החרדים העדיפו את "שימור הלקוחות" - מרכזניק - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

החרדים העדיפו את "שימור הלקוחות"

נכונותם של רבים מהמנהיגים החרדים להקריב חיי אדם ולהפר את הוראות המדינה, מעידים על חוסר הביטחון שלהם בנאמנות החסידים. משום שללא פיקוח וחומות הכל עלול להתפרק. יש בכך תקווה

תגובות
תלמוד תורה שנפתח ללא אישור בירושלים
אמיל סלמן

המרי האזרחי החרדי במהלך הסגר השני נמשך גם בימים אלה בהפעלת תלמודי התורה ומבטא שני דברים: האחד, העדפה חד-משמעית של ערכים קהילתיים-דתיים וציות להם על-פני ציות לחוקי המדינה. והשני, החזק לא פחות, הוא פחד. ההתנהלות של החרדים, כפי שמודים כמה ממנהיגיהם בפה מלא, נובעת מההבנה שאם רק יעזבו את צאן מרעיתם לא מושגחים לרגע, הכל יתפרק. התובנה הזו מאירה באור עצוב את החברה החרדית, שצריכה חשבון נפש משל עצמה, אבל גם מנביטה תקווה להשתלבותה בחברה הישראלית בעתיד.

מאז פרוץ הקורונה, וביתר שאת במהלך הסגר השני, ההתנהלות החרדית גורמת לישראלים רבים לשפשף עיניים בתדהמה. מעבר לכעס על חוסר האחריות וחוסר הסולידריות המופגן של רובם, רבים פשוט לא מצליחים להבין למה הרבנים והמנהיגים הללו, שאין ספק שלא רוצים שחסידיהם יחלו או ימותו, מסכנים ביודעים את בריאותם. זאת, כשברקע נתוני תחלואה ותמותה מרקיעי שחקים ההופכים את הקהילה החרדית בישראל למובילה עולמית בהידבקות בקורונה.

הסבר אפשרי אחד, רעוע יש לומר, הוא שהתפיסה הערכית היהודית מחייבת את המשך קיום התפילות ולימוד התורה בהמון עם, גם אל מול סיכון בריאותי. ההסבר הזה דל כי לא צריך להיות תלמיד חכם גדול או פוסק הדור כדי להבין שביהדות ערך החיים וקדושתם עליון. האיסור על פיקוח נפש והציווי ההלכתי של "וחי בהם (כלומר יחיה אדם כדי לקיים מצוות) ולא שימות בהם (כלומר כתוצאה מקיומן)" הוא נר לרגלי כל יהודי.

ההסבר השני, הפחות מוצהר אבל משכנע יותר, הוא הפחד. ישנם שתי דרכים לקיים מערכת חיים סגפנית הדורשת הקרבה אישית כמו זו החרדית: אחת היא אמונה לוהטת של כלל חברי הקהילה בצדקת הדרך, והשנייה היא חומות גבוהות ובתוכן משטר קהילתי דרקוני. משבר הקורונה ממחיש באופן ברור, בוהק, כי קיומה של הקהילה החרדית בנוי על משטר ופחד.

החיים החרדיים בנויים סביב מסגרת קהילתית מוגדרת והדוקה שמתווה לחבריה את אורח חייהם והבחירות שלהם מלידתם עד מותם. התפילות, הלימוד המשותף, הטישים ושאר האירועים הקהילתיים, מבטיחים גם הם שחברי הקהילה יהיו מפוקחים כמעט בכל רגע ורגע בחייהם. הרב, המלמד, המשגיח בישיבה, השכן בבית הכנסת, השכנה בגינה, כולם מפקחים כל הזמן. בוחנים את חברי הקהילה האחרים, מוודאים שהם "הולכים בדרך" ולא סוטים ממנה במילימטר. כל פאה שלא מכסה היטב, כל היעדרות מתפילה הם סיבה לדאגה. התנהגות חריגה של ממש היא עילה לסנקציות חריפות. החל מנידוי בפועל מבית הכנסת וכלה בהוקעה ובידוד של "העבריין" ומשפחתו. למי שנולד וחי לתוך מציאות קהילתית זה עונש כבד מנשוא.

ואז באה הקורונה. כדי לשמור על כללי הריחוק שקבעה הממשלה החרדים היו צריכים, כמו שאר אזרחי ישראל, לשבת בביתם ולוותר על רכיבים מרכזיים בחיי הקהילה. אפשר להתפלל במניין של עשרה בחצר, אפשר ללמוד תורה גם בבית, אבל כשצעירים ומבוגרים מתרחקים מהמעגל הקהילתי - העין כבר לא פקוחה. שם בבית, בלי הרב והשכן-המשגיח, הם עלולים להידרדר. לגלות שאפשר אחרת. למצוא את דרכם אל מחוץ לקהילה.

האמת הזו, שרוב הרבנים העדיפו להצניע אותה, נחשפה על-ידי כמה רבנים שבכנות פשוט הודו: חסידנו חלשים מכדי להמשיך בדרך בלי פיקוח. אלה וגם אלה עשו חשבון פשוט: הקורונה אכן מסכנת חיים אבל הסיכון של אובדן חסידים או נזק רוחני שלא יהיה בר תיקון, גדול ומפחיד הרבה יותר. הוא עלול לערער את החומות, את המשטר, את הקהילה. הם העדיפו את "שימור הלקוחות" על פני הצו ההלכתי הברור של שמירת הבריאות והחיים.

הפחד הזה של רבים מהמנהיגים החרדיים ונכונותם להקריב חיי אדם - של חסידיהם ושל ישראלים אחרים - מעידים על חוסר הביטחון שלהם בנאמנות החסידים לדרך. על תחושתם שללא פיקוח וחומות, הכל עלול להתפרק. במבט ישראלי רחב, אם אלו הם פני הדברים, אולי יש תקווה. אולי האפשרות של השתלבות רחבה יותר של החרדים בחברה הישראלית אינה בלתי אפשרית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#