בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כל דבר שנספר לכם על המשחק הזה יהרוס אותו. ובכל זאת ננסה

"The Stanley Parable: Ultra Deluxe" הוא לא סתם עוד משחק, אלא יצירה ייחודית, רפטטיבית, מתסכלת ומוזרה - תערובת עצומה ומלאת רבדים של פילוסופיה, ספרות וכפתורים צהובים ענקיים

12תגובות
מתוך The Stanley Parable
Galactic Cafe

האם אי פעם ביליתם יום שלם דבוקים למחשב במשרד, תוך שאתם מואסים בקיום היומיומי והמשעמם? האם תמיד חלמתם על הרפתקה שתחלץ אתכם מהשגרה לכדי מסע מרגש בין משרדים, ממדים ומשברים קיומיים? אם התשובה היא "כן!" - זה המשחק המושלם עבורכם, שיעזור לכם להתמודד עם החזרה למשרד אחרי פסח: "The Stanley Parable: Ultra Deluxe".

אם אתם מכורים למשחקי פלטפורמה קצביים או משחקי אקשן מדממים, אולי הוא לא באמת בשבילכם. כי "המשל של סטנלי" (או איך שלא תבחרו לתרגם אותו) הוא לא בדיוק "משחק". לפחות לא באופן שבו התרגלנו לחשוב על משחקים.

המשל של סטנלי הוא יצירה ייחודית, רפטטיבית, מתסכלת ומוזרה - תערובת עשירה ומלאת רבדים של פילוסופיה, ספרות וכפתורים צהובים ענקיים. מדובר בחוויה שמזכירה שילוב בין משל קפקאי לבין סרטו של ויל פארל "מעבר לכל דמיון" (Stranger than Fiction). למעשה, The Stanley Parable אף העניק השראה לסדרה החדשה והמסקרנת של אפל TV, "ניתוק" (Severance).

הבעיה שכמעט בלתי אפשרי לכתוב על The Stanley Parable מבלי לספיילר אותו, והמשחק נחווה במיטבו כאשר יודעים עליו כמה שפחות. אם התיאור עד כה סיקרן אתכם, הייתי ממליצה לעצור את הקריאה ולעבור למשחק. מי שבכל זאת רוצה לדעת על מה כל ההתלהבות - סקירה מלאת ספויילרים לפניכם:

The Stanley Parable יצא ב-2011. הגרסה הראשונית פותחה בידי דייבי וורדן, כשמאוחר יותר הצטרף אליו גם ויליאם פוג. זה הוסיף קווי עלילה ושיפורים שונים לגרסה שיצאה שנתיים מאוחר יותר. לשניהם היתה מטרה משותפת: ליצור משחק שיענה על השאלה "מדוע, בעצם, אנחנו משחקים במשחקי וידאו?". 

The Stanley Parable: Ultra Deluxe - Release Date Trailer - דלג

פוג ציין בראיון שהוא הרגיש שרבים מהמשחקים המסחריים של התקופה התמקדו בחוויית משחק לינארית. המפתחים כיוונו את פעולות השחקן והניעו את העלילה בכיוון שהם רצו בו. וורדן, מצידו, סיפר כי רצה ליצור משחק ששם את הדגש על החוויה הנרטיבית, ולא על משחקיות או על מכניקות מתוחכמות. 

המשחק כולו בנוי סביב שתי דמויות - סטנלי (שלנעליו נכנס השחקן), עובד זוטר אפור ומיואש, והמספר - דמות חסרת גוף או שם, שמלווה את סטנלי לאורך כל הסיפור עם קריינות במבטא בריטי. 

סטנלי (כלומר - אתם) הוא עובד מספר 427 בבניין משרדים ענק. המשחק תמיד מתחיל בצורה זהה: סטנלי יושב מול המחשב, בזמן שהמספר מקריין כל פעולה שלו. יום אחד מוחק המחשב את כל הנתונים שלו. סטנלי יוצא מפינת העבודה שלו ומגלה שכל העובדים נעלמו. המספר מקריין כל צעד שאתם עושים - יוצאים מהמשרד, מסתכלים על הצג, וכך זה נמשך עד שאתם מגיעים לשתי דלתות. 

"סטנלי נכנס לדלת השמאלית", אומר המספר. חלק מהשחקנים יחליטו ללכת בנתיב שהוא מכתיב, וחלק יחליטו למרוד ולבחור בדלת הימנית, או שהם סתם יתבלבלו. לאן שלא תבחרו ללכת, הסיפור ימשיך - ויסתעף עוד ועוד.

לאורך כל הדרך ממשיך המספר לקריין את חייו של סטנלי, תוך שהוא שובר את הקיר הרביעי שוב ושוב. חוויית המשחק מתבססת על האינטרקציה ביניכם לבין המספר: לפעמים הוא כועס עליכם. ברגע אחרים שמח בשמחתכם, או מבולבל, בדיוק כמוכם, מהשתלשלות הסיפור. 

