שינוי המדיניות של המוסד באיראן - חשאי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","type":"htzMobileApp","items":[]}

שינוי המדיניות של המוסד באיראן

החיסול השבוע בטהרן הוא עדות נוספת לעומק החדירה של המוסד ואמ"ן לאיראן. ניסיון העבר מעיד שלכל קרבן התנקשות מגויס מחליף במהירות ולכן אם לא יושג הסכם חדש, ישראל תצטרך לפעול בהיקף נרחב לסיכול תכנית הגרעין האיראנית

תגובות
הפגנה בטהראן
Vahid Salemi/אי־פי

ההתנקשות בקולונל חסן חודייארי ביום ראשון בשעות היום בטהרן, המיוחסת למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, מסמנת לכאורה מפנה במדיניות ישראל בכלל והמוסד בפרט כלפי איראן.

עד לאחרונה כל ההתנקשויות, למעט אחת, שיוחסו למוסד כוונו נגד מדעני גרעין איראניים וכך גם מבצעי חבלה נגד אתרי גרעין אירניים. החיסול החריג היה באוגוסט 2020, של מוחמד אל מסרי שנהרג בטהרן, גם כן לאור היום. הידיעה על כך פורסמה רק כעבור שלושה חודשים.

אל מסרי, ששמו האמיתי היה עבדאללה אחמד עבדאללה, היה בכיר באל קאעידה שהיה מעורב בפיגועי טרור נגד ארצות הברית בסומליה ונגד שגרירויות ארצות הברית בקניה ובטנזניה, שבהם נהרגו 224 אמריקאים. אל מסרי מצא בשנים שקדמו להתנקשות בו מחסה באיראן, שם זכה כמו עוד כמה מעוזריו ופעיליו של אוסמה בן לאדן לחסות של משמרות המהפכה. לפי ה"ניו יורק טיימס", ממשל טראמפ ביקש את הסיוע של המוסד בחיסולו של אל מסרי, שעל ראשו הוצג פרס כספי של האף.בי.איי. של עשרה מיליון דולרים. שני מתנקשים על אופנוע ירו בו בעת שנהג במכוניתו והרגו גם את בתו בת ה-27.

לפי הפרסומים שיטת התנקשות זו אהובה על המוסד והשתמשו בה בעבר נגד כמה מדעני גרעין אירניים, אם כי המוסד לא המציא אותה. ארגוני ביון אחרים השתמשו בעבר באופנועים, כמו גם עבריינים, ובכלל זה גם פושעים ישראליים.

חסן חדייארי היה מעוזריו הבכירים של מפקד כוח אל קודס גנרל קאסם סולימאני, שארצות הברית בהוראת טראמפ התנקשה בחייו בינואר 2020, בנמל התעופה של בגדד, לאחר ששב בטיסה מדמשק. לפי ראש אמ"ן הקודם תמיר היימן, ישראל סייעה במידע מודיעיני למבצע האמריקאי.

מתקן להעשרת אורניום בנתנז, איראן
Planet Labs PBC/אי־פי

קולונל חודייארי השתתף בלחימה נגד דעאש בעירק ובסוריה אך גזר דין המוות שנגזר עליו, הושת ככל הנראה מסיבות אחרות. הוא היה פעיל ביחידה 840 של אל קודס, שהטמינה בשנים האחרונות, מאז פרצה מלחמת האזרחים בסוריה, מטעני חבלה ליד גבול ישראל ברמת הגולן ועסק בתכנון פיגועי טרור נגד יעדים ישראליים ויהודים בדרום אמריקה, באסיה ובאירופה. המבצע האחרון שלו היה בניסיון להתנקש בחיי הקונסול של ישראל בטורקיה. התוכנית נחשפה בידי המוסד, שחטף בבירת איראן קצין-סייען של משמרות המהפכה וחקר אותו במשך שעות בדירת סתר שהוכנה שם מבעוד מועד. בחקירתו הוא התוודה על תוכנית להתנקש בחיי הקונסול, עיתונאי צרפתי וגנרל אמריקאי. בצעד מפתיע ולאחר חקירתו שוחרר הקצין אך המוסד טרח להפיץ קטע מהווידוי המצולם.

החיסול של חודייארי מצטרף למבצע אחר שמיוחס למוסד, של שיגור מכלי טיס בלתי מאוישים (כטבמי"ם) והשמדת מאגר גדול של כטבמי"ם אירניים במערב איראן. משמרות המהפכה ואל קודס משתמשים בפעולות בתימן בערב הסעודית ולפני כמה שבועות ניסו ללא הצלחה לשגרם גם לעבר הגדה המערבית.

אפשר להעריך ששלוש פעולות אלה מעידות כי בישראל החליטו לפעול גם נגד כוח אל קודס, לא רק על אדמת סוריה – שם חיל האוויר ממשיך לתקוף את בסיסיהם ואנשיהם – אלא גם על אדמת איראן.

זהו שינוי דרמטי במדיניות ועיקרו מסר ברור לאיראן: המלחמה החשאית שמנהלת ישראל מכוונת לא רק נגד תוכנית הגרעין המתקדמת שלה, אלא גם נגד כוח אל קודס, שאינו מעורב בתכנית. עיקר תפקידו של אל קודס הוא לשמש חוד החנית למבצעים מיוחדים של איראן ברחבי המזרח התיכון: סוריה, עיראק, לבנון, תימן, עזה והגדה המערבית, ולסייע בהתנקשויות ובפיגועים נגד ישראליים ויהודים ברחבי העולם.

ההתנקשות השבוע בטהרן מעידה שוב ככל הנראה עד כמה הצליחו המוסד ואמ"ן לחדור לאיראן ולנקבה ככברה. המוסד מצליח שוב ושוב לפעול על אדמת איראן ובמיוחד בבירתה וסמל שלטונה, וזכורים במיוחד בהקשר זה גניבת ארכיון הגרעין של איראן ממחסן באזור תעשיה של טהרן בראשית 2018, וההתנקשות בראש תוכנית הגרעין הצבאית של איראן ד"ר מוחסין פחריזאדה, בנובמבר 2020, המיוחסת למוסד.

ראש המוסד לשעבר, יוסי כהן. גרטלר ביקר יחד עמו בנסיבות עלומות על אדמת קונגו שלוש פעמים
אוהד צויגנברג

שני מבצעים נועזים אלה התרחשו בעת כהונתו של יוסי כהן בראשות המוסד. ההתנקשות בפחריזאדה שהיה מבוקש שנים רבות שבתה את הדמיון בזכות השימוש בבינה מלאכותית ורובוטיקה שהופעלו בשלט רחוק.

פרשנים מיהרו להסיק מכך מסקנה כי הסתיים העידן שבו מגיעים מתנקשים בשר ודם לזירה ופוגעים ביעד. אבל מסקנה זו הופרכה השבוע כשהתברר כי גם קולונל חודייארי חוסל מירי אקדוחנים על אופנוע. מה שאפשר ללמוד מכך הוא שכלי הנשק שבו מבצעים את הפעולה הוא רק אמצעי ואין אינדיקציה שהוא משנה באיזשהו אופן, ולראיה מגוון האמצעים ששימשו כבר את המוסד, לפי פרסומים זרים: אקדחים עם משתיקי קול, צלפים (ההתנקשות בגנרל מוחמד סולימן הסורי), רעל (מוחמד מבחוח מחמאס וחאלד משעל יו"ר חמאס) ואפילו מכוניות תופת (חיסולו של עימאד מורנייה, "שר הביטחון" של חיזבאללה).

במילים אחרות, אם אפשר לפעול בעזרת בינה מלאכותית ורובוטיקה ובכך לסכן פחות את הלוחמים, מה טוב, אבל אם יש היתכנות מודיעינית ומבצעית, יחזרו לפעול המתנקשים כשהם מסתכלים לקורבן בלבן של העיניים ויורים בו מטווח קצר.

מה שכן השתנה מאוד הוא הגאווה הישראלית. בעבר היו רוב המבצעים המיוחדים של המוסד נגד איראן פעולות "כחול לבן", כלומר ביצעו אותם לוחמים ישראליים והסתכנו בתלייה מעגורן בכיכרות, אם היו נתפסים. למזלה של ישראל, עד היום לא נלכד לוחם ישראלי על אדמת איראן, אם כי סוכנים לא ישראליים מטעמו של המוסד, נתפסו ואף הוצאו בעבר להורג – לפחות אם נאמין לחלק מההודעות של המשטר האיראני.

אבל ככל הנראה כבר לפני כעשור וחצי, בתקופת מאיר דגן, אולי גם בעקבות ניסיון העבר, הגיעו במוסד למסקנה כי מוטב שלא לסכן לוחמים ישראליים. במקומם, כפי שרמז יוסי כהן בתוכנית "עובדה", מפעילים לוחמים של מה שאפשר לכנות "הבריגדה הבינלאומית" של המוסד. אפשר לקרוא להם גם שכירי חרב. ברור שהם צריכים להכיר את שפת המקום, את תרבותו ומנהגיו ולהטמע בשטח. אפשר להניח כי הם מאומנים היטב בידי מדריכים מיומנים, מקבלים הכשרה מדויקת, ויוצאים למשימות בידיעה שהם פועלים בשליחות המוסד, וגם מתוך הכרה ברורה של הסיכון הכרוך בכך, עליו הם מפוצים בתגמול נאה.

הוצאה להורג במשהאד, איראן, ב-2007
ASSOCIATED PRESS

המדיניות שמוביל דוד ברנע הניעה גם שינויים במבנה הארגון. יחידות חדשות הוקמו ואחרות פוצלו כדי להתאימן לנסיבות החדשות. כמה בכירים שלא היו מרוצים פרשו, או שסיימו את תפקידם. זו טבעו של ארגון דינמי שחייב להסתגל למציאות המתהווה.

אבל למרות ההצלחות המדווחות, שרובן טקטיות שאינן משנות את כללי המשחק ותפוגתן מוגבלת בזמן, ברנע והמוסד לא איבדו את קשר העין עם הדבר החשוב ביותר, שטורד את מנוחתה של ישראל: ההתקדמות האיטית אך העקבית של איראן בתוכנית הגרעין שלה, שמכוונת להפוך למדינת סף גרעינית. בזירה זו השתרר לכאורה שקט ולא נרשמו אירועים מסעירים, למעט דברי רהב מיותרים כי ישראל מכינה גם אופציה לתקיפה צבאית.

להבדיל מהפטפטת, ההפוגה בפעולות היא זמנית. בחלקה היא נובעת מהמתנה לראות אם איראן וארצות הברית יחזרו להסכם הגרעין, שסיכוייו הולכים ומתרחקים, ובחלקה, וזו הערכתי, מקורה בגיבוש דוקטרינה וחשיבה אחרת נועזת יותר. ניסיון העבר מלמד כי כל ההתנקשויות והחבלות, מעכבות אך במעט את איראן ומהר מאוד היא מגייסת מדענים חדשים, ומשפצת ואף משדרגת את המתקנים שנפגעו. המסקנה שאפשר להסיק מכך לגבי העתיד היא, שאם לא יושג הסכם חדש, תצטרך ישראל לפעול בהיקף רחב ובו זמנית, נגד תוכנית הגרעין, אך עדייו בחשאי ומתחת לפני השטח. הניחוש שלי שלכך מכין ברנע את המוסד וקהילת המודיעין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#