יום בחיים סוניה סודרי - כותבת מחזות שיתאימו לאחרי הקורונה, לחצרות - עוד 365 ימים - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

יום בחיים סוניה סודרי - כותבת מחזות שיתאימו לאחרי הקורונה, לחצרות

נשואה, אם לשניים וסבתא לשבעה, גרה במודיעין עילית, מנהלת בי"ס למשחק ותיאטרון לחרדיות, חזרה בתשובה בגיל 32, משתדלת לא לשרוף את האוכל, אשה לעולם לא תספר את גילה ומשקלה

תגובות
3
סוניה סודרי

"שמי סוניה סודרי, נשואה ואמא לשניים - בן שנשוי וממנו יש לי שבעה נכדים מקסימים ובת שעדיין לא נשואה. גרה במודיעין עילית. כפי שראיתי במדור הזה נהוג לכתוב את הגיל, אך כצרפתייה חונכתי שאשה לעולם לא מספרת את הגיל שלה או את המשקל. ולכן אתן לקוראים לנחש על-פי התמונות בלבד 😊".

"נולדתי באלג'יר ובמהלך המלחמה לשחרור אלג'יריה החליטו הורי לעזוב לצרפת, ושם קיבלתי השכלה גבוהה בתחום המוזיקה והתיאטרון. כשסיימתי את הלימודים החלטתי להמשיך ולהתמקד בתחום ובגיל 24 התקבלתי לתיאטרון הלאומי. הייתה לי תקופה מופלאה, נסעתי בכל רחבי העולם, הופעתי, ובין לבין גם לימדתי סטודנטים למשחק, כתבתי מחזות ואפילו ביימתי חלק מהם".

"לתקופה עבדתי בתחנת רדיו מקומית ובה ראיינתי אנשים מתחום הרוח ומשוררים שעסקו בתחום הרוחניות והנצחיות. כאשה יהודייה זה גרם לי להתחיל להתעמק בנושא אבל מההיבט היהודי ובגיל 32 חזרתי בתשובה. התחתנתי, הבאתי ילדים לעולם וכמובן עליתי לישראל. מהרגע שחזרתי בתשובה הסביבה שלי וגם ההבנה שלי גרמו לי להרגיש שלא אוכל להתעסק יותר בעולם התיאטרון, אך לאחר מספר שנים הבנתי שאין סיבה אמיתית לכך. החלטתי, כאשה חרדית, להקים בי"ס למשחק ואת תיאטרון 'פסיפטו' עבור נשים חרדיות מתוך שאיפה למקסם מקצועיות, יצירתיות ועכשוויות בתוך השפה הבימתית. התיאטרון שהקמתי הינו הראשון בארץ ובעולם בתחומו הפונה לנשים חרדיות בלבד".

היום של סוניה סודרי הוא היום ה-348 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

08:00

מתעוררת.

08:15

אחרי שאני קמה, אני מתחילה את היום בתפילת שחרית במרפסת ביתי הפונה ל"נוף המיוחד של מודיעין עילית". אני בכוונה כותבת במרכאות כיוון שהנוף מביתי הוא רק ערמות של בתים. אין לי נוף אמיתי. אבל זה בסדר, זה עוד חלק מהיום ומהנוף אליו התרגלתי.

08:45

לאחר התפילה, זה הזמן לתה ועוגיות טבעוניות. מבחינתי זה הרגע "להחזיר את הנשמה לגוף".

09:30

אמנם עוד מוקדם, אבל בגלל שאני יודעת שיש לי הרבה עבודה היום, אני מחליטה להתחיל כבר את הבישולים במטבח. מבשלת היום עלי תרד עם גרגרי חומוס ועוף. תוך כדי אני עונה לטלפונים של מזכירות בית הספר למשחק, המעדכנת אותי בנוגע לחזרות ולתלמידות. המטלה העיקרית שלי היא להיות בפוקוס, לענות בשיקול דעת ובמקביל לא לשרוף את האוכל. לצערי לא עמדתי במשימה והאוכל קצת נשרף למרות הכוונות הטובות...

2
סוניה סודרי

10:45

טוב, אז אחרי שסיימתי להכין את ארוחת הצהריים, אני מתחילה רשמית את יום העבודה שלי בבית ונכנסת לחדר העבודה ממנו בדרך כלל אני לא יוצאת עד 13:00 (לפעמים אני כמובן יוצאת לבדוק שהבית לא נשרף 😊 ושהכל בסדר). בזמן הזה אני ממשיכה בכתיבת המחזות שעליהם אני עובדת. אלו מחזות שמותאמים לימים שאחרי עידן הקורונה, לתקופה שיתאפשר להופיע אפילו מול 30 אנשים. אני יודעת בלבי שהעלאת המחזות הללו בתיאטרון בקרוב מוטלת בספק גדול, לכן החלטתי לכתוב יצירות שמותאמות לחללים שונים כמו חצרות, בתים, משרדים ואפילו חנויות בגדים - כל מקום שיאפשר לבנות של פסיפסו להופיע ויתן לי אפשרות להמשיך וליצור. בעידן של שינויים גם אנשי תיאטרון נדרשים לעשות שינויים עם עצמם ועבודתם.

1
סוניה סודרי

13:00

זמן ארוחת צהריים. איזה כיף לקום מהכסא העבודה ולדעת שהאוכל כבר מוכן בגלל שהייתי מספיק חרוצה בבוקר 😊. אז אומנם קצת שרוף אבל כמו תמיד טעים. אני עורכת את השולחן עבורי ועבור בעלי. במהלך הארוחה אנחנו מדברים, מתעדכנים בדברים שיש לנו באותו היום או באותו שבוע. זה זמן איכות שלנו, מה שגורם לשנינו ממש לאהוב את ארוחת הצהריים.

13:30

מסיימים לאכול ואני מתחילה להתכונן לנסיעה שלי למגדל דוד שבירושלים, לקראת החזרות של השחקניות שלי. לפתע נתקלת בבעיה: אין לי מה ללבוש אחרי ההתבודדות וההשמנה של הסגר. בכל זאת צריכה להזדרז.

10
סוניה סודרי

14:00

ממתינה לאוטובוס.

14:15

יוצאת לדרך.

9
סוניה סודרי

15:30

פוגשת את השחקניות. התגעגעתי אליהן כל-כך, אבל לצערי המפגש "קריר" בגלל הקורונה. אי אפשר להתחבק ולנשק. אומרות שלום מרחוק, מתעדכנות קצת אחרי הסגר וקדימה לעבודה.

5
סוניה סודרי

16:00

מתחילות בהחזרות. התקווה היא שעד סוף נובמבר נוכל להתחיל להופיע מול קהל של 15 צופות בערך. אני בכוונה כותבת צופות מכיוון שזה הקהל היחיד שלנו כנשים חרדיות. ההצגה היא מעין אדפטציה ל"דלתיים סגורות" של ז'אן פול סארטר. אנחנו מתאמנות בחלל עתיק של אבנים ובורות, ללא שימוש באביזרים או תאורה. זה מאוד קשה וצריך להיות ממש יצירתיים כדי שזה יעבוד ובאמת נוכל להתאמן כמו שצריך. השחקניות כל-כך נלהבות לחזור לשחק אז זה בא להן טבעי. אין תלונות מצדן. לי זה קצת יותר מפריע.

11
סוניה סודרי

17:00

עושה יחד עם הבנות הפסקה לתפילת מנחה.

18:00

אחרי שעתיים של חזרות, אני מתחילה להתעייף ונראה שגם הבנות קצת מתחילות לאבד את הפוקוס. זו השעה שבה אני צריכה לגייס את "החיה" שבי כדי לשמור על השליטה והסדר. הבנות כבר מכירות אותי וסולחות מראש על זה שאני הופכת ברגע לקשוחה.

8
סוניה סודרי

19:00

עושה ישיבה קצרה עם הבנות כדי לעדכן אותן על לוח החזרות ולתת הערות לכל שחקנית על מה היא צריכה לעבוד בבית. כולנו יחד מתפללות בתקווה שבקרוב נוכל שוב לחזור ולהופיע. חשוב לי גם לשמוע את המחשבות שלהן על המחזות, ואנחנו יושבות ומדברות קצת יותר לעומק על הטקסט.

20:00

יוצאת לתחנת האוטובוס חזרה למודיעין עילית. במהלך הנסיעה אני מתפללת ערבית, וכך גם הזמן עובר די מהר.

22:00

מגיעה הביתה, גמורה מעייפות. מוותרת על ארוחת ערב ומסתפקת בכוסית יין אדום כדי להרגיע את האדרנלין של כל היום הזה.

12
סוניה סודרי

22:45

מתקלחת, מתכוננת לשינה, קוראת "שמע ישראל" ולמיטה... לילה טוב!

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#