בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

באו לאטום חדר. אבל הבטון לא ממושמע

נזמי אבו-בכר מואשם בהריגת החייל עמית בן יגאל. הוא בחזקת חף מפשע כל עוד אשמתו לא הוכחה, אך בישראל כבר אטמו חדר בביתו. הבטון הלא ממושמע גלש לחדרים אחרים

27תגובות
משפחת אבו-בכר, מימין לשמאל: אימאן, אסלאם, נסראללה, האם סוהיילה, אסרע, עאיישה, מוחמד, מונג'ד
נידאל שתייה

ב-21 באוקטובר, יום רביעי לפנות בוקר, אטמו חיילי צה"ל חדר בדירה דלה של שלושה חדרים בכפר יעבד, שבה מתגוררות סוהיילה אבו-בכר ושמונת ילדיה: הגדולה בת 19, הקטן כמעט בן שנתיים. לאטום חדר פירושו למלא אותו בבטון. האטימה נעשתה בהיתר בג"ץ.

שני מערבלי בטון נכנסו לשכונת א־סלאמה מגובים בעשרות כלי רכב צבאיים. לפי פסיקת השופטים מני מזוז וג'ורג' קרא, החיילים היו אמורים להשפריץ בטון לתוך חדר אחד בלבד. אבל הבטון הלא ממושמע גלש וסתם גם את המסדרון, את השירותים וחלק מהמטבח. צעירים מהמשפחה המורחבת עמלו זמן רב והיכו בבטון המתקשה כדי לפנותו מחלקי הדירה שכבוד השופטים התירו לבני המשפחה להמשיך להשתמש בהם.

אב המשפחה, נזמי אבו-בכר, מואשם שהרג את החייל עמית בן יגאל. ב-12 במאי שב בן יגאל עם חבריו לכוח מפעולת מעצר שגרתית ביעבד. הם צעדו רגלית בכביש צר המוביל אל המחנה הצבאי שבהתנחלות דותן. לפחות שניים מארבעת העצורים באותו הלילה הוצעדו עמם. בית אבו-בכר ניצב בתחילת הכביש. צעירים בשכונה יידו אבנים לעברם. היו צעקות.

כתב האישום הוגש ב-25 ביוני ונטען בו שאבו-בכר הטיל מגג הבניין לבנה על בן יגאל. כלומר, לפי מה שלמדנו בשיעורי האזרחות בביה"ס העממי, נזמי אבו-בכר הוא בחזקת חף מפשע כי עדיין לא הוכחה אשמתו. אבל לא במדינה היהודית הדמוקרטית היחידה בעולם. אנחנו נוהגים לפי תקנה מס' 119 מתקנות ההגנה לשעת חירום (1945) של המנדט הבריטי, ואלו מתירות למושל הצבאי להחרים מבנה ולהורסו אם הוא חושד שבוצעה ממנו עבירה. כלומר, להעניש לפני המשפט ולהעניש את הרבים על מעשה המיוחס לאחד.

התובעים נקמה מיידית יצאו וחצי תאוותם בידם. הם התרעמו על השופטים הרחומים מזוז וקרא, שדנו בעתירה נגד ההריסה ושפסקו ב-10 באוגוסט שאין להרוס את הדירה כולה, אך מותר לאטום חדר אחד בה. השופטת יעל וילנר, בדעת מיעוט, צידדה בהריסת הדירה כולה. הריסת הדירה שבקומה השלישית לא רק היתה גוזלת את קורת הגג מהילדים ומאמם, אלא גם היתה עלולה להרוס את שתי הקומות שמתחתיה - שבהן מתגוררות משפחות האחים של נזמי אבו-בכר - או לגרום להן נזק בלתי הפיך. לכן בירכו במשפחה ובכפר על החלטת הרוב בבית המשפט.

הילדים מונג'ד, נסראללה, אסלאם, עאישה ומוחמד
נידאל שתייה

אבל יש משותף בין דורשי הנקם לבין כבוד השופטים: כולם הרשיעו את האיש בן ה-49 לפני שהתקבל פסק הדין. בדברי התנגדותם להריסה, מזוז וקרא שבו וכינו את אבו-בכר "המפגע". מזוז כתב ש"המעשה המיוחס למפגע הוא פשע חמור ונתעב". אם מיוחס - אז למה לך לקבוע שהוא "מפגע"? קרא הסתמך על כתב האישום כעל עובדה מוסכמת. כלומר: שב"כ - שעליו מסתמכת התביעה הצבאית בניסוח כתב האישום - החליט שהאיש אשם, וקרא מקבל זאת כתורה משמיים. מה שנותר לשופטים הצבאיים לעשות, אליבא דקרא, הוא רק לקבוע את גזר הדין: "מידת הדין תמוצה עם המפגע [ו]זה יבוא על עונשו. אך אין להשליך את תוצאות מעשיו על מי שלא חטאו".

לזכות השופטים ייאמר שהם אפילו לא העמידו פנים שאבו-בכר יזכה למשפט הוגן. קרא דווקא חשב שצריך לבטל את צו ההחרמה וההריסה של הדירה, אבל יישר קו עם מזוז - והסכים לאטימת חדר השינה של האב, אשתו וכמה מילדיהם. ברוח המלצתם שינה האלוף תמיר ידעי, מפקד פיקוד מרכז, את הצו המקורי של ההחרמה ושל הריסת הדירה וחתם ב-13 באוקטובר על צו החרמה ואטימה של חדר אחד, "הואיל וצרכים צבאיים דחופים מחייבים זאת".

בתחילת ספטמבר ביקרתי אצל משפחת אבו-בכר המורחבת. בני המשפחה סיפרו על מעצריהם מאז אותו הלילה ועל החקירות שעברו, עם כל ההפחדות וההשפלות שכרוכות בכך. נעצרו ונחקרו גם סוהיילה, בת 45, והבת הבכורה אימאן. "זה היה הדבר הקשה ביותר בשבילי", סיפרה האם, "להילקח למעצר ולחקירה כשילדי נשארים מאחור, לבד". עד אותו הלילה, סיפרו בני המשפחה, הם מעולם לא התחככו עם הצבא - וזה דווקא נהג לחלוף תמיד מתחת לביתם בשובו מפשיטות בכפר ובדרכו חזרה למחנה שבהתנחלות. כמה מהם עבדו בישראל, גם נזמי אבו-בכר - עד שהגיעה הקורונה. מאז הוא התפרנס מעבודות מזדמנות ומחלקת אדמה שמתחת לבית ובה עצי זית, גן ירק ולול אווזים. כמה מהילדים אהבו לעזור לו שם, בייחוד עם האווזים.

הצרכים הצבאיים הדחופים מחייבים שמעתה שמונת הילדים יגדלו בצל גוש הבטון שממלא וסותם את חדר השינה. בג"ץ קבע שזה מידתי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו