הקרב האחרון על הגבריות: שיזוף אשכים - גבר, לא חצי בן אדם - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקרב האחרון על הגבריות: שיזוף אשכים

יש גברים כמו טאקר קרלסון שמנסים להילחם בהורמון הגבריות הדועך כדי לחזור ולהרגיש שוב "כמו גבר". ההתבזות שלהם היא הרווח שלנו, הגברים האוקסיטוציניים

תגובות
טאקר קרלסון. מעולם לא הסתיר את הערצתו לפוטין
Richard Drew/אי־פי

כדי להבין בדיוק עד כמה עמוק משבר הזהות של הגבריות בימינו, כדאי להכיר את סערת הרשת הקטנה שהתפתחה בימים האחרונים סביב קטעי וידאו מתכניתו של טאקר קרלסון. תכנית הספיישל של קרלסון, מנחה פופולרי ברשת פוקס ואחד הקולות הבולטים והקיצוניים במחנה הרפובליקאי-טראמפיסטי, כבר עלתה לכותרות בעקבות טיזר שכלל הרבה עירום גברי וטון הומו-אירוטי סמוי, אך הפעם העניינים הפכו מוזרים הרבה יותר.

בהתייחס למשבר העולמי סביב דעיכת הטסטוסטרון אצל גברים בעשורים האחרונים (בקיצור: אתם לא חצי מהגבר שאבא שלכם היה), קרלסון אירח את אנדרו מק'גוברן - מומחה כושר - שדיבר על היתרונות בטיפולים להגברת רמות החלבון הגברי הדועך. בין היתר ליהג מק'גוברן, בעוד קרלסון מעודד מהצד, על שיזוף אשכים. טיפול בקרני אינפרא-אדום ישירות על אשכיו של הגבר, שאמור להעלות את רמות הטסטוסטרון.

"רמות הטסטוסטרון דועכת וזה מטורף, ואני חושב שלא לחפש פתרונות לזה, זה טירוף", הצהיר קרלסון. הדבר הנורא בכל הסיפור הזה הוא לא העבודה שיש גברים שמרגישים כל כך חסרי ביטחון בגבריותם עד שהם נאלצים לשזף את אשכיהם, אלא שקרלסון צודק. דעיכת הטסטוסטרון מלווה את העולם המדעי כבר עשרות שנים, למעשה, המחקר טוען כי מאז שנות ה-80 רמת הטסטוסטרון הממוצע דועכת באחוז אחד בכל שנה.

ההורמון הזכרי מופק ברובו באשכיו של הגבר, והוא אחראי לייצור זרע תקין ולתחושת התחרותיות, כמו גם תמיכה בסממנים גבריים מובהקים - שיער חזה, קול עמוק ועוד. רמה לא מספיקה שלו עשויה להוביל לדיכאון וחרדה, תשישות ואף פגיעה בזיכרון. מלבד השלכות בריאותיות נוספות שעוד לא נחקרו מספיק, הסכנה הברורה והמיידית מכך היא דעיכה בפריון, בכמות הזרע ובאיכותו.

במשך השנים גברים לא נשארו אדישים לדעיכת ההורמון והחלו לנפח את גבריותם - בשרירים, במופעי גבריות מביכים ובפיצוי יתר בהתנהגות הנחשבת "גברית". בנוסף, גברים עוברים טיפולים להגברת רמות ההורמון, כגון זריקות מיוחדות וצריכת אבקות חלבון מותאמות. השלב החדש והמוזר בניסיונות הגבריים לבלום את דעיכת ההורמון, מגיע כאמור בדמות שיזוף אשכים. הפרקטיקה הזו היא חלק מהקרנת קרני אינפרא אדום על הגוף כולו, תוך מיקוד על אזור האשכים, זאת למרות שאין מחקר אמין שתומך בכך כאמצעי יעיל להגברת ייצור הטסטוסטרון. למעשה, זו רק עוד הזדמנות הומו-אירוטית עבורם לעסוק בגוף הגברי ובמיניות הגברית, מבלי שהדבר ייחשב נשי ובשל כך - אסור.

דעיכת הטסטוסטרון נגרמת משלל גורמים - מהשמנת יתר ועד התחממות גלובלית - ומשפיעה על מגוון תחומי חיים. אך השאלה היא לא מדוע הטסטוסטרון שלנו דועך, או מה אנחנו יכולים לעשות כדי למנוע זאת. כאשר אנו הגברים ניצבים מול תוחלת חיים גבוהה מאי פעם, רמות הגשמה עצמית מתפתחות שכוללות כעת גם משפחה וחיים רגשיים והגשמת סוגי גבריות שונים, השאלה המתבקשת היא - האם הטסטוסטרון הדועך הוא תופעה שלילית כל כך?

אין ספק שהגברים של היום הם ממש לא הגברים של פעם. רבים מאיתנו לא נושאים נשים רבות וגם לא יוצאים לדו קרב; לא מתים בגיל 27, משל היינו כוכבי רוק אגדיים, וגם לא חוזרים ממסעות ציד עטורי גופות ארנבות ועמוסי און זכרי. אנחנו אמנם פחות חזקים, פיזית ומנטלית, מאבותינו הקדמוניים, אבל אנחנו הרבה יותר רגישים. אנחנו מטפלים בתינוקות שלנו, קשובים לסביבה שלנו ומנסים למצוא בעצמנו שאריות רגש כדי שלא נבלה את שארית חיינו כמו אותם קדמוניים גבריריים - בודדים ומדוכאים.

הרשת כמובן התמסרה באופן מיידי לתעלולי ההומו-ארוטי של קרלסון, כשרוב התגובות לעגו למגיש עצמו ולמרואיינים שמשזפים את אשכיהם מול מנורות אינפרא אדום כדי להרגיש אולטרה זכרי אלפא. האמת היא שאנחנו צריכים לשמוח בו. קרלסון ודומיו רואים בהידרדרות הגבר כסמל של כל הישן והטוב, שהפך לחדש והרע בעיניהם (ע"ע טרלול פרוגרסיבי); הם מבכים את אותה דעיכה גברית, ומקבילים אותה לדעיכה החברתית שהם רואים כעת. בתעלוליהם הרטוריים המביכים (האחרון בהם הוא תמיכה בפוטין הנלחם ב"כוחות האיומים" של הליברליזם משמאל) הם שומטים את הקרקע מתחת לטענותיהם; הגבריות ההיא, הישנה והחזקה שאיננה עוד, נראית כה חלולה וחסרת הקשר כשהיא מבוצעת על ידם. בכך הם מותירים מקום למופעי גבריות שונים, עם פחות טסטוסטרון, לבלוט.

בין אלפי התגובות לסרטון המוזר של קרלסון ומשזף האשכים, בלטו לא מעט תגובות של צילומים בהם גברים מחבקים תינוקות. במעין בעיטה ישירות למפשעה, הגברים הללו לא מהססים להכריז "נטשנו את הטסטוסטרון מאחור". דעיכת ההורמון האחד מאפשרת את עלייתו של האחר, ובמקרה של אהבה - רומנטית או אבהית - ובקשרים חברתיים חדשים או מתהדקים, הגברים מתמסרים לאוקסיטוצין.

"הורמון האהבה" מופרש אצל נשים בלידה ובהנקה והוא נקשר רבות לשיפור היחסים החברתיים. גם אצל גברים ההורמון משתחרר, בזמן אורגזמות ובעבר אולי גם בסוף מסעות הציד ההם, כשהיו חולקים את השלל עם שאר השבט. בימינו, יחסים בין אישיים והקשר עם הילדים הפכו חשובים יותר מרצחנות, והאוקסיטוצין הופך זמין יותר עבור גברים. אין ספק שזו מטרה טובה לגבריות במאה ה-21, ואפילו לא צריך לשזף עבורה את האשכים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#