לגרסה המקורית היו 6 אפשרויות שונות לסוף המשחק. בגרסה המשודרגת שיצאה 2013 גדל המספר למעל ל-15. נוספו בה גם Easter Eggs: מעין עולמות סודיים דמויי מיינקראפט או פורטל. בגרסה החדשה, "The Stanley Parable: Ultra Deluxe", יש יותר מ-40 אפשרויות לסוף של המשחק, אבל לא מדובר רק בהרחבה מספרית, אלא בחוויה מפתיעה ושונה לחלוטין מהמשחק המקורי. 

ההרחבה החדשה צוללת עמוק מאי פעם לאינטראקציה הפילוסופית בין המספר לבין סטנלי, ומעלה תהיות חדשות על רצף עלילתי, גורל ובחירה חופשית, ועל קיום השחקן בפני עצמו. ויש עוד חדשות טובות: סוף סוף אפשר לקפוץ - לא שזה יעזור לכם במשהו. בסופו של דבר, The Stanley Parable יוצא נשכר מהרחבות ועדכונים דווקא בזכות כך שהוא בנוי סביב רעיונות פילוסופיים ונרטיב גמיש, ולא על סיפור מובנה מראש. 

למרות שהמשל של סטנלי זכה לקהל מעריצים נלהב, שגם אני נמנית עמו, הוא באמת לא לכולם. לא מעט מבקרים טענו שהוא לא יותר מ"סימולטור הליכה" מבלבל במיוחד, אבל עם כל הכבוד להם - הם טועים. המכניקה המרכזית במשחק אינה הליכה, אלא התמודדות עם הקיום האנושי. 

כל משחק, ולא משנה כמה קליל ופשוט יהיה, כולל ייצוגים של אלמנטים שאנחנו מכירים בחיים עצמם: חיפוש אחר מטרה, התגברות על אתגרים והגמול לו אנו זוכים (או שלא). 

במקרה של סטנלי צולל המשחק לדיון בדילמה פילוסופית שטורדת את מנוחת המלומדים כבר מאות בשנים - דטרמיניזם מול רצון חופשי. כל צעד שאתם עושים במשחק, בין אם הוא משתף פעולה עם המספר ובין אם הוא עושה את ההפך הגמור ממנו, מבקש מכם דבר אחד בסיסי: לבחור. זאת למרות שבכל נקודה ונקודה אין בחירה נכונה, ואין בחירה שגויה. לכן, סטנלי פרבל הופך להרבה יותר ממשחק - הוא בעצם ניסוי מחשבתי, שמפיח חיים בדילמה הזאת, תוך שאתם לכודים במתח בין שלושה גורמים, המספר, סטנלי, ואתם.

המשל של סטנלי צולל גם לפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית, ובפרט - לחרדה קיומית. כל מי שחווה חרדה קיומית מימיו, יכול לזהות את התחושה - מעין פחד בלתי נשלט שמלווה בתחושה שהקיום האנושי גדול עלינו, מלווה בתסכול ובחוסר וודאות. 

דמיינו שאתם עומדים על קצה צוק, כפסע ממוות בטוח. העמידה על פי התהום יכולה להיות חוויה מבעיתה למי שסובל מחרדות קיומיות, אבל היא יכולה להיות גם חוויה מעצימה, נשגבת: רגע כזה מזקק את הבחירה החופשית  - אתם יכולים לבחור לסיים את הקיום שלכם, או לקחת כמה צעדים אחורה. 

כך, החרדה הקיומית בבסיסה היא גם פחד מחופש. המשל של סטנלי משתמש בחרדה הזו והופך אותה למניע של השחקן. כאשר אתם ניצבים מול בחירה במשחק, הגיוני שתרגישו לפעמים בניצני חרדה שכזו - מה אם הבחירה שלי תוביל לסוף המשחק? מה אם הבחירה שלי שגויה, וחמור מכך - מה אם הבחירה שלי נכונה?

משחקים רבים מתהדרים בכך שהם מעניקים לשחקנים אפשרות לבחור את הנתיב שלהם, לפעמים בצדק, לפעמים פחות. המשל של סטנלי ממשיך כמה צעדים קדימה, והופך את חוויית הבחירה למשהו הרבה יותר אישי ועמוק. לבחירה שלנו יש יותר מהשפעה שולית על העלילה, יש לה השפעה עלינו, בתור שחקנים. היא יכולה להפחיד וגם לערער וככזו, היא מלמדת את השחקן שכדי ליהנות מהמשחק - ואולי אפילו ליהנות מהקיום האנושי שלו בעצמו - יש להפסיק לחשוב על התוצאות וההשלכות, ופשוט להעיז ולבחור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו