בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העתיד ב-Metaverse של צוקרברג, כפי שהסביר לי ילד בן שמונה

המחר הדיסטופי-כמדומה שמתכננים לנו בחברת האם של פייסבוק הוא עדיין בגדר מגדלים פורחים באוויר. איך הוא עשוי להיראות? אב מודאג אחד צלל לנבכי היקום של Roblox כדי לגלות

7תגובות
אוואטרים של Roblox
ג'ייסון הנרי עבור הניו יורק טיימס

כמו רבים אחרים, גם אני נאבקתי כדי להבין את ה"מטאוורס" מאז קבע מארק צוקרברג עובדות בשטח כשמיתג מחדש את פייסבוק כמטא.

לאחר שקראתי במשך כמה ימים תיאורי מגדלים טכניים פורחים באוויר של הממלכה המסתורית הזו כ"אינטרנט שקרם עור וגידים, מקום בו במקום רק לצפות בתוכן, אתם נמצאים בתוכו," כפי שצוקרברג עצמו פעם ניסח זאת, פניתי למישהו שחי זאת מדי יום: בני בן השמונה, אנטון, הודות לאובססיה שלו לפלטפורמת הגיימינג רובלוקס.

אנטון ורוב חבריו לכיתה ג' בברוקלין נמנים בגאווה עם המספר הבלתי יאמן של 43 מיליון משתמשים פעילים מהם נהנית רובלוקס מדי יום, פיצוץ אוכלוסין שאירע בעיקר בעת מגפת הקורונה (בסיס המשתמשים הפעילים היומי של רובלוקס צמח ב-82% בתשעת החודשים הראשונים של שנת 2020).

ההשפעה של רובלוקס גדולה עד כדי כך שכאשר הפסיקה הפלטפורמה לפעול למשך שלושה ימים בסוף השבוע בו נחגג האלווין, הילדים חוו זאת כגרסתם הפרטית למשבר הטילים בקובה.

נסערים ומבולבלים, הם החליפו זה עם זה שמועות בנוגע למתקפת פתע מטעם קולקטיב האקרים נכלולי. "אבל אל תפרסם את השם שלהם אונליין," הזהיר אותי אנטון. "אתה יודע מה קורה כשהאקרים מתעצבנים" (רובלוקס הבהירה בשלב מאוחר יותר כי המערכת פשוט קרסה עקב ביקוש יתר).

הסיפור של רובלוקס - דלג

כל מי שמשחק ברובלוקס, או בכל פלטפורמת גיימינג מקוונת פופולרית אחרת בדומה ל"מיינקראפט" או "פורטנייט" כבר חש עצמו בבית בתהליך החלפת העולם השטוח של אתרים ומדיה חברתית לכדי משהו מקיף בהרבה. בקרוב נאמץ כולנו, כביכול, את המציאות המדומה והרבודה ונדריך צעדיו של כמעט-אני ממוחשב במרחבים האין-סופיים של נופי חלום דיגיטליים שנראים כאילו נוצרו באולפני פיקסאר - או צוקרברג - כדי לעבוד, לעשות קניות, לטייל, לבלות עם חברים וגם (כך אני מנחש) להיפגש לסטוצים.

כשמובילה אותי התחושה כי אני כבר נמצא מחוץ לעניינים באופן חסר תקווה, ביקשתי לאחרונה מאנטון לקחת אותי עמו לארץ-לעולם-לא הדיגיטלית שלו. כששנינו יושבים על ספת הסלון שלנו ורוכנים מעל לאייפון שלי, הצליח אנטון לזקק את מהותו של המקום הזה, כמנהל קרן הון סיכון המנווט במיומנות את מכונית הטסלה שלו במורד רחוב סנד היל שבעמק הסיליקון.

"אתה זוכה לבקר בעולם אחר," אנטון אמר, רגע לפני שהשלנו את גופנו הגשמי כדי להיעלם בסגנון "טרון" לתוך הפיקסלים. "זאת אומרת, אתה לא באמת זוכה לבקר. אבל אתה מרגיש ככה."

אבל איפה ננחת? רובלוקס מכילה מיליוני משחקי תפקידים מאלפי יוצרים עצמאים.

מן הסתם ישנם משחקים מהם ילדים אמורים להימנע, כמו "Jailbreak" הפופולרי להחריד, משחק תפקידים שבו "תפקידם" של מי שבחרו בחיי הפשע לפרוץ החוצה מהכלא ו"לשחק" בתזמור מעשי שוד מאורגנים. ההורים מתחרפנים גם מהגרסאות הרבות ל"משחק הדיונון" ברובלוקס, המבוססות על הסדרה של נטפליקס שידועה באלימות הקיצונית שלה.

ההתפתחות של רובלוקס - דלג

אבל אנטון משקיע את עיקר זמן המסך שלו ב"Bloxburg", משחק סימולציה, שאני מוכרח להודות שנראה די משמים. המטרופוליס הווירטואלית הלא-כה-שוקקת חיים שלו נראתה כמו פרבר כל אמריקני שנוצר בתוכנת AutoCAD, וחייו שם לא היו שונים מאלה של מבוגר אמיתי, המשועבד לשעון הנוכחות מתשע עד חמש אחה"צ.

ואף על פי כן, הוא חיכה ממש בכיליון עיניים לנהוג את האוואטר דמוי הלגו שלו - שהציג לראווה גזרה שהייתה גורמת למתאבק ג'ון סינה להפוך ירוק מקנאה, הודות, לדבריו, למשחק רובלוקס אחר - "סימולטור הרמת משקולות" - לעבודתו במקום שנקרא "פיצה פלנט".

משמרתו ארכה רק דקות ספורות, הודות לציר הזמן המתכווץ של רובלוקס, אבל האוואטר שלו היה עסוק מאוד בהזנת פיצות לתוך תנור תעשייתי במסעדת עידן-חלל שמתברר כי הייתה אוטומטית מספיק כדי לאפשר לו לנהל את המטבח לגמרי לבדו (קיוויתי שלא מדובר בהצצה לעתיד האמיתי של אנטון במקום עבודה הנשלט בעיקר בידי רובוטים).

הוא היה נרגש להרוויח מספיק Blocksbux (מטבע פנים-משחקי שאפשר לרכוש בעזרת המטבע הרובלוקי, Robux) כדי לצייד את בית החווה הצנוע שלו, הצבוע צהוב, בתיבת נגינה בסגנון "היו ימים" (“Happy Days”) שהוצבה, למרבה הפלא, במדשאת הגינה האחורית, לצד שק אגרוף כבד וערסל. ברור כי זו הפינה בה הוא מתענג על החיים. "אתה קובע את החוקים," הוא אמר. "אתה יכול לרכב על אופנוע, לקנות בית, לארגן מסיבה. אתה יכול להשיג עבודה גם אם אתה בן שמונה."

ב"בלוקסבורג" יש גם סצנת חיי לילה, כמדומה. באחד מהביקורים במשחק עברנו במסיבה בבית דמוי האנגר שנראה כמו אגף ממוזיאון המומה (MoMA), עם ריהוט שנרכש כולו מקטלוג ישן של רשת "סירס".

מיותר לציין כי האורחים כולם היו ממש "מרובעים", בעיקר משום שגם הם היו אוואטרים בעלי גוף רבוע כלבנה של רובלוקס. לא היה נראה שמישהו מכיר מישהו מהאחרים, או מתרועע איתם. אבל בהתבסס על החיוכים הקפואים, נדמה שהם נהנו להתהלך מחדר לחדר בגרירת רגליים כבדה של שחקן פוטבול ולעשות שום דבר באופן מיוחד. דומה כי איש לא הבחין כשהאוואטר של אנטון החנה עצמו מאחורי מערכת תופים ושחרר את הלארס אולריך הפנימי שלו.

אבל למסיבות מעוררות מבוכה אני יכול להגיע גם בחיים האמיתיים. ביקשתי לקבל הצצה מסחררת יותר של העתיד הכביכול פנטסטי שלנו במטאוורס, אז נכנסנו ל"אמץ אותי!", סוכריה של משחק הנהנה מגרפיקה הלקוחה הישר ממשחק "קנדילנד", ובו אוספים המשתמשים חיות מחמד ומטפלים בהן - חלקן "רגילות", וחלקן מגיעות הישר מעולם המיתולוגיה ובוקעות מתוך ביצה. "הרגע הציעו לי חתלתול פרוותי," אמר אנטון, רגעים ספורים אחרי שנכנסו למשחק. "המשחק הזה עד כדי כך ידידותי לילדים."

על פני השטח, דומה כי המשחק הציע דגש על התפתחות הגיל הרך וביטוח בריאות בר השגה שיספקו גם את הסוציאליסט המתקדם ביותר (ממש משלמים לך כדי לקחת את חיית המחמד שלך לבית החולים, סיפר לי אנטון).

אך מתחת לפני השטח, המשחק המה מתככים ומתאוות בצע שלא היו מביישים את הסדרה "יורשים". ממש כמו במטאוורס של צוקרברג, רוב הדברים השווים עולים כסף, במקרה זה המטבע הוירטואלי של המשחק, אותו ניתן להרוויח, כך הודיע לי אנטון, בעזרת השלמה של משימות במשחק, או בתמורה לכסף אמיתי אותו ניתן לסחוט מההורים (בשנה שעברה חייב ילד חובב רובלוקס בן שש את חשבון הבנק של הוריו ב-8,000 דולרים).

המטרה האמיתית אינה לנצח או להפסיד, אלא לחמוד ולהשיג.

האנרגיה המסחרית הזו הייתה מרוממת רוח, אך גם שוחקת. והיא גרמה לי לחשוב על הפרשנות השלילית שנעורה בשבועות האחרונים מצידם של מי שהביעו אימתם מפני המטאוורס כשמיכה חונקת נוספת של טכנולוגיה, שתגרום לבני אדם להתכנס בקליפתם ותבודד אותם זה מזה, ומתענוגות החושים של החיים האמיתיים.

אני סבלתי מהפחד ההפוך. נראה שהמטאוורס של אנטון שואב את הדור שלו מיקום דיגיטלי נאיבי של נינטנדו ו"מואנה" הלאה אל חיים דיגיטליים וירטואליים, אבל דומים מדי לדבר האמיתי, ומלמדים אותם לקחי חיים קשים שאני הייתי מוגן מפניהם עד שנות העשרים לחיי.

ומצד שני, אנטון כבר שואף להפוך ליזם בסדר הגודל של צוקרברג (או אולי טראוויס בארקר הבא). כפי שהוא מנסח זאת, "רגע אחד עובדים עליך, וברגע בא אתה עושה חיים משוגעים ומרוויח מיליארדי דולרים."

המאמר פורסם במקור בניו יורק טיימס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו