כשכל הברדק, הבזבוז והטכנופוביה של המשטרה נחשפו לנגד עיני - אשה עובדת - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

כשכל הברדק, הבזבוז והטכנופוביה של המשטרה נחשפו לנגד עיני

לפני מספר חודשים התרחש מקרה שלולא קרה לי, לא הייתי מאמינה שיכול לקרות. כמה אירועים שהתרחשו באחרונה הובילו אותי להחלטה: הגיע זמן לשתף. לצחוק או לבכות? תחליטו לבד

תגובות
ניידת משטרה
דודו בכר

בכל פעם שאני קוראת על מעללי המשטרה - למשל בכתב אישום נגד דר רחוב שגנב משולש פיצה ושוקולד כי היה רעב או במלחמתה הבלתי מתפשרת בליהיא גרינר - אני נזכרת בסיפור שלולא קרה לי, לא הייתי מאמינה שיקרה:

לפני מספר חודשים הגיע אלי ולמערכת "הארץ" מייל מבהיל. אדם הודיע לי ולעיתון שבתוך יומיים הוא נוסע לחו"ל כדי להתאבד. על הנסיבות לא אכביר מלים בגלל צנעת הפרט, אך כן אספר שעל אף שהן היו מופרכות ומטורללות מיסודן, לא יכולנו לקחת את העניין בקלות. הוחלט להודיע למשטרה. בשביל זה יש משטרה וזה המעשה האזרחי הנכון.

חייגתי 100, הגעתי לתחנה הקרובה למקום מגוריי והצגתי את המקרה. ביקשתי  גם כתובת דואר אלקטרוני כדי להעביר לידי השוטרים את האיום, כפי שנכתב במקור. סברתי שכך יהיה להם קל יותר לטפל בו. המוקדנית בדקה ובדקה ולא הייתה מסוגלת לנפק כתובת. היא הורתה לי להישאר בבית.

חצי שעה חלפה ומול השער עצרה ניידת. שוטר ושוטרת נכנסו אלי הביתה, התיישבו, והשוטר הוציא פנקס גדול ועט. השנה היא 2019 ולא 1975, אבל נעזוב את זה כרגע - גביית העדות החלה: שם, מספר תעודת הזהות, מצב משפחתי וכו' דבר ראשון. חשבתי שמן הראוי שהשוטרים יטפלו קודם במאיים להתאבד במקום לשבת בנחת אצלי בסלון. זה לא עזר. התשאול התארך ואיתו גם באו מספר שיחות טלפון מהשכנים בניסיון לברר למה ניידת חונה מחוץ לבית שלי ואם אפשר לעזור.

בשעה טובה הגענו בסוף אל המייל שקיבלתי. מכיוון שלא היה לאן להעביר אותו,  השוטרת הקריאה בקול את תוכנו ממסך הלפטופ שלי, והשוטר כתב מלה במלה  בפנקס. נשבעת. כשהם עזבו סוף סוף הוקל לי. אחר כך חשבתי כמה מבאס שככה מבזבזת משטרת ישראל שעות עבודה, דלק וניידת. והכל כשהפתרון הוא כתובת דואר אלקטרוני אחת.

חשבתי שבזאת סיימתי את חובתי האזרחית, אך אז הסתבר שהסיפור רק בתחילתו. חצי שעה חלפה והטלפון צלצל ממספר חסוי: "שלום טלי, מדברים מהמשטרה, אולי יש לך את מספר הדרכון של X (המאיים להתאבד)"? הייתי בטוחה שאני לא שומעת טוב. למה שיהיה לי מספר דרכון של אדם שאני לא מכירה, ולמה המשטרה פונה אלי ולא למשרד הפנים? "אין לי", עניתי. "אוקיי, תודה. ביי", ענתה השוטרת האדיבה.

חלפה עוד פחות משעה והמשטרה שוב על הקו ממספר חסוי: "שלום טלי", אמר לי קול גברי וסמכותי, "רציתי לעדכן שאנחנו מתחת לבית של אחיך בגבעתיים". אמממ... נכון, יש לי אח, אבל הוא לא גר בגבעתיים והמשטרה בוודאות לא ביקרה אצלו. "זה לא אח שלי", עניתי, "תראה, אני עיתונאית ב'הארץ', אני לא מכירה את האיש הזה (המאיים להתאבד) אישית. קיבלתי ממנו מייל והעברתי אליכם לטיפול". "הבנתי", ענה השוטר, "תודה".

השעות נקפו, הטלפון שתק, אבל השמחה היתה מוקדמת. אחר הצהריים הגיע ומספר חסוי שוב אצלי בנייד: "שלום, טלי?" נשמע קול שעוד לא שמעתי, "רציתי לעדכן אותך שדיברנו גם עם ההורים שלך. הכל בסדר". "תודה", עניתי בייאוש וויתרתי על ההתרסה כנגד העובדה שכך, באמצע יום בהיר, הומצאה לי משפחה לא מתפקדת.

זה סיפור קטן, אולי מצחיק, אבל הוא עוד ביטוי לתמונת המצב במשטרת ישראל: ברדק בלתי נסבל, חוסר יעילות, טכנופוביה, בזבוז זמן יקר של הציבור ושל השוטרים, בזבוז משאבים וכסף. ונשאלת השאלה - כמה זמן יחלוף עד הכותרת הבאה לפיה "השר לביטחון פנים מבקש עוד תקציבים בשל מחסור בשוטרים וניידות". כן, יש גם בשורה טובה לסיום: האיש לא התאבד. אל דאגה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#