונות.

הילדים שלי הולכים להרבה מסיבות יום הולדת ובכל מסיבה נהוג כמובן להביא מתנה. בעקבות הניסיון המצטבר שלנו בתחום ומעצם השקפת העולם שלנו, אני רוצה לחלוק איתכם כמה כללי אצבע שפיתחתי ב-12 שנות ההורות שלי. 

מתנות
להמשך הפוסט