"איך ייתכן שאחת מתוך אחת מוטרדת, ואני לא מכיר אף מטריד?" - גבר, לא חצי בן אדם - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"איך ייתכן שאחת מתוך אחת מוטרדת, ואני לא מכיר אף מטריד?"

האם לגברים יש מקום במאבק הפמיניסטי נגד אלימות כלפי נשים? בארגון אסל"י מאמינים שכן

תגובות
ארן רונדל, מנהל ארגון אסל"י
הדס פרוש

זה כבר הפך למראה שגרתי, גם אם מטריד מאוד. מחוץ לאולם בית המשפט התורן בו מתנהל משפט נגד גבר פוגע, מתאגדות עשרות נשים ממספר ארגונים פמיניסטיים כדי להביע תמיכה בנפגעת. הן מאמינות לה, מנסות לחזק אותה ומביעות סולידריות עם מצבה, כמו גם עם נפגעות אחרות.

הן מצוידות בשלטים ומגפונים, אבל הנוכחות המחזקת שלהן לא מצליחה להסתיר דבר חשוב ומטריד - את העובדה שכמעט אף פעם לא תמצאו גם גברים שעומדים ומפגינים לצידן. משל היתה תופעת האלימות המגדרית נגד נשים בעיה שלהן בלבד.

את המצב הזה בדיוק מנסים לשנות באסל"י (ארגון סרט לבן ישראל), ולרתום עוד ועוד גברים למודעות לבעיה, ומאוחר יותר למאבק באלימות נגד נשים. "אחרי הרצאה שהארגון עשה באיזו אוניברסיטה ניגשה אלינו אישה וסיפרה שלפני שנתיים חברה שלה נרצחה על ידי בן הזוג שלה. היא הלכה לכל הדיונים בבית המשפט ושאלה אותנו דבר אחד - 'איפה אתם? איך לא הייתם שם? איך לא קמים גברים ומשמיעים קול נגד המצב הזה?'", מספר ארן רונדל, מנהל הארגון בישראל.

ארגון סרט לבן נוסד בקנדה ב-1991 על ידי קבוצת פעילים כניסיון לגייס גם גברים למאבק באלימות כנגד נשים, וכיום הוא פעיל ב-60 מדינות, כולל בישראל. בעשור האחרון אסל"י פועל ל"הנמכת הגדרות", כפי שחבריו קוראים לזה, בבתי ספר, תנועות נוער, משרדים ממשלתיים ומוסדות להשכלה גבוהה, ועורך מגוון סדנאות, הרצאות ופעילויות דיגיטליות, כדי לנסות ולגרום ליותר גברים לקפוץ מעל הגדר שהונמכה. "קודם כל צריך לגרום להם להבין שיש בעיה", מסביר ניר גסקו, הייטקיסט בן 49, אב לשתי בנות ובן ופעיל בארגון. "וזו לא בעיה רק של נשים. אנחנו פשוט חיים בסוג של עולם מקביל; זה שאנחנו לא חווים את זה לא אומר שזה לא שם. הבעיה קיימת ומשמעותית".

בשיחה עמם עולה לא פעם העובדה שמדובר בארגון גברי פמיניסטי יחיד. "הצלחה מבחינתנו היא לראות עוד ארגון של גברים שיוצא נגד אלימות מגדרית, שיאבק לצדנו", הם מצהירים ולא מהססים להודות שלעיתים הם נתפסים כעוף מעט מוזר, אולי מיותר, על ידי ארגוני הנשים. "יש הרבה פעמים תחושה של 'מה אתם מסתובבים לנו בין הרגליים'", מודה רונדל, "אבל אנחנו מקבלים את זה שזה מאבק שאנחנו שותפים לו, ולא מובילים אותו. גם זה שיעור בגבריות".

אנחנו נפגשים באחת מהגינות העירוניות בצפון הישן והנינוח של תל אביב, ודווקא כאן גסקו מבקש להבהיר את הפער הבסיסי, היומיומי, בין גברים ונשים. "בוא נקח גבר ואישה, ונבקש מהם לעבור בגינה הזו בלילה. ברור הרי שלשניהם תהיה חוויה שונה. הפער הזה מגלם באופן הכי יומיומי את בעיית האלימות, וקצת מההשפעות שלה על החיים שלנו".

גברים אמיתיים חושפים - איך להתחיל עם בנות | סרטון של ארגון אסל"יאסל"י - סרט לבן ישראל

"אלימות מינית קשה, כמו אונס למשל, זו תופעת קיצון", הוא ממשיך. "כולנו נגד אונס, נכון? אבל יש עוד אלפי התנהגויות אלימות וכוחניות כלפי נשים שהן לא אונס, אבל הן לא מספיק מדוברות. חלק מההתנהגויות האלה הופכות שקופות - כך שרבים מתקשים להבין כי מה שלי נראה נורמטיבי או סביר לא בהכרח נראה או מרגיש ככה לצד השני. למשל חיבוק מיידי לנשים כשאומרים שלום, או בדיחות סקסיסטיות שמנכיחות את האלימות המינית. אנחנו צריכים לפחות להפסיק לשתוק מול התנהגויות פוגעניות".

"אנחנו לא מטרידים"

בין אם הגיעו לפעילות בארגון בגלל הבנות שלהם או בגלל היכרות עם נשים, פגועות או בעלות פוטנציאל להיפגע, ובין אם הם נמצאים כאן פשוט כי מאסו באלימות נגד נשים, חברי הארגון מפצירים בגברים לקחת אחריות על הנעשה סביבם. "נשים הן 50% מהחברה, והן חוות את התופעה הזו כל הזמן", מציין גסקו. "אם כל בחורה הוטרדה בחייה אבל אני לא מכיר אף גבר שהטריד - אז יש פה איזשהו פער שצריך לשים עליו דגש".

"כדאי שאנחנו, כגברים בעלי יכולות וכוח, נשאל את עצמנו מה אנחנו יכולים לעשות כדי לתרום לאווירה טובה יותר", הוא מפרט. "זה מתחיל במודעות וממשיך למעשים קטנים כמו הבהרה לבני השיח שלנו שהערות פוגעניות לא מקובלות עלינו. בסוף, זה כמו המאבק במשבר האקלים. מחזור של פלסטיק אחד לא יציל את העולם, אבל אנחנו מחפשים להגיע למסה קריטית של גברים שידאגו שבסביבה שלהם לא תהיה אלימות כלפי נשים כדי להגיע לנקודת מפנה. והיא קרובה הרבה יותר מכפי שנדמה לנו".

למרות ההצהרה האופטימית הזו, שלושת הפעילים מספרים שכל מפגש מול גברים בנושא אלימות נגד נשים מתחיל בהתנגדות. "מה אתם רוצים מאיתנו, אנחנו לא מטרידים, נגד אלימות מינית ואנחנו לא הכתובת", הן רק חלק מהצהרות הלוחמניות שנשמעות מגברים בטווח גילים רחב במיוחד עמם חברי הארגון באים במגע. נדמה שחסרה ההבנה כי אלימות אינה רק אונס. "אחר כך מתחילים לדבר הגברים שהיו בשקט בהתחלה ואתה רואה שהנושא הזה מפריע להמון גברים", מספר רונדל על חוויותיו מהשטח.

חברי ארגון אסל"י
הדס פרוש

כפי שמעידים החברים מאסל"י, הרתימה של גברים למאבק באלימות נגד נשים מסתמנת כדבר לא פשוט. אולם כשמבינים שההסללה המגדרית והאלימות הממסדית נגד גברים היא צדו השני של מטבע האלימות נגד נשים, קל יותר להסביר גם לגברים מדוע כולנו נדפקים מההטיות המגדריות. זאת כמובן גם בהינתן העובדה כי נשים נמצאות בצד שנפגע הרבה יותר, בוודאי בכל הנוגע לאלימות מגדרית.

עומרי טנקמן, חבר ועד מנהל בארגון וסטודנט לתואר שני בלימודי מגדר, לא מהסס לקשור את אלימות הקצה אל תהליכי התוויית הגבריות עבור בנים צעירים. "יש בעיה שנובעת מחברות והסללה לגבריות מסוימת", הוא מסביר. "בגילי תיכון מי שיותר גבר זה מי שמזיין יותר, ויש לזה קשר לפורנוגרפיה, לחץ מיני ובסופו של דבר גם לאלימות. כשאנחנו מצליחים להגיע לנוער ולהציע לו דרך אחרת אל הגבריות, גם היכולת להבין את בעיית האלימות נגד נשים הופכת גבוהה הרבה יותר".

"הרבה גברים לא משתתפים במאבק הזה כי אף אחד מעולם לא הזמין אותם לשיחה", מצהיר רונדל ומתחיל לצמצם את השיח הגבוה לפעילות יומיומית. "אנחנו מנסים להציע להם להיות במודעות לאלימות הזאת ולהתחיל לזהות אותה, בסביבה הקרובה. לוקח זמן להבין שהיא קיימת בכלל, ובטח שלהעז לדבר כנגד מופעי אלימות, גדולים כקטנים - מפורנוגרפיה בקבוצות וואטסאפ ועד מבטים מחפצנים", הוא מדגים. "על כל מי שמעז לדבר יש עוד הרבה שישתקו אבל מסכימים איתו, וזה חשוב להבהיר לבני נוער ולגברים שמתנגדים לאלימות מינית נגד נשים שהם לא היחידים ושהגיע הזמן שהקול שלהם יישמע".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#