אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

הגל הפופוליסטי מתנפץ על סלעי המציאות, ועכשיו תורו של טראמפ

את הסימנים לשינוי המגמה אפשר היה לראות באירופה כבר בשנה שעברה. אח"כ באה הקורונה וגרמה לאנשים להבין: המגפה היא הסיפור, לא ההגירה. נשיא ארה"ב כשל בקריאת המפה

תגובות
דונלד טראמפ בעצרת בחירות בנמל התעופה בבוסטון, השבוע
Alex Brandon/אי־פי

מלחמות פורצות ונגמרות בתאריכים מסוימים. קשה יותר לקבוע את תחילתו וסופו של תהליך פוליטי. מדינות דמוקרטיות, תוצאות של בחירות עשויות לשמש ברומטר למדידת עוצמתם של טרנדים - ״מהפך״ למשל מסמל את ניצחונה של מגמה הפוכה לזו הקיימת.

כשהיסטוריונים יחקרו בעתיד את הסחף הפופוליסטי במדינות המערב בשני העשורים הראשונים של המאה ה-21, הזאת עשויים להגיע למסקנה שתוצאות הבחירות המוניציפאליות בווינה שהתקיימו בחודש שעבר, בה התרסק כוחה של "מפלגת החירות" (FPÖ) מ-31% ל-9% בלבד, היו רגע מפנה סמלי בכרונולוגיה. זו אותה מפלגה קיקיונית, עליה השתלט ירג היידר הניאו-נאצי ב-1986 ובאמצעותה הוביל קו לאומני עם דגש על התנגדות להגירה. זו אותה מפלגה שהדהימה את אירופה והעולם כולו כשזכתה ב-27% בבחירות לפרלמנט האוסטרי ב-1999.

הסחף לעבר היידר היתה סערה מוקדמת, מעיו סנונית שבישרה על בואו של צונאמי ימני-לאומי. על רקע גלי ההגירה המוסלמית לאירופה, לא רק כוחה של מפלגת החירות התחזק והיא הפכה לשותפה בקואליציה - ניתנו גם לגיטימציה ותנופה למפלגות ימין פופוליסטי במדינות אחרות ברחבי היבשת שחרתו על דגלן את ההתנגדות להגירה. הופעתה הדרמטית של "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD), התחזקות כוחה של "הליגה הצפונית" באיטליה, והחשש בצרפת מפני האפשרות שמארין לה פן תכבוש את השלטון, זעזעו את המערכות האירופיות והעמידו בסימן שאלה את המשך קיומו של האיחוד הארופי כולו. הברקזיט בבריטניה וניצחונו המדהים של דונלד טראמפ בבחירות בארה"ב השילמו את התמונה - הימין הפופוליסטי הוא בגדר מנגינה פוליטית שאותה אולי לא ניתן יהיה להפסיק.

אנגלה מרקל. שוב הפוליטיקאית הפופולרית בגרמניה
Fabrizio Bensch/אי־פי

אך הצלילים הפוליטיים כן החלו להשתנות. "העורב האוסטרי השחור" יצא מהאופנה וקרס כאמור בבחירות ספטמבר 2019. בד בבד, מאבקים פנימיים בתוך "האלטרנטיבה לגרמניה" החלישו אותה אחרי בחירות 2017, בהן הפכה לשנייה בגודלה בבונדסטאג. על-פי משאלי דעת קהל אחרונים, התמיכה הצבורית במפלגה ירדה מ-13% ל-9%. הקנצלרית מרקל, שההתנגדות למדיניות ההגירה שלה עודדה את עליית הימין הקיצוני, היא כעת שוב הפוליטיקאית הכי פופולרית בגרמניה. באיטליה, סיכויו של מתיאו סאלוויני והליגה הצפונית להקים ממשלה קלושים ביותר. ביוון, מפלגת "הזהב השחור" הניאו-נאצית הוכרזה ארגון פשע ומנהיגיה נכלאו. בפולין נחלש כוחה של מפלגת השלטון הימנית, ובצרפת ובספרד תנועות הימין הקיצוני שומרות על כוחן אך לא מהוות איום שלטוני.

אז למי התודה ולמי הברכה? הקייס הכי חזק שהיה למפלגות הימין באירופה אזלת היד ביחס ההגירה מהמזרח התיכון ומאפריקה לעומת מחוייבותן שלהן לתיקון המצב. מגפת הקורונה היא זו שסגרה את הגבולות הבינלאומיים, עצרה את תנועת ההגירה והורידה אותה מסדר היום הפוליטי. אפילו "הניידים" נמצאים כעת במצב נייח.

וכאן אולי גם נעוץ ההסבר לכישלונו הצפוי של פטרון הגלובלי של תנועות הימין, דונלד טראמפ, בבחירות הקרובות לנשיאות. ללא גלי הגירה ממקסיקו ומרכז אמריקה שנעצרו בגלל הקורונה, רוב גדול של אמריקאים איבד את התעניינותו בנושא. אם ב-2016 נתח עצום מהבוחרים, 70%, ראו בהגירה נושא ש"חשוב להם מאוד", הרי שלפי אותו מכון סקרים "גאלופ", כעת רק 51% אומרים זאת. טראמפ, וכמוהו גם "בן דודו" הפופוליסטי מבריטניה, בוריס ג'ונסון, נכשלו בטיפול בנושא שמעסיק את אזרחי מדינותיהם יותר מכל: הקורונה. בזלזולו של טראמפ במומחים בכלל ובמומחים רפואיים בפרט, הוא חפר את הקבר הפוליטי שלו בעצמו. הבוחרים כנראה לא קונים את הרעיון הפופוליסטי של שימוש באקונומיקה למיגור המגפה.

תומכי המפלגה הדמוקרטית מניפים שלטים נגד טראמפ בפנסילבניה, השבוע
SHANNON STAPLETON/רויטרס

אין לצפות שהפופוליזם ימשיך לשגשג אחרי הליכתו של טראמפ, כפי שחוזים כמה מחסידיו האינטלקטואלים. המפלגה הרפובליקאית והתנועה הקונסרבטיבית האמריקאית חיזקו את שורותיהן בתקופת נשיאותם על ריצ׳ארד ניקסון ורונלד רייגן על-ידי הרחבת הבסיס האלקטורלי. ניקסון קידם איסטרטגיה שמשכה את הבוחרים במדינות הדרום למפלגתו, רייגן עודד בוחרים קתולים בערים הגדולות לנטוש את הדמוקרטים. בניגוד אליהם, הבסיס האלקטורלי של טראמפ מצומצם ורעוע. זה נכון שבבחירות האחרונות הוא הצליח לזכות בתמיכה של מצביעי צווארון כחול מובטלים שתמכו בעבר במפלגה היריבה, אבל מדובר בציבור לבן, נוצרי ומזדקן, רובו ללא השכלה אקדמית, שייעלם מהמפה הפוליטית ובכלל בשנים הקרובות. עובדי מכרות שמתגוררים בערים גדולות - OUT, עובדי התעשיות עתירות הידע של הערים הגדולות - IN.

לקראת ההזדמנות של 3 בנובמבר, טראמפ גם הצליח לאבד חלקים גדולים מהקואליציה הרפובליקאית, כולל נשים ובוחרים לבנים בעלי השכלה אקדמית. בעוד שניקסון ורייגן הקימו "אוהל" רפובליקאי גדול, טראמפ השאיר את מפלגתו עם אחד קטן ביותר שבו נביאי הטרמפיזם, פסבדו-אינטלקטואלים עם פנטזיות למכירה כמו סטיב באנון. המפלגה הדמוקרטית והלייבור בבריטניה קראו את המפה הפוליטית נכון ודחו את הפופוליסטים השמאלנים שניסו להשתלט עליהן ובחרו במנהיגים השייכים לאגפים המרכזיים. היזהרו, האליטיסטים בשער!



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#