בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עכשיו זה מדעי: מחקר מצא שבישראל כולם רוצים להיות הורים, גם לסביות והומואים

לא רק סטרייטים ישראלים מגלים רצון עז להיות הורים, אלא גם לסביות, הומואים וביסקסואלים מתאווים להקים משפחה, הרבה יותר מבמדינות אחרות - ואיך דכאון קשור לכך?

55תגובות
הפגנת פעילי להט"ב בקוסטה ריקה, בחודש שעבר
JUAN CARLOS ULATE/רויטרס

רווקות ורווקים רבים חווים תכופות את הסיטואציה המביכה והמאוד ישראלית, שבה הדודה התורנית שואלת אותם מתי כבר יגיעו החתונה והילדים. ישראל היא מדינה שמעודדת - שלא לומר לוחצת על - ילודה. ממוצע הילדים למשפחה בה, 3.1, הוא הגבוה ביותר מבין מדינות ה-OECD, אחוז הנשים הישראליות מעל גיל 40 שאין להן ילדים (10.82%) הוא בין הנמוכים בעולם (לצורך השוואה, באנגליה יש 20%) והיא אלופת העולם בקליניקות פריון פר נפש. 

העובדות הללו הובילו את ד"ר גבע שנקמן, פסיכולוג קליני ומרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה, לשער שגם הומואים, לסביות וביסקסואלים ישראליים (לה"בים), שאין להם עדיין ילדים, יגלו מוטיבציה גבוהה יותר להפוך להורים בהשוואה ללה"בים ממדינות אחרות. במחקר השוואתי שערך השנה, ביחד עם עמיתים מפורטוגל ומאנגליה, הוא גילה שאכן כך.

"שאלנו 'לא הורים' כמה אתם רוצים באמת להיות הורים, כמה אתם באמת מתכוונים להיות הורים וכמה מטריד אתכם אם בסוף לא תהיו הורים", מסביר שנקמן. הנבדקים משלוש המדינות הותאמו מבחינת משתנים של מין, גיל, נטייה מינית, השכלה, סטטוס ביתי וכו'. נקודה נוספת שחשובה לחוקרים היתה להשוות את ישראל למדינה שדומה לה מבחינה תרבותית מצד אחד, ולמדינה ששונה ממנה מן הצד השני. "בדומה לישראל, פורטוגל היא מדינה מאוד משפחתית והחברה הישראלית והפורטוגלית הן קולקטיביסטיות. לעומתן, אנגליה מייצגת חברה אינדיבידואליסטית". 

לפי תוצאות המחקר, שמתפרסמות כאן לראשונה, "הנבדקים בישראל הפגינו כוונה גדולה יותר להיות הורים, והיו מוטרדים הרבה יותר מהאפשרות שלא יהפכו להיות הורים גם ביחס לפורטוגל וגם ביחס לאנגליה". יחד עם זאת, המחקר גם גילה שבשלוש המדינות נמצא פער משמעותי בין המוטיבציה והכוונה של לה"בים להיות הורים, לבין המוטיבציה והכוונה של הטרוסקסואלים להיות הורים. "בכל המדינות שהשתתפו במחקר, הומואים, לסביות וביסקסואלים דיווחו על פחות מוטיבציה וכוונה להפוך להיות הורים", אומר שנקמן. "אנחנו מכירים את האפקט הזה גם ממחקרים שנערכו בארצות אחרות".

שנקמן מציע כמה סיבות משוערות להבדל האוניברסלי הזה. "קודם כל, על הטרואים מופעל יותר לחץ להפוך להיות הורים", הוא מציין. "שנית, ברוב המקרים קל להם יותר להפוך להורים ולכן הגיוני שתהיה להם כוונה גדולה יותר, משום שהומואים יודעים שיהיה עליהם לעבור תהליך פונדקאות ארוך ויקר ולסביות יודעות שיזדקקו להפריות". ויש גם סיבה שלישית, תיאורטית - מודעות לאפליה. "אם הומואים ולסביות יודעים שהמדינה מפלה לה"בים לגבי האפשרות להפוך להורים, הגיוני שהם יהיו נכונים פחות להיכנס למצב שבו יהיו תחת אפליה ממוסדת". 

ד"ר גבע שנקמן
עדי כהן צדק

כדי לבחון את התיאוריה הזאת שנקמן ערך מחקר נוסף, שהתפרסם בחודש שעבר ב-Sexuality Research and Social Policy. "דגמנו 612 משתתפים - הטרואים, הומואים, לסביות וביסקסואלים, והוספנו לשאלוני המוטיבציה והכוונה גם שאלון שבדק ציפייה לסטיגמה לגבי הורות". המשתתפים נשאלו: "עד כמה אנשים יחשבו שזה מוזר שתהפוך להיות הורה?", "עד כמה בני משפחה יחשבו שזה מוזר שתהפוך להורה?", "עד כמה אנשים יביעו ספקות באשר ליכולות ההוריות שלך?". באופן לא מפתיע, לה"בים הפגינו ציפייה גבוהה יותר באופן מובהק לסטיגמה לגבי הורות. "זה נתון מבאס, אבל צפוי", מוסיף שנקמן. 

שנקמן נימק את הפער הזה באמצעות מודל סטטיסטי: "כשאני מנטרל את המשתנה של ציפייה לסטיגמה ביחס להורות, אין הבדל בין הומואים ולסביות לבין סטרייטים בכוונה להיות הורה", הוא מבהיר. "וזה כבר נתון משמעותי. לה"בים מצפים לסטיגמה לגבי הורות בגלל שיש אפליה ממוסדת בישראל", הוא מדגיש. "זוגות חד-מיניים לא יכולים להתחתן בארץ, פונדקאות מותרת רק להטרואים ולא לזוגות חד-מיניים, ובכלל יש כאן אקלים של דעות קדומות ואפליה".

אבל שנקמן לא הסתפק באמירה הנוקבת הזאת וערך מחקר שלישי השנה, גם הוא התפרסם ב-Sexuality Research and Social Policy, שבו הראה שככל שהציפייה להפוך להיות הורה נמוכה יותר - כך גדל הסיכוי לסיפטומים דיכאוניים. "פחות אושר, פחות שביעות רצון מהחיים ויותר סימפטומים דיכאוניים", הוא מציין.

איך אנחנו יודעים שזה לא הפוך? אולי המדוכדכים יותר רוצים פחות להיות הורים?

"יש אפשרות כזאת. כל המחקרים הם מחקרי סקר, מחקרים קורלטיביים, כך שהאפשרות שאת מציגה קיימת, כי לה"בים נמצאים בסיכון גבוה יותר לחוות סימפטומים דיכאוניים בגלל 'לחץ מיעוטים' - לחץ שנגרם מסטיגמה, אפליה ודעות קדומות. הומואים ולסביות ישראליים אמנם רוצים להיות הורים יותר מאשר הומואים ולסביות במדינות אחרות, אבל הזכויות שלהם כאן גרועות יותר מבאותן מדינות. כך נוצר פער גדול בין ציפיות ורצון לבין האפשרות לממש".

יתר על כן, אפליה ממוסדת הוכחה כקשורה עם יותר דיכאון ואובדנות, אומר שנקמן. "בארצות הברית, מחקרים עקבו אחרי התנודות באחוזי הניסיונות האובדניים של לה"בים כפונקציה של שינויים בחקיקה. אפשר לראות שבמדינות שבהן נעשתה חקיקה פרו-לה"בית, הניסיונות האובדניים פחתו. יש קשר ישיר". 

שנקמן מודה שהוא מודאג מכך, ולא מהסס להפנות אצבע מאשימה כלפי קובעי המדיניות בארץ, שלדבריו פוגעת ברווחה הפסיכולוגית של אוכלוסייה שלמה. "זה מטריד אותי מאוד כפסיכולוג קליני", הוא אומר, "זה צריך להדאיג את כל אנשי בריאות הנפש. צריך להניח את הנתונים האלה מול מקבלי ההחלטות, שיראו את ההשלכות של המדיניות שלהם באופן שהוכח מחקרית. הם צריכים להסתכל לאנשים בעיניים כשהם אומרים להם 'לא'. עליהם לדעת שזו לא סתם פוליטיקה, שיש להחלטות הללו השלכות ישירות על המצב הנפשי של בני אדם ממשיים. האפליה הזו גודמת ומקצצת באופן משמעותי בזכות בסיסית - הזכות להיות הורה". 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו