בלוגים

ג'ז חופשי / הבלוג של יותם זיו

המסע הבלתי נגמר של הצ'לנית מאיוּ שבירו

מאיוּ שבירו היא מוזיקאית שעוסקת ללא הרף בשכלול הצליל שלה. אל השורשים הקלאסיים (אמה יפנית) והמזרחיים (אביה ממוצא עיראקי), היא הוסיפה בשנים האחרונות סאונד חדש ומפתיע. ראיון

עולם המוזיקה מלא בסיפורים של מוזיקאים שהגשימו חלום ילדות כשזכו לנגן עם מושאי הערצתם. למלחינה והצ'לנית מאיוּ שבירו זה קרה פעמיים: פעם אחת כשדודו טסה צירף אותה ללהקתו "הכוויתים", ובפעם השנייה כשהופיעה בפסטיבל הג'ז בירושלים בשנה שעברה עם הפסנתרן הבינלאומי שי מאסטרו.

לאחרונה הופיעה שבירו עם טריו המיתרים של המוזיקאי עופר מזרחי באחד מאירועי הג'ז החשובים באירופה, Jazzhead, ובקרוב היא תופיע בדואט מסקרן עם "מלכת הג'ז הישראלי", הפסנתרנית הבינלאומית המשובחת ענת פורט, בפסטיבל הג'ז הנשי "קווינטה" במועדון "צוללת צהובה" בירושלים. "הרגעים בהם תקרות זכוכית נשברות הם נפלאים ומרגשים, אבל הם חולפים מהר מאוד", היא אומרת בראיון לקראת הופעתה בפסטיבל.

מאיוּ שבירו. פירוש השם ביפנית הוא "כוונה אמיתית"
Kelly Thoma
להמשך הפוסט

"אני רואה צבעים כשאני שומעת צלילים. קוראים לזה סינסטזיה"

אלבומה החדש של הבסיסטית והמלחינה עדי מאירסון, I want to sing my heart out in Praise of Life, נכתב בהשראת של האומנית היפנית יאיוֹי קוּסאמה ומציג פרשנויות מוזיקליות ליצירותיה

יצירות מוזיקליות רבות נכתבו בעקבות יצירות אומנות, אבל מעטות מהן נכתבו על-ידי מוזיקאים שממש שומעים את הצבעים. הבסיסטית והמלחינה הישראלית עדי (בן מאיר) מאירסון, היא אחת כזו. קוראים לזה "סינסטזיה".

אלבומה החדש של מאירסון, I want to sing my heart out in Praise of Life, נכתב בהשראת יצירותיה של האומנית היפנית יאיוֹי קוּסאמה, שתערוכת הרטרוספקטיבה שלה מוצגת בימים אלה במוזיאון תל-אביב. היא נחשפה לעבודותיה של קוסאמה במהלך לימודיה ב-Music of School Manhattan בניו-יורק ונשבתה בקסמה. בזכות הסינסטזיה, הפרשנויות המוזיקליות שהיא מעניקה ליצירותיה של האומנית היפנית מרתקות במיוחד וזכו לביקורות נלהבות.

עדי מאירסון. "הכתיבה היא הדרך שלי לשים את עצמי בקידמת ההרכב"
Ronald Stewart
להמשך הפוסט

"להיות מוזיקאית ומטפלת זה שילוב מושלם בין קבלה לנתינה"

מוות של חברה וגילוי תופי הטאבלה היו שני אירועים שטלטלו את עולמה של נעה פורט והחזירו אותה למוזיקה. לרגל השקת אלבומה השני היא מספרת על האופן שבו היא תופסת את השירה ועל מדיטציה

למרות ואולי בגלל ששרה וניגנה פסנתר מגיל 5 ועד סוף לימודיה בתיכון במגמה קלאסית, החליטה המוזיקאית נעה פורט לעשות הפסקה מהעיסוק במוזיקה. בצבא שירתה כמש"קית וקצינת חינוך ולאחר מכן השלימה לימודי תואר ראשון בביולוגיה מתוך רצון להיות וטרינרית. ועדיין, גם אחרי הלימודים, היא לא הייתה בטוחה לחלוטין לאן פניה מועדות והחליטה לצאת לטיול בהודו. שני אירועים שטלטלו את עולמה וגרמו לה לבחור מחדש בחיים מוזיקליים.

מה גרם לך לחזור למוזיקה?

נעה פורט. שינויים שרואים בזום-אאוט
אריקה קאפין
להמשך הפוסט

"בלי הערכה הדדית מאוד גבוהה, לא הייתה בינינו משיכה"

יש לא מעט זוגות מוזיקאים, אך מעטים מג'נגלים בין הופעות מקבילות ל"ישיבות הפקה" משפחתיות כמו סלעית להב ומיקי ורשאי. בשבוע הבא הם יופיעו על במות שונות בפסטיבל "צלילי ילדות" בחולון

דניאל (בת 10) ועומר (בן 7) יעמדו בפני החלטה קשה בשבוע הבא. את מי ללכת לראות בפסטיבל "צלילי ילדות" בתיאטרון חולון? את אבא, מיקי ורשאי, שינגן עם דני סנדרסון בהופעה מיוחדת לילדים; או את אמא, סלעית להב, שתוביל באותה שעה באולם אחר את רביעיית "שורולה"?

יש בישראל לא מעט זוגות מוזיקאים, אבל רק מעטים מהם מנגנים, מלמדים ומופיעים במקביל רוב ימות השבוע כמו ורשאי ולהב. היא מובילה כבר יותר מעשור הרכב שמנגן שורו ברזילאי, עם דויד ברוזה, במופע המשותף לגידי גוב ויהודה פוליקר, גלי עטרי, בהצגות ובמופע הילדים של דידי שחר וירדן בר כוכבא - "ענן על מקל". הוא היה ממקימי "האורקסטרה" וניגן בין היתר עם שלום חנוך, חוה אלברשטיין, שם טוב לוי, שלמה גרוניך, יוני רכטר ואלון אולארצ'יק. חוץ מעם סנדרסון, הוא מנגן בעשור האחרון עם דני רובס, מירי מסיקה, מאור כהן ובקאמבק הטלוויזיוני של "זהו זה".

משפחת להב-ורשאי. קטע ברזילאי וקטע ג'ז לצד נעה קירל, ביטלס וסטיבי וונדר
אלבום משפחתי
להמשך הפוסט

"הוא אמר: אתה כמו משב של אוויר צלול שנכנס והחייה אותי"

יונתן וולצ'וק היה הרבה יותר מתלמיד עבור הטרומבוניסט האגדי סלייד המפטון. בראיון הוא מספר כיצד התואר "ממשיך דרכו" פתח עבורו את הדלת לחלום, אך גם הקשה עליו ושינה את נתיב חייו

בשבוע שעבר הלך לעולמו אחד מנגני הטרומבון הטובים בעולם ואחד המוזיקאים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על ההיסטוריה של הג'ז – סלייד המפטון. הוא היה בן 89. חובבי ג'ז רבים כואבים את מותו, אבל עבור יונתן וולצ'וק זהו גם אבל אישי. למרות פערי הגיל, המפטון היה מנטור וחבר קרוב של נגן הטרומבון הישראלי ושניהם צברו שעות ארוכות של נגינה משותפת. למעשה, המפטון היה זה שהזניק את הקריירה הבינלאומית של וולצ'וק, כיום בן 38, כששילב אותו בהרכבי הג'ז החשובים בניו-יורק, לרבות "דיזי גילספי אול-סטארס בנד".

הקשר בין המפטון לוולצ'וק החל סביב ההופעה ההיסטורית של המפטון בישראל, בערב לזכרו של יצחק רבין ב-2004. וולצ'וק פנה אליו וביקש ממנו להופיע באירוע, שהיה הצלחה גדולה. השניים (ומוזיקאים נוספים) ניגנו יחד במשכן לאומנויות הבמה בתל-אביב והקשר ביניהם העמיק בשנים שהישראלי התגורר בניו-יורק. מאז, וולצ'וק נחשב לאחד הטרומבוניסטים הבולטים בסצנת הג'ז העולמית וכאחד ממשיכי דרכו של המפטון.

יונתן וולצ'וק. דירה קרוב ל"תלמה ילין" בגיל 16
נועם ניב
להמשך הפוסט

"מוזיקה, משחק ותוכנה הם משולש שמאפשר לי לבטא יצירתיות"

דרכו של הפסנתרן רועי מור רחוקה מאוד מהסיפור הקלאסי על אמנים בכלל ומוזיקאים בפרט. בראיון הוא מסביר איך ה"גם וגם וגם" הזה עובד ומה (ומי) גרם לו לחזור אחרי שבע שנים ללא נגינה

סיפורו של הפסנתרן רועי מור שונה בתכלית מהסיפור הקלאסי על אופן התפתחותו של אמן בכלל ומוזיקאי בפרט. אמנם, כבר בגיל שש הוא החל לפלרטט עם הרצון להיות שחקן ובגיל 11 החל לנגן בפסנתר, אך שלוש שנים לאחר מכן, הוא פרץ לשרתים של חברת טכנולוגיה ידועה ושל מוסד מחקר אוניברסיטאי גדול, רק בגלל האתגר שבכך, והסתבך בחקירת משטרה. הוא יצא מהתסבוכת הזו בעיקר בגלל שהחוקרים לא האמינו שיכול להיות האקר כל-כך צעיר.

השנים חלפו מאז, אך גם היום, מור הוא לא המוזיקאי הטיפוסי. למעשה, מתחילת שנות השלושים לחייו הוא מנהל שלוש קריירת במקביל: משחק, היי-טק ומוזיקה. לאחרונה יצא בלייבל האירופאי Ubuntu Music אלבום הבכורה המשובח שלו After the Real Thing, שמסכם בלחניו ובעיבודיו את דרכו המוזיקלית. עבור הבלוג, זו הזדמנות נהדרת להבין איך ה"גם וגם וגם" הזה עובד לו כל-כך טוב.

רועי מור. הביחד גרם לי להתמיד
רונן גולדמן
להמשך הפוסט

"הטנגו והלטיניות מהדהדים בי, אבל 'בוסתן אברהם' שינתה לי את הגישה"

כשגבריאל פלאצ'י נחת בנתב"ג בשלהי 2019 לסיבוב הופעות וביקור משפחה, הוא לא ידע שהגבולות יינעלו והוא ימצא עצמו "עושה עלייה". המגפה הפכה אותו לישראלי והסגרים הולידו כ-50 יצירות

בדצמבר 2019, כמה חודשים לפני שנגיף הקורנה השתלט על כדור הארץ, הגיע הפסנתרן היהודי ארגנטיני גבריאל פלאצ'י לסיבוב הופעות בישראל. הייתה זו הפעם השנייה שהוא מופיע בארץ - הוא עשה זאת גם שנה קודם לכן ובהזדמנות זו גם ביקר אצל בני משפחתו בירושלים. פלאצ'י, בן 39, מסתובב ברחבי העולם כבר שני עשורים וניצל גם הפעם את ההזדמנות ונשאר בישראל כמה חודשים. ואז הגיעה המגפה.

"התאהבתי בתל-אביב. חוף הים הזכיר לי את הקאריבים והקצב של עיר הזכיר לי את בואנוס איירס, עיר הולדתי. רציתי לנסות משהו חדש ובמקום לחזור למקסיקו, כפי שעשיתי בעשר השנים האחרונות, החלטתי לעשות כאן את החורף", הוא מספר. "חודש לפני העזיבה המתוכננת פרצה המגפה וכל ההופעות שלי בוטלו. עם סגירת הגבולות ונמלי התעופה, הפנמתי את העובדה שהמגפה לא תעבור במהרה ומתוך אמונה שלכל דבר בחיים יש סיבה -  החלטתי 'לעשות עליה' ולהפוך לאזרח ישראלי".

גבריאל פלאצ'י. לא נחשף כלל למוזיקה יהודית או ישראלית בילדותו
Sebastian Borromeo
להמשך הפוסט

"אין אדם לא יצירתי. יש מי שלמד להשתמש בה ויש מי שעוד לא"

דרכו של הפסנתרן ירון הרמן אל לב העשייה המוזיקלית הייתה יוצאת דופן. חלומותיו כנער היו בכלל על מגרש הכדורסל. אחרי עשרה אלבומים כמוביל הוא עושה עוד צעד יוצא דופן ומוציא ספר

"ממש לפני הסגר הראשון פגשתי ידידה שעובדת בהוצאת ספרים גדולה בצרפת. אחרי כמה כוסות יין היא שאלה אותי: 'איך מי שאינם מוזיקאים יכולים לפתח יצירתיות, גם אם הם משוכנעים שאינם יצירתיים?' השיחה הזו שכנעה אותי לכתוב ספר על יצירתיות".

על פסקת הפתיחה של הפוסט הזה חתום ירון הרמן, פסנתרן ג'ז ישראלי שחי בשני העשורים האחרונים בצרפת. לדבריו, בניגוד למחשבה של רבים לפיה יש אנשים אנשים יצירתיים (אמנים פלסטיים, ציירים, מוזיקאים) ויש אנשים שאינם יצירתיים - הוא אינו חושב שיש דבר כזה אדם לא יצירתי. "יש אנשים שלמדו להשתמש ביצירתיות שלהם ואלה שעוד לא", הוא מחדד. ספרו, Le déclic créatif, ראה אור לפני כחודשיים בצרפת ויתורגם בקרוב לאנגלית, הוא ניסיון להציע לקורא שורה של דרכים לגילוי הפוטנציאל היצירתי וטיפוחו על-ידי פיתוח הרגלים חדשים ובריאים יותר. באופן לא מפתיע, רובן באות מתוך ניסיונו האישי כפסנתרן.

ירון הרמן
J_MIGNOT
להמשך הפוסט

"טלפתיה מוזיקלית שמגיעה לרמות הזויות. זה מה שיש לנו"

אחרי 31 שנות יצירה משותפת, אחינועם ניני וגיל דור מוציאים אלבום ראשון שכולו ג'ז. בראיון הם מדברים על הקשר הנדיר שלהם, על הרגעים שהזניקו את הקריירה שלהם, וגם קצת על פוליטיקה

כשגיל דור ניגן יצירה אינסטרומנטלית שהוקדשה לאשתו ("ואלס לנטע") במהלך ההופעה המשותפת שלו בשבוע שעבר עם אחינועם ניני במועדון "שבלול ג'ז" בתל-אביב, החל להישמע רעש חזק מכיוון הגיטרה שלו ככל הנראה עקב תקלה בחיבור שבין הגיטרה למגבר. ניני התקרבה אליו תוך כדי הנגינה ואחזה בידה בכבל החשמל. הרעש פסק ודור המשיך להפליא בנגינתו.

האירוע הקטן הזה מסמל ומגלם את התיאום המושלם בזוגיות המוזיקלית הפורייה של ניני ודור, הנמשכת כבר 31 שנה. השנה האחרונה, שבה עמדה תעשיית המוזיקה מלכת, החזירה את שניהם אל הג'ז, הסגנון שניגנו, עיבדו והקליטו בתחילת דרכם בביתה של ניני וממנו המשיכו הלאה. החודש יצא האלבום ה-13 שלהם והראשון שמוקדש כולו לג'ז. שמו "אפטראולוג'י (אחרי הכל) והוא כולל התייחסות מאוד לא סטנדרטית לסטנדרטים, אבל גם לחנים מקוריים.

אחינועם ניני וגיל דור בהופעה. "דומים לדולפינים ששוחים יחד"
ליאור קינג
להמשך הפוסט

"ביקשתי מההורים שיפסיקו ללחוץ שאתאמן. אני מודה להם שלא ויתרו"

אחרי כמעט שנה בישראל, פסנתרנית הג'ז הילה קוליק חוזרת לניו-יורק כדי להקליט אלבום בכורה. בראיון היא מספרת על הבית בעפולה, על המפגש עם ארז ברנוי וגילי דור ועל סגירת פערים בג'ז

בגיל 13, אחרי שש שנים של נגינה בפסנתר, הודיעה הילה קוליק להוריה בדמעות שהיא לא רוצה לנגן יותר והתחננה שיניחו לה ויפסיקו ללחוץ עליה להתאמן. אבל יהושע ואריאלה קוליק לא ויתרו. 15 שנה אחרי אותו יום, כשמאחוריה שלל פרסים ומלגות, קוליק היא מוזיקאית בולטת בסצנת הג'ז של ניו-יורק.

כך היה לפחות עד ההשבתה הגדולה של תקופת הקורונה. קוליק הופיעה במועדונים הנחשבים ביותר וניגנה בין היתר עם החצוצרן ויין טאקר, הסקסופוניסט אנטוניו הארט ועם הזמרות סיריל איימי, פאולין ג'ין ועוד. בשבוע שעבר היא הובילה את הרביעייה שלה במועדון "שבלול ג'ז" בתל-אביב עם מוזיקה מקורית שכתבה. כעת היא חוזרת לניו-יורק לקראת הקלטת אלבום הבכורה שלה בספטמבר.

הילה קוליק. "החלטתי שאני רוצה להקדיש עצמי רק ללימודים"
Maya Iltus
להמשך הפוסט

קטיה טובול לוקחת נשימה ומוציאה אלבום בכורה

פסנתרנית הג'ז קטיה טובול נמצאת כבר שנים בפרונט של הסצנה המקומית והיא ממוזיקאיות הג'ז העסוקות בארץ. בימים אלה היא מתכוננת להשקה של "נשימה", אלבום משותף לה ולסקסופוניסט יונתן כהן

שני אירועים מסעירים בחייה של פסנתרנית הג'ז והמלחינה הנפלאה, קטיה טובול, התרחשו בתקופת הקורונה בין הסגרים. הראשון, יציאת אלבום הדואט שלה יחד עם הסקסופוניסט יונתן כהן, "נשימה" - אלבום הבכורה שלה כמובילה וגם הפעם הראשונה בה לחנים שלה מאוגדים באלבום. השקת "נשימה" נדחתה מסיבות מובנות, והשבוע, מול קהל חי, יתקיים מופע ההשקה האמיתי במועדון "טרמינל 4" בתל אביב.

האירוע השני, מרגש לא פחות, הוא הופעה "בבית העמודים" בתל-אביב, בטריו משפחתי: עם בעלה, המתופף אדי טובול, וביתם הבכורה, תמרה בת ה-16, נגנית קונטרבס מוכשרת.

קטיה טובול
יואל לוי
להמשך הפוסט

כשהאלילים של יותם זילברשטיין ירדו מהקיר והתחילו לנגן איתו

הקורונה תפסה את הגיטריסט הישראלי בתקופה שבה העביר שישה חודשים בשנה בהופעות ברחבי העולם. את המגפה הוא ניצל לסדרת דואטים מרחוק עם מוזיקאים מרחבי העולם, וגם לבישול

כנער, התנוססו על קיר חדר השינה של הגיטריסט יותם זילברשטיין תמונותיהם של שני נשפני ג'ז אגדתיים: ג'יימס מודי וג'ימי הית'. הופעת הג'ז הראשונה שראה בחייו היתה של מודי בפסטיבל הג'ז באילת. שמונה שנים מאוחר יותר, אחרי שנתיים קשות בניו-יורק, ראה מודי את זילברשטיין מנגן בתחרות המכון ע"ש ת'לוניוס מונק, החשובה בסצינת הג'ז העולמי, והזמין אותו להשתתף בסדנה למוזיקאי ג'ז צעירים.

הקשר עם מודי סימן את הפריצה של זילברשטיין להכרה בינלאומית. כמה חודשים מאוחר יותר הזמין אותו מודי להופעה מיוחדת לרגל יום הולדתו ה-84 במועדון "בי.בי קינג", לצד ענקים כמו סלייד האמפטון, האנק ג'ונס, רנדי ברייקר, פרנק ווס, רוי הרגרוב וגם... ג'ימי הית'. עוד שנתיים חלפו וזילברשטיין כבר הצטרף אל הית' והפך חבר ב"דיזי גילספי אולסטארס בנד". שני האלילים של ימי הנעורים הפכו למנטורים ושותפים לדרך.

יותם זילברשטיין
Lauren Desberg
להמשך הפוסט

"קולגה אמר לי: 'רוצה להתברג? תזמיני את המנצח לארוחת ערב'"

באקדמיה למוזיקה לא ידעו לאכול את היצירה שלה, אך אצל אביה קופלמן הנחישות ניצחה את הכל. אחרי ששימשה כמלחינת הבית של התזמורת הסימפונית ירושלים, היא מוציאה אלבום ומתפנה לדבר

בתחנה המרכזית בירושלים, בדרך לפגוש את בנה הצעיר, קיבלה הפסנתרנית והמלחינה אביה קופלמן שיחת טלפון מפתיעה. זה היה ב-2007, כמה חודשים אחרי שניגשה לתחרות היוקרתית "קרונוס מתחת ל-30". היא התבשרה כי נבחרה מתוך 300 מלחינים מרחבי העולם לכתוב יצירה שתנוגן על-ידי רביעיית המיתרים "קרונוס" בקרנגי הול שבניו-יורק. קרונוס היא אחד ההרכבים החשובים בתחום המוזיקה המודרנית בעולם. הוא הוקם ב-1973 וחבריו שיתפו פעולה לאורך השנים עם ביורק, דיויד בואי, פיית' נו מור, טום וויטס ועוד.

כמה חודשים אחרי אותה שיחה, כשכבר היתה שקועה בעבודה, קיבלה קופלמן שיחת טלפון מפתיעה נוספת. מן העבר השני של הקו נאמר לה כי זכתה בפרס הגדול החשוב ביותר למלחינים ישראלים: "פרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים", המזכה את מקבליו ב-67 אלף שקל. עד היום זכו בפרס זה 125 מלחינים ורק 25 מלחינות בתחומי המוזיקה הקלאסית, המודרנית והג'ז. קופלמן היא אחת משתי הנשים הצעירות ביותר שזכו בו. שני הישגיה אלו סללו את דרכה שש שנים לאחר מכן לתפקיד היוקרתי "מלחינת הבית" של התזמורת הסימפונית ירושלים. היא מילאה אותו במשך שבע שנים וסיימה אותו אשתקד. קבלת התפקיד היתה, לדבריה, ממש כמו לזכות בפיס. 

אביה קופלמן. "גדלתי על תפישה מיושנת של 'נגינה נשית' ו'נגינה גברית'. תיעבתי את זה
טליה ויצמן
להמשך הפוסט

יוני רכטר: "אני שומע מוזיקה בהתאם למצב רוחי ומצב העולם שסביבי"

לראשונה אחרי 40 שנה יחבור הפסנתרן הישראלי לגיטריסט מורדי פרבר למופע ג'ז מיוחד. בראיון הוא מספר על אהבתו לג'ז, החלק הפחות מוכר ביצירתו, אך הלא פחות אהוב, שנותר קצת בצד

הרבה זמן לפני שיוני רכטר היה יוני רכטר, בגיל 15 בערך, לצד הלחנת השיר "דמעות של מלאכים" עבור חברו לכיתה דן מינסטר, הוא הקים הרכב ג'ז. שש שנים לאחר מכן, צירף אותו דני סנדרסון ללהקת "כוורת" והיתר היסטוריה. בדרכו הצנועה והמיוחדת כבש רכטר מקום של כבוד בפסגת המוזיקה הישראלית, אך דווקא החלק של הג'ז ביצירתו פחות מוכר. הוא תמיד היה שם, הוא תמיד נגע בו ורבים מלחניו הושפעו ממנו, ועדיין - נותר קצת בצד.

בסוף השבוע יופיע רכטר עם הרכב ג'ז שמוביל המלחין והגיטריסט מורדי פרבר, אחד המוזיקאים הישראלים המצליחים בעולם. המופע יתקיים במועדון "טרמינל 4" בתל-אביב וישודר בסטרימינג על גבי הפלטפורמה האינטרנטית של אחד ממועדוני הג'ז החשובים בעולם, Blue Note. הפעם האחרונה שבה ניגנו פרבר ורכטר יחד היתה לפני כ-40 שנה, ב"חמוש במשקפיים", ההפקה הבימתית האחרונה של אריק איינשטיין. פרבר עצמו, ניגן לא מעט שנים עם אינשטיין, בעיקר לפני שעזב את הארץ, ועל ההיסטוריה המשותפת של רכטר עם איינשטיין אין צורך להכביר מילים. אליהם יצטרפו על הבמה הפסנתרן עומרי מור, הבסיסט ברק מורי והמתופף עופרי נחמיה, גם הם מטובי מוזיקאי הג'ז הישראלים.

יוני רכטר. "שומע הרבה מוזיקה בהתאם למצב רוחי ומצב העולם מסביבי"
אילן בשור
להמשך הפוסט

"האלתור הוא המקום שבו המוזיקה והטיפול נפגשים"

העבודה עם אוטיסטים אפשרה לסקסופוניסט טל גור לחבר בין אהבותיו הגדולות. בראיון הוא מספר כיצד הדילוג מהאולפן לקליניקה הבהיר לו את מקומו בעולם ומגלה מה זה music child

כילד שגדל לאב נווט פנטום בבסיס חיל האוויר ברמת דוד, הושפע המוזיקאי והסקסופוניסט טל גור מהרעש הקבוע של פתיחת המבער בעת המראת המטוסים. "על הרעש הזה גדלתי, זה סאונד שנחווה לא רק על-ידי עור התוף, זה משהו שחורך את החזה וממשיך אל כל הגוף. מפרספקטיבה של היום זה כמובן נושא עוד אלמנטים המשפיעים על החיבור שלי למוזיקה: המטוס כיצירה אנושית ובנוסף, זה גם מטוס שאבא מנווט אותו", הוא מספר, "הסתכלתי עליו בהערצה שהתחלפה לעתים בפנטזיות להפיל אותו, שירד אל הקרקע ויפשוט את הסרבל או המדים ושיהיה פחות ב'תפקיד'״.

גורם נוסף שעיצב את ילדותו ולימים את אישיותו המוזיקלית של גור, הם אתגריו האישיים. לאחרונה הוא שב מניו-יורק בגלל הקורונה, אחרי שהקליט והוציא שם את אלבומו הרביעי, "אדם אדמה", ובו הוא מתאר את חוויותיו האישיות באמצעות לחנים וביצועים משלו לשירי משוררים כמו אברהם חלפי, דן פגיס ועוד. במקביל, הוא טיפח בניו-יורק קריירה כמטפל במוזיקה לילדים הנמצאים על הרצף האוטיסטי. לנוכח המצב, הוא ממשיך כעת בפעילותו מישראל באמצעות זום. המשותף בין שתי הבחירות שעשה בחייו - מוזיקה וטיפול - הוא מה שהוא מגדיר "החיפוש אחר האמת".

טל גור. "מבערי מטוסים - הרעש של ילדותי"
אלונה כהן
להמשך הפוסט

הם מוכרים מהכתיבה למסך ולבמה. כעת, זמן להאזין גם לצד האישי שלהם

לא מעט מוזיקאי הג'ז ישראלים, וגם מוזיקאים הבאים מסגנונות אחרים, "חוטאים" בהלחנה לסרטים, סדרות טלוויזיה, הצגות ומופעי מחול. שמונה המלצות האזנה מיוחדות לסגר השלישי

ב-1957, כשהוא בן 31, כתב מיילס דייוויס האגדי את המוזיקה לסרטו של לואי מאל "מעלית לגרדום". דייוויס, שהיה אז במהלך סיבוב הופעות באירופה, הלחין את פס הקול בלילה ארוך אחד ואילתר את רובה בעוד הסרט "רץ" מול עיניו. המבקרים היללו את פס הקול ואת תרומתו לאווירתו הקודרת של הסרט.

לא מעט מוזיקאי ג'ז ישראלים, וגם מוזיקאים הבאים מסגנונות אחרים, "חוטאים" בהלחנה לסרטים, הצגות, סדרות טלוויזיה ומופעי מחול. בחרתי לנצל את הסגר השלישי - ימים שבהם אנו יושבים בבית בחוסר מעש ו"מחפשים הרפתקאות" - כדי להציע לכם היכרות מעמיקה עם היצירה האישית של מספר מוזיקאיות ומוזיקאים שעוסקים גם בהלחנה לתמונות ולתנועות. 

מימין למעלה ולפי תנועת השעון: מארק אליהו, מאיה בלזיצמן, רע מאיר ורוני רשף
פטר ויט, לירון ברייר ו-Gabriel Baharalia
להמשך הפוסט

"המוזיקה המרוקאית לא מגיעה נקי למערב, השורשים שלה היממו אותי"

אבישי דרש נרגש מכינון היחסים בין ישראל למרוקו. עם שותפו, נגן העוד המהולל מוחמד אהדאף, הוא מנגן כבר שמונה שנים ובמקביל עומד בשנים האחרונות בראש אחת התזמורות האנדלוסיות של הולנד

ההכרזה על כינון היחסים בין ישראל למרוקו היתה רגע מרגש מאוד עבור הפסנתרן הישראלי הצעיר אבישי דרש ולשותפו ליצירה, נגן העוד המרוקאי המהולל מוחמד אהדאף. השניים מתגוררים באמסטרדם ומנגנים יחד כבר שמונה שנים.

ב-2014, במסגרת סיבוב הופעות של ההרכב שלהם במרוקו, עוכב דרש בכניסה למדינה, כשבביקורת הגבולות הבחינו בעובדה שנולד בירושלים. רק בזכות שיחה של אהאדף עם בקרי הגבול הורשה שותפו להיכנס. מספר חודשים מאוחר יותר, בדרכם לפסטיבל העוד הבינלאומי בירושלים, עוכב אהדאף למשך שלוש שעות בנמל התעופה בן-גוריון לפני שכניסתו התאפשרה. כיום, אחרי שלושה אלבומי סולו כמוביל ואחרי כשלוש שנים כפסנתרן וכמעבד בתזמורת האנדלוסית של אמסטרדם, דרש משמש כמעבד והמנהל האומנותי של התזמורת האנדלוסית ההולנדית המקבילה - "קולקטיב מרמושה". בכך הפך למוזיקאי הצעיר ביותר שעומד בראש מוסד תרבותי לאומי בהולנד.

אבישי דרש. הבסיס ממאלי ומרוקו הפך למה שאנו מכירים כמוזיקה אפרו-קובנית, ברזילאית ואפילו סווינג
סלבה פרס
להמשך הפוסט

תשע המלצות לאלבומי ג'ז ישראליים נפלאים במיוחד

בהתאם למסורת של הבלוג, אפנה הפעם את הזרקור לאלבומים שיצאו ממש באחרונה או בשנים האחרונות. האזנה נעימה!

בהתאם למסורת המתפתחת בבלוג זה (כאן למשל), אחת לפרק זמן אני מגיש לכם המלצות להתעמקות במוזיקה הנהדרת שמפיקים מוזיקאי הג'ז הישראלים. הפעם אפנה את את הזרקור לתשעה אלבומים, רובם חדשים ממש וחלקם יצאו מהשנים האחרונות. השורשים של כולם נטועים עמוק בג'ז ומשם הם מתפשטים לכל עבר ומעשירים את האוזן.

סתיו אחאי - "Plastic Cocoon"

פסנתרנית, מוזיקאית מרתקת, יוצרת רב-תחומית ובת טיפוחיו של עומרי מור. אחרי שנים של שיתופי פעולה וגיבוש זהותה המוזיקלית תוך כדי נגינה עם ג׳יין בורדו, אבטה בריהון ועוד, היא פרצה לקדמת הבמה עם אלבום בכורה נהדר. המוזיקה של אחאי מגוונת ומרובת השפעות וכמעט בלתי ניתנת להגדרה, אבל יש בה הכל. 

לפי סיבוב השעון: ספי ציזלינג, סלעית להב, תום אורן וחן לוי
יוסי צבקר, אריאל עפרון וסילאן דלאל
להמשך הפוסט

"לא חוויתי קושי להשתלב במוזיקה. אבל אני זה ממש לא הנורמה לנשים"

המתופפת טרי לין קרינגטון כבשה שיאים רבים לאורך 45 שנות קריירה. כעת היא חוגגת שנה ל"מכון לג'ז וצדק מגדרי" שהקימה בבוסטון. "ג'ז הוא מיקרוקוסמוס של בעיית הפטריארכיה" היא אומרת בראיון

המוזיקאית טרי לין קרינגטון היא "לוחמת חופש". היא מתופפת, מלחינה ומעבדת מוערכת ועטורת פרסים, ואחת המוזיקאיות המובילות בסצינת הג'ז האמריקאית והעולמית. היא פועלת בתוך ההגמוניה הגברית השולטת בז'אנר מאז ומעולם ועומדת בחזית המאבק לשינוי מבפנים.

היא בת 55 ולפני שנה הקימה בבית הספר למוזיקה ברקלי שבבוסטון את "המכון לג'ז וצדק מגדרי" (Berklee Institute of Jazz and Gender Justice) המתמקד, לפי הגדרתו, בשוויון בתחום הג'ז ובתפקיד שהג'ז יכול למלא במאבק הגדול יותר לצדק מגדרי. "ג'ז הוא מיקרוקוסמוס של בעיה גדולה יותר של פטריארכיה. אנחנו יכולים לשנות את זה בג'ז וזה יצביע על שינויים שקורים כיום בצורה רחבה יותר. זה גם יבהיר אילו שינויים דרושים בתחומים אחרים של חיינו. הכל מחובר", היא אומרת בראיון לציון יום ההולדת הראשון של המכון. 

טרי לין קרינגטון. רשומה כמוזיקאית מגיל עשר
Delphine Diallo
להמשך הפוסט

הצליל היפה ביותר פרט לשקט הוא הצליל של מנפרד אייכר

הלייבל ECM הפך ב-50 שנות קיומו לתו איכות בינלאומי. מאחוריו עומד גרמני, כיום בן 77, שעבד בצעירותו בחנות תקליטים, יצא לדרך עצמאית והפך לאחד המשפיעים ביותר על המוזיקה בעולם

הסלוגן "הצליל היפה ביותר פרט לשקט" שייך ללייבל המוזיקה ECM, מגדיר את הקו האמנותי שלו והוא אחת הסיבות שהפכו אותו ב-50 שנות קיומו לתו איכות בינלאומי לצליל, צורה וצבע. ECM הוא לא פחות מתפיסת עולם אמנותית והעובדה שבשנה האחרונה הוקלטו בו ארבעה אלבומים של מוזיקאי ג'ז ישראלים, יותר מכל הישראלים שהקליטו בו לאורך כל שנות קיומו של הלייבל, היא עדות לדרך שעשה הז'אנר בישראל. זוהי גם סיבה נהדרת לשיחה קצרה עם מנפרד אייכר, מייסדו.

אייכר, גרמני בן 77, המלווה כל אמן וכל אלבום היוצא תחתיו מן הרגע הראשון ועד לסיום ההפקה ודרכו, עבד לאורך חייו עם מאות מוזיקאים והיה מעורב ביותר מ-1,500 אלבומים. אייכר זכה פעמיים בפרס הגראמי בקטגוריית מפיק השנה והיה מועמד לפרס עוד שלוש פעמים. בנוסף, זכה יותר מעשר פעמים בתואר מפיק השנה בדרוג של מגזין הג'ז היוקרתי "דאון ביט".

מנפרד אייכר. מעורב בכל שלבי העשייה
Bart Babinski
להמשך הפוסט

מלכי הקלידים: עשרת פסנתרני הג'ז הישראלים המצליחים בעולם

הם מופיעים עם השמות הגדולים ביותר וגם כשהם הסיבה להתכנסות - האולמות מלאים עד אפס מקום. כדי להבין את הצלחתם, צריך רק להקשיב

ההצלחה הגדולה של הג'ז הישראלי בעולם הינה בין היתר תולדה של תשתית חינוכית מוזיקלית מרשימה, שהוקמה באמצעות מוזיקאים כמו דני גוטפריד, עמית גולן ז"ל, ועשרות מוזיקאים נהדרים שלימדו ומלמדים ג'ז בכל רחבי הארץ לאורך השנים. עשרות מוזיקאים ישראלים המנגנים בכלים שונים הופיעו ומופיעים עם השמות הגדולים ביותר והאולמות מלאים (לפני הקורונה) גם כשהם עצמם הסיבה לחגיגה. קבלו את עשרת פסנתרני הג'ז הישראלים המצליחים שלנו, לא לפי סדר או עיקרון מחייב. כדי להבין את הצלחתם, צריך רק להקשיב.

עומרי מור - פסנתרן כישרוני, רב-גוני וייחודי, תופעת טבע של ממש. החל את דרכו המוזיקלית בגיל צעיר ובבגרותו התמקד במוזיקה האנדלוסית. בפרויקט המרשים שלו "אנדולוג'ז" לקחו חלק מוזיקאים מהארץ ומהעולם ובאלבום הבכורה שלו כמוביל מלפני שנתיים, It's About Time, השתתף בין היתר המתופף האלג'ירי הנודע כארים זיאד. האלבום זכה לביקורות נלהבות.

לפי סיבוב השעון: עומרי מור, יונתן אבישי, ניתאי הרשקוביץ ועומר קליין
זיו רביץ, יוסי זווקר, פיטר הונמן ויח"צ
להמשך הפוסט

מי אמר שנשים הן לא ג'זיסטיות? הנה שש שאתם חייבים להכיר

נכון, הג'ז העולמי הוא גברי ברובו. המצב אינו שונה גם בישראל. יש לכך סיבות רבות, אבל באיכות ההלחנה והנגינה ההבדל המגדרי אינו משחק שום תפקיד. קחו כמה דוגמאות שיעשו לכם טוב

הג'ז העולמי הוא גברי ברובו. מרבית הנשים המעורבות בו הן זמרות, מיעוטן אינסטרומנטליסטיות, ועוד פחות מכך מובילות הרכבים. בישראל, המצב אינו שונה, למעט העובדה מחממת הלב שאת המועמדות הישראלית הראשונה (2017) והשנייה (2019) של ג'זיסיט ישראלי לגראמי האמריקאי, קיבלה נגנית הקלרינט ענת כהן, אותה ראיינתי בבלוג זה בשנה שעברה. הפסנתרנית ענת פורט הקליטה ב-2007 תחת הלייבל M.C.E, אחד מסמלי האיכות של הג'ז העולמי. היא היתה הראשונה לעשות זאת ואחריה באו עוד כמה, כולם גברים.

המוזיקאית איריס פורטוגלי, המנהלת האקדמית של בית הספר "רימון", אמרה בעבר בראיון כי אחת הסיבות למספר הנמוך של נשים אינסטרומנטליסטיות בג'ז קשורה, בין היתר, לסוציאליזציה חברתית ולעובדה שנשים לא קופצות בקלות לקדמת הבמה. כך או אחרת, לגבי דבר אחד אין ספק: מוזיקאיות הג'ז הישראליות אינן נופלות מעמיתיהן הגברים, ולצורך המחשת העניין - הנה שש שאתם חייבים להכיר.

לפי תנועת השעון: ענבר פרידמן, קטיה טובול, הילה קוליק והדר נויברג
אלון גולמן, יואל לוי, פיטר ויט, קליבר סנגלאזה
להמשך הפוסט

"ג'ז הוא השפה, אבל כל אחד יכול לכתוב שירה בשפת האם שלו"

חמישיית O.N.E הכל-נשית מנסה להציג אלטרנטיבה מסקרנת להגמוניה הגברית בז'אנר; ביום חמישי יוכל גם הקהל המקומי ליהנות מההרכב, במסגרת פסטיבל הג'ז הפולני הראשון שיתקיים באופן וירטואלי

סצינת הג'ז הפולנית המודרנית היא אחת החדשניות והתוססות באירופה. אומני הג'ז הגדולים של המדינה מופיעים ברחבי האירופה ובארה"ב, מקליטים אלבומים בלייבלים החשובים בעולם ויוצרים מוזיקה מקורית שמביאה לידי ביטוי את העושר המוזיקלי במדינה. מה שהופך את הג'ז הפולני למעניין יותר עבורנו היא העובדה שמייסדי התחום, שהחלו לפעול בשנות ה-20 של המאה הקודמת, היו יהודים - שמות כמו אדי רוזנטל, יז'י פרטרסבורסקי וארתור גולד שכיכבו במועדונים של פולין של לפני מלחמת העולם.

עם או בלי קשר לעבר, בסוף השבוע שעבר ומדי סופ"ש בחודש הקרוב יתקיים כאן פסטיבל הג'ז הפולני הראשון. אמנם המוזיקאים הפולנים ינגנו ממועדוני הג'ז בוורשה וישודרו בסטרימינג (חינם לכל דורש), אבל למעט העניין הפעוט הזה, מדובר בפסטיבל לכל דבר ועניין.

הרכב הג'ז O.N.E
יח"צ
להמשך הפוסט

"אם נדבקת למוזיקאי מסוים, תישאר חקיין כל חייך"

מורדי פרבר הוא כנראה המוזיקאי הישראלי הטוב ביותר שאתם לא מכירים. בעצם, אולי כן, ודווקא מהטלוויזיה. בראיון לרגל שובו ארצה, הוא מלא בתובנות מקריירה מופלאה ומספק עצות לצעירים

בתחילת שנות השמונים השתחרר מורדי פרבר הצעיר משירותו בלהקה צבאית והפך לאחד הנגנים המבוקשים בישראל. הוא ניגן בהופעות ואלבומים של גדולי האומנים של אותם ימים: אריק איינשטיין, שלמה ארצי, יוני רכטר, שם טוב לוי, נורית גלרון, אסתר עופרים, שלמה גרוניך ועוד. אלא שאז, ממש כשהביקוש אליו היה בשיאו, הוא החליט לעזוב את הארץ לטובת לימודי ג'ז בברקלי קולג' שבבוסטון אחרי שקיבל מלגת לימודים מלאה. הוא היה הישראלי הראשון שקיבל מלגה כזו.

זמן קצר לפני שעזב, השתתף פרבר בצילומי שיר של שם טוב לוי באולפני הרצליה. "דני סנדרסון היה שם במקרה", הוא מספר בראיון ל"הארץ", "בהפסקה הוא ניגש אלי ואמר לי שהוא מקים להקה חדשה והיה מאוד רוצה שאנגן איתו. הערצתי אותו, גדלתי על להקת כוורת, אבל אמרתי לו שאני ממש מצטער - אני עוזב לארה"ב. הוא הסתכל עלי ואמר לי בחיוך: 'טוב, אז גם אני לא אנגן בלהקה שלך'. הצטערתי כל-כך, כי סנדרסון היה ענק".

מורדי פרבר עם הגיטרה שעוצבה עבורו ושווקה במהדורה מיוחדת
יח"צ
להמשך הפוסט

החצוצרן שחזר לחיים בזכות אשה ונפרד מהם בגללה

לי מורגן התגלה בידי דיזי גילספי האגדי והפך לאחד מגדולי הנשפנים של המאה ה-20. אם היה חי, היה חוגג בסוף השבוע את יום הולדתו ה-82

למרות מזג האוויר הקשה, בליל ה-19 בפברואר 1972 היה המועדון "סלאגס" בניו-יורק הומה אדם. בחוץ נערם השלג לגובה של יותר מחצי מטר ובפנים נהנה הקהל מההרכב של לי מורגן, אחד הכוכבים של התקופה ומגדולי החצוצרנים של המאה ה-20. באותם רגעים, איש על הבמה או סביב השולחנות לא יכול היה לדמיין מה שיתרחש בסיומו של הערב.

קצת אחרי חצות נכנסה למועדון הלן, אשתו של מורגן, ודרשה לסלק מהמקום אשה שחשדה כי היא מנהלת רומן עם בעלה. מורגן בתגובה דחף את אשתו החוצה ותוך כדי כך נפל מתיקה אקדח שקיבלה ממנו לצורך הגנה עצמית. הלן הזועמת הרימה את האקדח מהשלג, נכנסה שוב למועדון, התקרבה לבעלה וירתה בו ירייה אחת בפלג גופו העליון. לאמבולנס שהוזעק למקום לקח יותר משעה להגיע ומורגן מת מאיבוד דם.

לי מורגן בהופעה ב-1959
Herbert Behrens, Anefo / ויקיפדיה
להמשך הפוסט

"זו לא 'תקופה', זה 'עידן'. אולי נצטרך להתרגל לעבוד אחרת"

המוזיקאים דניאל זמיר ועומרי מור, שיעלו השבוע מופע משותף, מספרים על הקושי שהציבה להם הקורונה, על מה שמחבר ביניהם ועל ניהול קריירה בתקופה שבה הבלתי צפוי משתלט על לוח הזמנים

"לקרוא לזה 'תקופה' זה אנדרסטייטמנט. לדעתי, ארבעת החודשים האחרונים הם 'עידן', ואני מעריך שהרבה דברים שקרו במהלכם יישארו איתנו לאורך זמן. אני מעריך שבתוך חודש עד חודש וחצי שוב יסגרו את אירועי התרבות. אולי נצטרך להתרגל לזה שאי אפשר לקבוע הופעות הרבה זמן מראש".

מאחורי הדברים המפוקחים הללו עומד דניאל זמיר, אחד הסקסופוניסטים המוערכים וממוזיקאי הג'ז הבולטים בישראל. למרות האמירה הריאליסטית והמודעת שגלומה בה, ואולי בגללה, התרגשותו לחזור לבמות לראשונה מאז פברואר גדולה עוד יותר. זמיר יעשה זאת מחר (חמיש) במועדון "צוללת צהובה" בירושלים כשהוא מגובה בפסנתרן המעולה עומרי מור, עבורו תהיה זו הופעה שנייה מאז הסרת המגבלות. 

עומרי מור (מימין) ודניאל זמיר. חומרים חדשים מימי הקורונה
שרבן לופו, ברצי גולדבלט
להמשך הפוסט

"אנו רגילים לנגן כל שבוע כבר 17 שנה. הקורונה היתה קשה מאוד"

בדיוק ברגע שבו חברי "האורקסטרה" החלו לחשוש כי מסורת המפגשים שלהם מדי יום שישי לא תחזיק מעמד, באה החזרה לשגרה ואיתה גם שלוש יצירות חדשות שנכתבו בהסגר. כעת הם חוזרים גם לבמה

ב-28 במאי, ממש אחרי שמשרד הבריאות אישר לכולנו לחגוג את חג השבועות יחד, התכנסו בחדר חזרות בתל אביב 12 מוזיקאי ג'ז מרוגשים ושמחים במיוחד. עבור חברי "האורקסטרה", המוכרת גם בשם "תזמורת הג'ז הישראלית", היה זה מפגש ראשון לנגינה משותפת אחרי שלושה חודשים שבמהלכם התנהל הקשר המוזיקלי ביניהם בוואטסאפ או בזום.

"מאז שהתחלנו להופיע במסגרת האורקסטרה לפני 17 שנה נפגשנו לחזרה כל יום שישי ללא יוצא מן הכלל", אומרים המנהלים המוזקליים של התזמורת, יאיר סלוצקי ורון אלמוג, "הפעם הראשונה שבה המסורת הזו הופסקה היתה בימי הקורונה. אלה היו חודשים קשים במיוחד עבורנו". סלוצקי מציין כי ככל שחלפו השבועות הוא החל לחשוש כי חברים יחליפו את שגרת השישי המוזיקלית שלהם במשהו אחר, אך לשמחתו זה לא קרה. "המפגש הראשון היה מרגש מאוד ואפילו זכינו לקבל תווים לשלוש יצירות שנכתבו בזמן הסגר".

"האורקסטרה". פגשה בחו"ל קהל שמתעניין רק במוזיקה האינסטרומנטלית שלה
רוני פרל
להמשך הפוסט

"יש קסם אדיר בלראות ילדים שלא מצליחים תופסים כלי נגינה ואז הכל מתפרץ"

עמית פרידמן רצה להיות חצוצרן אך "התפשר" על סקסופון והפך בהדרגה לאחד הטובים בתחומו. הוא חתום על אחד מאלבומי הג'ז הטובים בישראל בעשור האחרון ומוביל מיזם מוזיקלי-חינוכי ייחודי

"כשהייתי בן 12, בחופשת הקיץ, השתתפתי במחנה קיץ למוזיקאים צעירים (מתא"ן) ומה שקרה לי שם שינה את חיי. גדלתי באשדוד ועד שהגעתי למחנה, חשבתי שאני נגן נפלא. אבל אחרי ששמעתי סקסופוניסטים מכל הארץ, הבנתי שאני בכלל לא בכיוון והגילוי הזה גרם לי להגיע לבית הספר 'תלמה ילין' כדי להשתפר ולהיות מוזיקאי. זה גם המקום שמוביל אותי בכל מה שקשור לחינוך מוזיקלי, שאני מאוד מעורב בו. זה עצוב בעיני שהפערים שהרגשתי בין מרכז לפריפריה מתקיימים גם היום, בישראל של 2020".

לא מעט שנים חלפו מאז אותו גילוי שחווה הסקסופוניסט עמית פרידמן, וכיום הוא נחשב לאחד הטובים בתחומו בישראל. הוא מרבה להופיע בארץ ובעולם ומוביל יחד עם ליאור לוין, בת זוגו המוזיקאית, כבר 14 שנה סדרת ג׳ז ומוזיקת עולם ב"כוכב השמיני" בהרצליה. בבגרותו חזר לתלמה ילין כמורה, לימד גם בהרצליה וכיום מרכז מגמות מוזיקה בתל מונד ובקדימה-צורן.

עמית פרידמן. "הג'ז מייצר בתלמידים פתיחות והופך אותם לצרכני תרבות"
מוליק המר
להמשך הפוסט

פסטיבל הדסטארט: טובי המוזיקאים במרתון הופעות להצלת "בית העמודים"

בתשע שנות קיומו הפך "בית העמודים" למרכז סצינת הג'ז הישראלית. רבים וטובים גדלו בו או הגיעו להופיע בחלל הקטן. כעת הם מתגייסים לשלושה ימים של מוזיקה חיה בסטרימינג לגיוס תרומות

עד למשבר הקורונה, ההצלחה הגדולה של הג'ז הישראלי משכה את תשומת לבם של חובבי הז'אנר בכל העולם, וזו זלגה היטב גם למועדוני הג'ז שלנו, בישראל. "בית העמודים" בתל אביב, אחד הלוקיישנים הבולטים של תרבות הג'ז המקומית, הפך מאז היווסדו ב-2011 לבמה חשובה ואבן שואבת למוזיקאים בולטים וגם כאלה שעושים את צעדיהם הראשונים.

בתשע השנים האחרונות התקיימו במועדון יותר מ-3,000 הופעות חיות, כ-12 בממוצע שבועי, וביניהן גם כאלה של הגדולים ביותר בג'ז הישראלי והבינלאומי, וביניהם: הפסנתרן זוכה הגראמי ארון גולדברג; הסקסופוניסט ג'ואל פראם; החצוצרן אבישי כהן; הפסנתרנים יונתן אבישי, שי מאסטרו וניתאי הרשקוביץ; הבסיסטים עומר אביטל וברק מורי; הסקסופוניסטים אלי דג'יברי, יובל כהן ועמית פרידמן; הגיטריסט עופר גנור ועוד רבים רבים.

יובל כהן בהופעה ב"בית העמודים". מקום שהוא חותמת של איכות
פטר ויט
להמשך הפוסט

בעשרה ימי קורונה איבד העולם חמישה נגנים נפלאים

פרידה מבאקי פיצארלי, פרדי רודריגס, מאנו דיבאנגו, אליס מרסליס וואלאס רוני

חמישה מוותיקי סצינת הג'ז העולמית שכוכבם דרך באמצע ובשלהי המאה שעברה, מתו בתוך עשרה ימים מנגיף הקורונה. החמישה הם באקי פיצארלי (94), פרדי רודריגס (89), מאנו דיבאנגו (86), אליס מרסליס (85) וואלאס רוני (59). בלוג הג'ז של "הארץ" מרכין ראש.

באקי פיצארלי

באקי פיצארלי ובנו ג'ון בהופעה
Laura Kolb / ויקיפדיה
להמשך הפוסט

שורצים בבית? פתחו רמקולים: עשר המלצות האזנה

העת הזו, כשרבים מאיתנו ללא עבודה ועם הרבה זמן פנוי, היא הזדמנות אולטימטיבית לערוך היכרות עם הז'אנר המוזיקלי האולטימטיבי. המליצו גם אתם בתגובות עבור הפוטטים הבאים

עבור רבים המלה "ג'ז" מעוררת סלידה בימים כתיקונם כמעט כמו המלה "קורונה" בימים אלה. ועם זאת, נדמה לי שדווקא העת הזו, כשרבים מאיתנו שוהים בבתים, ללא עבודה ועם הרבה זמן פנוי, היא הזדמנות אולטימטיבית לערוך היכרות עם הז'אנר המוזיקלי האולטימטיבי. אז לרגל המצב, עשר המלצות האזנה לרצועות שפותחות חלון ומזמינות אתכם לפתוח את האוזן ואת הלב. ספרו לי בתגובות אם האהבתם, ולוותיקי המדור וחובבי הג'ז זה גם המקום להמליץ לנו על רצועות לקראת הפוסט הבא.

1. Undercurrent - ביל אוונס וג'ים הול

ביל אוונס בהופעה בפסטיבל הגז' במונטרה, יולי 1978
Brianmcmillen / ויקיפדיה
להמשך הפוסט

"שירה היא ביטוי ישיר של הנשמה. כיום היא לגמרי חלק מהסאונד שלי"

אחרי שלושה אלבומים (ועוד אחד בדרך), חלום שהתגשם, וקונצרט בסלון הבנות של ליאונרד ברנשטיין, הפסנתרן גיא מינטוס מגיע להופעות בישראל ומספר מה הוא מחפש ומה המלכוד בעיסוק עם קהל

זמן קצר אחרי שסיים קונצרט סולו במינכן לפני כשנתיים, פנה אל הפסנתרן הישראלי גיא מינטוס אדם לא מוכר מהקהל ושאל אם יהיה מוכן לנגן בעוד כמה חודשים את "רפסודיה בכחול" של ג'ורג' גרשווין עם תזמורת. "זו יצירה מאוד מאתגרת, עד אז מעולם לא ניגנתי אותה", מספר מינטוס ומציין כי אחד מחלומותיו הגדולים היה לנגן גרשווין עם תזמורת.

חצי שנה חלפה ומינטוס מצא עצמו בעיירה לנדסברג שבדרום גרמניה, בקונצרט ייחודי עם נגני התזמורת הבווארית לציון 70 שנה לקונצרט היסטורי שערך ליאונרד ברנשטיין בעיירה עם תזמורת שהורכבה מניצולי שואה. "זה היה אחד הרגעים המוזיקליים החזקים ביותר בחיי", מספר מינטוס, "רגע מכונן שבו באמת הכל מתחבר ואתה מבין את הכוח העצום של המוזיקה". מאז, רפסודיה בכחול, יצירה עוצמתית שחוגגת את כוח החיים, היא חלק מה-DNA המוזיקלי של מינטוס. הוא ניגן אותה עם מספר תזמורות, יצר לה גרסת סולו ואף ניגן אותה בהופעה פרטית בסלון של ג'יימי ונינה ברנשטיין, הבנות של ליאונרד. כמה חודשים קודם לכן, קיבל מהן את פרס ליאונרד ברנשטיין.

גיא מינטוס
Karine Mahiout
להמשך הפוסט

"בחרתי בצ'לו כי אפשר היה לשבת כשמנגנים"

אל מופע "שבת של הלב" מגיעה מאיה בלזיצמן דווקא מהצד החילוני. בראיון היא מספרת למה לאלתר זה כמו טיפול פסיכולוגי, על הקשר המקצועי והזוגי עם המתופף מתן אפרת ומתי הבינה שהיא גם זמרת

לפני 15 שנה, כשהיתה עוד צ'לנית קלאסית, הופיעה מאיה בלזיצמן עם להקה בשם "אפטרשוק". אחרי הופעה ניגש אליה מפיק צעיר ואמר לה שהוא מקדם אלבום לזמרת חדשה ושאל אותה אם תרצה להצטרף ללהקתה. לזמרת קראו אפרת גוש והמפיק היה יוני בלוך. "משם התחיל הסיפור שלי עם המוזיקה הפופולרית", מספרת בלזיצמן, "ניגנתי הרבה שנים עם נינט, אהוד בנאי, כנסיית השכל, מירי מסיקה, אביב גדג' ועוד רבים וטובים. עם כל אחד היה לי קשר מיוחד. להרכב שמלווה זמר/זמרת יש אחריות מאוד גדולה ובאמת נוצרים קשרים אמיתיים. אני נמצאת עם אנשים על הבמה ברגעים הכי חשופים שלהם. להיות במקום הזה לצדם זו מתנה גדולה שקיבלתי".

בלזיצמן תופיע החודש בפסטיבל "זמן פיוט" יחד עם שי צברי ומורין נהדר. למופע של השלישיה הזו קוראים "שבת של הלב". אל השבת שלה, בלזיצמן מתחברת מהמקום החילוני. "יצא לי להפיק לא מעט ערבי קבלת שבת. דווקא מהמקום החילוני שלי אני מוצאת עניין גדול בתרבות הזאת. כל אחד מביא איתו משהו מהבית ומהילדות. השבת היא לא אחת ויחידה וקבועה. היא משתנה לפי מצב הרוח ולפי המקום שממנו באת. בערב הזה ננסה להביא את השבת מהמקומות שלנו. אצלי למשל שמעו שירים ישראליים בשבת".

מאיה בלזיצמן
אופיר אברהמוב
להמשך הפוסט

"ידידי, תן לי לומר לך משהו: אין מוזיקה לטינית, הכל אפריקאי"

מולאטו אסטטקה, אבי האתיו-ג'ז, הוא אחד המוזיקאים הבודדים שיכולים להתהדר בז'אנר מוזיקלי שרשום על שמם. לקראת הופעה בישראל הוא מספר על השפעות "אנשי המרחבים הפתוחים" עליו

מעטים המוזיקאים החיים שיכולים לומר בפה מלא שייסדו ז'אנר מוזיקלי הסוחף אחריו מאות אלפי מאזינים ומוזיקאים רבים הפועלים בהשראתו. מולאטו אסטטקה, אבי האתיו-ג'ז, שיגיע השבוע בפעם השלישית לישראל לרגל פסטיבל הג'ז תל אביב, הוא אחד מאותם מתי מעט. את הופעתו הוא יקיים בדיוק ביום שבו יחגוג את יום הולדתו ה-76. "אני מאוד שמח לחגוג בתל אביב. בפעם הקודמת שהייתי כאן, ב-2011, מאוד נהניתי", הוא אומר בראיון טלפוני. 

אסטטקה נולד בעיר ג'ימה בדרום-מערב אתיופיה. אביו היה פעיל בכיר בתנועה הלאומית האתיופית בתקופת הכיבוש האיטלקי. ב-1943, עם תום הכיבוש, קיבל מינוי ממשלתי ובעקבות כך עברה המשפחה לאדיס אבבה. אסטטקה עזב את הבית בגיל 15 ונסע לבריטניה בשאיפה לרכוש השכלה באווירונאוטיקה. אלא שהמפגש שלו עם המוזיקה, דווקא בקולג' בוויילס, שינה את מסלול חייו. הוא עבר ללונדון שנתיים לאחר מכן כדי ללמוד מוזיקה קלאסית, פסנתר, קלרינט, אך גם בתופים. הוא נמשך לסצינת הג'ז המקומית ובילה ערבים רבים בנגינה במועדונים. "ככל שנחשפתי יותר למוזיקה בלונדון, הבנתי כמה המוזיקה האתיופית לא נוכחת ולא מוערכת מספיק", הוא אומר.

מולאטו אסטטקה. "חצוצרה, סקסופון, פסנתר - הגיבורים שלי הביאו הכל"
יח"צ
להמשך הפוסט

ננסי חווא לוקחת את אום כולתום אל הנקודה שבין מסורת למודרניות

לפני עשר שנים זכתה חווא ב"הערביזיון" ומשם פרצה אל העולם הערבי בזכות הופעתה ב"ערב-איידול". אל פסטיבל הג'ז בתל אביב היא מביאה את שיריה של גדולת הזמר המצרי

עוד כשהיתה ילדה זיהו הוריה של ננסי חווא את כשרונה המוזיקלי ובעיקר את היכולת שלה לקלוט מהר מלים ולחנים. לא מדובר במשימה פשוטה בבית שבו התפריט הוא אום כולתום, פאריד אל-אטרש ומוחמד עבד אל-והאב, וזו גם הסיבה שחווא נשלחה כבר מגיל צעיר ללמוד נגינה, פיתוח קול ומשחק. לפני עשר שנים, כשהיתה בת 17 בלבד, זכתה במקום הראשון בתחרות המוזיקלית החשובה ביותר בחברה הערבית בישראל, "הערביזיון". אם תרצו, "כוכב נולד" של החברה הערבית. 

חווא הפכה בן לילה לכוכבת וכעת היא מגיעה אל פסטיבל הג'ז בתל אביב עם ערב משירי אום כולתום, ובו היא לוקחת את שיריה הזמרת האגדתית לנקודה שבין המסורתיות המצרית למודרניות הלבנונית. "מאוד מרגש אותי לשיר את השירים שלה, עם הרכב כזה, בצורה כל כך מושקעת וכל כך נאמנה למקור", היא מספרת בראיון, "כלי הנגינה שיהיו במופע הם כלים אותנטיים מזרחיים ונשלב בהם גם כלים יותר מודרנים כדי לקשר ולגשר בין הזמן שבו היא פעלה לזמן שבו אנחנו חיים".

ננסי חווא
גסאן חווא
להמשך הפוסט

"יש בארץ קהל נפלא, אבל אין מספיק קהל"

בסביבות גיל 30 לקח הפסנתרן ארי ערב הפסקה מנגינה מקצועית למשך עשר שנים. הוא חזר מלא תשוקה ואנרגיה והתוצאה היא שלושה אלבומים. ראיון לקראת הופעה בפסטיבל הג'ז של תל אביב

לפני כשנתיים וחצי נחשפתי כמעט במקרה למוזיקה של ארי ערב. מודעה קטנה בעיתון ציינה כי הוא עורך הופעת השקה לאלבומו השלישי, FLOW, בתיאטרון גבעתיים. הייתי חייב לבדוק. לא הרבה אנשים הגיעו באותו ערב לאולם, אך על הבמה עמדו לצדו של הפסנתרן, אלי מגן (בס), לני סנדרסקי (סקסופון) וגספר ברטונצל (תופים).

מהצליל הראשון היה ברור שערב הוא פסנתרן מיוחד, רך, מלודי ובעל יכולת מופלאה לדלג בין סגנונות ומקצבים בקלילות נדירה. לצד הבמה ניצב שולחן למכירת אלבומים ועד תום הקטע השלישי במופע - כולם כבר נחטפו. גם אני קניתי ובמשך כמה ימים אחרי אותה הופעה צללתי לגוף העבודה של ערב, שהוציא את אלבומו הראשון, "About Time", לפני כעשר שנים דווקא אחרי שלקח פסק זמן מוזיקלי. 

ארי ערב. "קהל הג'ז הולך ומתמעט בכל העולם ולא רק בארץ"
חגית מור
להמשך הפוסט

ליאונרד ברנשטיין רוקד סלסה בגיל מאה

הרכב הג'ז האפרו-קאריבי "נואבה מנטקה" מגיע לסיבוב הופעות בישראל עם גרסה לטינית למחזמר המפורסם "סיפור הפרברים". הסקסופוניסט בן ואן דן דונגן מסביר איך זה עובד

הולנד של שנות השבעים המאוחרות היתה אחד המקומות המועדפים על מוזיקאי הג'ז האמריקאים הגדולים. עובדה זו הפכה את סצינת הג'ז שלה לסוערת וייחודית במיוחד באותן שנים, בוודאי ביחס לנעשה בשאר מדינות מערב אירופה. דקסטר גורדון, צ'ט בייקר, וודי שו, ג'וני גריפין, בן וובסטר - הם חלק מאותם גדולים שהתגוררו אז שם.

באותם השנים נוסד בהאג פסטיבל הג'ז של הים הצפוני, והפך במהירות לאחד הגדולים והמשפיעים של הז'אנר. בן ואן דן דונגן הוא מוזיקאי הולנדי שנולד בעיר וספג, לדבריו, השראה מכל עבר. בשבוע הבא הוא יבוא לישראל עם ההרכב הלטיני שלו "נואבה מנטקה" לציון 100 שנה להולדתו של המלחין האגדי ליאונרד ברנשטיין. נואבה מנטקה צפויים לבצע את הגרסה הלטינית שלהם לאחת היצירות המפורסמות ביותר של ברנשטיין - "סיפור הפרברים".

בן ואן דן דונגן. השראה מהסצינה ההולנדית הגדולה של סוף שנות השבעים
Peter Putters
להמשך הפוסט

"כשאני מנגנת עם האחים שלי אני חווה משהו חזק, טלפתי"

זה שנים רבות שענת כהן היא שם נרדף לאיכות עילאית בנגינה על קלרינט. בראיון לקראת הגעתה לסדרת מופעים בישראל היא מספרת על המשפחה המוזיקלית והעבודה עם הרכב של עשרה נגנים

ב-1999 הגיעה נגנית הקלרינט ענת כהן לניו יורק. שמונה שנים אחר כך היא הוכתרה על ידי איגוד מבקרי הג'ז בארה"ב כתגלית השנה וכבשה את הסצינה האמריקאית. מאז היא נבחרת שנה אחרי שנה לנגנית הקלרינט הטובה ביותר - הישג שאף מוזיקאי ישראלי אינו קרוב לזקוף לזכותו. לפני שנתיים הפכה כהן גם למוזיקאית הג'ז הישראלית הראשונה שמועמדת לפרס גראמי על אלבומהOutra Coisa: The Music Of Moacir Santos וגם על אלבומה "Rosa Dos Ventos" עם ההרכב "טריו ברזיליירו".

"הישראלים הרבים שבאים לניו יורק נחשבים ממש עם הגיעם לטופ של העיר. הם מביאים את ההוויה הישראלית, את הרצון להשתלב ולתקשר, וגם ניסיון וידע מקצועי שרכשו מטובי המורים שמלמדים בארץ", אומרת כהן בראיון טלפוני לקראת הגעתה לישראל לרגל פתיחת סדרת מופעי הג'ז החדשה Small Band-Big Band במרכז הג'ז בקונסרבטוריון תל אביב.

ענת כהן. יותר מעשר שנים נגנית הקלרינט הטובה בארה"ב
Shervin Lainez
להמשך הפוסט

"כילד רציתי לייצר רעש חזק. העוגב מימש את הפנטזיה הזו"

בשבוע הבא יפגשו ידיו העדינות של אאוג'ניו מריה פג'אני בעוגב הוותיק ביותר בישראל, זה שמוצב בכנסייה הפרנציסקנית ביפו. בראיון מיוחד הוא מסביר איך הגיע לכלי ואם יש דבר כזה "ג'ז על עוגב"

בשבוע הבא יפגוש העוגב הוותיק ביותר בישראל, זה שמוצב בכנסייה הפרנציסקנית ביפו (כיכר קדומים) ונבנה ב-1847, בידיו העדינות של אאוג'ניו מריה פג'אני, נגן התזמורת הסימפונית המילאנזית "לה ורדי" ואחד העוגביסטים הטובים בעולם. האירוע המיוחד יתקיים במסגרת פסטיבל "טרה סנקטה - מוזיקה מכנסיות המזרח התיכון והלבנט", שנערך זו השנה השישית במקביל בישראל, ירדן, מצרים, לבנון, יוון, קפריסין ואפילו בסוריה. בישראל יתקיימו קונצרטים בתל אביב, ירושלים, נצרת וחיפה והם יהיו פתוחים חינם לקהל הרחב.

ישראל אינה זרה לפג'אני בן ה-47. הוא משמש גם כמנהלו האמנותי של הפסטיבל העוגב מטעם משמורת ארץ הקודש של הוותיקאן (קסטודיה טרה סנטה). "בכל במקום בישראל יש פיסת היסטוריה שמשתלבת עם ההיסטוריה של העולם. בגלל זה אני אוהב כל כך להיות פה," הוא אומר בראיון מיוחד לקראת הקונצרט. 

אאוג'ניו מריה פג'אני. "צריך להגיע עם הרגליים לרצפה, אז התחלתי בגיל עשר"
אלבום פרטי
להמשך הפוסט

ארט טייטום, נשימה עמוקה, ואז כל היתר

הפסנתרן העיוור החזיק במיומנויות שכמעט בלתי ניתנות לחיקוי. הוא כונה "הפלא השמיני של העולם" והיה אפילו פסנתרן גדול שהודה כי הוא לא מאזין לו "אחרת מתייאשים ומפסיקים לנגן"

הוא נולד עיוור, לימד עצמו לנגן משמיעה כבר בגיל שלוש ודורות של פסנתרנים הושפעו מיצירתו ומנגינתו. הוא החזיק ביכולות יוצאות דופן ומיומנויותיו כמעט בלתי ניתנות לחיקוי עד היום. מעריציו השוו אותו לאלוהים, או למוצארט לכל הפחות. ימיו של ארט טייטום על הכסא שליד הקלידים היו קצרים. בגיל 47 בלבד הלך לעולמו, ובכל זאת היה לאחד הבודדים בעולם הג'ז שהוגדרו אגדה בעודם מנגנים.

טייטום, שהחודש מצויין יום הולדתו ה-110, הוא אבן דרך בפסנתרנות המודרנית. ולדימיר הורוביץ אמר כי הוא לא רק פסנתרן הג'ז הטוב ביותר, אלא "גדול הפסנתרנים בעולם". פאטס וולר כינה אותו "אלוהי הפסנתר" וקאונט בייסי התייחס אליו כ"פלא השמיני של העולם". "כשמדברים על פסנתרנים מדברים על טייטום, לוקחים נשימה עמוקה ואז מדברים על אחרים", היטיב לשבח החצוצרן דיזי גילספי. "יש לי את כל ההקלטות שלו ואני משתדל מאד לא להקשיב להן. אם הייתי מאזין לנגינה שלו, הייתי מתייאש ומפסיק לנגן בעצמי", אמר קני בארון. טייטום היה מעורב בין היתר בהכשרתם של שני גדולים אחרים, ת'לוניוס מונק ואוסקר פיטרסון. באחת מהופעותיו ירד פיטרסון מהבמה וסירב להמשיך לנגן כשהבין שטייטום בקהל. הוא היה בעיניו "נגן הג'ז הגדול בעולם".

ארט טייטום ב-1947. הרוויח במועדונים הון עתק במונחים של אותם ימים
ויקיפדיה
להמשך הפוסט

חמש סיבות להתאהב בג'ז בשניים

היכולת להקשיב היא התכונה הכי חשובה למוזיקאי ג'ז. אחר כך הוא שואף להשלים את שותפו וליצור רצף מוזיקלי אחד. אספנו כמה המלצות לדואטים שפותחים את הדלתות ואת האוזניים

הפוסט הזה מופנה דווקא למי שאינו חובב ג'ז (ואולי הזדמן אל הבלוג במקרה). רוב האנשים שיאמרו לכם בביטול "ג'ז אינו מוזיקה בעיני", פשוט לא מכיר ג'ז או לא מכיר מספיק. לאנשים האלה אני אומר: בואו תקשיבו.

היכולת להקשיב היא התכונה הכי חשובה למוזיקאי ג'ז. זו משימה קשה בלהקה או הרכב, אך בזוג (דואט) היא מקבלת משמעות אחרת. דואט מוצלח נוצר כששני הנגנים משלימים אחד את השני ויוצרים רציף מוזיקלי אחיד. השתכנעתם? רוצים לנסות? הנה כמה דואטים נפלאים שבאים בטוב ופותחים את הדלתות ואת האוזניים. אהבתם? ספרו לחברים. לא אהבתם? ספרו לנו.

סטן גץ וקני בארון. השלם גדול מסך חלקיו
צילום מסך
להמשך הפוסט

חמישה מוזיקאים ישראלים (ואחד מחו"ל) בוחרים את ביל אוונס שלהם

אם הפסנתרן האמריקאי הדגול היה בחיים, הוא היה חוגג החודש יום הולדת תשעים. אלי מגן, חוה אלברשטיין, יוני רכטר, אלי מגן ועוד התבקשו לבחור קטע שלו שהם אוהבים במיוחד. בואו להקשיב

החודש ציין עולם המוזיקה 90 שנה להולדתו של ביל אוונס, אחד מגדולי הפסנתרים בהיסטוריה. אי אפשר לדבר על ג'ז בלי להזכיר את סגנונו הייחודי של אוונס. השפעתו ניכרת בנגינתם של רבים טובים ובכלל זה שמות מובילים כמו צ'יק קוריאה, הרבי הנקוק, קית' ג'ארט, פרד הרש וברד מלדאו.

אוונס נולד בניו ג'רזי ב-1929 ומת בניו יורק ב-1980 ממחלה שנבעה מסיבוכים הקשורים להתמכרותו ארוכת השנים לסמים. בגיל 51 בלבד, הוא השאיר אחריו עשרות אלבומים, מאות יצירות ופרסי גראמי רבים, כולל אחד על מפעל חיים שקיבל ב-1994 הרבה אחרי מותו. לכבוד יום ההולדת, פניתי לג'זיסטים ישראלים מוכרים וביקשתי שיבחרו את היצירה האהובה עליהם של אוונס. הם כמה מהמלצותיהם. לפרויקט כולו ניתן להאזין בדף התוכנית "ג'ז חופשי" ברדיו הבינתחומי.

ביל אוונס בהופעה בפסטיבל הגז' במונטרה, יולי 1978
Brianmcmillen / ויקיפדיה
להמשך הפוסט

"אין דבר כזה 'קהל', יש אנשים שרוצים שתיצור מהלב"

הפסנתרן עומר קליין משיק אלבום שלישי עם הטריו שלו. בראיון הוא מספר על מוזיקה רב-לאומית שנוצרת סביב מקום אחד, במקרה הזה - הים התיכון, ועל ההתעניינות מטורקיה וצפון אפריקה

הטלפון הנייד של הפסנתרן עומר קליין צלצל בדיוק כשסיים חזרה עם הטריו שלו. זה היה לפני כשנתיים. מצדו השני של קו הטלפון היה נציג של סטיינוויי, אחת מיצרניות הפסנתרים המובילות בעולם. הוא התקשר כדי לבשר לקליין על בחירתו ל"אמן סטיינוויי" ועל הצטרפותו לחבורה מכובדת של נגנים המחויבים להניח את אצבעותיהם (בעת הופעה כמובן) רק על פסנתרים שמייצרת החברה.

"זה היה רגע מאוד נחמד", אומר קליין ומדגיש כי לא נבהל מהמחוייבות החדשה. "הרבה פסנתרנים שאני מעריץ הם אמני סטיינוויי, כך שלומר לי שאני מחויב אליהם בהקלטות והופעות זה כמו שיגידו לך שאתה מחויב לאכול עוגת שוקולד". את הפסנתר הנוכחי של קליין, "חבר מדהים" כהגדרתו, סייעה החברה למצוא, כפי שעשתה עם אמנים נוספים שלה ובהם: דניאל בארנבוים, אחמד ג'אמל, קית' ג'ארט, פרד הרש, בילי ג'ואל ודיאנה קרול.

עומר קליין. הקדיש לחן לעיר שבה גדל, נתניה
Peter Hönnemann
להמשך הפוסט

"עוד חמש שנים מצפה רמון תהיה בירת מוזיקה בינלאומית"

את הקריירה שלו כקונטרבסיסט מנהל אהוד אטון במקביל להיותו יזם חברתי. סמינר קיץ שקיים בעיירה המדברית, הוליד במוחו רעיון וחזון שמתחיל עם המשפחה ונגמר בקונסרבטוריון בקהיר

אם רק היה רוצה, אהוד אטון היה יכול להמשיך ולהתגורר בכל מקום שיבחר בעולם. מבחינת הקריירה זה היה עושה לו רק טוב. במקום זאת בחר לפני מספר שנים נגן הקונטרבס הישראלי לשוב ארצה ולקבוע את מגוריו דווקא במצפה רמון. הוא הקים בעיירה המדברית בית ספר לג'ז, שהמחזור הראשון שלו צפוי לסיים את לימודיו, מוביל פסטיבל מוזיקה בינלאומי, שיתקיים אף הוא במצפה רמון, ומשיק אלבום חדש בשם Deep in the Mountain. השיחה איתו נעה בין ג'ז, יזמות חברתית וחלום גדול - להפוך את מצפה רמון למוקד מוזיקה עולמי.

אטון נולד וגדל בירושלים, החל לנגן בגיל צעיר והפך לאחד הכישרונות הגדולים של הג'ז הישראלי. ברזומה שלו הופעות עם כמה מגדולי המוזיקאים בז'אנר, בהם דנילו פרז ופרד הרש. "התחלתי עם פסנתר אבל הייתי עצלן אז עברתי לגיטרה ולרוקנרול", הוא מודה, "אל לקונטרבס הגעתי מתוך הניסיון עם הגיטרה והתאהבתי מיד". את הכשרתו (עם קשת ולא בפריטה) קיבל באקדמיה בירושלים אך עד מהרה נוצר פיצול בחייו: הלימודים היו קלאסיים, הנגינה כמעט מדי ערב - ג'ז.

אהוד אטון. הסמינר הוליד בית ספר שהוליד פסטיבל
Eliseo Cardona
להמשך הפוסט

הם קוראים לה "הפיקאסו של הג'ז"

ג'ואן ברקין היתה חלוצה בתקופה שבה עולם האינסטרומנטליסטים וההרכבים נשלטו לחלוטין בידי גברים. היא היתה האשה היחידה שניגנה ב"שליחי הג'ז" האלמותית ומשם המשיכה לקריירה מפוארת

גם כשנשים עברו אל חזית העשייה המוזיקלית ולא שימשו רק כזמרות, עולם הג'ז היה ונותר עולם גברי. רק בעשור האחרון חלה עלייה במספר הנשים אינסטרומנטליסטיות שמנגנות כחלק מהרכב או מובילות הרכבים. על הרקע הזה, פעילותה של ג'ואן בראקין בסצינת הג'ז של אמצע המאה שעברה ואילך היא לא פחות מחלוצית. בראקין, שמציינת השבוע את יום הולדתה ה-81, היתה אחת הראשונות והבודדות שפרצו את תקרת הזכוכית באותן שנים, ולא פחות חשוב מכך - עשתה זאת באמצעות מוזיקה נפלאה. לפני שנה היא זכתה בתואר הכבוד היוקרתי ביותר למוזיקאי ג'ז בארה"ב - NEA Jazz Master Award.

בראקין נולדה ב-1938 בוונטורה, קליפורניה, וכבר בגיל 12 החלה לנגן פסנתר מתוך האזנה לג'ז. אשף הפסנתר שנגינתו הכניסה אותה לעניינים היה הכוכב הגדול של התקופה, פרנקי קרלה. ארבע שנים לאחר מכן כבר נטשה בראקין את לימודיה כמעט לגמרי תוך ריבים בלתי פוסקים עם הוריה והחלה לנגן במועדוני ג'ז בלוס אנג'לס. "הייתי בת 16 אבל אמרתי לכולם שאני בת 21 והאמינו לי", סיפרה לימים. 

ג'ואן בראקין. יותר מ-20 אלבומים והשתתפות בעשרות אלבומי מחווה
דף הפייסבוק של ג'ואן בראקין
להמשך הפוסט

העיניים והחיוך שחשפו את הבוסה נובה הברזילאית לעולם

השיר "הנערה מאיפנמה" הוא מורשתו הגדולה ביותר של ז'ואאו ז'ילברטו שמת בתחילת השבוע בגיל 88. בסיפור שמאחוריו שזורים בית קפה, רחוב, תביעה משפטית ובת 17 זהובת שיער בשם אלו פיניירו

"הנערה מאיפנמה" הוא השיר המפורסם ביותר שהותיר אחריו המוזיקאי הברזילאי ז'ואאו ז'ילברטו, מהאבות המייסדים של הבוסה נובה. ז'ילברטו מת בתחילת השבוע בגיל 88. השיר זכה לתהילת עולם כשבוצע ב-1964 על ידי ז'ילברטו ורעייתו באותם ימים, אסטרוד, וזו העת לספר את הסיפור שמאחוריו.

בראשית שנות השישים נהג הגיטריסט והמלחין אנטוניו קרלוס ז'ובים לשבת עם חברו הטוב, המשורר והדיפלומט ויניסיוס דה מוראיס, בבית קפה צנוע בשם "ולוזו" בשכונת איפנמה היוקרתית על חופה של ריו דה ז'ניירו. אחת לכמה ימים חלפה על פניהם נערה זהובת שיער בת 17 בשם אלואיזה (אֶלוֹ) פיניירו. בהשראת דמותה חיבר דה מוראיס מלים וז'ובים תרם את הלחן.

אלו פיניירו ב-2006
Sérgio (Savaman) Savarese / ויקיפדיה
להמשך הפוסט

"אני נרקומן של אקטואליה, החליל שלי מבטא את החדשות"

הקסטה "מצב רוח" של שם טוב לוי הולידה אצל החלילן מתן קליין את ההחלטה לזנוח את המוזיקה הקלאסית לטובת הג'ז. בראיון לרגל אלבומו השביעי כמוביל הרכב הוא מספר על מקורות ההשראה שלו

בסוף החודש ישיק המלחין והחלילן מתן קליין את אלבומו השביעי כמוביל הרכב. האלבום, בעל השם המוזר "Wag the Mammoth in the China Store" (שילוב בין שם הסרט "לכשכש בכלב" ופראפרזה על הביטוי "פיל בחנות חרסינה"), נכתב ברובו בידי קליין וממחיש את רב-גוניותו המוזיקלית. לדבריו, חלק מהיצירות שבו מתארות סיפורים אישיים ואחרות מגיבות לאירועים חיצוניים או לדמויות שמוכרות לנו מהחדשות. 

"אני נרקומן של אקטואליה", פוסק קליין, "בשנתיים ומשהו האחרונות הצלחתי להתעצבן המון ולפיכך לכתוב יצירות בהשראת מהדורות חדשות, תוכניות אקטואליה וכל הדרמה שנוצרת סביבן". התוצאה היא תענוג עשיר ומגוון לאוזן, שמדלג בקלילות בין סגנונות שונים ומשקף את סך השפעותיו. "המוזיקה היא הפסקול של החיים שלנו", הוא מוסיף, "לא רק תווים והפסקות אלא סך החוויות, הקשיים וההתגברות עליהם שאנחנו חווים כיחידים, כמשפחה וכקהילה".

מתן קליין. ללכת עם האמת זה טוב, לדעת לקבל הערות זו החוכמה האמיתית
שי לוי
להמשך הפוסט

האיש שחצוצרתו פגשה במוות פעמיים

קליפורד בראון הוא אחד מגדולי המוזיקאים (הרבים) שחייהם נגדעו בגיל צעיר מדי בכבישי ארה"ב באמצע המאה שעברה. סיפורו של מומחה טכני שאהבתו השנייה היתה משחקים חשבונאיים

המרחקים הארוכים, הנסיעות הרבות מהופעה להופעה, הכבישים הלא בטיחותיים והמכוניות של פעם - מספר לא מבוטל של מוזיקאי ג'ז נפגעו בתאונות דרכים באמצע המאה העשרים ובחלק מהמקרים נגדעו חייהם ואיתם גם קריירות מבטיחות.

ב-26 ביוני 1956 התרחשה אחת המפורסמות שבתאונות הדרכים האלה ולקחה עמה את קליפורד בראון, מי שנחשב עד היום לאחד החצוצרנים המשפיעים ביותר על המוזיקה בכלל ועל הג'ז בפרט, וזאת על אף שמת בגיל 26 בלבד. באותו לילה נסע בראון על כביש שמחבר בין פנסילבניה לאילינוי יחד עם עוד שניים: הפסנתרן ריצ'י פאוול (אחיו של באד פאוול) ואשתו ננסי שנהגה ברכב. ככל הנראה שתנאי מזג אוויר וראות מוגבלת גרמו לסטיית הרכב ולהתהפכות. השלושה נהרגו במקום.

קליפורד בראון. קודם מוזיקה, אחר כך מתמטיקה
ויקיפדיה
להמשך הפוסט

Shalosh היא רוקנרול במנטליות וג׳ז במהות

אחרי שני אלבומים עצמאיים, חתם הרכבם של שלושת חברי הילדות מירושלים בלייבל מהשורה הראשונה וכעת הוא מגיע לישראל עם אלבומו השלישי. טריו שמרגיש כמו הרכב עם המון נגנים

לא מעט להקות ישראליות החלו את דרכן בתיכון, הרבה פחות שרדו יותר מכמה שנים ובודדות המשיכו וזכו להצלחה בינלאומית. להקת "Shalosh" הנמצאת בימים אלה בעיצומו של סיבוב הופעות עולמי לרגל אלבומה השלישי Onwards and Upwards, היא אחת מהן.

על פניו מדובר בטריו ג'ז קלאסי, אך ייחודה הגדול של Shalosh בכך שנדמה כי את המוזיקה שהיא יוצרת מנפק מספר רב יותר של נגנים. Shalosh נולדה לפני יותר מעשר שנים, בכיתה שבה למדו גדי שטרן ומתן אסייג, בבית הספר לאמנויות בירושלים. הם היו אז בני 15. שטרן ניגן פסנתר, אסייג בתופים ואליהם הצטרף דוד מיכאלי בקונטרבאס. "ג'ז, רוק, קלאסי, הן כולן מלים שמנסות לתאר סאונד", אומר מיכאלי, "אנחנו מנסים להתעלם משמות תואר לז׳אנרים כשאנחנו יוצרים ומנסים להגיע ישר אל מוזיקה. למוזיקה לא אכפת איך היא נקראת, היא פשוט מוזיקה".

חברי "Shalosh". הקטעים נולדו והתגבשו בדרכים מהופעה להופעה. כל שנותר הוא להקליט
זוהר רון
להמשך הפוסט

"רוצה לשלוט בחצוצרה כדי שהמוזיקה תשרת אותי רגשית"

נגן החצוצרה אבישי כהן נחשב כבר עשור לאחד המובילים בעולם בתחומו. אחרי שנים בניו יורק עבר להתגורר בהודו. החודש יגיע שוב לישראל

על אף שהוא נמנה על הטובים ביותר בעולם בתחומו כבר יותר מעשור, נגן החצוצרה אבישי כהן אינו עוצר לרגע. למרות ההצלחה, ואולי בגללה, הוא ממשיך לנסות לפרוץ שוב ושוב את גבולות המוזיקה וכמלחין אימץ קו עמוק ובלתי מתפשר. בשנים האחרונות שומר כהן על מספר ערוצי יצירה מקבילים, ואלה כוללים שיתופי פעולה מרובי סגנונות ומעולמות שונים.

החודש ישוב כהן לישראל להופעה אחת עם הפרויקט המצליח שלו Big Vicious, בו הוא מדגים את מגמת הקרוס ז'אנר הרווחת בשנים האחרונות בג'ז. מדובר למעשה בשילוב של רוקנרול, פסיכדליה, גרוב וג'ז הנעשה בהרכב לא סטנדרטי של שני מתופפים ושני גיטריסטים. ההרכב אף נוהג לשתף בהופעותיו אורחים מוזיקליים מעולמות שונים.

אבישי כהן. בגיל 16 כבר עלה על במת פסטיבל הג'ז באילת
Johan Jacobs
להמשך הפוסט

ההרכב של גבלס מציג: "מוזיקה מהג'ונגל של שחורים ויהודים"

התיעוב הנאצי לג'ז והאנשים שמאחוריו העלה רעיון במוחו של שר התעמולה: הוא לקח את הרכבו הפופולרי של לוץ טמפלין ומיתג אותו כנשק מוזיקלי הפועל מהרדיו ועל תקליטים מעבר לקווי האויב

לעתים כוחה של תנועה או תרבות נמדד על פי עוצמת ההתנגדות לה. כך קרה בחלק הראשון של המאה הקודמת, כשהג'ז כבר היה הרבה יותר מז'אנר מוזיקלי אלא פס הקול של אלה שקולם לא נשמע. הדבר הגיע לשיא באמירתו של מרטין לותר קינג כי כשמוזיקאי הג'ז מייצאים את המוזיקה שלהם מעבר לים - מיוצא גם המאבק לחופש ולשוויון זכויות לשחורים בארה"ב ולכל בני האדם.

הג'ז היה הז'אנר האהוב והפופולרי ביותר בארה"ב ובחלק מהמדינות נלחמו בו בכל האמצעים. כך לדוגמה, ב-1917 נסגר מועדון ריקודים בסינסינטי לאחר שנשיא האיגוד הלאומי לפסיכותרפיה טען בעדות בבית המשפט שהג'ז פוגע בנפשם של המאזינים. מאבק אחר בג'ז, הרבה פחות ידוע, אך לא פחות קשה, היה המאבק שניהלה גרמניה של בין מלחמות העולם בג'ז. במסיבות הריקודים, בבתי הקפה או סתם בבתים שבעריה היה הג'ז, יחד עם הסווינג, פס קול פופולרי במיוחד.

לוץ טמפלין על הסקסופון. אחרי המלחמה ניגן עבור האמריקאים
צילום מסך מיוטיוב
להמשך הפוסט

"הטסטוסטרון שולט בג'ז, יש הרבה בולשיט שמקטין נשים"

לרגל אלבום חדש ובמלאת 20 שנה לטריו שלה, מספרת המוזיקאית ענת פורט על דרכה ועל היותה דוגמה נדירה לאשה שמובילה הרכב בז'אנר מוזיקלי שבו יש מעט אינסטרומטליסטיות מצליחות

היא פרצה לעצמה ללא קשרים או קיצורי דרך, היתה לישראלית הראשונה שהוחתמה בלייבל הג'ז היוקרתי ECM, ניגנה עם מיטב המוזיקאים ובימים אלה מציינת 20 שנה לטריו הבינלאומי שלה. סיפורה של הפסנתרנית הישראלית ענת פורט הוא סיפור על תשוקה גדולה, תעוזה ישראלית והתמדה חסרת פשרות.

בראיון לרגל צאתו של אלבום חדש היא מתייחסת בין היתר להיותה מוזיקאית הפועלת בשדה גברי כמעט לחלוטין. "יש משהו מאוד מגניב באנרגיה נשית שחסר לפעמים, זה גם משהו שנותן השראה למוזיקאיות צעירות", היא מודה, "שיעור התלמידות במגמה שלנו בקונסרבטוריון שטריקר הוא פחות מ-10%, בדיוק כפי שהיה כשאני הייתי סטודנטית. זה צריך להשתנות. ברור שיש נשים שרוצות את זה ומוכשרות לזה, בדיוק כמו גברים. אין סיבה שזה לא יקרה מלבד 'הבולשיט' שנשים צריכות לעבור בשיח המפלה".

ענת פורט וההרכב שלה
להמשך הפוסט

כרוניקה של מוות, מאבק וכישרון מוזיקלי ענק שפרץ ביניהם

כשבוחנים את חייו האישיים עמוסי הסמים והטרגדיות של ביל אוונס, מגדולי הפסנתרנים בהיסטוריה של הג'ז, קשה לעתים להבין כיצד הצליח לכבוש בדרך כמעט כל פסגה מוזיקלית

לפני 40 שנה ראה אור אלבום הסטודיו האחרון של הפסנתרן האלמותי ביל אוונס We Will Meet Again. קצת פחות משנה לאחר מכן הלך אוונס לעולמו כתוצאה ממחלה שנבעה מסיבוכים הקשורים להתמכרותו ארוכת השנים לסמים, בעיקר הרואין וקוקאין. אוונס השאיר אחריו מורשת מוזיקלית מפוארת, עם עשרות אלבומים ומאות יצירות, פרסי גראמי רבים, כולל אחד על מפעל חיים שקיבל ב-1994 הרבה אחרי מותו.

השפעתו של אוונס על עולם הג'ז הינה כה גדולה עד שלא ניתן לדמיין ג'ז בלעדיו. סגנונו הייחודי נוכח בנגינתם של רבים שבאו אחריו לרבות, צ'יק קוריאה, הרבי הנקוק, קית' ג'ארט ואפילו על פסנתרנים "צעירים" כמו פרד הרש, ביל חרלפ וברד מלדאו. כשמביטים על הטרגדיות של חייו האישיים של אוונס ועד כמה למוות היה חלק גדול בהם, קשה להבין עוד יותר את העובדה שאין כמעט פסגה מוזיקלית שהוא לא כבש.

ביל אוונס בהופעה בפסטיבל הגז' במונטרה, יולי 1978
Brianmcmillen / ויקיפדיה
להמשך הפוסט

כשדיוויס, ארמסטרונג, אלינגטון והולידיי ניצבו מאחורי ד"ר קינג

יום הולדתו ה-90 של לוחם זכויות הקהילה השחורה בארה"ב הוא הזדמנות נהדרת להיזכר כיצד נרתמו גדולי יוצרי הג'ז, איש איש בדרכו, למאבקו פורץ הדרך במהלך שנות השישים

בסתיו של 1964 נפתח לראשונה בברלין החצויה פסטיבל הג'ז של העיר. אורח הכבוד והנואם המרכזי היה אפרו-אמריקאי צעיר (35) ולוחם זכויות אדם - מרטין לותר קינג. חודש מאוחר יותר הפך אותו קינג לגבר הצעיר ביותר שזוכה פרס נובל לשלום. הוא נשא נאום קצר ונלהב על חלקו המשמעותי של הג'ז במאבק השחורים לביטול ההפרדה הגזעית בארה"ב. היום (שני) מציין העולם 90 שנה להולדתו של קינג וזו הזדמנות נהדרת להיזכר במורשת המוזיקלית שנרתמה למאבקו של קינג באותן שנים מעצבות של שנות השישים.

"אלוהים יצר הרבה דברים מתוך דיכוי", פתח קינג את נאומו בברלין, "הוא העניק למאמינים בו את היכולת ליצור שירים של צער ושמחה ואלה אפשרו לאדם להתמודד עם סביבתו ועם מצבים שונים". את המשך דבריו המובאים כאן (כמעט) במלואם, הקדיש במישרין לג'ז: "ג'ז מדבר את החיים והבלוז מספר את הקושי שלהם. הם לוקחים את המציאות הקשה ביותר של החיים ומכניסים אותה למוזיקה, רק כדי לצאת עם תקווה חדשה או תחושת ניצחון. זוהי מוזיקה מנצחת. הג'ז המודרני המשיך במסורת זו, שר את שירי הקיום".

מרטין לותר קינג בביקור בברלין
ויקיפדיה
להמשך הפוסט

40 שנה למות צ'ארלס מינגוס - הגאון האלים והבוער לאהבת הקהל

תחושת התסכול וקיפוח, ההתעללות שספג בילדותו והעובדה שלא היה מספיק שחור ולא היה מספיק לבן ליוו את הקריירה המפותלת ועיצבו את אישיותו של הבאסיסט והפסנתרן האגדי

צ'רלס מינגוס היה גאון מוזיקלי, נגן בס ופסנתר, מלחין ומוביל הרכבים, ולצד זאת בעל אישיות מורכבת. מורכבת מאוד. הוא סבל מהתעללות על ידי אביו כאשר היה ילד והרצון שלו להיות נגן צ'לו קלאסי לא צלח בעיקר בגלל צבע עורו. תחושות התסכול והקיפוח עיצבו את אישיותו כמו גם את יצירתו.

למרות שאימו החורגת (זו שגידלה אותו) אסרה עליו להאזין למוזיקה שאינה כנסייתית, צ'רלס הצעיר האזין לרדיו ונשבה בקסמו של הג'ז לאחר שנחשף לדיוק אלינגטון בגיל צעיר. קצת פחות מעשרים שנה אחרי ששמע אותו לראשונה, הצטרף מינגוס לתזמורת של המוזיקאי שהעריץ, אך בעקבות התקפי הזעם שלו הוא היה זה שפוטר ועזב.

צ'ארלס מינגוס בהופעה בניו יורק ב-1976
Tom Marcello
להמשך הפוסט

"קונצרט ליד הים": המופע שהפך במקרה לנכס צאן ברזל

הוא למד לנגן בגיל 3 משמיעה בלבד, מעולם לא למד תווים ולמרות זאת הפך לאחד מגדולי פסנתרני הג'ז בכל הזמנים. אחד האלבומים הנמכרים ביותר בתולדות הג'ז הוא שלו והגיע לעולם לגמרי במקרה

עיירת החוף כרמל שבקליפורניה מורגלת כבר שנים במופעים מוזיקליים באולמות סגורים ופתוחים הממוקמים על רצועת החוף הפאסיפית שלה. בשבוע האחרון של ספטמבר 1955 התקיימה באולם האירועים של בית הספר "סנסט" בעיירה הופעה של אחד ההרכבים הבולטים באותה התקופה – הטריו של הפסנתרן ארול גרנר עם הבסיסט אדי קלהון והמתופף דנזל בסט.

זו לא היתה הופעה מיוחדת או שונה משאר ההופעות של ההרכב הטריו הזה ברחבי ארה"ב. בנוסף לקהל המקומי, הגיעו אליה חיילים רבים מהבסיס הצבאי הסמוך, ואלה היו עדים למופע שהפך לימים לאחד האלבומים המוצלחים והנמכרים בתולדות הג'ז העולמי. 

ארול גרנר בין השנים 1946-1948
The Library of Congress / ויקיפדיה
להמשך הפוסט

גובהו של מישל פטרוצ'אני היה ננסי, אך כישרונו בלתי מוגבל

השבוע לפני 20 שנה מת הפסנתרן המהולל שסבל ממחלת עצמות והתנשא לגובה 99 ס"מ, והוא בן 36 בלבד. בחייו הקצרים הספיק לנגן עם טובי נגני הג'ז ומעולם לא נתן לכאבים להפריע לו

מישל פטרוצ'אני היה מלחין ופסנתרן ג'ז מהבולטים בדורו, בעיקר בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת. מילדות סבל מ"פרכת", מחלת עצמות נדירה שעצרה את גדילתו, הותירה אותו בגובה של 99 ס"מ בלבד וגרמה לכך שרוב הזמן סבל מכאבים בכל חלקי גופו. כשנולד, העריכו רופאיו כי לא יגיע לגיל 20.

למרבה המזל, כפות ידיו של פטרוצ'אני צמחו לממדים רגילים, אך המוות ריחף מעליו כל הזמן. זו ככל הנראה היתה הסיבה שקצב חייו היה מהיר בהרבה מזה של מרבית בני האדם. הוא אהב לחיות וניצל כל רגע בחייו עד שמת בגיל 36. לצד ולמרות המחלה הקשה, בנגינתו המריא פטרוצ'אני למקומות אליהם הגיעו מעט פסנתרנים שהיו בריאים לחלוטין. 

מישל פטרוצ'אני בתחילת שנות התשעים
Marc Marnie / ויקיפדיה
להמשך הפוסט

נגן שחור! הצי האמריקאי זקוק לך

צמצום ההפרדה הגזעית בתקופת מלחמת העולם השנייה אפשרה את כניסתם של מוזיקאים אפריקאים-אמריקאים רבים אל תזמורות הצבא. אלה יהיו "בתי הגידול" של גדולי מוזיקאי הג'ז. בלוג חדש

בוקר יום ראשון, 7 בדצמבר 1941, היה יום רגיל עבור דורי מילר, עובד מטבח שחור על סיפון נושאת המטוסים האמריקאית "ווסט וירג'יניה" שעגנה בנמל הצי פרל הארבור. בשעה 06:00 הוא הגיש את ארוחת הבוקר וכשהיה בדרכו לאסוף את הכביסה, בדיוק בשעה 7:50, החלו להישמע האזעקות וקולות הנפץ בבסיס. המתקפה של צבא יפן החלה. מילר תפקד היטב תחת אש, למרות שלא הוכשר לכך. הוא סייע להציל את מפקד נושאת המטוסים, החליף חיילים פצועים בעמדות מכונת הירייה ולאחר שנתנה הפקודה לנטוש, עזר לחלץ את הפצועים.

גבורתו יוצאת הדופן של מילר הפכה אותו לאפריקאי-אמריקאי הראשון שזוכה לאחד מאותות הגבורה החשובים ביותר בצבא האמריקאי - "צלב הצי". זכייתו גם הובילה את הממשל לשינוי ההחלטה לפיה שחורים יכולים לשרת בצי רק בעבודת מטבח. עוד ועוד תפקידים נפתחו בצעד נוסף בתהליך הארוך לקראת ביטול ההפרדה הגזעית בחברה האמריקאית בכללותה ובצי בפרט.

חברי תזמורת B-1
ויקיפדיה
להמשך הפוסט