בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בדיוק בית הספר שאני מאחלת לאויבים שלי: תגובה למאמר של אלירן ארזי

'סער' הוא בית הספר הראשון שנסגר ‏בניו יורק ובמקרה גם המוסד בו בנותינו לומדות. אנחנו אסירי תודה על כל יום בו הן יכולות ליהנות ממעט שפיות

6תגובות
תלמידים בבית הספר סער בניו יורק
Jane Haslam

הקיץ,‏ ‏כמו בכל שנה, בילינו בארץ. אחרי התלבטויות ארוכות החלטנו שגם הפעם חשוב לנו שלשלוש בנותינו תהיה חוויה של קיץ בישראל עם סבא וסבתא, בני דודים, חברים וים. זה לא היה קיץ רגיל: היו הגבלות, מסיכות, בידודים, ובכל זאת לא הצטערנו שבאנו. אחרי חמישה חודשים של ניו יורק במשבר, אפילו ישראל הרגישה שפויה, וכמו תמיד - הרגישה בית. לאחר חודשיים בארץ חזרנו לניו יורק בשבוע הראשון של ספטמבר. החזרה היא תמיד ברגשות מעורבים, קצת שמח, קצת עצוב - אבל בעיקר התרגשנו לחזור למסגרת ולסוג של שגרה וידיעה שסוף סוף חוזרים ללימודים. בניו יורק הלימודים מתחילים אחרי לייבור דיי, שצוין השנה ב-9 בספטמבר. למרות שאנחנו לא מחויבים בבידוד מטעם המדינה, הבנות נדרשו לשבועיים בידוד לפני שיכלו לחזור לבית ספר.

השבוע הופתעתי כשקראתי את מאמרו של אלירן ארזי, וכשראיתי את התמונה שצורפה אליה הייתי חייבת להגיב. 'סער', בית הספר שצולם בכתבה, הוא בית הספר הראשון שנסגר ‏בניו יורק ובמקרה גם המוסד בו בנותינו לומדות. ב-3 במרץ הוא נסגר כשהתגלה מקרה הקורונה הראשון בניו יורק, אצל אחד מהוריו של  תלמיד בתיכון. משם, ההמשך כבר ידוע - חודשים של חוסר ודאות, ישיבה בבית בסגר הרמטי ופחד גדול מכל אדם ודבר שנמצא מחוץ לגבולות הבית. אין אפשרות להגיע למשרד, ומנגד ילדות שלומדות בזום ומבודדות חברתית. 

למרות שאף אחד לא הבטיח לנו שנחזור ללימודים בספטמבר, הייתה החלטה ברורה של המנהלים והצוותים המובילים לנסות להפוך את המשבר למשהו שאפשר ללמוד ולצמוח ממנו. ההבנה שלמרות נפלאות הטכנולוגיה והזום, ישנו ההיבט הרגשי ושיש ערך עצום למפגש של התלמידים עם חברים ומורים פנים לפנים וזה הניע אותם לפעולה. בתור אדריכלית שעובדת עם בית הספר הזה ומוסדות חינוך רבים נוספים בניו יורק וניו ג'רזי, הצטרפתי למאמץ של עשרות מתנדבים ובעלי מקצוע מתחומים שונים: רפואה, פדגוגיה, תכנון, ובארבעת החודשים האחרונים גיבשנו תוכנית עבודה שתאפשר לתלמידים לחזור למבנים ולפגוש את המורים והחברים שלהם אחרי חודשים ארוכים. אלו בעיקר בתי ספר פרטיים שלא כפופים למערכת העירונית, ולכן יש להם את היכולת לנהל את הפתיחה באופן יחסית עצמאי תוך כדי עמידה בהנחיות ותקנות של המדינה.

מתקן לחיטוי ידיים בבית הספר סער בניו יורק
Jane Haslam

‏לפני ארבעה ימים הבנות שלנו חזרו לבית ספר. נכון, יש מדבקות על הרצפה שמזכירות שצריך לשמור על מרחק אחד מהשני; כן, נמצאים בקפסולות והתנועה והמפגשים מוגבלים; זה בהחלט לא כל כך נעים לעטות מסיכה כל היום; כמו גם העובדה שצריך למלא טופס דיגיטלי כל יום ולמדוד חום; ואכן, ההפסקה היא כבר לא מה שהיתה פעם. 

למרות כל אלה, כשליה חזרה מהיום הראשון שלה בכיתה ט' היא נכנסה בדלת ולפני שהספיקה להוריד את המסיכה אמרה, "אמא, זה היה אחד הימים הכי כיפיים בחיים שלי". כי אין תחליף ללראות עיניים מחייכות של חברה, ואין תחליף למורה שמרגיש תלמיד שצריך עזרה, ואין תחליף לחום אנושי גם ממרחק של 6 פיט (2 מטר). בינתיים עברנו כבר שלושה שבועות של בית ספר, ואנחנו אסירי תודה על כל יום שעובר והן יכולות ליהנות ממעט השפיות הזו, שהיא "הנורמלי החדש" שלנו.

הילה שטרן, היא אדריכלית המתגוררת עם משפחתה בריברדייל, ניו יורק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו