בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סטודיו המשחקים ניסה לקדם גיוון - וחטף אש מכל הכיוונים

אקטיוויז'ן בליזארד התפארה ב-Diversity Space Tool המדרג את רמות האתניות, המגדר והנכות של הדמויות שמאכלסות את משחקיה; כצפוי, הקוטב השמרני לא אהב זאת - אך מירב הביקורת הגיעה דווקא משמאל

10תגובות
כלי הגיוון החללי. הכוונות היו טובות - כאב הראש שהגיע לאחר מכן היה גדול
King

הייתם חושבים שאקטיוויז'ן-בליזארד, החברה שנקלעה בשנים האחרונות לכל כך הרבה שערוריות וקיבלה כל כך הרבה תשומת לב שלילית, תדע לזהות מלכודת יחסי ציבור לפני שהיא נכנסת אליה מרצונה החופשי. אבל במהלך סוף השבוע, לאור רשומה שפרסמה בבלוג שלה על "כלי חלל הגיוון" (Diversity Space Tool) שפיתחה, היא לימדה אותנו שמהרגלים ישנים קשה להיפטר.

את הכלי עליו דיבר הפוסט (שמאז נערך בצורה די משמעותית) פיתחה במקור קינג, זרוע החברה שהפיקה את הלהיט קנדי קראש. לדברי הטקסט המקורי מדובר בכלי לשימוש פנימי שנועד לדרג, לכמת ולקטלג את כמות הגיוון במשחקי החברה, בדגש על סוגיות של מגדר, מוצא, גיל וכן הלאה. המטרה המקורית היתה מבורכת בסך הכל: לוודא בצורה קונקרטית שמשחקי החברה מכילים את הכמות הרצויה של גיוון בתחומים האלה, כדי ש"כל השחקנים ירגישו בנוח".

ההסברים האלה לא עבדו על האינטרנט. למעשה, הפוסט הזה הצליח לזכות לגינויים מכל קצוות הקשת הפוליטית: התייצבו לקרב כצפוי אלה מימין, שכועסים על "גיוון כפוי" במשחקים כתסמין נוסף של הנגע הנורא המכונה פוליטיקלי קורקט. אך גם משמאל: מי שמקדמים גיוון כזה – אך לא מרוצים מהדרך בה הוא יושם פה. קל להבין את הראשונים: בשבילם, הידיעה שישנו כלי שכל המטרה שלו היא להגיד למפתחים שאין להם מספיק נשים או אפריקאים במשחק שלהם מהווה הוכחה נוספת לכך שהשאיפה המלאכותית לגיוון פועלת כנגד החזון האמנותי האמיתי של היוצרים. סוג של טרלול פרוגרסיבי, אם תרצו.

אבל תגובות כאלה היו צפויות, ואילו הצד השני של המפה הפוליטית מעניין יותר. כאמור, גיוון הוא דבר טוב, והשאיפה לראות עוד מגדרים, גילים ומוצאים במשחקי מחשב היא תמיד דבר מבורך. אבל הדרך בה בליזארד עשו זאת באמצעות הכלי הזה ראויה לביקורת, בלשון המעטה. למשל הדרך שבה נותחה דמותה של אנה, ממשחק היריות Overwatch, בתמונות שנלוו לפוסט בבלוג (ומאז גם הוסרו ממנו). משום שהיא ערביה ממצרים, היא זכתה לדירוג 7 בסעיפי תרבות וגזע. המגדר שלה העניק לה את מספר 5 בסעיף המתאים, בשעה שגילה המבוגר העניק לה ציון 7 בסעיף הגיל. העין החסרה שלה סיפקה לה 4 בסעיף הנכות הפיזית.

אנה, 60, מצרים. 4 על עין חסרה. כמה זה באחוזי נכות של ביטוח לאומי?
King

אבל הנה השאלה האמיתית – מה המספרים האלה בעצם אומרים? גם אם אנחנו מקבלים את הטענה ש"גבר צעיר ולבן" הוא ברירת המחדל בעיצוב דמויות למשחקי מחשב (וזו אכן דמות פופולרית במשחקי אקשן רבים), איך התוכנה הזו הגיעה דווקא למספרים הללו, ומה הם אומרים? פול טאסי הגדיר זאת יפה בביקורת שלו באתר פורבס: למה המוצא הערבי-מצרי של אנה מזכה אותה בציון 7, ולא 3 או 10? אם עין חסרה מזכה אותה "רק" בציון 4 בסעיף הגיוון של נכות, מה צריך כדי לזכות בסעיף גבוה יותר? וכיצד המשחק מקטלג דמויות אחרות כמו ווינסטון האורנג-אוטן או בסטיון הרובוט?

כתוב על מה שאתה מכיר

מאז פורסם הפוסט בבלוג ניסו קינג להגן על עצמם בטענה שמדובר רק בכלי אחד, ותו לא. הנתונים שהוא מפיק נועדו לסייע למפתחים, לא להכתיב להם מה מותר ומה אסור. ואכן לא קשה לדמיין מצב בו כלי כזה יכול להיות שימושי: למשל כדי להתריע למפתחים שרוב הדמויות שהוגדרו כ"נבלים" נוטות להיות כהות עור, או שיוצא שהם ממקמים יותר נשים בתפקידי תמיכה ויותר גברים בתפקידים קרביים. בהקשר המצומצם הזה, שבו הכלי חושף בפני המפתח את הדעות הקדומות שהוא אולי לא מודע אליהן, יש לו איזושהי זכות קיום.

אבל ראוי גם להביט רגע על התמונה הגדולה ולשאול, למה בעצם אנחנו רוצים גיוון רב יותר במשחקים שלנו? כאמור, אין שום דבר פסול במשחק שמכיל רק גברים או אחד נטול נכים לחלוטין, אם זו כוונת המשורר. כש-Final Fantasy XV זכה לביקורת על זה שכל הדמויות הראשיות הן גברים, הגן המפתח הראשי על החלטתו בטענה שסיפור המשחק עוסק בטיול של ארבעה חברים, ושהדינמיקה ביניהם היא של קבוצת חברים גברים. יש נשים בסיפור, אבל אם תתווסף לחבורה הגרעינית אישה היא תשנה את הדינמיקה שקיימת רק בחללים זהים מגדרית. יש מקום לביקורת על הגישה הזו, אבל לפחות היא נעשית בצורה מודעת.

הביקורות לא מהללות - דלג

כשאנחנו דורשים גיוון במשחקי מחשב, אנחנו לא עושים את זה בשם אג'נדה פרוגרסיבית מסתורית שמבקשת לקדם את מעמד האישה ולמוטט את המערב, או מה שזה לא יהיה. לכן, להציב מכסה בלתי נראית ושרירותית בעזרת אלגוריתם זה לא באמת פתרון. הרצון לגיוון רב יותר אמור להיות נקודת המוצא של כל יוצר ולו בגלל שהסיבה המרכזית שאנו יוצרים משהו זה כי אנחנו מזהים חלל בעולם, ורוצים למלא אותו במשהו חדש, שונה ומיוחד. אם כל הספרים בספריה הם אותו ספר, עם אותה עלילה ואותו סוג של דמויות, כמה זמן נוכל להמשיך לבקר בה עד שיימאס לנו?

מה שמוזר הוא שבליזארד היו אמורים לדעת את זה: בעבר הם לא היססו להשתמש בגיוון בצורה חיובית. קחו למשל את הדמויות האחרות מ-Overwatch: לוסיו הוא די-ג'יי ברזילאי צעיר שגולש על גלגיליות בשדה הקרב ונלחם באמצעות נשק שממיר סאונד לאנרגיה. דיווה היא גיימרית קוריאנית שמנצלת את יכולותיה על מנת להטיס חליפת שריון מתוחכמת. גנג'י והאנזו הם שני בנים של בכיר בארגון מתנקשים יפני סודי, ואש היא מנהיגת כנופיית שודדים מאריזונה.

כל אחת מהדמויות הללו מתבססת על סטריאוטיפ לאומי או אתני מסוים, אבל גם מעניקה לו טוויסט משלה באמצעות הסגנון המיוחד של המשחק, ובכך הופכת ליציר דמיון תלת-ממדי מורכב יותר. ה"ברזילאיוּת" של לוסיו לא רק נועדה להסביר למה הוא כל כך אוהב מוזיקה וריקודים, אלא גם מסבירה את הרצון העז שלו להילחם נגד עוולות – בתור מי שגדל בעוני של הפאבלות של ברזיל. אש היא לא סתם שודדת – היא מתלבשת כמו פורעת חוק מימי המערב הפרוע, וזה הופך אותה ליוצאת דופן. כן, שום דבר לא היה שונה מבחינה מכנית אם לשתי הדמויות האלה היו קוראים ג'ון וג'ק והם היו לבושים כמו נחתי חלל גנריים בסגנון Doom, אבל הדגש הזה על גיוון עוזר להם לבלוט. הסיפורים שלהם מעניינים יותר.

אף אחד מהפרמטרים האלה לא יקפוץ לעינינו אם נסתכל על הדמויות הללו מבעד לעדשה של כלי הגיוון האוטומטי. הוא יוכל לספר לנו שלוסיו ודיווה שניהם צעירים, בעוד גנג'י, האנזו ואש כולם בשנות השלושים המאוחרות לחייהם. הוא יוכל לספר לנו שאף אחד מהם לא נכה, ושכולם כנראה הטרוסקסואלים. אבל איך זה יסייע לנו ללמוד משהו עליהם? איך זה הופך את הסיפורים שלהם למעניינים או אמיתיים יותר? איך זה יעזור להפוך את Overwatch למשחק יותר טוב, ובאמת יגרום לשחקנים "להרגיש יותר בנוח"?

כלי הגיוון של בליזארד הוא דוגמה נוספת לניסיון לענות על ביקורת מוצדקת בצורה שטחית, ומבלי לטפל בגורמים האמיתיים שאורבים מתחת לפני השטח. הרצון של בליזארד לראות גיוון רב יותר במשחקים שלהם ראוי להערכה, אבל יש דרך טובה יותר לעשות את זה: להעסיק מפתחים מרקעים מגוונים יותר. להקשיב לקולות מגוונים יותר בקהילה. לספר סיפורים מגוונים יותר. לא להתייחס לגיוון כמו איזו מכסה שדורשת שלפחות חצי מהדמויות יהיו נשים אחרת המשחק מיזוגני, אלא לתת לנשים לפתח משחקים על נשים שמספרים סיפורים של נשים מנקודת מבט נשית. בליזארד אולי מנסים, אבל אם הכלי הזה היה משהו שמבחינתם היה ראוי לזכות אותם בשבחים – הם ממש לא חושבים בכיוון הנכון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו